13,443
עריכות
חלוקה לקטעים כבדפו"י, תיקונים
(שות רעקא גרסה ראשונית מדיקטה) |
(חלוקה לקטעים כבדפו"י, תיקונים) |
||
| שורה 3: | שורה 3: | ||
{{מרכז|'''סימן קלט'''}} | {{מרכז|'''סימן קלט'''}} | ||
'''לידידי הגאב"ד דק"ק לונטשיץ הרב רבי חיים | '''לידידי הגאב"ד דק"ק לונטשיץ הרב רבי חיים נ"י''' | ||
מ"ש רומפכ"ת בכוונת הש"ע {{ממ|סי' רמ"ב ס"ה}} יש מי שאומר דהאידנא וכו' דנקט בלשון יש מי שאומר, משום דלהרמב"ם דטעמא דמתנה טמירתא זו דשמא ימכור לאחרים, ממילא ליתא לסברת הרא"ש, דמה בכך דהוי כאלו אמר, מ"מ החשש במק"ע דשמא ימכור כיון דאין כתוב כן בשטר: | מ"ש רומפכ"ת בכוונת הש"ע {{ממ|סי' רמ"ב ס"ה}} יש מי שאומר דהאידנא וכו' דנקט בלשון יש מי שאומר, משום דלהרמב"ם דטעמא דמתנה טמירתא זו דשמא ימכור לאחרים, ממילא ליתא לסברת הרא"ש, דמה בכך דהוי כאלו אמר, מ"מ החשש במק"ע דשמא ימכור כיון דאין כתוב כן בשטר: | ||
| שורה 17: | שורה 17: | ||
גם בפשוטו יש לחלק, דבצוואות לא רגילין לכתוב כן כדמשמע לישנא דרה"ג וכמש"ל, אבל במתנה דעלמא דרגילין כולם לכתוב הוי ריעותא, ולפ"ז נסתרו דברי הנ"ל, דהא מהמחבר בשולחנו הטהור {{ממ|ס"ה}} משמע דסתמא היינו דלא אמר, כדחזינן דעתו בב"י וכדמשמע בש"ע {{ממ|סי' ס"א ס"ה}} א"כ לא מצינו דפליג בזה רה"ג ובזה נסתרו גם דברי מעכ"ת ני', דכיון דכתב בה אלא דלא אמר, שפיר יש לומר גם בטעמא דהרמב"ם סברת הרא"ש: | גם בפשוטו יש לחלק, דבצוואות לא רגילין לכתוב כן כדמשמע לישנא דרה"ג וכמש"ל, אבל במתנה דעלמא דרגילין כולם לכתוב הוי ריעותא, ולפ"ז נסתרו דברי הנ"ל, דהא מהמחבר בשולחנו הטהור {{ממ|ס"ה}} משמע דסתמא היינו דלא אמר, כדחזינן דעתו בב"י וכדמשמע בש"ע {{ממ|סי' ס"א ס"ה}} א"כ לא מצינו דפליג בזה רה"ג ובזה נסתרו גם דברי מעכ"ת ני', דכיון דכתב בה אלא דלא אמר, שפיר יש לומר גם בטעמא דהרמב"ם סברת הרא"ש: | ||
אמנם מ"מ נראה דגם בסתמא דלא אמר פליג רה"ג, ממ"ש הב"י {{ממ|סי' ע"א}} וכתב רה"ג ז"ל בתשו' האי מאן דמקבל ליה לכתוב שטרא בכל לישנא דזכותא וכו'. אבל תנאי כגון נאמנות וביטול מודעה לא מחשבינן ליה עד דמפרשי' עכ"ל, א"כ כי היכי דביטל מודעה נהיגי לכתוב בכל שטרות אעפ"כ לא הוי כאלו מצוה בפירוש, ה"נ בכתבו בשוקא, | אמנם מ"מ נראה דגם בסתמא דלא אמר פליג רה"ג, ממ"ש הב"י {{ממ|סי' ע"א}} וכתב רה"ג ז"ל בתשו' האי מאן דמקבל ליה לכתוב שטרא בכל לישנא דזכותא וכו'. אבל תנאי כגון נאמנות וביטול מודעה לא מחשבינן ליה עד דמפרשי' עכ"ל, א"כ כי היכי דביטל מודעה נהיגי לכתוב בכל שטרות אעפ"כ לא הוי כאלו מצוה בפירוש, ה"נ בכתבו בשוקא, [ומ"מ יש לחלק דנאמנות וביטול מודעה הוא ענין בפ"ע לומר שלוחן נאמנות ושביטל מודעה בזה לא דנין כאלו פירש אבל לענין טמירתא דענין כתבוה בשוקא, לא הוי ענין אחר רק שאין בו גרעון לדונו כמסותרת בזה י"ל כיון דיש ליתן טעם שהוא חשב שא"צ לאמרו במפורש כיון דנהיגי לכתוב הכל, אין כאן ריעותא וממילא המתנה בחזקתה]: | ||
ולדינא קשה להוציא הקרקע מחזקת יורשים, דאף להרא"ה הא לפי החלט' הב"י יש לומר דבכתוב סתמא ל"ק, וכן העלה לעיקר המהרי"ט בתשו' הנ"ל, ובתשו' משפטי שמואל {{ממ|סי' כ"ה}} וסיים ואף דהוי ספק ארעא היכא דקיימא תיקום, ולזה בודאי ראוי ונכון לפשר, והפשר יהיה נוטה יותר להיורשים: | ולדינא קשה להוציא הקרקע מחזקת יורשים, דאף להרא"ה הא לפי החלט' הב"י יש לומר דבכתוב סתמא ל"ק, וכן העלה לעיקר המהרי"ט בתשו' הנ"ל, ובתשו' משפטי שמואל {{ממ|סי' כ"ה}} וסיים ואף דהוי ספק ארעא היכא דקיימא תיקום, ולזה בודאי ראוי ונכון לפשר, והפשר יהיה נוטה יותר להיורשים: | ||
| שורה 23: | שורה 23: | ||
ומ"ש ידידי רומעכ"ת לענין השט"ח דלהסוברים טעמא דשבועת כתובה דשעת מיתה זמנו, ה"נ בנ"ד, וממילא הדרא לדינא דא"א מוריש שבועה לבניו הדברים נכונים לדינא, ודפח"ח: | ומ"ש ידידי רומעכ"ת לענין השט"ח דלהסוברים טעמא דשבועת כתובה דשעת מיתה זמנו, ה"נ בנ"ד, וממילא הדרא לדינא דא"א מוריש שבועה לבניו הדברים נכונים לדינא, ודפח"ח: | ||
ומ"ש מעכ"ת | ומ"ש מעכ"ת נ"י דהבע"ח צריכים לגבות ממקבלי מתנה למ"ש המהרש"א בב"ק {{ממ|דף קכ"ח}} בכוונת תוס' דנפרעין מנכסים משועבדים במקום שיש מטלטלין בנ"ח, וכיון דמצו הבע"ח לגבות מהם. יכולים היתומים לדחותו, כיון דבמקום קרקעות אין גובין ממטלטלי דיתמי: | ||
ואף להמהרש"א, מ"מ בנ"ד אין הבע"ח יכול לגבות ממקבל מתנה עתה, כיון דיורשי מקבל מתנה הם קטנים, וכי היכי דאין גובין מנכסי ית"ק ה"נ אין גובין מית"ק של מקבל מתנה, ובכי הא בודאי גובין ממטלטלי דיתמי, דאף להפוסקים לענין הנחתי די"ל הנחתי כיון דיכול לגבות כשיגדלו, מ"מ לגבי בנ"ח מטלטלי אין היתומים יכולין לדחותו שימתין עד שיגדלו | לענ"ד דברי המהרש"א הם יחידאי, ומדברי כל הפוסקים לא משמע כן, ואף במתנת שכ"מ משמע בש"ע {{ממ|סי' רנ"ג}} דכל שיש מקום לגבות מיורשים אפילו ממטלטלי, גובין מהם ולא מצי לגבות ממתנת שכ"מ: | ||
ואף להמהרש"א, מ"מ בנ"ד אין הבע"ח יכול לגבות ממקבל מתנה עתה, כיון דיורשי מקבל מתנה הם קטנים, וכי היכי דאין גובין מנכסי ית"ק ה"נ אין גובין מית"ק של מקבל מתנה, ובכי הא בודאי גובין ממטלטלי דיתמי, דאף להפוסקים לענין הנחתי די"ל הנחתי כיון דיכול לגבות כשיגדלו, מ"מ לגבי בנ"ח מטלטלי אין היתומים יכולין לדחותו שימתין עד שיגדלו [ומ"מ מה"ט עכ"פ השט"ח של המקבל מתנה שהיה ביד היורשים, י"ל שלא יגבה ממטלטלי רק ממתנת קרקע דבממנ"פ אם החוב אמת ולא היה התפסת צררי תוכלו לגבות ממתנת קרקע שבידכם]: | |||
ואף כתובות אשה דנגבית מית"ק אני מסופק, לאשר כבר נסתפקתי בכתובה ויש ית"ק וגם לקוחות להסוברים הלקוחות יכולין לומר הנחתי שיגבה לכשיגדלו, בזה אני מסופק אם הכתובה נגבית מית"ק די"ל דל"ש בזה חינא, דהא אם לא תהי' יכולה לגבות מית"ק תגבה ממשעבדי, ובמקום דל"ש חינא י"ל דאין גובין ולא אמרינן לא פלוג כדכתב הרמב"ם דאם נשאת דתו ליכא חן אינה גובית מית"ק, א"כ ה"נ בנ"ד. כיון דאף אם לא תגבה מית"ק היא תגב' ממטלטלי דיתמי י"ל בכי הא ל"ש חינא, ואין נזקקים לית"ק, וצ"ע לדינא, ידידו: | ואף כתובות אשה דנגבית מית"ק אני מסופק, לאשר כבר נסתפקתי בכתובה ויש ית"ק וגם לקוחות להסוברים הלקוחות יכולין לומר הנחתי שיגבה לכשיגדלו, בזה אני מסופק אם הכתובה נגבית מית"ק די"ל דל"ש בזה חינא, דהא אם לא תהי' יכולה לגבות מית"ק תגבה ממשעבדי, ובמקום דל"ש חינא י"ל דאין גובין ולא אמרינן לא פלוג כדכתב הרמב"ם דאם נשאת דתו ליכא חן אינה גובית מית"ק, א"כ ה"נ בנ"ד. כיון דאף אם לא תגבה מית"ק היא תגב' ממטלטלי דיתמי י"ל בכי הא ל"ש חינא, ואין נזקקים לית"ק, וצ"ע לדינא, ידידו: | ||