177,476
עריכות
גרסה ראשונית תקינה
מהדורה קמא (שיחה | תרומות) (גרסה ראשונית) |
מהדורה קמא (שיחה | תרומות) (גרסה ראשונית תקינה) |
||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
<noinclude>{{ניווט כללי עליון}}</noinclude> | <noinclude>{{ניווט כללי עליון}}</noinclude> | ||
{{מרכז|'''סימן קלט'''}} | |||
ב"ה אור ליום '''ב' ויקהל'''. | |||
:שוכ"ט לכבוד אאמו"ר הרב הגאון החסיד המפורסם כקש"ת מו"ה '''זאב נחום''' נ"י. | |||
'''בענין''' יבמה לשוק עולה בזכרוני שראיית הנוב"י דלא הוי דבר שבערוה מש"ס סוטה שומרת יבם שזינתה דווקא לרע"ק אסורה ליבמה משום דס"ל יש ממזר מחייבי לאוין וכי ערוה דמיא אבל לדידן לאו כי ערוה דמיא: | |||
'''ולפענ"ד''' מהא לא איריא דאף דלא חשוב איסור ערוה, מ"מ כיון שיש ליבם קנין בה ולשון הש"ס אשה הקנו לו מן השמים וחוזר עליו מעורכי המלחמה ע"כ יליף דבר דבר מממון כשם שבהוצאת ממון צריך שנים כמו כן בהוצאת היבמה מרשותו: | |||
'''ולכאורה''' יש ראי' לסתור זה הפירוש בגז"ש דבר דבר, שהרי מכי מצא בה ערות דבר ילפינן ושם אין הוצאת האשה מרשות בעלה רק שאוסרה עליו והרי בממון בכה"ג נתנסך יינך א"צ שנים, וע"כ דגז"ש דיליף איסור ערוה מהוצאת ממון ושוב י"ל כדברי הנוב"י דיבמה לשוק דלא חשוב איסור ערוה כבש"ס סוטה לא ילפינן לה מממון וסוטה חשוב איסור ערוה דטומאה כתיב בה כעריות אבל לא יבמה לשוק: | |||
'''אך''' אני רגיל לפרש הא דטומאה כתיב בה כעריות כמו שאגיד, דלכאורה קשה אהא דסוטה פטורה מן החליצה מטעם זה הא ערוה גופה אינה פטורה מחליצה אלא משום דלא תפסי בה קידושין, והרי סוטה תפסי בה קידושין, ע"כ נראה דרב סובר דטעמא דקרא דערוה לא תפסי בה קידושין משום דטומאה היפוך הקידושין ע"כ סוטה נמי טומאתה עצם הפקעתה מבעלה דקנין שיש לבעל באשתו הוא מה שהיא מקודשת לו ממילא כשהיא טמאה לו זהו בעצמו הפקעת קנינו ונהי דתפסי בה קידושי משום דלא פקעי מינה קידושי' הראשונים כמו שפירש"י מ"מ הטומאה עצמה חשוב הפקעה: | |||
'''ועוד''' אוסיף בזה ביאור, הנה ספק טומאה ברה"י ילפינן מסוטה, הרי דסוטה חשיב טומאה, ונדה לבעלה חשיב איסור כמ"ש התוס' ב"ק {{ממ|י"א}} וראיתי בס' קדמון ראי' לזה דלא מצינו שתזיק טומאה רק במקום קדושה כמו בקדש ותרומה ומע"ש אבל לא בחולין ואשה לבעלה חולין הוא, ע"כ נדה לבעלה אין הפירוש שהיא טמאה לו רק איסור גרידא, וצריך להבין ההפרש מסוטה שחשיב טומאה, הגם שבעלה חולין הוא, ומוכרח לומר דדווקא נדה שאין האיסור דווקא לבעלה שהיא מקודשת לו ע"כ שפיר אמרינן חולין היא אבל סוטה שהאיסור דווקא לבעלה שהיא מקודשת לו לא חשיב חולין כי האיסור מחמת הטומאה: | |||
'''הנה''' נתבאר שטומאה של אשה נוגע בהקידושין ע"כ חשיב הפקעת הקידושין, וזה פירוש אמיתי בדברי הגמ', מעתה הפקעת היבמה ודאי הוי דבר שבערוה וכן מפורש להדיא בפוסקים, א' דברי הנמק"י שכתבתי, ב' ע"א ביבמה מת בעלך ואח"כ מת בנך: | |||
'''במה''' שפירשתי הא דיליף דבר דבר פירשתי דברי התוס' דאפי' לטעמא דע"א נאמן מת בעליך משום דעבידא לאגלויי בעי דיוקא זוטא ואין מובן צירוף הטעמים, ואמרתי דהנה הא דמהני עבידא לאגלויי תמוה מתוס' והר"ן פ"ק דגיטין בערכאות דאף דלא מרעי נפשייהו לא מהימני דאפי' משה ואהרן לא מהימני, וצ"ל עפ"י דברי הנמק"י ב"ב בהא דלסלקי בי תרי נפשייהו דאין העדות אל הממון רק אל בעל הממון, וכשהעד אומר שמת הרי אומר שאין הבעל בעולם ואין מפקיע משום אדם כי איננו, רק שאנו חוששין שמא אומר שקר והבעל בחיים והוא בא להפקיע אשתו ממנו, וילפינן בגז"ש שדומה להפקעת ממון, לזה שפיר מהני טעמא דעבידי לאגלויי שבוודאי אומר אמת ושוב לא הוי דבר שבערוה כלל וכההוא דחתם בשטר עד שלא נעשה חתנו והדברים עתיקים: | |||
'''ואכתי''' קשה דצריך שנים משום דאתחזק איסורא דג"כ אפי' אחד אומר אמת לא מהני דגזה"כ שצריך שנים, שהרי כתב הרשב"א דשני אחין באיסורין לא חשיבי רק כע"א אף דקרובים אומרים אמת לא מהני באתחזק איסורא, ע"כ צריך לטעמא דדיוקא דמרעא לחזקת אשת איש, ולזה סגי בדיוקא זוטא דאפי' בתרי ותרי דגירושין כתבו התוס' דמרעא דלא הוי אלא דיוקא זוטא: | |||
'''אם''' יש לך מה להשיב על דבריי אבקשך להשיבני דבר: | |||
{{-}}{{יישור לשמאל|בנך הדו"ש ומצפה לשמוע מכם כ"ט הק' '''אברהם'''.}}{{-}} | |||
<noinclude>{{דיקטה}} | <noinclude>{{דיקטה}} | ||
{{ניווט כללי תחתון}}</noinclude> | {{ניווט כללי תחתון}}</noinclude> | ||