מהרש"א - חידושי אגדות/סוטה/לד/א

מהרש"א - חידושי אגדות סוטה לד א

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

גמ' גובהן של מים גרסי'. כך פרש"י וק"ק לגרסתו ולפירושו אמאי קאמר דחזרו המים לאחוריהם הא איכא למימר שפיר דעמדו במקומן מלמעלה ולא ירדו מן הכהנים ולמטה כו' כפירושו וע"ק לפירושו אמאי לא קאמר נמי הכא שהיו נגדשין לכל הפחות י"ב מיל וע"ק כיון דלר' יהודה נמי בגובה מלמטה למעלה הלכו י"ב מיל אמאי קא קשיא ליה לראב"ש כיון דמים קלים וא"כ באין מים ושוטפין כו' דאימא דודאי הם קלים בהולכים דרך הלוכם מלמעלה למטה אבל בהולכים מלמטה למעלה בגובה אינן קלים מן הליכת אדם על הארץ ולולי פרש"י היה נראה גירסת ספרים דגרסי בדברי ר"י וכמה רוחבן של מים כו' וכ"ה הגירסא בילקוט ובע"י והפי' הוא לר"י כשנכרתו המים עמדו במקום הכריתה כנד וחזרו כך לאחוריהם י"ב מיל כנגד מחנה ישראל אע"פ שאין ראיה לדבר זכר לדבר הירדן יסוב לאחור וכשהתחילו ישראל לילך גם המים חזרו לילך ממקום חזרתם נמצא רוחב החזירה לאחור היה י"ב מיל ונמצא אחר שעברו כל ישראל כרוחב י"ב מיל הלכו ג"כ המים ממקום חזרתם לאחור עד מקום שנכרתו דהוי נמי י"ב מיל והשתא שפיר קאמר ראב"ש לר"י כיון דהמים קלים דרך הלוכם מלמעלה למטה היו שוטפים אותם קודם שעברו כולם שהרי באו המים למקום העברת ישראל מקודם שעברו כולם ולהכי קאמר ראב"ש דמעולם לא חזרו המים לאחור אלא דבמקום שנכרתו עמדו כנד וכל המים הבאים מלמעלה היו נגדשים כן בנס יותר מג' מאות מיל כדי שיראו אותן כל מלכי כו' ומייתי ראב"ש ראיה לדבריו שהיו נגדשין כ"כ למעלה מן העננים כמ"ש התוס' עד שראו כו' מדכתיב ויהי כשמוע כל מלכי גו' וימס לבבם ולא היה בהם גו' דודאי מתוך השמועה בעלמא לא היה מתפחדין כ"כ אי לאו שראו הנס הגדול שהיו מי הירדן נגדשין כ"כ האמינו בשמועה זו אשר הוביש גו'. ומייתי בכה"ג

רחב כו' כי שמענו גו' וימס לבבנו ולא קמה גו'. דמפי השמועה בעלמא לא היו מתפחדין כ"כ אבל כשראו הנס הגדול שכל המים אף שבכלים נתבקעו להם כפרש"י בחומש גבי ויבקעו המים האמינו בשמועה אשר הוביש ה' מי ים סוף גו' כל זה נראה לנו פשוט לקיים גירסת הספרים ישנים ודו"ק: עודם

בירדן כו'. לכאורה לשיטתינו כל הני עודם בירדן מדברי ראב"ש כיון דשהו שם בירדן איך לא שטפו אותן המים אם לא היו נגדשין כ"כ ואין זה ראיה לדחות דברי ר"י דאימא דהכהנים שהלכו בתחלת המחנה ודאי היה להם שהות לעמוד ולשהות בירדן עד אשר יעבור האחרון מן הדגלים אבל כל הני עודם בירדן כו' הוא פירושו של כיצד עברו ישראל את הירדן כו' דקתני בריש הברייתא וככ"ע אתיא וק"ל: ע"מ

שתורישו כו' שנאמר והורשתם את כל יושבי כו'. כפירש"י דקרא דלקמיה כי אתם עוברים את הירדן גו' ר"ל בשעה שאתם עוברים גו' תאמר כן לישראל והיינו ע"כ ע"י יהושע ולמדו לומר כן מרישא דההוא קרא דכתיב דבר אל בני ישראל ואמרת אליהם כי אתם גו' דואמרת אליהם יתורא דקרא הוא רמז על יהושע שהוא יאמר אליהם כן בשעה שיהיו עוברים את הירדן משום דאז יקבלו עליהם הנסתרות כמ"ש התוס' ואם לא יתרצו לקבלם המים באים ושוטפין כו'. ומסיים בענין ושוטפין

אותיכם מאי אותיכם כו'. ופרש"י ושוטפין אותיכם גרסינן בברייתא עכ"ל נראה דר"ל דאין זה דרש מן הפסוק אבל הוא לשון הברייתא ותלמודא מדקדק מהאי לישנא דאותיכם ביו"ד אותי ואתכם כו' אבל בגירסת ע"י מייתי לה מקרא שנאמר עד השמידו אותכם מאי אותכם כו' והיינו קרא דסוף ספר יהושע דהל"ל אתכם בלא וי"ו ומדכתיב אותכם בוי"ו משמע ליה נמי אותי ישטפו המים עמכם באם לא תקבלו הנסתרות והוא דחוק דמהיכא משמע ליה דהאי קרא בהעברת הירדן איירי ודו"ק: עודם

בירדן א"ל יהושע הרימו כו' עודם בירדן א"ל יהושע שאו גו'. אין זה שני מיני אבנים דאמרי' לקמן אלא שהכל ענין אחד דהן הם שלקחו סימן לבנים הן הם שהביאו להר עיבל וכתבו עליהן התורה ואח"כ העמידן במלון בגלגל ולא היו שם אבנים שניים שלקחו מתוך הירדן אלא אבנים שניים היו שהקים יהושע בתוך הירדן תחת מצב רגלי הכהנים כו' ויהיו שם עד היום הזה כמפורש בקרא והכי מפורש לקמן מתוך שמעתין וק"ל: בפרש"י

בד"ה תילתא דטעוניה הוא כו' כ"א מהן נושא ק"ך סאין ומכאן אתה כו'. ובד"ה א"ר יצחק טורטני כו' ובכ"א היה ב' מוטות כיצד ב' מוטות הולכין כו' ומוט א' לראש הב' והולכין באלכסון ור"י לא מקרא שמיע ליה כו' עכ"ל. מפי' ישן ובפסקי תוספות מפורש בע"א וכן שמעתי דסתם מוט שני בדים אחד מימין ואחד משמאל שאנו קורין בל"א טרא"ג והיינו דכתיב ונתנו על המוט דעל בד א' א"א להניח כלום והשתא שפיר קאמר ממשמע שנאמר במוט איני יודע שכשנים פירוש שיש בו ב' קנים ולב' בני אדם נמי לא אצטריך מדכתיב וישאוהו אלא שב' מוטות מחוברים היו כ"א בב' קנים שיש לכל אחד ד' ראשים ובכל ראש נשא אחד מהן דהיינו ח' לשני מועות וק"ל: ע"ב

גמ' כחנייתן עברו לדברי ראב"ש בזה אחר זה כו'. משמע מהאי לישנא דעברו דלא פליגי אלא בהעברת הירדן אבל בחומש פרש"י דאיתא בירושלמי איכא פלוגתא בכל המסעות במדבר איכא מ"ד כתיבה היו הולכין מדכתיב כאשר יחנו כן יסעו ואיכא למ"ד כקורה היו מהלכין מדכתיב מאסף לכל המחנות ודע מה שדקדקו התוס' כאן כשנכנסו לירדן נמשכו זה אצל זה וצמצמו עצמן שאם לא תאמר כן אלא כדרך חנייתן עמדו בירדן א"כ לא עמדו כלם בירדן בשעה שהתנה יהושע כו' עכ"ל ע"ש ואין זה ראיה דמי הגיד להם דבפעם אחת שמעו כלם התנאים ואימא דיהושע והכהנים היו עומדים בירדן בכמה מקומות ומשמיעים התנאים כמה פעמים וכל העובר שם היה שומע ומ"ש התוס' בד"ה בזה אחר זה כו' יהיה אורך רפ"ח מיל על רוחב חצי מיל והא מנלן כו' עכ"ל ושלש מאות מיל דקאמר נוסף על רפ"ח י"ב מיל היינו ע"י קלות המים לדעת ראב"ש ועוד כתבו התוס' בד"ה מ"ס אדם קל כו' אע"פ שהדבר ידוע כו' אבל כאן שהיו נגדשין ועולין כו' עכ"ל היינו לפי גירסתן בדברי ר"י וכמה גובהן דגם לר"י היו נגדשין אבל קשה למה לא השיב ר"י כן לקושיית ראב"ש דתשובה נצחת היא ולשיטתינו לפי הגירסא בדברי ר"י וכמה רוחבן לא ק"מ דהמים לא היו נגדשין כלל לר"י כמ"ש לעיל ובעיקר קושייתם אע"פ שהדבר ידוע שהמים קלים י"ל דר"י לא חש משום דגם אם על הרוב המים קלים יש נהרות שאין מימיו קלים יותר מבן אדם דמצינו חילוק בקלות המים בנהרות כדאמרינן חדקל חד קל שהיה קל יותר משאר נהרות מיהו בע"י פי' שם שהוא קל בע"א ודו"ק: שלח

