ילקוט שמעוני/א/רסח
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
פרק יז - רמז רסחעריכה
(סנהדרין פ' כהן גדול דף כ' ע"ב):
תניא רבי יהודה אומר שלש מצות נצטוו ישראל בכניסתן לארץ, להעמיד להם מלך, ולהכרית זרעו של עמלק, ולבנות להם בית הבחירה ואיני יודע איזו תחלה, כשהוא אומר כי יד כל כס יה מלחמה לה' בעמלק, הוי אומר להעמיד להם מלך תחלה, ואין כס אלא מלך, שנאמר וישב שלמה על כסא ה'. ועדיין איני יודע אם להכרית זרעו של עמלק תחלה אם לבנות להם בית הבחירה תחלה. כשהוא אומר והניח לכם מכל אויביכם מסביב וישבתם בטח והיה המקום אשר יבחר ה' אלהיכם בו לשכן שמו שם הא למדת להכרית זרעו של עמלק תחלה. וכן בדוד הוא אומר ויהי כי ישב המלך (דוד) בביתו וה' הניח לו מסביב וגו' ויאמר המלך אל נתן הנביא ראה נא אנכי יושב בבית ארזים וארון האלהים יושב בתוך היריעה:
(פסיקתא):
מדר דר. אמר הקב"ה מדר דר, אנא בתריה לדרי דרין מדורו של משה לדורו של שמואל לדורו של מרדכי ואסתר. רבי ברכיה בשם ר' אבא בר כהנא כל זמן שזרעו של עמלק קיים בעולם כביכול כאילו כנף מכסה את הפנים. אבד זרע של עמלק מן העולם ניטלה הכנף שנאמר ולא יכנף עוד (את) מוריך. רבי לוי בשם רבי חמא בר חנינא כל זמן שזרעו של עמלק קיים בעולם לא השם שלם ולא הכסא שלם שנאמר כי יד על כס יה מלחמה לה'. אבד זרעו מן העולם השם שלם מה טעם האויב תמו חרבות לנצח וערים נתשת אבד זכרם המה מה כתיב בתריה וה' לעולם ישב כונן למשפט כסאו:
(תנא דבי אליהו):
ויבא עמלק. כתיב אל תתן ה' מאויי רשע בוא וראה מה בין כחן של יוצאי מצרים לזרעו של עשו, יוצאי מצרים נתקבצו וישבו מצוה אחת היתה בידם שהיו מלין במצרים את בניהם אמרו להם מצריים מפני מה אתם מלין אותם יהיו כבני מצרים ותקל עבודה קשה מכם. משיבין ישראל להם שמא שכחו אברהם יצחק ויעקב את אלהיהם שבשמים שישכחו בניהם אחריהם. אמרו להן מצרים מפני מה אתם מלין אותם ולאחר שעה אנו משליכים אותם ליאור. משיבין ישראל ואומרין להם נמול אותם ואחר כך עשו מה שאתם רוצים. אבל זרעו של עשו אינו כן אלא כל זמן שהיה יצחק קיים קיימו עליהם את המילה וכיון שמת בטלו את המילה. משלו למה הדבר דומה למלך שנתן כתרו לאוהבו אמר לו יהא זה מונח בראשך ובראש בניך לעולם הניחו אוהבו בראשו עד שעה שנכנס לבית עולמו. אחר כך אמר המלך אלך ואראה בן אוהבי מה אם יהיה מונח כתר אביו בראשו והלך מצאו שהוא מושלך באשפה הלך לאחוריו בקצף גדול שנאמר ה' בצאתך משעיר וגו' הרים נזלו מפני ה'. למה נדמו עשו הרשע ואליפז ועמלק בנו וירבעם בן נבט והמן האגגי ונבוכדנצר. לאחד שמצא כסות בדרך תפסה בידו והכניסה לתוך העיר והיה מכריז ואומר אבדה זו של מי נתקבצו כל בני העיר ויצאו לקראתו אמרו ראיתם את איש פלוני כמה צדיק הוא כמה חסיד הוא מיד עמדו ועשאוהו ראש וקצין עליהם בשנה בשתים בשלש עד שהחריב כל העיר כולה. לכך נדמו הרשעים בשכר שתי