יפה תואר על ויקרא רבה/כח
< הקודם · הבא > מפרשי המדרש ידי משה |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
הה"ד מה יתרון לאדם. בא לתת טעם למה צוה הקב"ה להביא עומר וגם וקצרתם את קצירה בכתוב נראה כמיותר לכן מתרץ כי העומר בא לתת תודה לה' על שמשיב רוחות ומעלה עננים ומגדל צמחים וכו' ואיננו חסר לנו רק לקצור את הקציר. ולהודות על חסדו צוה ה' להביא את העומר:
שמצאו בה דברים שהם נוטין לצד מינות. אם נפרש את הכתוב כהוראתו הפשוטה אין זה צד מינות אבל הוא מינות גמורה. וגם קשה איך לא שפלי מראש לסיפא דקרא דכתיב ודע כי על כל אלה וגו' וכדמסיים. אבל הענין כי המה מפרשי הקרא אשר שלמה צוה לבני הנעורים כי יקרבו אל מקום התענוגים ויתגרו ביצרם להתגבר עליו. ובזה ילמדו את לבבם ללכת בטח בארץ ולא יכשלו עוד בהליכתם וזה שאמר שמח בחור בילדותך ויטיבך לבך בימי בחורותיך ואם יסיתך יצרך הרע ללכת בדרכי שרירות לב רע ודע כי על כל אלה יביאך אלהים במשפט. שים נא זאת תמיד לנגד עיניך כי עין רואה ואוזן שומעת וכל מעשיך בספר נכתבים. אבל באמת גם זה חטא הוא כי להלוך בדרך לא טוב יאשם האיש בנפשו פן יוקש ויאשם וכאשר אמר משה ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם וצריך האדם להתרחק בכל מה דאפשר מדרכים המתעים את האדם לחטאת. אבל באחרונה דקדקו במה שאמר שלמה ודע כי על כל אלה וגו' כי גם על השמחה בילדותו ולהיטיב את לבו בימי בחורותיו ישפוט ה' למה הביא את נפשו לידי נסיון ולכן אמר יפה אמר שלמה:
ר"ל ורבנן. לפי דעת ר"ל יתפרש מה יתרון לאדם מכל המצות ומעשים טובים שעושה האדם תחת השמש כלומר תחת הגמול אשר לו מידי ה' כי יאיר לו השמש. כי האור השמש הזורח עליו יאכל את כל שכרו. ורבנן מפרשי כי על כל מצות שיעשה האדם יספיק לו במה שיזריח ה' פניו לעתיד לבוא כגלגל חמה ומה שיוסיף ה' בשכרו אך חסד חנם הוא:
ב [עריכה]
א"ר פינחס כו'. מקודם זה דריש מה יתרון על בישול הפירות וכמו שפירשנו למעלה ור"פ דריש מה יתרון לאדם שיעמול לרוח אשר יַשֵב ה' לזרות ולהבר את התבואה המובאה אל העומר:
אלא שכר הרוח. תפש במצות עומר שעמל הרבה להביאו ובכל זאת לא יספיק בעד שכר הרוח שמנשב ה' ומכ"ש בשאר מצות שעושה האדם בלי עמל כי לא יספיקו מול החסד אשר ה' עושה עם האדם בעוה"ז ולפ"ז מה שישלם ה' שכר טוב לצדיקים בעוה"ב הוא רק משום כי הוא רחום וחנון ואין קצה לחסדיו אשר הוא עושה עם בני אדם:
ר"ש ברבי נסיב אתתא כו'. יען דדריש את הכתוב מה יתרון לאדם מביא את המעשה זה אשר במדרש קהלת מובא זה על הפסוק דור הולך ודור בא וזה אחר שמחתך אתה מאית:
ג [עריכה]
יהיב לכון כולא וכו'. גם הוא בא לתת טעם להבאת העומר ולתרוצי למה כתיב וקצרתם את קצירה כמו למעלה ומביא את הכתוב הזה כי גם אחר ימי הגשמים עוד לנו לבקש מאת ה' כי ישמור לנו מרוחות רעות ומטללים רעים כדי שיהיו חקות קציר וז"ש הכתוב והבאתם את עומר כדי וקצרתם את קצירה אף שאנו בטוחים כבר מיורה ומלקוש:
סנטרך אנא וכו'. וזה החסד היותר קטון בעבודת השדה וקצירתה. ולזה נתפייס בעומר שהוא דבר מועט:
מגרסך אנא כו'. הוא סובר כי טעם הבאת העומר בפסח הוא כדי שיתברכו התבואות וכמו דאמרינן בפ"ק דר"ה. וכמו שהמבשל צריך לטעום כדי שיהיה בשולו כראוי כן הנהיג ה' דרך ארץ במקדשו להביא את העומר ולהטעימו כדי שתתברך התבואה. ומביא לראיה מדוד שאמר גשם נדבות וגו' נחלתך ונלאה אתה כוננתה נראה מזה שחסר עוד עד שתתכונן התבואה כל צרכה:
