163
עריכות
←ציונים ומראי מקומות
| שורה 51: | שורה 51: | ||
'''שם''' מה דמבואר בירושלמי דהיכא דאיכא רגל"ד אסורה אף למשנה אחרונה נפסק כן בשו"ע אה"ע קט"ו ו בשם תרה"ד, ובישועות יעקב כ' דכן הוא בירו דידן, אכן כבר קדמו מאמר מרדכי הלוי על הרי"ף [הוצאת עוז והדר] ודחה דאין להביא ראיה מירו' דשמא לא אמר אלא ברגל"ד כי האי דקינוי וסתירה. | '''שם''' מה דמבואר בירושלמי דהיכא דאיכא רגל"ד אסורה אף למשנה אחרונה נפסק כן בשו"ע אה"ע קט"ו ו בשם תרה"ד, ובישועות יעקב כ' דכן הוא בירו דידן, אכן כבר קדמו מאמר מרדכי הלוי על הרי"ף [הוצאת עוז והדר] ודחה דאין להביא ראיה מירו' דשמא לא אמר אלא ברגל"ד כי האי דקינוי וסתירה. | ||
'''מבלעדי אישך''' בבבלי סוטה כד: ויבמות נח. דריש לה מהאי קרא למיעוטי נסתרה ארוסה שדבעינן שתקדום שכיבת בעל לבועל, ושבא עליה בעלה אחר הבועל יליף שם מונקה האיש מעוון יצא זה שאינו מנוקה מעוון וכן פירשו מפרשי הירושלמי, והנה ל' הבבלי הוא מי שקדמה שכיבת הבעל לבועל ולא שקדמה שכיבת בועל לבעל ומזה נראה שיש ללמוד למיעוטי גם היכא שבא עליה בעלה אחר הבועל, ולכאו' לזה המכוון בירושלמי וכן פי' הגר"ח קניבסקי שליט"א על הגליון, ועי' באמת בריטב"א יבמות שם שהק' לפום מה דמשמע בגמ' דמדייק דשכיבת הבעל תהא קודם לבועל ולא אחריו דכבר נלמד זה מונקה האיש מעון ותי' בריטב"א דהגמ' אגב גררא נסביה ולא ילפי' אלא שתקדום שכיבת בעל לבועל ולא שלא שכב עימה כלל. אמנם נ' דבמד"ר נשא מבואר להדיא דמידרש רק לבעל אחר בועל שז"ל: תני מבלעדי אישך פרט לשקדמה שכיבה אחרת לאישך שאם שכב בעלה עמה אחר כן אין המים בודקין אותה, וגם הירושלמי דריש לה בדרך הזאת. ובתשו' חיים שאל ח"ב סי' ג' הגיה במדרש עי"ש משום דקשיא ליה דאין לפ' דמקרא דמבלעדי אישך יליף לשכיבת בעל אחר הבועל שהרי בירו' למדו כן להלן פ"ט ה"ט מונקה האיש מעון. ואמנם שם בירו' לא הוזכר כלל בשכב אחר שנסתרה אלא קאי אמתני' דהתם דמי שרבו המנאפים בטלו מים המרים, ומשמע שאם הוא רודף אחר הניאוף [ל' פסקי ריא"ז] עם נשים אחרות אין המים בודקין ואף שבמאירי שם פי' דכיון שרבו המנאפים חיישי' שמא בא עליה ולא יבדקו המים, אבל שא"ר למדו בפשיטות דכל שמנאפים ואינם מקפידין על הודאי אין הקב"ה מקפיד עימם על הספק ושאף אם בניו ובנותיו מנאפים ולא מיחה בהם שאף בזה חשיב שיש לו עוון וכמ"ש תוס' שבועות ה א ועוד, ויש לפ' דדרשי' כעון דידה שהוא זנות אבל בא עליה אחר שנסתרה לאו עון זנות ודמיא לאלמנה לכה"ג שאינו שותה כדתנן כג: ופירש"י כד. מדרשא דספרי דכתיב כי תשטה אשתו בראויה לו, והכא ע"י הבדיקה יתברר אם ראויה לו, וכעי"ז בקר"א כח. ומיהו הא פשטיה דקרא בעון זה מיירי שלא יבא עליה אם זינתה וגם להלן בירו' שנינו דאם בא עליה ביאת שוגג [עי' מש"כ שם] המים בודקין ולכאו' ה"ט