892
עריכות
אין תקציר עריכה
אין תקציר עריכה |
אין תקציר עריכה |
||
| שורה 10: | שורה 10: | ||
וכן יש חבילות חבילות עבירות שבני אדם רגילין בהם אשר רבו מלספר. שבועות שקר ושוא, וזהו רגיל אפילו כשמספר איזה שקר לחבירו או שמוכר חפץ לחבירו נשבע כה יעזרני ה', והרי נשבע בשם, ועון שבועה הוקשה לעבודת כוכבים, וחמור ממנו, כד[[כתיב]] כי לא ינקה ה' את אשר ישא את שמו לשוא. מקלל עצמו או חבירו בשם, שאומר זאל מיך אדר זאל דיך דר אויברשטר שטראפן, וכל זה אין חילוק בין שיאמר בלשון הקודש או בכל לשון. מברך או מזכיר השם לבטלה. וכ"ש כל התפלות וברכות, אם יעיין בנפשו, בעוונותינו הרבים, הכל הוא בלא כוונות, רק נעשה טבע שכבר רגיל פיו ולשונו להתפלל ולברך. מלבין פני חבירו, מתכבד בקלון חבירו, מצער א' בין בדברים בין במעשים, ש[[נאמר]] לא תונו וגו', וזה קאי על אונאות דברים דבאונאות ממון [[כתיב]] וכי תמכרו כו' לא תונו, ואם מצער אלמנה או יתום חייב מיתה בידי שמים, ש[[נאמר]] כל אלמנה ויתום לא תענון וגו'. מלוה בריבית בלא היתר עסקא או זקוקים וכל אחד ואחד מורה לעצמו באיזה התירים ואינן נשאלין למורים איך להתיר, ומכ"ש הסוחרים עם החלפנים כמעט אי אפשר בלא נגיעת איסור ריבית, וכבר מבואר בחיבורי חיי אדם כלל [[קל"ב]] ו[[קמ"ג]]. שנאת איש לרעהו, כעס, הסתכלות בנשים, חניפות, ליצנות, דברים בטלים, דברי משא ומתן בשבת ויום טוב, ובכל אלו רגילים העולם מאד ואפילו הלומדים ומופלגים כשישימו על לבם ימצאו שרובם נכשלים ברוב אלו דברים, ועוד יש הרבה עד אין מספר. וביטול תלמוד תורה כנגד כולם, כי הרחוק מן התורה רחוק מעבודת הבורא, ולכן תקנו השיבנו אבינו לתורתך וקרבנו מלכנו לעבודתך, וכפי הריבוי בעסק התורה כן יתרבה ויתקרב לעבודה. | וכן יש חבילות חבילות עבירות שבני אדם רגילין בהם אשר רבו מלספר. שבועות שקר ושוא, וזהו רגיל אפילו כשמספר איזה שקר לחבירו או שמוכר חפץ לחבירו נשבע כה יעזרני ה', והרי נשבע בשם, ועון שבועה הוקשה לעבודת כוכבים, וחמור ממנו, כד[[כתיב]] כי לא ינקה ה' את אשר ישא את שמו לשוא. מקלל עצמו או חבירו בשם, שאומר זאל מיך אדר זאל דיך דר אויברשטר שטראפן, וכל זה אין חילוק בין שיאמר בלשון הקודש או בכל לשון. מברך או מזכיר השם לבטלה. וכ"ש כל התפלות וברכות, אם יעיין בנפשו, בעוונותינו הרבים, הכל הוא בלא כוונות, רק נעשה טבע שכבר רגיל פיו ולשונו להתפלל ולברך. מלבין פני חבירו, מתכבד בקלון חבירו, מצער א' בין בדברים בין במעשים, ש[[נאמר]] לא תונו וגו', וזה קאי על אונאות דברים דבאונאות ממון [[כתיב]] וכי תמכרו כו' לא תונו, ואם מצער אלמנה או יתום חייב מיתה בידי שמים, ש[[נאמר]] כל אלמנה ויתום לא תענון וגו'. מלוה בריבית בלא היתר עסקא או זקוקים וכל אחד ואחד מורה לעצמו באיזה התירים ואינן נשאלין למורים איך להתיר, ומכ"ש הסוחרים עם החלפנים כמעט אי אפשר בלא נגיעת איסור ריבית, וכבר מבואר בחיבורי חיי אדם כלל [[קל"ב]] ו[[קמ"ג]]. שנאת איש לרעהו, כעס, הסתכלות בנשים, חניפות, ליצנות, דברים בטלים, דברי משא ומתן בשבת ויום טוב, ובכל אלו רגילים העולם מאד ואפילו הלומדים ומופלגים כשישימו על לבם ימצאו שרובם נכשלים ברוב אלו דברים, ועוד יש הרבה עד אין מספר. וביטול תלמוד תורה כנגד כולם, כי הרחוק מן התורה רחוק מעבודת הבורא, ולכן תקנו השיבנו אבינו לתורתך וקרבנו מלכנו לעבודתך, וכפי הריבוי בעסק התורה כן יתרבה ויתקרב לעבודה. | ||
ולכן תקנו קדמונינו לתקוע מראש חודש אלול כדי שישים האדם על לבו כאלו מתרין אותו לדין ולבו יחיל בקרבו כי באו ימי הפקודה לפקוד לעיין בדינו וכל מעשיו בספר נכתבין | ולכן תקנו קדמונינו לתקוע מראש חודש אלול, כדי שישים האדם על לבו כאלו מתרין אותו לדין, ולבו יחיל בקרבו כי באו ימי הפקודה לפקוד לעיין בדינו, וכל מעשיו בספר נכתבין אפילו תנועה קלה שעושה, ובעת ההיא האלהים יביא במשפט את כל המעשה על כל נעלם אם טוב אם רע, ובעת אשר יביאו דינו לפני בשר ודם הלא יחרד חרדה גדולה. וכ[[מאמר רבן יוחנן בן זכאי]] אם יענשני ר"ל בעונש ממון אין עונשו עונש עולם שאוכל להרויח עוד ממון, ואם ייסרני ביסורי הגוף אין איסורו איסור עולם כי יכול להיות שיוציאני לחפשי וכדמצינו בנ"נ, ואם מותתני אין מיתתו מיתת עולם כי אינו יכול לשלוט רק בגופי אבל הרוח תשוב אל אלהים אשר נתנה, ואף על פי כן בודאי יירא ויפחד ויחרד חרדה גדולה וישית עצות בנפשו ובכל דרכי חריצות יחוש אולי ימצא מפלט לו, לא תעלה על רוחו לפנות ימין או שמאל ולהתעסק ביתר חפציו ולא ישגיח לפתח ולשדד אדמתו ולא יתרפה ביום צרה מלהסיר מעליו כל מחשבות מענייניו, רק יכין לבו ומחשבתו להנצל כצבי מיד, ואם כך לפני דינו של בשר ודם כל שכן כשעומד לדין הוא ובניו וכל אשר לו לפני מלך מלכי המלכים הקב"ה, שאם יעניש אותו ח"ו בממון ויגזור עליו עניות הוא עונש עולם, ואם יכהו ח"ו בגופו או בבנים הוא איסור עולם, ואם יגזור עליו או על בניו מיתה הוא מיתת עולם. | ||
ולכן מה נואלו היוצאים לפעלם ולעבודתם כל היום בימים האלו, וכל שכן מתחלת ימי הסליחות שהם נגד ימי ביקור של קרבן, וכ"ש בעשרת ימי תשובה ימי הדין והמשפט, ואינם יודעים מה יהיה משפטם. לכן מחוייב כל אדם ליתן לנפשו ולשום הדברים אל לבו ולמעט בעסקיו ולקבוע ביום ובלילה שעות מיוחדות להתבודד בחדריו ובמשכיות לבו ולקדם באשמורות ולהתעסק בדרכי התשובה וכשרון המעשה ולשפוך שיחה לפני בוראו ולהתוודות עונותיו, ויוסיף לעשות מצות ומעשים טובים ולעסוק בתורה יותר ממה שעושה בשאר ימים, וירבה בצדקה יותר מכל השנה, כי העת רצון והתפלה נשמעת בו. ומ"ע מן התורה שיחזור בתשובה לפני יום הכיפורים, כמו ש[[כתוב]] לפני ה' תטהרו. ולכן מהראוי שיתנהג האדם בעשרת ימי תשובה בדברים וחומרות אף שאינו נזהר בו כל השנה, כי גם הקב"ה מתנהג בחסידות עם בריותיו, והאוכלים פת פלטר כל השנה בימים האלו ראוי שלא לאכול כי אם פת ישראל, וכן בכל הדברים. וביותר צריך אדם לתקן בדברים שבין אדם לחבירו כי עליהם אין יום הכפורים או אפילו מיתה מכפר עד שיחזיר הגזל והעושק ויפייס לחבירו עד שימחול לו, ואפילו מתענה מאה שנים ויביא כל אילי נביות ויתודה מאה פעמים ביום לא יתכפר לו, כדאיתא ב[[משנה]] הביא אשמו עד שלא הביא גזילו לא יצא, שהרי כשחוטא לאדם הוא חוטא בכפלים אחד לאדם ואחד להקב"ה שעבר על ציויו, ועד שמפייס לחבירו כיצד יתוודה כי הלא עיקר הוידוי הוא עזיבת החטא והחרטה והרי עדיין השרץ בידו, ולכן צריך מקודם לפייס חבירו עד שימחול לו ואז לא נשאר רק בינו למקום ויועיל התשובה. כמו שאמר דוד המלך ע"ה ב[[מזמור נ"א]] שהוא מזמור התשובה, לך לבדך חטאתי, ר"ל הלא חטא זה אינו ביני לאדם רק ביני לבינך וא"כ בידך למחול. ולכן לאחר שתיקן הכל יתוודה על חטאתיו. ויש אנשים שטועים ונותנים מה שבידם מהגזל לצדקה ומפזרים לעניים, וזה טעות גמור, כמו ש[[כתוב]] יד ליד לא ינקה רע. ואע"פ ש[[אמרו]] ז"ל גזל ואינו יודע למי גזל יעשה מהם צרכי רבים, היינו שעשה כן לפי שאינו יודע למי גזל אבל אם יודע לא יועיל לו כלום עד שיחזיר לו, ואם מת יחזיר ליורשין. | |||
וצריך שיתוודה בפיו ובלבו ובהכנעה גדולה ובבכי ובלב נשבר ואז הוא הקרבן כמש"ה לב נשבר ונדכה כו' ויסכים בדעתו שלא ישוב עוד לעשות כזה דכיון דהוידוי הוא כקרבן אז"ל קרבן בלא תשובה נקרא זבח רשעים תועבה ולכן צריך שישוב ויסכים בדעתו שלא ישוב עוד לעשו' ויבכה ויתמרמר ויתודה על אשר הכעיס את האדון ה' צבאות ופגם נשמתו אשר חנן ה' לו להטיבו באחריתו ואיך טינף אותה במעשיו הרעים ויתעצב אל לבו ויתבייש מאלהיו לשאת עינו אליו בזכרו טינוף מעשיו אשר עשה בנערותו וגם עד זקנה ושיבה. ויאמר אל לבו מה עשיתי מדוע דבר ה' בזיתי ולא זכרתי אשר בראני מאין וגמלני כל הטובות ואנכי קלקלתי מעשי ושלמתי רעה תחת טובה אוי לי אוי עלי כי ארד אבל שאולה וע"י התמרמרות בבכיה ודאי ישבר לבו בקרבו עד שיסכים בדעתו באותה שעה שיתאמץ בכל כחו שלא ישוב עוד לעשות מעשה הרע הזה וזהו התשוב' האמיתי' שיתמרמר כ"כ עד שיעיד עליו אדון הכל שהסכי' בדעתו באותה שעה שלא ישוב עוד לעשו' כזה כל ימיו וכשיזכה למרירו' גדול כזה יהי' בטוח לבו שיתכפר לו ואשרי המגיע לווידוי זה והנה ההמון חושבי' כששבים ביוה"כ נתכפר להם הכל ועל סמך זה הם עושים עונות בכל השנה כאלו הם ברשות עצמן ולכן יש שמתענין משבת לשבת בהפסקות ב' או ג' ימים רצופי' ועומדים ביוה"כ כל היום והלילה ואינם מגביהים ידיהם כלל וכיוצא בדברי' אלו מסיגופים ותעניות ובכל השנה הם עושים נאצות ותועבות גדולות ועליהם אמר המוכיח הגדול ר' ליב טארלער זל"הה משל נאה ואמר שפעם אחד נתאכסן אצל בעה"ב אחד וביקש ממנו למחול לו שאינו יכול לכבדו כראוי וא"ל אמת כי יש לי איזה אווזות שאשביע אותם לפטם אבל הם כחושות עדיין ואינן ראויין להתכבד ויהי היום לאחר איזה חדשים נזדמן עוד לאותו פונדק וקבלו הבעל הבית בסבר פנים יפות ושחט אווז וכבדו וכשישבו לאכול א"ל הבעה"ב זו היא מן האווזות שאמרתי שהם כחושות וא"ל המוכיח הלא א"א לפטם אווז רק ערך ג' או ד' וה' שבועות וזה כבר זמן רב והשיב שכך אני עושה כאשר האווז כבר מפוטם באופן שא"א לה עוד לאכול אין אני נותן לה לאכול כמה ימים וע"י התענית אז יכולה לחזור ולאכול וכן אני עושה לה תמיד עד זמן שאני רוצה לאכלה כך דרכו של יצה"ר כמש"כ הולך אחריה כשור אל טבח יבא ר"ל שהשור קוד' שחיטה מפטמים אותו והשור סבר שהוא לטובתו ובאמת הוא לרעתו והנה כל חיות הקליפו' הוא כשאדם עושה איזה מצוה והוא רשע ובזה מניצוץ הקדושה אשר מגיע לאדם בשכר מצותו כ"ז לוקח הקליפה והיא חיותו וכאשר ירבה אדם לפשוע הרבה עד שלא נשאר בו שום ניצוץ קדושה אזי מפתה אותו להתענות בסיגופים ותעניות ולשוב בתשובה ואז הוא כקטן שנולד ואז כשיחזור לחטוא הוא חוזר ליתן בו כח ומזה תראה כמה טועים אותן אנשים כי אפי' להסוברים דיוה"כ מכפר בלא תשובה היינו כשעבר עביר' במקרה אבל כשחוטא ואומר יוה"כ מכפר לכ"ע אין יוה"כ מכפר דאין קטיגור נעשה סניגור כדאיתא להדיא בגמרא ולכן אל יסמוך האדם על זה ויהיו כל ימי השנה אצלו כמו ימים נוראים רק שבימים האלו ראוי לאדם להשגיח יותר ויותר על מעשיו ועיקר גדול שבימים אלו ילך כל אדם לבית הכנסת ובה"מד לשמוע דברי תוכחות ומוסר שדורשים שם כמשאז"ל אוהב את התוכחות והאיש השונא תוכחת רחוק מאד מתשובה כמש"כ אוהב תוכחת יאהב ונאמר אוהב מוסר אוהב דעת ושונא תוכחת בער ונאמר מוסר רע לעוזב אורח שונא תוכחת ימות ונאמר אוזן שומעת תוכחת חיים בקרב חכמים תלין ונאמר לא יאהב לץ הוכח לו אל חכמים לא ילך וראוי לאדם שירגיל א"ע בכל ימי השנה שיהיה רגיל בפיו בכל שעה התפלה שהתפלל דוד המלך הורני ה' דרכך הדריכני באמתך ויחד לבבי ליראה את שמך וטהר רעיוני ולבי לעבודתך וכיוצא באלו פסוקי יראה מובטח לו שינצל מכל חטא ופשיטא שהוא חוב גמור על כל אדם שילמוד בכל יום בספרי היראה אם מעט ואם הרבה שהו' יותר חיוב מכל למודו ואפי' אם יתבטל עי"ז מלימוד פרק משניו' או שאר לימוד כי מה ה' אלהיך מבקש ממך כי אם ליראה אותו וכדאיתא במשנה אם אין יראה אין תורה כי מה יועיל לו התורה אם אין דעתו לקיים ואמנם לא יספיק לו היראה לבד אם אינו לומד התורה כי אם אינו יודע מה