דמעות שהוריד עשו לפני אביו נתנו לו את הר שעיר שאין גשמי ברכה פוסקין ממנו לעולם. בשכר ירבעם שהשיב דבר לפני המלך נתנו לו עשרת שבטים. בשכר מרודך שנהג כבוד לאבינו שבשמים יצא ממנו נבוכדנצר. בשכר אגג שהיה בוכה ומתחנן בשעה שהיה חבוש בבית האסורים אמר אוי לי שמא אבד זרעי מן העולם יצא ממנו המן. אליפז התימני אמר לעמלק בנו בשעה שאמר לו אבא מי יורש העולם הזה והעולם הבא אמר לו (שיאמר) בני ישראל יורשים העולם הזה והעולם הבא (אלא) צא וחפור להם בארות והתקן להם הדרכים אם תעשה כן ויהיה חלקך עם הפחותים שבהם ותבוא לעולם הבא. והוא לא עשה כן אלא יצא להחריב את העולם כולו שנאמר ויבוא עמלק וילחם אמר לו הקב"ה רשע אני יצרתיך לאחר שבעים לשונות ועכשיו תהא לי ראש לפורענות לכל יורדי גיהנם שנאמר ראשית גוים עמלק וגו' ואומר כי מחה אמחה וגו':
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
פרשת יתרו עריכה
פרק יח - המשך רמז רסחעריכה
(זבחים פרק פרת חטאת דף קי"ז ע"א) - וב(מכילתא):
וישמע יתרו. מה שמועה שמע ובא ר' יהושע אומר מלחמת עמלק שמע ובא שהיא כתובה בצדו. רבי אלעזר המודעי אומר מתן תורה שמע ובא. שבשעה שנתנה תורה זעו כל מלכי אדמה בהיכליהם שנאמר ובהיכלו כלו אומר כבוד. באותה שעה נתקבצו כל אומות העולם ובאו אצל בלעם ואמרו לו שמא המקום עושה לנו כשם שעשה לדור המבול שנאמר ה' למבול ישב. אמר להם שוטים שבעולם כבר נשבע הקב"ה לנח שאינו מביא מבול לעולם שנאמר כי מי נח זאת לי וגו'. אמרו לו שמא מבול של מים אינו מביא אבל מביא הוא מבול של אש אמר להם אינו מביא לא מבול של מים ולא מבול של אש אלא תורה נותן לעמו שנאמר ה' עוז לעמו יתן. וכיון ששמעו כלם את הדבר הזה מפיו נסו כולן והלכו איש איש למקומו. רבי אלעזר המודעי אומר קריעת ים סוף שמע ובא שבשעה שנקרע ים סוף לישראל שמעו מסוף העולם ועד סופו שנאמר ויהי כשמוע כל מלכי האמרי וגו'. וכן רחב אומרת לשלוחי יהושע כי שמענו את אשר הוביש ה' וגו' ונשמע וימס לבבנו ולא קמה עוד רוח וגו'. אמרו רחב הזונה בת עשר שנים היתה בשעה שיצאו ישראל ממצרים וכל אותן ארבעים שנה שהיו ישראל במדבר זנתה. לסוף חמישים שנה נתגיירה היא אמרה לפני הקב"ה רבונו של עולם בשלושה דברים אלו חטאתי לפניך בשלושה דברים אלו מחול לי בחבל בחלון ובחומה.
(תנחומא):
זה שאמר הכתוב לריח שמניך טובים אמר ר' ינאי הראשונים נתת להם ריח מצות. אדם נתת לו שבעה מצות. נח אבר מן החי ריח מצות נתת להם. אבל אנו כשבאנו לסיני כאדם שמערה מפי חבית היית מערה לנו. שמן תורק שמך אמר ר' ברכיה כשם שהשמן מאיר כך התורה מאירה. על כן עלמות אהבוך העולם הזה והעולם הבא. דבר אחר עלמות אהבוך. אומות העולם באין ומתגיירין מי היה זה יתרו, מתן תורה שמע ובא. מה כתיב למעלה מן הענין מפלתו של עמלק ואחר כך וישמע יתרו, זה שאמר הכתוב לץ תכה ופתי יערים. לץ תכה זה עמלק, ופתי יערים זה יתרו.
(מכילתא):
שבעה שמות נקראו לו (כתוב ברמז קס"ט). כהן מדין רבי יהושע אומר כומר היה כענין שנאמר ויהונתן בן גרשום בן מנשה וגו'. רבי אלעזר המודעי אומר שר היה כענין שנאמר ובני דוד כהנים היו. חותן משה מתחלה היה מתכבד משה בחמיו שנאמר וילך משה וישב וגו' ועכשיו יתרו מתכבד בו אמרו לו מה טיבך אמר להם אני חותן משה. את כל אשר עשה ה' שקול משה כישראל וישראל כמשה שקול הרב כתלמיד ושקול התלמיד כרב. כי הוציא ה' את ישראל ממצרים מגיד ששקולה יציאת מצרים כנגד כל הנסים וגבורות שעשה המקום לישראל. ויקח יתרו חותן משה את צפורה וגו'. רבי יהושע אומר מאחר שפטרה הימנו בגט. נאמר כאן שלוח ונאמר להלן שלוח מה שלוח האמור להלן גט אף שלוח האמור כאן גט. ר' אלעזר המודעי אומר מאחר שנפטרה הימנו במאמר (כתוב ברמז קעד).
ואת שני בניה וגו' בארץ נכריה. רבי יהושע אומר נכריה היתה לו ודאי. רבי אלעזר המודעי אומר בארץ נכריה אמר משה הואיל וכל העולם כולם עובדים עבודה זרה למי אני אעבוד למי שאמר והיה העולם. שבשעה שאמר משה ליתרו תן לי את צפורה בתך לאשה אמר לו יתרו קבל עליך דבר אחד שאני אומר לך ואני נותנה לך לאשה אמר לו משה מה הוא אמר לו הבן שיהיה לך תחלה יהיה לעבודה זרה מכאן ואילך לשם שמים וקבל עליו אמר לו השבע וישבע לו שנאמר ויואל משה ואין אלה אלא לשון שבועה שנאמר ויואל שאול את העם וכתיב ויאמר נעמן הואל וקח ככרים כסף (ברמז ע"ט וברמז קס"ט).
(פסיקתא):
רב אחא בשם רבי יוסי בר חנינא בשעה שעלה משה למרום שמע קולו של הקב"ה שיושב ועוסק בפרשת פרה ואומר אליעזר בני אומר פרה בת שתים ועגלה בת שנתה אמר משה לפני הקב"ה רבונו של עולם העליונים והתחתונים ברשותך ואתה יושב ואומר הלכה משמו של בשר ודם. אמר לו הקב"ה משה עתיד צדיק אחד לעמוד בעולמי ועתיד לפתוח בפרשת פרה תחלה רבי אליעזר אומר פרה בת שתים וכו' אמר לפניו רבונו של עולם יהי רצון שיצא מחלצי אמר לו הקב"ה חייך שיצא מחלציך, הדא הוא דכתיב ושם האחד אליעזר. ושם אותו המיוחד אליעזר.
(מכילתא):
ויבא יתרו חותן משה ובניו ואשתו. והלא כבר נאמר ואשתך ושני בניה עמה שומע אני שיהו בניה ממקום אחר תלמוד לומר ובניו ואשתו אל משה בניו של משה היו ולא היו בניה ממקום אחר. אל המדבר אשר הוא חונה שם הרי הכתוב מתמיה עליו שהיה שרוי בתוך כבודו של עולם ובקש לצאת אל המדבר מקום תהו שאין בו כלום לכך נאמר אל המדבר.
(תנא דבי אליהו):
אני חותנך יתרו בא אליך הקב"ה בוחן לבות וכליות אמר לו יתרו אתה באת להקביל פניו של אותו צדיק אל יהו בתי מדרשות בטלין מזרעך לעולם שנאמר איתן מושבך ושים בסלע קנך. מכאן אמרו יתן אדם את בתו לתלמיד חכם ואפילו לוקחו בדמים. ישא אדם בת תלמיד חכם ואפילו נותן כל ממונו. נשא אדם בת עם הארץ סוף שיהו בניו עמי הארץ. נשא אדם בת תלמיד חכם סוף שיהו בניו תלמידי חכמים. משלו משל ענבי הגפן בענבי הגפן.
