מראי מקומות/סוגיות/חזקת מטלטלין: הבדלים בין גרסאות בדף

== חזקת מטלטלין ==

דין המטלטלין שחזקתן לאלתר, והיינו שהמחזיק חפץ של חבירו וטוען לקוח הוא בידי נאמן לאלתר ואע"פ שהחפץ היה ידוע לראשון והיה בחזקתו. וכן נפסק בטוש"ע סי' קל"ג. ויש לברר יסודה של חזקה זו.

והנה אמרו בגמ' (ב"ב ל"ו א') הגודרות אין להן חזקה, והיינו משום שמאליהן הולכות ואפשר שבאו מאליהן לרשותו. וכן אמרו (שם מ"ב א') אומן אין לו חזקה והוא משום שדרך להוליך אצלו כלים לתקן ואפשר שבא לידו בתורת אומנות. וכן אמרו בשבועות (מ"ו ב') כלים העשוין להשאיל ולהשכיר אין להן חזקה. ולכאו' מבואר מכל זה שהחזקה אינה מדין מוחזק גרידא שהרי בכל הנך ג"כ הוא מוחזק.

ובפשוטו היה נראה שהחזקה היא משום ראיה והוכחה מתפיסתו, דהיאך באו לידו אם לא ע"י מקח, דאחזוקי איניש בגנבי לא מחזקינן ושאלה ופקדון לא שכיחי. ולכן בגודרות וכל הנך אין חזקה דאין הוכחה מתפיסתן. וכן היה נראה בד' רבינו יונה (ב"ב מ"ה ב') שכ' וז"ל לפי שתפיסתן ראיה שאם לא באו לידו בתורת מקח היאך באו לידו, דאחזוקי אינשי בגנבי וגזלני לא מחזקינן. (וכעי"ז כ' שם כ"ח ב' ומ"ו א'). וכ"כ בשו"ת הרשב"א (ח"א סי' אלף ע"ב) וכ"כ הריטב"א (ישנים) בב"מ ו' א' וז"ל דלא חשדינן לאינשי בגזלני אלא אמרי' בדין בא לידו במקח. וכעי"ז בריטב"א החדשים שם. וכ"כ הרבה מהאחרונים.

== הראיות שהוא מדין מוחזק ==

אמנם ידוע להוכיח מכמה וכמה ראיות שחזקת מטלטלין אינה בתורת ראיה והוכחה שהוא שלו. וביותר הוכיחו האחרונים מכמה דוכתי שחזקת מטלטלין היא מדין מוחזק והמע"ה שבכ"ד:

א. התוס' בב"ב (ל"ג ב' ד"ה ואי) כתבו שהיכא שליקט פירות חבירו והניחם ברשות שאינה שלו אין נאמן לומר לקוחין הן בידי. וביארו האחרונים בד' התוס' שחזקת מטלטלין היא דווקא כשהן תחת ידו והוא מוחזק בהן. וכן מפורש בפסקי תוס' שם. ומבואר שחזקת מטלטלין היא מדין מוחזק ותפיסה ובעי' שיהא מוחזק בהן, ואי"ז הוכחה שמהני מצד עצמה בממון.

ב. השמעתתא (ש"ד פי"ד) ביאר בד' הרמב"ן (בס' הזכות כתובות פ"ה א') שחזקת מטלטלין היא דווקא כשיש תפיסה הראויה לקנין. ולכן אין חזקת מטלטלין בשטרות ואם מחזיק שטר של אחר אינו יכול לטעון לקוח הוא בידי, משום שקיי"ל אותיות אין נקנין במסירה ואי"ז תפיסה ראויה לקנין. וכן נראה בריטב"א ובחי' הר"ן שם. ומבואר שחזקת מטלטלין היא מדין מוחזק ותפיסה דדין תפיסה הראויה לקנין הוא דין בהלכות התפיסה של מוחזק. ואם חזקת מטלטלין היא הוכחה מה אכפ"ל בתפיסה הראויה לקנין.