לעשות מה יועיל לו היראה כדאית' שם במשנה אם אין תורה אין יראה ר"ל אין יראתו כלום הגם שבוודאי יותר טוב כאשר יהיה אדם ירא שמים אף שהוא עם הארץ יותר ויותר טוב מלמדן ואין לו יראה כמש"כ טוב איש רש הולך בתומו מעקש שפתים ר"ל טוב רש בתורה והולך בתומו מלומד תורה בלא יראה שנקרא תורתו רק עקשות פה ולכן כש"ד כל מה שיוכל אדם לעשות בכ"ז שיש לו פנאי לפנות מחשבתו וללמוד תורה ביום או בלילה ובתנאי שתהי' כוונתו לעשו' ולקיים כל מה שילמוד ולא ילמוד רק כדי לקיים מצות לימוד כ"א ללמוד ולעשות ואז תהי' תורתו רצויה ולפי שהמתודה צריך עכ"פ להבין מה שהוא אומר ולומר הוידוי בנחת ומוטב לומר אשמנו פעם אחד בכוונה מלומר ג"פ במהירות ובלא כוונה ולפי שדברי הוידוי שתקנו קדמונינו הם כפולים ומכופלים ואינם מובנים לכל אדם לכן כתבתי פירושו לפי מה שלקטתי מספרי ראשונים. הנה ווידוי זה אשמנו נתקן ע"פ הפוסקים שא"צ לפרוט החטא ולכן תקנו אותו על שם הכנוים רעים שנתכנו בהם ישראל לגנאי ולפי שהחוטא פוגם בכ"ב אותיות התורה לכן תקנו ע"ס א"ב שיפרש כל אדם חטאיו בין האותיות כגון באשמנו יאמר אכלתי דבר איסור וכן בכולם: | |||
'''אשמנו''' ע"ש הכתוב {{ממ|[[תנ"ך/הושע/ה#טו|הושע ה טו]]}} עד אשר יאשמו ובקשו פני והוא לשון ואשמה הנפש ההיא פי' הרמב"ן בחומש שהוא לשון שממה שמהראוי שתהי' הנפש שוממה ויכלול כאן אכלתי דברי' האסורים נבלות וטרפות שקצים ורמשים {{ממ|ובידוע שבעו"ה אין אדם כמעט שניצול מאכילת שרצים ולפעמים שלאחר שאכל הבשר נודע שהיתה נבילה וטרפה והאוכל דברים המוחזקים בתולעים כגון מאלינש והירק שקורין קראפע דומה כאוכל במזיד וזה ידוע ובדוק ומנוסה שכל הקאשיקעס שנוהגים שמניחים בם בשר ודגים הם מלאים תולעים וכל אדם יכול לבדוק כי כאשר יכה אותו על השולחן יפלו תולעים הרבה אין מספר וכן הרעסיטעש והנפות שתולים איזה ימים בחנות ומרתפים ואפי' בבתים יש בהם ג"כ תולעים לרוב}}. אכלתי בלא ברכה לפניו ולאחריו: | '''אשמנו''' ע"ש הכתוב {{ממ|[[תנ"ך/הושע/ה#טו|הושע ה טו]]}} עד אשר יאשמו ובקשו פני והוא לשון ואשמה הנפש ההיא פי' הרמב"ן בחומש שהוא לשון שממה שמהראוי שתהי' הנפש שוממה ויכלול כאן אכלתי דברי' האסורים נבלות וטרפות שקצים ורמשים {{ממ|ובידוע שבעו"ה אין אדם כמעט שניצול מאכילת שרצים ולפעמים שלאחר שאכל הבשר נודע שהיתה נבילה וטרפה והאוכל דברים המוחזקים בתולעים כגון מאלינש והירק שקורין קראפע דומה כאוכל במזיד וזה ידוע ובדוק ומנוסה שכל הקאשיקעס שנוהגים שמניחים בם בשר ודגים הם מלאים תולעים וכל אדם יכול לבדוק כי כאשר יכה אותו על השולחן יפלו תולעים הרבה אין מספר וכן הרעסיטעש והנפות שתולים איזה ימים בחנות ומרתפים ואפי' בבתים יש בהם ג"כ תולעים לרוב}}. אכלתי בלא ברכה לפניו ולאחריו: | ||