(מכילתא):
ויאמר אל משה אני חותנך יתרו רבי יהושע אומר כתב לו באגרת. רבי אלעזר המודעי אומר שלח לו ביד שליח ואמר לו עשה בגיני ואם אין אתה עושה בגיני עשה בגין בניך ואם אין אתה עושה בגין בניך עשה בגין אשתך. רבי אליעזר אומר (נאמר למשה) [ויאמר אל משה] אני וגו' הקב"ה אמר אני ה' שאמר והיה העולם אני הוא המקרב ולא המרחק שנאמר האלהי מקרוב אני נאם ה' ולא אלהי מרחוק. אני הוא שקרבתי את יתרו ולא רחקתיו ואף אתה כשיבוא אדם אצלך להתגייר ואינו בא אלא לשם שמים אף אתה קרבהו ואל תרחקהו. מכאן אתה למד שיהא אדם דוחה בשמאל ומקרב בימין לא כשם שעשה אלישע לגיחזי שדחפו לעולם. ויצא משה לקראת חותנו אמרו יצא משה ואהרן נדב ואביהוא ושבעים זקני ישראל ואחריהם כל ישראל ויש אומרים אף שכינה יצאה עמהן. וישתחו וישק לו איני יודע מי השתחוה למי או מי נשק למי כשהוא אומר וישאלו איש לרעהו לשלום מי קרוי איש הוי אומר זה משה שנאמר והאיש משה ענו מאד הוי לא השתחוה ולא נשק אלא משה לחמיו מכאן אמרו שיהא אדם נוהג בכבוד חמיו. ויבואו האהלה זה בית המדרש. ויספר משה לחותנו למשכו לקרבו לתורה. את כל אשר עשה ה' שנתן תורה לעמו ישראל. את כל התלאה אשר מצאתם על הים. בדרך זו מלחמת עמלק. ויצילם ה' הצילם המקום מכל. ויחד יתרו על כל הטובה וגו' רבי יהושע אומר בטובת המן הכתוב מדבר אמר לו המן הזה שנתן לנו המקום אנו טועמין בו טעם פת טעם בשר טעם דגים טעם חגבים טעם כל המטעמים שבעולם שנאמר טובה הטובה כל הטובה על כל הטובה. רבי אלעזר המודעי אומר בטובת הבאר הכתוב מדבר אמר לו הבאר הזה שנתן לנו המקום אנו טועמים בו טעם יין חדש טעם יין ישן טעם חלב טעם דבש טעם כל הממתקין שבעולם שנאמר טובה הטובה כל הטובה על כל הטובה. רבי אליעזר אומר בטובת ארץ ישראל הכתוב מדבר אמר לו עתיד המקום ליתן לנו שש מדות טובות ארץ ישראל העולם הבא והעולם חדש ומלכות בית דוד כהונה ולויה לכך נאמר טובה הטובה כל הטובה על כל הטובה מיד פתח ואמר ברוך ה'.
(תנחומא) וב(סנהדרין פרק חלק דף צ"ד ע"א):
ויחד יתרו. שייחד שם הקב"ה. דבר אחר שנעשה יהודי. דבר אחר ויחד יתרו. אמר רב שהעביר חרב חדה על בשרו. שמואל אמר שנעשה בשרו חדודין חדודין. אמר רב פפא היינו דאמרי אינשי גיורא עד עשרה דרי לא תבזי לארמאה (קמיה) [באפיה]. ויאמר יתרו ברוך ה' בשם ר' פפוס אמרו גנאי הוא למשה ולששים רבוא שלא אמרו ברוך עד שפתח יתרו ואמר ברוך ה'.
(ברכות פרק הרואה דף נ"ד ע"א):
הרואה מקום שנעשו בו נסים לישראל אומר ברוך שעשה לאבותינו נס במקום הזה. מנא הני מילי אמר ר' אחא דאמר קרא ויאמר יתרו ברוך ה' אשר הציל וגו'. על ניסא דרבים כולי עלמא צריכי לברוכי. על ניסא דיחיד הוא ניהו צריך לברוכי כולי עלמא לא צריכי לברוכי.
(ירושלמי דברכות פ"ט ה"א, דף ס"ב ע"א):
מהו שיברך על נסי אביו ורבו. אם היה מסוים כגון יואב בן צרויה וחבריו ואדם שנתקדש בו שם שמים כגון דניאל חנניה מישאל ועזריה מברך. נסי שבטים מהו שיברך מאן דאמר כל שבט ושבט איקרי קהל צריך לברך.
(מכילתא):
ברוך ה' אשר הציל אתכם מיד פרעה. לא מיד פרעה אלא מיד התנין הגדול. מתחת יד מצרים, מתחת שעבוד של מצרים: