762
עריכות
השלמת הסרת חלוקה שגויה והוספת כותרת לשולי הגליון
חיים טוביאס (שיחה | תרומות) (תיקון לחלוקת הפרקים בדף, ועיצוב סוגריים) |
חיים טוביאס (שיחה | תרומות) (השלמת הסרת חלוקה שגויה והוספת כותרת לשולי הגליון) |
||
| שורה 3: | שורה 3: | ||
{{ניווט כללי עליון}} | {{ניווט כללי עליון}} | ||
{{עוגןד|האיש עושה שליח|'''האיש''' עושה שליח}} וכו' האשה עושה שליח לקבלה וכו' משנה ר"פ התקבל ומה שהביא דברי בעל העיטור לא איצטריך למ"ש ברישא דהוא תלמוד ערוך בסוף פ' התקבל ובריש מי שאחזו ומביאו לעיל בסימן ק"כ אלא איצטריך למ"ש בסיפא דאם כתב בעצמו ונתנו לה בפני עדים כשר ותינשא בו לכתחילה אעפ"י שאין עליו עידי חתימה ולכאורה איכא לתמוה דמסקנת רבינו לעיל בסי' קל"ג דבעידי מסירה לחוד אינו כשר לכתחילה דתקנת חכמים הוא להחתים עליו ב' עדים מיהו כבר כתב ב"י לשם דאינו אלא כעין עצה טובה שמא ימותו עידי מסירה אבל מצי למסמך אעידי מסירה לחודייהי ותינשא לכתחילה ושכ"כ הרא"ש: | {{עוגןד|האיש עושה שליח|'''האיש''' עושה שליח}} וכו' האשה עושה שליח לקבלה וכו' משנה ר"פ התקבל ומה שהביא דברי בעל העיטור לא איצטריך למ"ש ברישא דהוא תלמוד ערוך בסוף פ' התקבל ובריש מי שאחזו ומביאו לעיל בסימן ק"כ אלא איצטריך למ"ש בסיפא דאם כתב בעצמו ונתנו לה בפני עדים כשר ותינשא בו לכתחילה אעפ"י שאין עליו עידי חתימה ולכאורה איכא לתמוה דמסקנת רבינו לעיל בסי' קל"ג דבעידי מסירה לחוד אינו כשר לכתחילה דתקנת חכמים הוא להחתים עליו ב' עדים מיהו כבר כתב ב"י לשם דאינו אלא כעין עצה טובה שמא ימותו עידי מסירה אבל מצי למסמך אעידי מסירה לחודייהי ותינשא לכתחילה ושכ"כ הרא"ש: | ||
{{עוגןד|ובהא מספקא לן|'''ובהא''' מספקא לן}} וכולי נראה דרבינו הכי קאמר דלכאורה הוה משמע מדלא אשכחן דאידכר תלמודא דחצר דינו כיד אלא כשנותן הגט ליד האשה או לחצרה או השאיל לאשתו חצרו אבל בחצר של השליח קבלה אם יהא דינו כיד השליח לא אידכר תלמודא כל עיקר א"כ משמע ליד השליח עצמו דוקא בעינן ואפילו הכי הכריע דאדרבה צריך לומר דחצירו דשליח קבלה נמי הוי כידו דאי איתא דלא הוי כידו הו"ל לתלמודא לפרש ולבאר דלא דמי שלוחה לאשה בעצמה דבאשה חצירה כידה ובשליח חצירו לאו כידו ומדכתב תלמודא ולא פירש אלמא דאף בשלוחו חצירו כידו: | {{עוגןד|ובהא מספקא לן|'''ובהא''' מספקא לן}} וכולי נראה דרבינו הכי קאמר דלכאורה הוה משמע מדלא אשכחן דאידכר תלמודא דחצר דינו כיד אלא כשנותן הגט ליד האשה או לחצרה או השאיל לאשתו חצרו אבל בחצר של השליח קבלה אם יהא דינו כיד השליח לא אידכר תלמודא כל עיקר א"כ משמע ליד השליח עצמו דוקא בעינן ואפילו הכי הכריע דאדרבה צריך לומר דחצירו דשליח קבלה נמי הוי כידו דאי איתא דלא הוי כידו הו"ל לתלמודא לפרש ולבאר דלא דמי שלוחה לאשה בעצמה דבאשה חצירה כידה ובשליח חצירו לאו כידו ומדכתב תלמודא ולא פירש אלמא דאף בשלוחו חצירו כידו: | ||