משום שלא חשיב אינו מנוקה מעון אבל אי ילפי' לה מבלעדי אישך מ"ש בין ביאת שוגג או מזיד. [ומיהו בספרי דבי רב קשיא ליה לדע' הרמב"ם פ"ב ה"ט דאלמנה לכה"ג נמי יליף מונקה האיש מעון דמה איצטריך למקרא דהספרי וכ' דמקא דכי תשטה אשתו לא שמעי' אלא מזיד ואתי קרא דונקה האיש מעון וגלי אשוגג עי"ש] | '''מבלעדי אישך''' בבבלי סוטה כד: ויבמות נח. דריש לה מהאי קרא למיעוטי נסתרה ארוסה שדבעינן שתקדום שכיבת בעל לבועל, ושבא עליה בעלה אחר הבועל יליף שם מונקה האיש מעוון יצא זה שאינו מנוקה מעוון וכן פירשו מפרשי הירושלמי, והנה ל' הבבלי הוא מי שקדמה שכיבת הבעל לבועל ולא שקדמה שכיבת בועל לבעל ומזה נראה שיש ללמוד למיעוטי גם היכא שבא עליה בעלה אחר הבועל, ולכאו' לזה המכוון בירושלמי וכן פי' הגר"ח קניבסקי שליט"א על הגליון, ועי' באמת בריטב"א יבמות שם שהק' לפום מה דמשמע בגמ' דמדייק דשכיבת הבעל תהא קודם לבועל ולא אחריו דכבר נלמד זה מונקה האיש מעון ותי' בריטב"א דהגמ' אגב גררא נסביה ולא ילפי' אלא שתקדום שכיבת בעל לבועל ולא שלא שכב עימה כלל. אמנם נ' דבמד"ר נשא מבואר להדיא דמידרש רק לבעל אחר בועל שז"ל: תני מבלעדי אישך פרט לשקדמה שכיבה אחרת לאישך שאם שכב בעלה עמה אחר כן אין המים בודקין אותה, וגם הירושלמי דריש לה בדרך הזאת. ובתשו' חיים שאל ח"ב סי' ג' הגיה במדרש עי"ש משום דקשיא ליה דאין לפ' דמקרא דמבלעדי אישך יליף לשכיבת בעל אחר הבועל שהרי בירו' למדו כן להלן פ"ט ה"ט מונקה האיש מעון. ואמנם שם בירו' לא הוזכר כלל בשכב אחר שנסתרה אלא קאי אמתני' דהתם דמי שרבו המנאפים בטלו מים המרים, ומשמע שאם הוא רודף אחר הניאוף [ל' פסקי ריא"ז] עם נשים אחרות אין המים בודקין ואף שבמאירי שם פי' דכיון שרבו המנאפים חיישי' שמא בא עליה ולא יבדקו המים, אבל שא"ר למדו בפשיטות דכל שמנאפים ואינם מקפידין על הודאי אין הקב"ה מקפיד עימם על הספק ושאף אם בניו ובנותיו מנאפים ולא מיחה בהם שאף בזה חשיב שיש לו עוון וכמ"ש תוס' שבועות ה א ועוד, ויש לפ' דדרשי' כעון דידה שהוא זנות אבל בא עליה אחר שנסתרה לאו עון זנות ודמיא לאלמנה לכה"ג שאינו שותה כדתנן כג: ופירש"י כד. מדרשא דספרי דכתיב כי תשטה אשתו בראויה לו, והכא ע"י הבדיקה יתברר אם ראויה לו, וכעי"ז בקר"א כח. ומיהו הא פשטיה דקרא בעון זה מיירי שלא יבא עליה אם זינתה וגם להלן בירו' שנינו דאם בא עליה ביאת שוגג [עי' מש"כ שם] המים בודקין ולכאו' ה"ט משום שלא חשיב אינו מנוקה מעון אבל אי ילפי' לה מבלעדי אישך מ"ש בין ביאת שוגג או מזיד. ושו"ר בס' ניר פ"ב ה"ו שעמד בזה עי"ש [ומיהו בספרי דבי רב קשיא ליה לדע' הרמב"ם פ"ב ה"ט דאלמנה לכה"ג נמי יליף מונקה האיש מעון דמה איצטריך למקרא דהספרי וכ' דמקא דכי תשטה אשתו לא שמעי' אלא מזיד ואתי קרא דונקה האיש מעון וגלי אשוגג עי"ש] | ||