אגדת בראשית/סד: הבדלים בין גרסאות בדף

'''פרק {{ממ|ס"ג}} [ס"ד] תורה.'''  <br>[א] ויהי בעת ההיא וירד יהודה {{ממ|בראשית לח א}}. זש"ה עוד היורש אבוא לך יושבת מרשה וגו' {{ממ|מיכה א טו}}, אמר הקב"ה לישראל, אעפ"י שהתניתי עם אברהם אביכם ואמרתי לו קום התהלך בארץ {{ממ|בראשית יג יז}}, עשיתי מה שאמרתי לו, ונתתי לו את כל הארץ, שנאמר ויבוא הבנים וירשו את הארץ {{ממ|נחמי' ט כד}}, וכן ואביא אתכם אל ארץ הכרמל {{ממ|ירמי' ב ז}}. ארץ שהיא רכה ומלאה, אבל אתם הכעסתם אותי, ותבואו ותטמאו את ארצי וגו' {{ממ|שם שם}}, ומה אני עושה לכם, הרי אני מביא את האומות, ומוציאין אתכם ממנה, עוד היורש אבוא לך יושבת מורשה {{ממ|מיכה שם}}, מפני שלא שמעתם דבריו של מיכה המורשתי, מה שהיה אומר, שנאמר מיכה המורשתי היה ניבא בימי חזקיהו מלך יהודה וגו' {{ממ|ירמי' כו יח}}, לפיכך נעשה להם כך, עוד היורש וגו' עד עדולם יבוא כבוד ישראל {{ממ|מיכה שם}}, כיון שיצאו ישראל בגלות, היו שלולין בקולרין ולבושים בגדיהם, עד שהגיעו לעדולם, ויצאו שונאיהן והפשיטו בגדיהם, והניחום ערומים, שנאמר עד עדולם יבוא כבוד ישראל {{ממ|שם שם}}, שכבודו של אדם כסותו, ואם אין את מאמין מכאן, ראה מה כתיב והפשיטוך את בגדיך {{ממ|יחזקאל כג כו}} והעמידו אותן ערומים, היו מתביישין, שהיה רואה זה בושתו של זה, וכן ירמיה אומר ויצא מן בת ציון כל הדרה {{ממ|איכה א ו}}, מלמד שיצאו בלא לבושים, ואין הדר אלא לבוש, שנאמר זה הדור בלבושו {{ממ|ישעי' סג א}}. היו שריה כאילי' {{ממ|איכה שם}}. כשם שהאילים הללו הולכים זה אחר זה, וראש כל אחד ואחד באחוריו של חבירו, ורואה בושתו, כך היו ישראל רואין בושה של כל אחד ואחד, ושל עצמם אינן רואים, שהיו שלולים בקולרין, הוי עד עדולם יבוא כבוד ישראל {{ממ|מיכה שם}}. מתחילה כך רמז להם משבטו של יהודה כך נעשה להם כשהגיעו עד עדולם.

