מגיני שלמה/פסחים/עג/א

דף ע"ג ע"א

ד"ה לדברי האומר עד מיהו אכתי קשה לר"י כיון דס"ד דליכא תקון א"כ תיקשי לכ"ע כו' הנה לשיטת ר"י ז"ל עצמו כבר ישבו התו' עצמן ריש פרק הנחנקי' שהקשו דכל מקלקל בחבורה לר"א דס"ל דלא בעי ר"ש תיקון כלל הוי אינה צריכה לגופה. ותירצו דמשכחת לה בחובל באיסורי הנאה וסבר דשרי להשליך לכלבו וכן במבעיר באיסורי הנאה עכ"ל וא"כ לפי זה גם במתני' יש לפרש כגון שהזקן עצמו שהיה סבור שהוא חייב בפסח אע"ג דלא חזי לאכול וא"כ היה צריך לשחוט אלא דלפי האמת מקלקל הוי כמו התם ואפי' אם אחד בשליחותו שחט סובר שהיה חייב מקרי ג"כ צ"ל כיון דצריך לו לעשות שליחותו לטובת הזקן או החולה וכיוצא בזה או שיש לו הנאה מזה לעשות שליחותם אם הם חייבים ולפי האמת שאינם חייבים אין כאן תקון כ"א קלקול. וכל זה לשיטת ר"י אבל כבר הארכתי במסכת שבת:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

מעבר לתחילת הדף