ג. הדין שקרקעות חזקתן ג' שנים ואין להן חזקה לאלתר. ומצינו כמה ביאורים בטעם החילוק בין קרקע למטלטלין, והטור (סי' ק"מ) כתב שבקרקע אין חזקה משום "שקרקע בחזקת בעליה עומדת". והב"י והגר"א שם ציינו להדין המבואר בב"מ (דף ק"ב וק"י) שאין מוחזק וחזקת ממון בקרקע ולעולם היא בחזקת המ"ק. ולכאו' כוונתם שה"נ הוא אותו דין, והטעם שאין חזקת מטלטלין בקרקע הוא משום שאין דין מוחזק בקרקע נגד מ"ק. ומבואר שחזקת מטלטלין היא מדין מוחזק ולכן אין חזקת מטלטלין בקרקע. וכבר נמצא שכ"כ להדיא הפרישה (סי' קל"ג ס"י) וז"ל המטלטלין כו' דכיון שהם נמצאין בביתו נאמן לומר שלקחן ממנו, מה שאין כן בקרקע דאין שייך ביה לומר שעומד ברשותו. וע"ע בשו"ת מהריט"ץ (ישנות סי' קע"ז) וז"ל דלא אמרו אלא במטלטלין שאדם יכול להניחו בביתו אבל קרקע לא שייך למימר הכי דקרקע אינה נגזלת ואינה יוצאה מחזקת בעלים הראשונים.

(אמנם הריטב"א (ריש חזקת הבתים) כתב הטעם שקרקע אין לה חזקת מטלטלין משום שאין הוכחה מתפיסתה דכל אדם יכול ליכנס לתוכה. וכ"כ הלבוש (סי' ק"מ) ומהרי"ט (חו"מ ח"ב סי' ל'). והרשב"ם בב"ב (מ"ב א') כתב טעם אחר שהוא מפני שקרקע נקנית בשטר (ואכ"מ בזה). ועוד טעם מתבאר בד' הרגמ"ה בריש חזקת הבתים שכ' שהטעם שעבדים אין חזקתן לאלתר הוא משום "שהוקשו לקרקעות", וכ"כ המאירי (שם ובב"מ י"ז א') והשטמ"ק (ב"מ ק' ב'). ומבואר שהוא הלכה מהל' קרקעות ושייך בזה היקש עבדים לקרקעות (ואינו משום שאין מוחזק בקרקע שהרי בעבדים יש דין מוחזק כמבו' גבי מחליף שפחתו בחמור). ומכל הנך מוכח לכאו' שחזקת מטלטלין אינה מדין מוחזק דא"כ למה הוצרכו לטעמים אחרים הרי הדין פשוט שבקרקע אין דין מוחזק נגד מ"ק. וצ"ע).  

ד. ומצינו להדיא בכמה מקומות בראשונים שכתבו שחזקת מטלטלין הוא מדין "המוציא מחבירו עליו הראיה": הרמב"ם (פ"י מטוען ה"ד) כתב גבי עבד קטן וז"ל הרי הוא בחזקתו "והמוציא מחבירו עליו הראיה". וכ"כ בפ"ה משלוחין ה"ח שחזקת מטלטלין מדין המע"ה. וכן איתא בל' רבינו חננאל בשבועות (מ"ו ב') גבי חזקת מטלטלין "דאי לא תימא הכי נמצאת דוחה כלל גדול בדין המע"ה". ול' הרמ"ה (ב"ב ל"ו א') בתו"ד "דשאר מטלטלי דאית להו חזקה לאלתר והמע"ה".

== הדרך המיוחס להגרנ"ט והקושיות ע"ז ==

וידוע הדרך המיוחסת להגרנ"ט (ריש ב"ב) בזה, שבאמת חזקת מטלטלין מיוסדת על ההוכחה מתפיסתו ומ"מ בעי' לדין מוחזק, משום שאין בכח ראיה זו לבדה להוציא ממון ואינה הוכחה גמורה, אלא שראיה זו מהני לאשוויי ספיקא וממילא זוכה מדין מוחזק בספיקות. והיינו שהרי הטעם של"מ מדין מוחזק בלחוד הוא משום שכל שאין סיבה להסתפק עדיין החפץ בחזקת הראשון ואין השני נעשה מוחזק כלל. וע"י הסברא שהיאך באו לידו נעשה ספק וממילא זוכה מדין מוחזק בספיקות. אך ילה"ק ע"ז מכמה צדדים:

א. לדרך זו כל חזקת מטלטלין היא מדין מוחזק בספיקות, וקשה דא"כ יועיל תפיסה מיניה למ"ד תקפו כהן אין מוציאין מידו שמהני תפיסה בספיקות, והכי קיי"ל להרמב"ם. ולדעת התוס' בכ"ד תפיסה בטענת ברי מהני לכ"ע וא"כ יועיל תפיסה בטענת ברי. ולא אישתמיט בד' הפוסקים בשום דוכתא שיועיל תפיסה.

