177,895
עריכות
תיקון ההעלאה הקודמת
מהדורה קמא (שיחה | תרומות) (טקסט בנחלת הכלל (ספריא) + התאמה והדגשות בידי מתנדבי האוצר) |
מהדורה קמא (שיחה | תרומות) (תיקון ההעלאה הקודמת) |
||
| שורה 4: | שורה 4: | ||
{{ניווט כללי עליון}} | {{ניווט כללי עליון}} | ||
== א == | |||
הקוצץ נטיעותיו אע"פ שאינו רשאי בב"ק דף צ' מעשה בא' שפרע ראש האשה בשוק וחייבו ר"ע ליתן ד' מאות זוז כו' עד א"ל לזו אני נותן ד' מאות זוז א"ל לא אמרת כלום דהחובל בעצמו אע"פ שאינו רשאי פטור אחרים שחבלו בו חייבים וז"ל התוס' שם דף צ"א החובל בעצמו כו' פטור תימה מאי חיוב (ממון) שייך ואי פטור ממלקות כו' וצריך לדחוק ולומר דה"ק אע"פ שאין בו צד חיוב ממון על שאינו חס על גופו מ"מ אחרים שחבלו בו חייבים ואחרים שקצצו נטיעה חייבים (דר"ל לפי מ"ש חיוב ממון) צריך לאוקמא כר"מ דאמר משלם ולוקה משום לא תכרות א"נ בדלא אתרו עכ"ל התוס' והנה אף שבמשנה קתני אע"פ שאינו רשאי פטור וכ"פ הרי"ף והרמב"ם והרא"ש בקיצור פסקיו מ"מ השמיטו רבינו כאן בקוצץ טיעותיו וגם לקמן בסי' ת"ך בחובל עצמו וה"ט כמ"ש התוס' דאין שייך בו צד חיוב ממון דיפול עליו הלשון דפטור ממנו וס"ל לרבינו דבמשנה דקתני לה היינו משום דשם קאי אמעשה שהיה ס"ד דההוא גברא דכמו שהיא אינה חייבת על מעשה שעשתה בעצמה ה"ה אחר שעבד בה כזה נמי לא ליחייב מש"ה אמר ר"ע דז"א ומ"מ ל' פטור ל"ד קאמר ומש"ה השמיטו רבינו בשני המקומות וה"ק מי שקוצץ בעצמו בנטיעותיו ואינו חושש על האיסור מ"מ אחר חייב ועד"ו פירשו רש"י שם דף צ"א ריש ע"ב בחובל ז"ל אע"פ שחובל בעצמו הוא ואינו רשאי ואיכא למימר הואיל ומקולקל הוא דאין מקפיד לא לחייביה לאחרינא עילוויה קמ"ל: | הקוצץ נטיעותיו אע"פ שאינו רשאי בב"ק דף צ' מעשה בא' שפרע ראש האשה בשוק וחייבו ר"ע ליתן ד' מאות זוז כו' עד א"ל לזו אני נותן ד' מאות זוז א"ל לא אמרת כלום דהחובל בעצמו אע"פ שאינו רשאי פטור אחרים שחבלו בו חייבים וז"ל התוס' שם דף צ"א החובל בעצמו כו' פטור תימה מאי חיוב (ממון) שייך ואי פטור ממלקות כו' וצריך לדחוק ולומר דה"ק אע"פ שאין בו צד חיוב ממון על שאינו חס על גופו מ"מ אחרים שחבלו בו חייבים ואחרים שקצצו נטיעה חייבים (דר"ל לפי מ"ש חיוב ממון) צריך לאוקמא כר"מ דאמר משלם ולוקה משום לא תכרות א"נ בדלא אתרו עכ"ל התוס' והנה אף שבמשנה קתני אע"פ שאינו רשאי פטור וכ"פ הרי"ף והרמב"ם והרא"ש בקיצור פסקיו מ"מ השמיטו רבינו כאן בקוצץ טיעותיו וגם לקמן בסי' ת"ך בחובל עצמו וה"ט כמ"ש התוס' דאין שייך בו צד חיוב ממון דיפול עליו הלשון דפטור ממנו וס"ל לרבינו דבמשנה דקתני לה היינו משום דשם קאי אמעשה שהיה ס"ד דההוא גברא דכמו שהיא אינה חייבת על מעשה שעשתה בעצמה ה"ה אחר שעבד בה כזה נמי לא ליחייב מש"ה אמר ר"ע דז"א ומ"מ ל' פטור ל"ד קאמר ומש"ה השמיטו רבינו בשני המקומות וה"ק מי שקוצץ בעצמו בנטיעותיו ואינו חושש על האיסור מ"מ אחר חייב ועד"ו פירשו רש"י שם דף צ"א ריש ע"ב בחובל ז"ל אע"פ שחובל בעצמו הוא ואינו רשאי ואיכא למימר הואיל ומקולקל הוא דאין מקפיד לא לחייביה לאחרינא עילוויה קמ"ל: | ||
== ב == | |||