{{עוגןד|ויכולה גם כן|'''ויכולה''' גם כן}} לעשות שליח להובאה וכולי כך משמע פשט הסוגיא בפרק התקבל ורצונו לומר שהשליח אומר לבעל אשתך אמרה הבא לי גיטי וא"ל הבעל תביא לי גיטה כמו שאמרה כיון שהגיע הגט ליד האשה היא מגורשת אע"פ שלא א"ל הבעל בפירוש שיהא שלוחו דממילא משמע שהסכים הבעל שיהא שלוחו להולכה כמו שאמרה מה שאין כן כשלא אמרה האשה תחילה הבא לי גיטי דאז אינה מגורשת אלא כשאומר הבעל בפירוש היה שלוחי להולך גט זה לאשתי וכך הוא דעת הרמב"ם בפ"ו: | {{עוגןד|ויכולה גם כן|'''ויכולה''' גם כן}} לעשות שליח להובאה וכולי כך משמע פשט הסוגיא בפרק התקבל ורצונו לומר שהשליח אומר לבעל אשתך אמרה הבא לי גיטי וא"ל הבעל תביא לי גיטה כמו שאמרה כיון שהגיע הגט ליד האשה היא מגורשת אע"פ שלא א"ל הבעל בפירוש שיהא שלוחו דממילא משמע שהסכים הבעל שיהא שלוחו להולכה כמו שאמרה מה שאין כן כשלא אמרה האשה תחילה הבא לי גיטי דאז אינה מגורשת אלא כשאומר הבעל בפירוש היה שלוחי להולך גט זה לאשתי וכך הוא דעת הרמב"ם בפ"ו: | ||
{{עוגןד|עשאתו שליח לקבלה|'''עשאתו''' שליח לקבלה}} וכשבא לבעל אמר איני רוצה כו' שם ריש הפ' וה"פ דכשאמר איני רוצה נתבטלה שליחות הקבלה ואפי' אמר הולך גט זה לאשתי והולך כזכי דמי בעלמא אפ"ה כאן לאו כזכי דמי שהרי אמר איני רוצה שתהיה שליח לקבלה אבל כשלא א"ל איני רוצה וכו' אז יש לחלק דאם א"ל הולך גט זה או תן לה גט זה לא הוי כזכי וכולי אבל אם א"ל הילך לה גט זה וכולי נתגרשה מיד בקבלתו וה"א התם להדיא ודילמא בהילך ואי לאו דאמר אי אפשי הוה ליה שליח לקבלה כמו שפירש רש"י אלמא דבאמר אי אפשי אפילו אמר הילך אינה מגורשת עד שיביא גט לידה ומה שנמצא בדברי רבינו אבל א"ל הולך לה גט זה או זכי לה בגט זה וכו' הוא ט"ס וצ"ל אבל א"ל הילך לה גט זה וכולי וב"י כתב וז"ל ואסיקנא בגמרא דלרבי נתן אם א"ל הילך הוה כאומר זכי ולא ידעתי למה השמיטו רבינו כי הרי"ף והרא"ש והרמב"ם כתבוהו עכ"ל וכתב כך ע"פ ספר מוטעה שהיה כתוב בו אבל א"ל הולך לה גט זה כולי וצ"ל שהיה מפרש לחלק בין אומר הולך גט זה דאינו כזכי ובין א"ל הולך לה גט זה דלשון הולך משמעו הולך לה כמו שאמרה אבל כל זה טעות דאין לחילוק זה יד ורגל בגמרא אלא ט"ס הוא וצריך להגיה אבל א"ל הילך לה גט זה וכולי ובאומר אי אפשי אפילו א"ל הילך אינה מגורשת אלא כשיגיע גט לידה כדפרישית ובב"י לא משמע כן דמדלא חילק משמע דסבירא ליה דלעולם הילך כזכי וליתא אלא העיקר כדפרישית ודו"ק: | {{עוגןד|עשאתו שליח לקבלה|'''עשאתו''' שליח לקבלה}} וכשבא לבעל אמר איני רוצה כו' שם ריש הפ' וה"פ דכשאמר איני רוצה נתבטלה שליחות הקבלה ואפי' אמר הולך גט זה לאשתי והולך כזכי דמי בעלמא אפ"ה כאן לאו כזכי דמי שהרי אמר איני רוצה שתהיה שליח לקבלה אבל כשלא א"ל איני רוצה וכו' אז יש לחלק דאם א"ל הולך גט זה או תן לה גט זה לא הוי כזכי וכולי אבל אם א"ל הילך לה גט זה וכולי נתגרשה מיד בקבלתו וה"א התם להדיא ודילמא בהילך ואי לאו דאמר אי אפשי הוה ליה שליח לקבלה כמו שפירש רש"י אלמא דבאמר אי אפשי אפילו אמר הילך אינה מגורשת עד שיביא גט לידה ומה שנמצא בדברי רבינו אבל א"ל הולך לה גט זה או זכי לה בגט זה וכו' הוא ט"ס וצ"ל אבל א"ל הילך לה גט זה וכולי וב"י כתב וז"ל ואסיקנא בגמרא דלרבי נתן אם א"ל הילך הוה כאומר זכי ולא ידעתי למה השמיטו רבינו כי הרי"ף והרא"ש והרמב"ם כתבוהו עכ"ל וכתב כך ע"פ ספר מוטעה שהיה כתוב בו אבל א"ל הולך לה גט זה כולי וצ"ל שהיה מפרש לחלק בין אומר הולך גט זה דאינו כזכי ובין א"ל הולך לה גט זה דלשון הולך משמעו הולך לה כמו שאמרה אבל כל זה טעות דאין לחילוק זה יד ורגל בגמרא אלא ט"ס הוא וצריך להגיה אבל א"ל הילך לה גט זה וכולי ובאומר אי אפשי אפילו א"ל הילך אינה מגורשת אלא כשיגיע גט לידה כדפרישית ובב"י לא משמע כן דמדלא חילק משמע דסבירא ליה דלעולם הילך כזכי וליתא אלא העיקר כדפרישית ודו"ק: | ||
{{עוגןד|ומדברי בעל העיטור|'''ומדברי''' בעל העיטור}} יראה וכולי נראה דב"ה מפרש דהא דאמרינן בירושלמי דאפי' צווחת להתגרש אני אומר שמא חזרה בה היינו לומר שקודם שא"ל זכי לה היתה צווחת להתגרש חיישינן שמא אחר כך מיד חזרה בה מקמי שאמר זכי לה וכיון דבשעת קבלת הגט ביד השליח חוב היה לה אין חבין לאדם שלא בפניו והא דלא חיישינן בכל שליח קבלה שמא חזרה בה מיד וביטלה את השליח דא"כ היתה צריכה לבטלו בפני עדים אבל הכא דלא עשאתו שליח איכא למיחש שמא חזרה בה מיד ובהא ודאי אעפ"י שעכשיו רוצה בו אינו גט כיון שבשעת קבלה ביד השליח חזרה בה וז"ל נ"י ס"פ האשה שלום אהך ירושלמי דקאמר שמא חזרה בה וא"ת נשאלה את פיה עכשיו ואם היא רצונה בכך משמע דזכות הוא לה תירץ הריטב"א דמילתא דהוי חובה אע"ג דלכי ידע אמר ניחא לי אין זכין לו למפרע עכ"ל אבל ב"ה מיירי בדאיכא עדים דבשעת קבלת השליח הגט ממש היתה רוצה באותו שעה בזו הויא מגורשת דזכין לאדם שלא בפניו. ומ"ש אבל בע"כ אינה מתגרשת נראה דה"ק דאעפ"י דאשה מתגרשת בע"כ היינו דוקא בזרק לה לתוך חיקה או לתוך חצרה אבל לגרשה בע"כ ע"י אחר שא"ל זכי לה אינה מתגרשת כיון דחוב הוא לה אין חבין לאדם שלא בפניו א"כ לפ"ז נמי דוקא בא"ל זכי לה וידעינן דבאותה שעה היתה רצונה להתגרש אבל בדלא ידעינן חיישינן שמא לא היתה רצונה אז להתגרש וחוב היה לה ואין חבין שלא בפניה לגרשה בעל כרחה ורבינו השיג ע"ז ואמר ואין נראה אלא כל זמן שלא עשאתו שליח אין יכול לזכות לה וכו' דאעפ"י דאיכא עכשיו עדים שבאותה שעה ממש שזיכה לה היתה רצונה להתגרש מ"מ כיון דהבעל לא ידע שזכות הוא לה לא מצי לזכות דהא מסתמא חוב לה וא"כ נמשך שיכול לחזור בו דלא כגאונים שכתבו דאינו יכול לחזור אלא חוזר וכשחוזר בו אינה מגורשת אפי' לאחר שהגיע גט לידה אבל ב"י כתב דלב"ה כל שגילתה דעתה מתחילה שרוצה להתגרש מגורשת אף עפ"י שלא ידעינן שבשעת קבלת הגט ביד השליח היתה רצונה בה אלא מסתמא רצונה היא כמו שגילתה דעתה מעיקרא ולא חזרה בה ודלא כהירושלמי ותימה רבה אמאי ניזל לקולא במה שמפורש בירושלמי שמפורש בירוש' לחומרא ותו דפשטא דתלמודא דידן משמע נמי בס"פ האשה שלום דאפי' במקום קטטה נמי חובה הוא לה כמו שכתבתי בסמוך ומשמע בסתמא אעפ"י דגילתה בשעת קטטה דרצונה להתגרש דאל"כ מהיכא תיתי לומר שזכות הוא לה ותו דהא תלמודא מפרש התם ה"ד קטטה דאמרה בפני בעלה גרשתני בפני פלוני ופלוני ובאו פלוני ופלוני והעידו שאינו אמת א"כ מיירי בגילתה דעתה שרצונה להתגרש ואפ"ה קאמר דחוב הוא לה וכמו שמפורש בירושלמי והכי נקטינן לחומרא ואפי' ידעינן בעדים דבאותה שעה ממש שזיכה לה הגט היתה תובעת להתגרש אינה מגורשת כמו שכתב' לדעת רבינו והר"ן כתב דספק מגורשת היא ומביאו ב"י: | {{עוגןד|ומדברי בעל העיטור|'''ומדברי''' בעל העיטור}} יראה וכולי נראה דב"ה מפרש דהא דאמרינן בירושלמי דאפי' צווחת להתגרש אני אומר שמא חזרה בה היינו לומר שקודם שא"ל זכי לה היתה צווחת להתגרש חיישינן שמא אחר כך מיד חזרה בה מקמי שאמר זכי לה וכיון דבשעת קבלת הגט ביד השליח חוב היה לה אין חבין לאדם שלא בפניו והא דלא חיישינן בכל שליח קבלה שמא חזרה בה מיד וביטלה את השליח דא"כ היתה צריכה לבטלו בפני עדים אבל הכא דלא עשאתו שליח איכא למיחש שמא חזרה בה מיד ובהא ודאי אעפ"י שעכשיו רוצה בו אינו גט כיון שבשעת קבלה ביד השליח חזרה בה וז"ל נ"י ס"פ האשה שלום אהך ירושלמי דקאמר שמא חזרה בה וא"ת נשאלה את פיה עכשיו ואם היא רצונה בכך משמע דזכות הוא לה תירץ הריטב"א דמילתא דהוי חובה אע"ג דלכי ידע אמר ניחא לי אין זכין לו למפרע עכ"ל אבל ב"ה מיירי בדאיכא עדים דבשעת קבלת השליח הגט ממש היתה רוצה באותו שעה בזו הויא מגורשת דזכין לאדם שלא בפניו. ומ"ש אבל בע"כ אינה מתגרשת נראה דה"ק דאעפ"י דאשה מתגרשת בע"כ היינו דוקא בזרק לה לתוך חיקה או לתוך חצרה אבל לגרשה בע"כ ע"י אחר שא"ל זכי לה אינה מתגרשת כיון דחוב הוא לה אין חבין לאדם שלא בפניו א"כ לפ"ז נמי דוקא בא"ל זכי לה וידעינן דבאותה שעה היתה רצונה להתגרש אבל בדלא ידעינן חיישינן שמא לא היתה רצונה אז להתגרש וחוב היה לה ואין חבין שלא בפניה לגרשה בעל כרחה ורבינו השיג ע"ז ואמר ואין נראה אלא כל זמן שלא עשאתו שליח אין יכול לזכות לה וכו' דאעפ"י דאיכא עכשיו עדים שבאותה שעה ממש שזיכה לה היתה רצונה להתגרש מ"מ כיון דהבעל לא ידע שזכות הוא לה לא מצי לזכות דהא מסתמא חוב לה וא"כ נמשך שיכול לחזור בו דלא כגאונים שכתבו דאינו יכול לחזור אלא חוזר וכשחוזר בו אינה מגורשת אפי' לאחר שהגיע גט לידה אבל ב"י כתב דלב"ה כל שגילתה דעתה מתחילה שרוצה להתגרש מגורשת אף עפ"י שלא ידעינן שבשעת קבלת הגט ביד השליח היתה רצונה בה אלא מסתמא רצונה היא כמו שגילתה דעתה מעיקרא ולא חזרה בה ודלא כהירושלמי ותימה רבה אמאי ניזל לקולא במה שמפורש בירושלמי שמפורש בירוש' לחומרא ותו דפשטא דתלמודא דידן משמע נמי בס"פ האשה שלום דאפי' במקום קטטה נמי חובה הוא לה כמו שכתבתי בסמוך ומשמע בסתמא אעפ"י דגילתה בשעת קטטה דרצונה להתגרש דאל"כ מהיכא תיתי לומר שזכות הוא לה ותו דהא תלמודא מפרש התם ה"ד קטטה דאמרה בפני בעלה גרשתני בפני פלוני ופלוני ובאו פלוני ופלוני והעידו שאינו אמת א"כ מיירי בגילתה דעתה שרצונה להתגרש ואפ"ה קאמר דחוב הוא לה וכמו שמפורש בירושלמי והכי נקטינן לחומרא ואפי' ידעינן בעדים דבאותה שעה ממש שזיכה לה הגט היתה תובעת להתגרש אינה מגורשת כמו שכתב' לדעת רבינו והר"ן כתב דספק מגורשת היא ומביאו ב"י: | ||
{{עוגןד|לא עשאתו שליח|'''לא''' עשאתו שליח}} לקבלה והבעל אמר התקבל לה או הולך לה וכו' האי הולך לה לא איצטריך דאפי' עשאתו שליח קבלה והבעל אמר הולך לה לא נתגרשה עד שיגיע גט לידה כמו שכתב בסמוך ס"ד כ"ש בלא עשאתו שליח אלא התקבל גט לאשתי איצטריכא ליה דסד"א הואיל ובעל לאו בר שווייה שליח לקבלה הוא אף על גב דמטי גיטא לידה לא ליהוי גיטא קמ"ל דהתקבל והולך קאמר ה"א ר"פ התקבל ופירש רש"י ואיידי דתנא התקבל תנא הולך דה"ק מתניתין בין שאמר בעל בלשון קבלה בין שאמר בלשון הולכה הוי שליח להולכה עד כאן לשונו כלומר בלשון קבלה מתגרשת כשיגיע גט לידה כאילו לא אמר לשון קבלה אלא לשון הולכה: | {{עוגןד|לא עשאתו שליח|'''לא''' עשאתו שליח}} לקבלה והבעל אמר התקבל לה או הולך לה וכו' האי הולך לה לא איצטריך דאפי' עשאתו שליח קבלה והבעל אמר הולך לה לא נתגרשה עד שיגיע גט לידה כמו שכתב בסמוך ס"ד כ"ש בלא עשאתו שליח אלא התקבל גט לאשתי איצטריכא ליה דסד"א הואיל ובעל לאו בר שווייה שליח לקבלה הוא אף על גב דמטי גיטא לידה לא ליהוי גיטא קמ"ל דהתקבל והולך קאמר ה"א ר"פ התקבל ופירש רש"י ואיידי דתנא התקבל תנא הולך דה"ק מתניתין בין שאמר בעל בלשון קבלה בין שאמר בלשון הולכה הוי שליח להולכה עד כאן לשונו כלומר בלשון קבלה מתגרשת כשיגיע גט לידה כאילו לא אמר לשון קבלה אלא לשון הולכה: | ||