ב. עוד קשה שלפי"ז עולה שכל חזקת מטלטלין הוי מוחזק נגד מ"ק, שהרי אינו אלא מדין מוחזק בספיקות והוי מוחזק נגד מ"ק. ויש לתמוה שהתוס' בכתובות (ע"ו א') האריכו לדון אם מוחזק עדיף ממ"ק והוצרכו לראיות ע"ז, ולמה לא הביאו מדין חזקת מטלטלין שהוא דין פשוט בש"ס. וביותר שהתוס' נקטו שלהו"א בגמ' שם באמת מ"ק עדיף ממוחזק, ואיך יתכן כן אם כל חזקת מטלטלין הוא מוחזק נגד מ"ק.

ג. עוד קשה שלפי"ז גם בקרקעות נעשה ספק לאלתר, כיון שההוכחה שהיאך באו לידו משויא ספק, ורק שאין דין מוחזק בקרקע ולכן אינו זוכה מדין מוחזק. וא"כ הראשון זוכה רק מדין מ"ק בספיקות (ולא בתורת ודאי). וקשה ע"ז מהא דאמרו בב"ב (ל"ג ב') שהמחזיק קרקע פחות מג"ש "הדרא ארעא והדרי פירי" והיינו שצריך לשלם גם דמי הפירות שאכל. ואם אינו אלא ספק היאך מוציאין ממנו הדמים מספק.

ד. וכן קשה מהא דתנן (ב"ב נ"ו א') שעדים זוממין שהעידו על חזקת ג"ש והוזמו חייבין לשלם לראשון דמי הקרקע. והרי גם אחר שהוזמו וליכא חזקת ג"ש מ"מ יש חזקה דלאלתר שהרי עכשיו השני יושב בקרקע, וא"כ לד' הגרנ"ט הרי עכ"פ נולד ספק, ואיך מוציאים מהעדים דמים מספק.

== ראיות שהחזקה אינה מטעם הוכחה כלל ==

וביותר שמכמה דוכתי בד' הראשונים מוכח שהחזקה אינה בנויה על הוכחה כלל, ואף במקום שאין כלל הסברא שהיאך באו לידו כו' יש חזקה:

א. שיטת רש"י ורבינו חננאל (שבועות מ"ו ב') שכלים העשוין להשאיל ולהשכיר יש להן חזקה, (וכל הדין שאין להם חזקה הוא רק במקום ריעותא דהטמנה יעו"ש). והרי בכלים העשוין להשאיל ודאי אין כל הוכחה מתפיסתו דאפשר שבאו לידו בתורת שאלה ומ"מ יש להן חזקה.

ב. ושיטת הרמב"ם (פ"ח מטוען ה"ט) שדין כלים העשוין להשאיל ולהשכיר הוא רק בכלים שתחילת עשייתן להשאיל ולהשכיר, שבאלו אין להן חזקה, אבל סתם כלים שדרך להשאילן יש להן חזקה ואינן בכלל כלים העשוין להשאיל. והרי כלים שדרך להשאילן אין כל ראיה מתפיסתן ומ"מ יש להן חזקה.

ג. וכן מוכח בד' הרשב"ם בסוגיא דאומן (ב"ב מ"ה א') דהנה שיטת רבה שם שאומן יש לו חזקה וחולק על עיקר דין אומן. ופי' רשב"ם שהא דלא אמרי' שמא בתורת אומנות באו לידו, הוא משום שיכול לומר לו אינך רגיל לתקן אצלי ואיני אומן שלך. (וגם בתוס' ובראשונים שם מבואר שהסכימו לעיקר הסברא). והדבר תמוה מה בכך שאומר שאינו אומן שלו הרי הבעלים טוען שהוא כן אומן שלו וא"כ אין כל הוכחה  מתפיסתו, דספק הוכחה אינה הוכחה כלל. ומוכח שחזקת מטלטלין היא גם במקום שליכא הוכחה כלל.

ד. ושיטת ר"ת (הובא ברמב"ן ב"ב מ"ו א') שבכלים שאין עשוין להשאיל אפי' אם יש עדים שבא לידו בשאלה או פקדון, יש להן חזקה ויכול לומר שחזר ולקחן אח"כ. והדבר פלא הרי בכה"ג ודאי ליכא הוכחה כלל שהרי ידוע שמתחילה בא לידו בתורת שאלה. ומבואר שחזקת מטלטלין היא גם בלא הוכחה כלל.