חכמת אדם/קנו: הבדלים בין גרסאות בדף

{{הועלה אוטומטית}}

 

{{ניווט כללי עליון}}

{{אות סעיף|א}} {{מרכז|{{גופן|5||'''דין המאבד עצמו לדעת ועל מי שאינן מתאבלים {{ממ|סי' שמ"ה שמ"ו}}:'''}}}}<br>המאבד עצמו לדעת הוא רשע שאין למעלה ממנו שנאמר ואך את דמכם לנפשותיכם אדרוש וחמור מכל חייבי מיתות שבתורה שיצרו גבר עליו לתאוה או כעס וכיוצא בו ובשביל יחיד נברא העולם וכל המאבד נפש א' כאלו מאבד עולם מלא כ"ש שהרשע הזה איבד עולם מלא בידיו ולכן אין מתעסקין עמהם לכל דבר לא קורעין ולא מתאבלין ולא מספידין אותן אבל קוברין אותן ולובשין אותן תכריכין ומטהרין אותן ועומדים עליו בשורה ואומרים עליו ברכת אבלים כללו של דבר כל דבר שהוא משום כבוד החיים עושין להם {{ממ|שד"מ בש"ך בס"ק ב' דלרמב"ן והטור קורעין עליו ולפ"ז ה"ה דמתאבלין עליו אלא שאין מספידין עליו עיין ב"י אבל להש"ע שכתב כרמב"ם דאין מתאבלים דס"ל דאבילות אינו כבוד החיים וא"כ דאף הקרובים אין קורעין עליו וע"ש ברמב"ם פ"א מהל' אבל ובלח"מ}}:

{{אות סעיף|ה}} מי שנתנדה בימי קדם שהיו ישראל על אדמתם משום אפקרותא שעבר עבירה ומת דינו היה כמאבד ע"ל בכל דבר והיו מניחין אבן על ארון אבל נדוהו משום ממון כיון שמת פטור היה מגזירתם והיו מספידין אותו כראוי וגם לא היו מניחין אבן:

{{אות סעיף|ו}} כל הפורשים מן הצבור והן האנשים שפרקו עול המצות מעל צוארם ואין נכללין בכלל בני אדם בעשייתם ובכבוד המועדות וישיבת בתי כנסיות וב"המד אלא הרי הם כבני חורין לעצמן לא די שאינן מתאבלים עליהם אלא אחיהם ושאר קרוביהם לובשים לבינים ומתעטפים לבינים ואוכלים ושותים ושמחים על שנאבד שונאו של מקום שנא' באבוד רשעים רנה {{ממ|אבל מי שלא רצה ליתן מסים וארנוניות עם הצבור אע"ג שזה חשוב נמי פירש מדרכי צבור מ"מ לא חמיר כולי האי ומתאבלין עליו אבל אין שאר בני העיר צריכין לבטל ממלאכתן בשבילו לעסוק עמו (סעיף ה'}}:

{{אות סעיף|ז}} מי שנפל בים או טבע בנהר או אכלתו חיה אין מונעין ממנו שום דבר אבלות:

{{אות סעיף|ח}} מי שקרובו שמתאבל עליו צלוב עמו בעיר לא ישהא בתוכו שהוא גורם לבזות המת שאומרים אותו פ' הצלוב היה אחיו של פ' ודוקא צלוב בעיר אבל במדינתנו שצולבין חוץ לעיר אפילו לא נקבר או אפילו צלוב בעיר אלא שקברוהו מותר לדור בעיר {{ממ|שמ"ו}}:

{{אות סעיף|ט}} סי' שמ"ז נתבאר לעיל בכלל הקודם סי' י"ט: