12,332
עריכות
עיצוב קל
(העלאה טקסט ברשיון נחלת הכלל מתוך ספריא + התאמה בידי עורכי האוצר) |
(עיצוב קל) |
||
| שורה 3: | שורה 3: | ||
{{ניווט כללי עליון}} | {{ניווט כללי עליון}} | ||
<big>{{מרכז|'''פרשת וירא'''}}</big> | |||
''' בגמרא ''' במסכת בבא מציעא דף פ"ז מקשה בגמרא מאי שנא גבי אברהם דכתיב כן תעשה כאשר דברת ומאי שנא גבי לוט דכתיב ויפצר בם מאד ומשני אר"א מכאן שמסרבין לקטן ואין מסרבין לגדול עד כאן עיין שם. וקשה למה לא למד ר"א מהפסוק הקודם מהתשובה של המלאכים באמרם לא כי ברחוב נלין כפירוש רש"י בחומש מכאן שמסרבין וכו'. ויש לתרץ כי באמת קשה על הלשון של המקשן שאמר מאי שנא גבי אברהם וכו' ומאי שנא לגבי לוט וכו' לא הוה ליה להקשות רק על ויפצר דכתיב גבי לוט הא באברהם לא קשה מידי. וצריך לומר דהמקשן רצה להקשות ב' קושיות כאחד א' למה לא רצו המלאכים לילך לביתו של לוט רק עד לאחר הפצרה. ב' על התורה גופא למה כתיב בתורה ויפצר אצל לוט הלא גנאי הוא חס ושלום לאברהם שלא הפציר גם הוא. ולכך אמר מאי שנא לגבי אברהם וכו' פירוש למה באמת הטעם של המלאכים שלאברהם הלכו בלא הפצרה וללוט עד לאחר הפצרה. ומאי שנא גבי לוט כתיב ויפצר זו קושיא שניה על התורה למה כתיב ויפצר גבי לוט הלא לכאורה גנאי הוא חס ושלום לאברהם הואיל שלא הפציר. והתרצן הבין קושיות המקשן לכך אמר שמסרבין לקטן פירוש שלא לכבודו של לוט כתיב ויפצר אלא ללמוד הדין שאין רשאי שום אדם לסעוד אצל אדם קטן רק לאחר הפצרה גדולה. ובאמת למד הגמרא זאת מהפסוק ויאמרו לא כי ברחוב נלין ומהתשובה זו של המלאכים למדין כי בלא זה לא רצו המלאכים לילך לביתו של לוט עד שהפציר בם להראות לנו הדין דדוקא אחר הפצרה גדולה כי הם המתינו עד שיפציר לכך כתיב ויפצר וזה כבוד לאברהם: | |||
{{ניווט כללי תחתון}} | {{ניווט כללי תחתון}} | ||
{{פורסם בנחלת הכלל}} | {{פורסם בנחלת הכלל}} | ||