[ב] ד"א ויהי בעת ההיא וירד יהודה. זש"ה סבבוני בכחש אפרים {{ממ|הושע יב א}}. על מה שכתיב כחשו בה' ויאמרו לא הוא {{ממ|ירמי' ה יב}}. ובמרמה בית ישראל {{ממ|הושע שם}}, אמר הקב"ה אף במרמה היו קוראין אותו, שנאמר שבתך בתוך מרמה וגו' {{ממ|ירמי' ט ה}}, לפיכך הן נתונין בירידה, ויהודה עוד רד עם אל {{ממ|הושע שם}}, בא וראה האיך אני מחבב אתכם, שאפילו חוטאין ונתונין בירידה, עמהם אני שנאמר, ויהודה עוד רד עם אל, וכך אמרתי ליעקב אנכי ארד עמך מצרימה וגומר {{ממ|בראשית מו ד}}. וכך בבל למענכם שולחתי בבלה {{ממ|ישעי' מג יד}}, וכשהן מתעלין, אף אני מתעלה, שנאמר ויגדל שמואל וה' הי' עמו {{ממ|ש"א ג יט}}. וכך שלמה ויגדל ה' את שלמה למעלה {{ממ|דה"א כט כה}}, וכך דוד וילך דוד הולך וגדול וה' צבאות עמו {{ממ|שם יא ט}}. וכשאתם בירידה עמכם אני, שנאמר ויהודה עוד רד עם אל {{ממ|הושע שם}}. בכל מקום את מוצא שני השבטי' הללו שונאין זה לזה, ואנטידי"קין {{ממ|פי' מנגדים}} זה לזה, יהודה ויוסף כך את מוצא, וישאלו {{ממ|באלהי' ויאמרו}} בני ישראל [בה' לאמר] מי יעלה לנו [אל הכנעני] בתחלה [להלחם בו] ויאמר ה' יהודה יעלה {{ממ|שופטים א, א וב}}, ומה כתיב ויעלו בית יוסף גם הם בית אל וגו' {{ממ|שם שם כב}}, וכן כתיב ואפרים עגלה מלומדה וגומר. ארכיב אפרים יחרוש יהודה וגו' {{ממ|הושע י יא}}. תאמר שאף משוח מלחמה העומד מיוסף, ומשיח העומד מיהודה, אף הן אנטדי"קין זה לזה, חס ושלום אין ביניהן קנאה, שנאמר וסרה קנאת אפרים וצוררי יהודה יכרתו אפרים לא יקנא את יהודה וגו' {{ממ|ישעי' יא יג}}. אבל בעולם הזה מפני שאין מתחברים זה עם זה, מקנאין זה בזה, וכל זמן שהן כך נתונין בירידה, אבל לעתיד לבא כשיתחברו זה עם זה מתעלין, שנאמר ונקבצו בני יהודה וגו' {{ממ|הושע ב ב}}, אותה שעה ועלו מן הארץ {{ממ|שם שם}}. אמר הב"ה עכשיו שנתחברתם עליתם, אף אני עמכם מתעלה, וכן דוד אומר נדיבי עמים נאספו וגו' מאד נעלה {{ממ|תהלים מז י}}, לכך נאמר ויהודה עוד רד עם אל. את מוצא כשהאומות עולים, ישראל יורדין, וכשישראל עולים, האומות יורדין, בימי רחבעם כשחטאו ירדו, והאומות עלו, שנאמר ויהי בשנה החמישית למלך רחבעם עלה ששק מלך מצרים על ירושלים {{ממ|מ"א יד כה}}. בימי הושע בן אלה כשחטאו ירדו, והאומות עלו, שנאמר {{ממ|ויהי}} בימיו עלה נבוכדנצר מלך בבל ויהי לו וגו' {{ממ|מ"ב כד א}}. בימי יהויקים וצדקיהו כשחטאו ירדו, והאומות עלו, שנאמר {{ממ|ויהי בשנה החמישית למלכותו וגו'}} [ויהי בשנת התשיעית למלכו וגו']. בא נבוכדנצר מלך בבל הוא וכל חילו וגו' {{ממ|מ"ב כה א}}. אבל לעתיד לבא מ"ה יורדין, שנאמר בן אדם נהה על המון מצרים והורידהו {{ממ|יחזקאל לב יח}}. וכן והורדתיך אל יורדי בור {{ממ|שם כו כ}}, וישראל מתעלין, שנאמר ועלו מן הארץ {{ממ|הושע ב ב}}, ואף הקב"ה עמהם, שנאמר מאד נעלית על כל אלהים {{ממ|תהלים צז ט}}.

[ג] ד"א וירד יהודה וגו' וירא שם יהודה [בת איש כנעני ויקחה]. כיון שנטלה, אמר הקב"ה המשיח עתיד לעמוד מיהודה, והלך ונטל אשת כנענית, אלא מה אני עושה מביא עלילות, ומשיא לבנו את תמר, ותמר היתה בתו של שם הגדול, אמר הקב"ה תמות כנעני', שנאמר וירבו הימים וגומר ותמת בת שוע אשת יהודה {{ממ|בראשית לח יב}}, וימותו בניה, שנאמר וימת ער ואונן {{ממ|שם מו}}, כדי שידבק יהודה בתמר, שהיא כהנת בתו של שם בן נח, שנאמר ומלכי צדק מלך וגו' {{ממ|שם יד יח}}. ויהי בעת לדתה וגומר ויהי בלדתה ויתן יד {{ממ|שם לח כז וכח}}, בקש זרח לצאת תחילה, אמר הקב"ה משיח עומד מפרץ, ויוצא זרח ראשון, יחזור למעי אמו, ויצא פרץ ראשון, שהמשיח יוצא ממנו, שנאמר ויהי כמשיב ידו וגו' {{ממ|שם שם כט}}. פרץ זה משיח, שנאמר עלה הפורץ לפניהם וגו' {{ממ|מיכה ב יג}}.