{{עוגןד|עשאתו שליח להביא|'''עשאתו''' שליח להביא}} לה גיטה וכולי שם מימרא דרב ופירשה רב אשי משום דעקריה שליח לשליחותיה וכולי. ומ"ש ודוקא כשא"ל הולך כמו שאמרה אבל אם א"ל הולך או זכי לה ודאי עתה עשאו שליח להולכה ואדעתא דהכי קבלו וכשיגיע לידה מתגרשת שם בברייתא הבא לי גיטי ואשתך אמרה התקבל לי גיטי התקבל לי גיטי ואשתך אמרה הבא לי גיטי והוא א"ל הולך ותן לה זכי לה והתקבל לה רצה לחזור יחזור משהגיע גט לידה מגורשת ופירש"י א' מכל הלשונות אמר לו ורבינו לא הזכיר כאן אלא ב' לשונות הולך או זכי לה ולא הזכיר תן לה דסמך אמ"ש לעיל ס"ד אבל אם א"ל הולך גט זה או תן לה וכולי אלמא דשוין הן ולא הזכיר התקבל ג"כ מטעם זה דסמך אמ"ש לעיל דזכי לה או התקבל שוין והכא דהאשה אמרה הבא לי גט והשליח אמר אשתך אמרה התקבל לי גיטי אמרינן כיון שנתן עיניו לגרשה מימר אמר תיגרש כל היכא דמיגרש דלכי מתוודע ליה דלא מצי לשווייה שליח לקבלה ניחא ליה דליהוי שליח להולכה וזכי לה נמי זכי והולך קאמר וכן התקבל והולך קאמר לה אבל בשא"ל הילך כמו שאמרה גרע טפי דאין כאן שליחות ולא אמרינן הכא כיון שנתן עיניו לגרשה וכו' כנ"ל העולה מפשט הסוגיא למסקנא וכ"כ ה"ה בשם ב"ה דאם א"ל התקבל מכי מטא גיטא לידה מיגרשא ומביאו ב"י וכתב עוד הרשב"א לחלק דאפי' הגיע גט לידה אינה מגורשת ועיין בחידושי הרשב"א במ"ש בד"ה ולענין פסק הלכה וכולי ובש"ע פסק דמיגרשא: | {{עוגןד|עשאתו שליח להביא|'''עשאתו''' שליח להביא}} לה גיטה וכולי שם מימרא דרב ופירשה רב אשי משום דעקריה שליח לשליחותיה וכולי. ומ"ש ודוקא כשא"ל הולך כמו שאמרה אבל אם א"ל הולך או זכי לה ודאי עתה עשאו שליח להולכה ואדעתא דהכי קבלו וכשיגיע לידה מתגרשת שם בברייתא הבא לי גיטי ואשתך אמרה התקבל לי גיטי התקבל לי גיטי ואשתך אמרה הבא לי גיטי והוא א"ל הולך ותן לה זכי לה והתקבל לה רצה לחזור יחזור משהגיע גט לידה מגורשת ופירש"י א' מכל הלשונות אמר לו ורבינו לא הזכיר כאן אלא ב' לשונות הולך או זכי לה ולא הזכיר תן לה דסמך אמ"ש לעיל ס"ד אבל אם א"ל הולך גט זה או תן לה וכולי אלמא דשוין הן ולא הזכיר התקבל ג"כ מטעם זה דסמך אמ"ש לעיל דזכי לה או התקבל שוין והכא דהאשה אמרה הבא לי גט והשליח אמר אשתך אמרה התקבל לי גיטי אמרינן כיון שנתן עיניו לגרשה מימר אמר תיגרש כל היכא דמיגרש דלכי מתוודע ליה דלא מצי לשווייה שליח לקבלה ניחא ליה דליהוי שליח להולכה וזכי לה נמי זכי והולך קאמר וכן התקבל והולך קאמר לה אבל בשא"ל הילך כמו שאמרה גרע טפי דאין כאן שליחות ולא אמרינן הכא כיון שנתן עיניו לגרשה וכו' כנ"ל העולה מפשט הסוגיא למסקנא וכ"כ ה"ה בשם ב"ה דאם א"ל התקבל מכי מטא גיטא לידה מיגרשא ומביאו ב"י וכתב עוד הרשב"א לחלק דאפי' הגיע גט לידה אינה מגורשת ועיין בחידושי הרשב"א במ"ש בד"ה ולענין פסק הלכה וכולי ובש"ע פסק דמיגרשא: | ||
| שורה 35: | שורה 21: | ||
{{ניווט כללי תחתון}} | {{ניווט כללי תחתון}} | ||
{{פורסם בנחלת הכלל}} | {{פורסם בנחלת הכלל}} | ||
{{שולי הגליון}} | |||
[[קטגוריה:ב"ח: אבן העזר]] | [[קטגוריה:ב"ח: אבן העזר]] | ||