לך לדעתך וכי אדם בורר כו'. עי' פרש"י והוא דחוק ונראה לפרש דר"ל דלא היה בזה דעת הקב"ה שהעיד כבר עליה שהיא טובה והיה להם להאמינו בכך מדרך משל באדם וכי בורר לו חלק רע לעצמו וכ"ש הבורא שבירר לו א"י כמ"ש ארץ אשר ה' אלהיך דורש אותה גו' וכבר האריך הרמב"ן בזה כיון דדעת משה היה גם כן לשלוח המרגלים מה חטאו הם יותר ממנו ותוכן הדברים כי גם במלחמות אלו שהיה להם תשועת ה' הלכו לפי הטבע קצת כמ"ש הסוס מוכן למלחמה ולה' התשועה ולזה הסכים הקב"ה בשליחות יהושע ב' אנשים והם כלב ופנחס שהוחזקו כבר לצדיקים ולא יוציאו דיבה על הארץ ולא שלחו אותן רק שידעו מהיכן נוחה ליכבש וגם כאן הסכים הקב"ה עם משה לשלוח ב' אנשים כאילו כמ"ש שלח לך אנשים דרוב מיעוט שנים אבל ישראל לא היה כוונתם בכך אלא לידע האם טובה אם רעה ומשה לא ידע את כוונתם זה הרעה וע"כ אמר וייטב בעיני משה ואמר ליה הקב"ה שלח לדעתך שלא ידעת כוונתם הרעה ולא לדעתי כי ה' יראה ללבב שכל כוונתם לבושת א"י וע"פ כוונתם הרעה שלא האמינו להקב"ה שהיא ארץ טובה לא רצו כל שבט ושבט מהם לשלוח לו מרגל שאינו משבטו כי לא האמין לו לזה א"ל איש א' איש א' למטה אבותיו תשלחו כל נשיא גו' היינו לפי דעת כל נשיא ושבט בהם ולא כן דעתי רק בב' אנשים כשרים כמו בשליחות יהושע וק"ל: כתיב

הכא ויחפרו לנו את הארץ גו'. מדשינה לכתוב בפרשת דברים ויחפרו במקום ויתורו דכתיב בפרשת שלח לך דרשוהו מלשון בושה כמו וחפרה הלבנה גו' וק"ל: דבר

זה מסורת כו' מרגלים ע"ש מעשיהם כו'. דרשו כן מדכפל קרא לכתוב ואלה שמותם גו' אלא שמות האנשים גו' לומר לך לדייק בשמותם שהם ע"ש מעשיהם סתור שסתר מעשיו של הקב"ה כו' עי' פרש"י ועי"ל שמעשה הש"י בכל האותות והניסים המפורסמים שעשה להם מיום צאתם מארץ מצרים הסתיר וכסה אותן כאילו אינו רואה אותן שלולא כך לא היה אומר לא נוכל לעלות ומיכאל שעשה עצמו מך שאין ח"ו בידו ית' ב"ה ליתן להם מזונות כמו שנפרש לקמן שהוציא דבת הארץ שחסר בה עיקר המזונות שהם עיקר חיי נפש שהם חטה ושעורה ושמן ונחבי שהחביא דבריו של הקב"ה ולא האמין במה שהעיד על הארץ שהיא טובה ופסע על מדותיו של הקב"ה שנותן שכר טוב למאמינים בו כמ"ש בהבטחת א"י אני ה' גו' וההיפך ליתן עונש לכופרים שלא האמינו לדבריו והוא הענין לפי דעת הש"י לא היו ראוים להיות שלוחים רק שני אנשים והם כלב ופנחס כמו שעשו בימי יהושע שהושלחו מפי הש"י ולא מפי נשיא כמ"ש כאן כל נשיא בהם כי כלב היה משבט יהודה דלא כתיב בנחשון נשיא וכן פנחס שלא היה נמנה מכלל הנשיאים אבל הם כוונו לרעה למנות להם מכל שבט ושבט שיהיה לו נחלה בא"י ולכך לא רצו בפנחס ולזה כשנתברר להם יהושע משבט אפרים היה חושש משה כיון שהוא ג"כ נתמנה ע"פ נשיא שבט אפרים ולא מפי הקב"ה שמא ח"ו יקלקל עמהם ע"כ הוסיף לו יו"ד משמו של הקב"ה כמ"ש ויקרא משה להושע בן נון יהושע שבא משבט יוסף שגם לו ניתוסף אות א' משמו של הקב"ה דהשתא יהיה ליהושע אותיות בתחלת שמו מאותיות שם הש"י וכמ"ש ביהודה שבא ממנו כלב שיהיה ג"כ ברצון הש"י ויהיו בהם שני שלוחים שצוה הש"י ואף אם יתקלקלו כל השאר להוציא דבה יהיו אלו שנים מפי הש"י מכחישות אותן ותרי כמאה ודו"ק: יה

יושיעך מעצת מרגלים כו'. ומה שנאמר כבר במלחמת עמלק ויאמר משה אל יהושע גו' נקרא כן ע"ש העתיד כמ"ש ההולך קדמת אשור גו' ועדיין אשור לא היה כדאמרינן פ"ק דכתובות ע"ש: והיינו

דכתיב עקב היתה רוח אחרת עמו גו'. כפרש"י מדמסיים ביה והביאותיו אל הארץ אשר בא שמה דמשמע על מקום מיוחד מן א"י דאל"כ למה לא נאמר כן גם ביהושע שזכה ג"כ לבא אל הארץ וענין רוח אחרת לפי שיש באדם ב' רוחות כמ"ש מי יודע רוח הבהמה היורדת למטה ורוח האדם העולה למעלה דכולה באדם איירי כדברי המפרשים רוח החיוני שבאדם שהוא משתווה בו לבהמה ורוח האחרת שהאדם מובדל בו מן הבהמה דהיינו הנשמה ואמר שלא הלך אחר רוח הבהמי שהלכו בו חביריו אבל הלך אחרי רוח אחרת שהיא הנשמה ומילא אחרי ה' גו' וע"כ זכה לב' עולמות משא"כ חביריו שלא זכו לא"י בעוה"ז ולא לעוה"ב כדאמרינן במס' ב"ב וק"ל: ושם

אחימן ששי גו' אחימן מיומן גו'. משום דכבר נזכר מקום חברון בכמה מקומות בתורה ולא נזכר שמות אלו ילידי הענק שם אבל זכר אותן כאן לפי ששמותן אלו ע"ש גבורתן ומפחדן עקמו המרגלים הדרך ושאמרו וגם ילידי הענק ראינו שם שקר ודיבה היה ולא אמרו כן רק להפחיד ישראל כמו שנפרש לקמן אבל כלב היה לו רוח אחרת ולבו בטוח בה' שלא יבא לו שם תקלה והלך [שם] להתפלל וק"ל: שהיתה

מבונה על א' מז' בצוען כו' מפורש ספ"ב דכתובות ע"ש: ואין

לך מעולה בכל ארץ מצרים כו' דכתיב כי היו בצוען שריו. פי' ששם היה מושב המלכים ושרים ואיכא לאקשויי דהא דוד מלך בחברון שבע שנים וחברון היה הטרשים שבא"י כדמסיק הכא וי"ל שאותן ז' שנים לא מלך עדיין על כל ישראל לא נתנו לו לישב במקומות המעולה מחברון ודו"ק: ויהי

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

שולי הגליון