ואם האילן ראוי ליקצץ כו' שם בגמרא וע"ש ובפרש"י דלשם ורבי' שכתב חייב ליתן לו כפי מה שיראו הדינים ולא כתב מילתא דפסיקא ליתן לו י' זהו' וכמ"ש אח"ז בביטל ממנו מצוה לכאורה היה נראה דר"ל דהדיינים יראו אם הוא צורך שעה להרגו ולקצצו מיד ולא היה פנאי להודיע וכיוצא בזה אז הוא פטור. אבל שוב מצאתי בל' הרמב"ם פ"ז דחובל שכ' ז"ל אילן העומד לקציצה כו' חייב לשלם כמו שיראו הדיינים כו' וכן מי ששחט חיה ועוף ובא אחר וכיסה חייב ליתן כפי מה שיראו הדיינים ויש מי שהורה שנותן קנס קצוב והוא י' זהובים וכן הוא בכל מצות עשה נותן י' זהובים ע"כ וכ"כ בש"ע משמע דכולן שווין בזה דלהי"א נותן להבעלים י' זהובים ולדעה קמייתא כמו שיראו הדייני' וטעם פלוגתתן נראה דהי"א ס"ל דמאחר דמצינו שיעור י' זהובי' בגמ' הנ"ל הכי פסקינן לכ"ע ולדורות ולדעה קמייתא ס"ל דפסקינן לפי האיש אם הוא אדוק במצות נותן לו הרבה ואם אינו מדקדק במצות אין נותנין לו כ"כ ומה שפסק ר"ג י' זהובי' ג"כ פסק כן לפי ראות עיניו לפי האנשים שבאו לפניו והגמרא כתבוהו ללמד ממנו דכל דיין יש לקנוס כפי ראות עיניו ונראה דגם דעת רבינו הוא דכולם שווי' הם שהרי כתב לשון וכיוצא בזה השוחט כו' ומה ששינה רבי' בלשונו ביניהן ה"ט דל' הגמרא נקט ושם בגמרא לא נזכר באילן שום קצבה ובדין כיסוי נזכר בגמרא שר"ג חייב לההוא גברא י' זהובים ומחולקים הפוסקים אי ר"ג קנסא הוא דקניס או דינא הוא והסכימו הרי"ף והרמב"ם והרא"ש דר"ג מדינא עביד א"כ בכל מצות עשה דכוותה תייב ליתן לו י' זהובים וזהו שחזר רבינו וכתב בסוף דכן הדין בכל מצות עשה וכן כתבו שם התוס' ודוק: | ואם האילן ראוי ליקצץ כו' שם בגמרא וע"ש ובפרש"י דלשם ורבי' שכתב חייב ליתן לו כפי מה שיראו הדינים ולא כתב מילתא דפסיקא ליתן לו י' זהו' וכמ"ש אח"ז בביטל ממנו מצוה לכאורה היה נראה דר"ל דהדיינים יראו אם הוא צורך שעה להרגו ולקצצו מיד ולא היה פנאי להודיע וכיוצא בזה אז הוא פטור. אבל שוב מצאתי בל' הרמב"ם פ"ז דחובל שכ' ז"ל אילן העומד לקציצה כו' חייב לשלם כמו שיראו הדיינים כו' וכן מי ששחט חיה ועוף ובא אחר וכיסה חייב ליתן כפי מה שיראו הדיינים ויש מי שהורה שנותן קנס קצוב והוא י' זהובים וכן הוא בכל מצות עשה נותן י' זהובים ע"כ וכ"כ בש"ע משמע דכולן שווין בזה דלהי"א נותן להבעלים י' זהובים ולדעה קמייתא כמו שיראו הדייני' וטעם פלוגתתן נראה דהי"א ס"ל דמאחר דמצינו שיעור י' זהובי' בגמ' הנ"ל הכי פסקינן לכ"ע ולדורות ולדעה קמייתא ס"ל דפסקינן לפי האיש אם הוא אדוק במצות נותן לו הרבה ואם אינו מדקדק במצות אין נותנין לו כ"כ ומה שפסק ר"ג י' זהובי' ג"כ פסק כן לפי ראות עיניו לפי האנשים שבאו לפניו והגמרא כתבוהו ללמד ממנו דכל דיין יש לקנוס כפי ראות עיניו ונראה דגם דעת רבינו הוא דכולם שווי' הם שהרי כתב לשון וכיוצא בזה השוחט כו' ומה ששינה רבי' בלשונו ביניהן ה"ט דל' הגמרא נקט ושם בגמרא לא נזכר באילן שום קצבה ובדין כיסוי נזכר בגמרא שר"ג חייב לההוא גברא י' זהובים ומחולקים הפוסקים אי ר"ג קנסא הוא דקניס או דינא הוא והסכימו הרי"ף והרמב"ם והרא"ש דר"ג מדינא עביד א"כ בכל מצות עשה דכוותה תייב ליתן לו י' זהובים וזהו שחזר רבינו וכתב בסוף דכן הדין בכל מצות עשה וכן כתבו שם התוס' ודוק: | ||