אלא של שעורים. אע"ג דשתי הלחם בשבועות מובאים מחטים אך שתי הלחם באו כנגד הפירות וכדאמרינן בפ"ק דר"ה אבל כנגד הלחם אשר עליו יחיה האדם בא העומר משעורים:
ד [עריכה]
הה"ד אשר קצירו רעב יאכל כו'. תכלית דברי המדרש ללמד לנו כי כל העושר והטוב אשר בידינו הוא מידי ה' ואם הוא לא ישמור אותנו שוא שקד שומר. ולכן צוה ה' להביא את העומר ללמד לנו אף כי באנו אל ארץ מלאה כל טוב עוד לא הטוב בידינו אם ד' לא יקיים בידינו. והנה בשבעה אופנים יבוא העושר לאדם. א' בחמס ושוד. ולזה מביא מנמרוד אשר בעושק וגזל הרבה לו הון ולא צלח בידו כי ה' חפץ אשר אברהם יקח לו. ב' במסחר ולזה מביא כי פרעה הרבה הונו בימי הרעב בתבואה אשר מכר וכדכתיב וילקט יוסף את כל הכסף ובדבר ה' היה למשה לנחלה. ג' בחריצות ועמל. ולזה מביא כי סיחון ועוג נטלו שכר ממלכי כנען להיות להם לזרוע כמו"ש רז"ל ולכן לא נתנו את ישראל לעבור בגבולם וכל חילם ירשו משה ואהרן. ד' במזל. ומביא מן סיסרא דהיה איש צולח כדאמרינן בב"ר פי"ח ובכל זאת מן שמים נלחמו בו וברק ודבורה ירשוהו. ה' בחכמה וע"ז מביא מסנחריב דאמר בכח ידי עשיתי ובחכמתי כי נבונותי וגו' וישעיה וחזקיה לקחו חלקו. ו' במקרה כגון אם מצא מציאה או קבל מתנה. ולזה מביא מהמן אשר עשה לו עושר במקרה במה שגדלו המלך ומרדכי ואסתר לקחו את רכושו. ז' בירושה מאבותיו. וע"ז מביא מן ל"א מלכים אשר ירשו את ממלכתם מאבותיהם וישראל ויהושע נחלו אותם ולכן חיל כי ינוב אל תשיתו לב. כי ה' לבד הוא מבטח עוז לגבר:
הה"ד וישמע אברם וגו' ואמרפל היינו נמרוד. ואע"ג דאברם היה כבד במקנה בכסף ובזהב ואיך יקראהו רעב. מ"מ לגבי נמרוד לא נחשב רכושו למאומה וכן באינך:
ה [עריכה]
מוליך ומביא כו'. בפ' כל המנחות באות מצה יליף זה ממלואים. והנה הראשון אמר כי מוליך ומביא למי שהעולם כלו שלו כו' סובר כי העומר בא ללמד לנו אשר הכל מידי ה' בא לנו והשני האומר לבטל רוחות קשות וכו' סובר כי העומר בא כדי שישלח ברכה בתבואת האדמה:
ו [עריכה]
לעולם אל תהי מצות העומר קלה בעיניך. ביאור הדברים שלא יאמר האדם למה הטריח הקב"ה את בני ישראל להביא את העומר אשר לכאורה אין טעם נשגב במצוה זו. לכן אמרו כי אם תתבונן היטב במצוה זו תמצא טעמים מטעמים שונים. ואמר הראשון כי רב טוב צפון בעומר כי בגלל העומר ישלח ה' ברכה בארץ וגם אברהם ירש את הארץ בשביל העומר. ור"ל אמר כי העומר בא לקשר את ישראל לאביהם שבשמים וכמו שמצינו במנחת קנאות הבאה מן השעורים ותכליתה לקרב את האשה כשרה לבעלה ולהרחיק את הטמאה. ור"א ור"ס וריב"ל אמרו כי לא כאשר יראה האדם כן הוא ולפעמים מצינו במצוה הקלה בעיניו ותועלתה גדולה מאד כי מצינו בימי גדעון נצלו בזכות העומר. ורשב"ן אמר כי טעם העומר להראות לבני אדם כי האיש בלא תורה נמשל כבהמות נדמה ולכן צותה התורה להביא מנחת שעורים אשר היא מאכל בהמה ולמנות חמשים יום עד קבלת התורה אשר אז יתנשאו למדרגת איש. וזה שאמר כי זכות התורה בימי חזקיה היא שעמדה להם. ורבנן אמר כי בעומר תתברך התבואה וזה מצינו בימי יחזקאל כי נגזר רעב על הארץ ובכל זאת לא גועו מרעב כי זכות יחזקאל עמדה להם בלחם חטים ושעורים. ולר' לוי טעם העומר הוא להראות לאדם כי אין האושר לאדם בקנינים המדומים. וטוב להסתפק במעט כמו בשעורים. וכאשר מצינו בהמן שהתפאר והתגאה בעשרו ומרדכי אשר היה שפל ברך בזהו ולא כרע לפניו וזה שעמד למרדכי:
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |