יד אברהם/יורה דעה/פא

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


דפים מקושרים

יד אברהם TriangleArrow-Left.png יורה דעה TriangleArrow-Left.png פא

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף


סימן פ"א סעיף ב'
הוגלד פי המכה בידוע שג' ימים קודם שחיטה היה כו'. בזה אמרתי ליישב פרש"י בקידושין (דף נ"ז) גבי ציפורי מצורע דסבר ר"ל דמשע' לקיח' נאסר' בהנאה. ופריך הש"ס עליה מהא דתניא שחטה ונמצאת טריפה יקח זוג לשנייה והראשונה מותרת בהנאה. ואי ס"ד מחיים נאסרה אמאי מותרת דילמא בשעת לקיחה לאו טריפה הואי ונאסרה. ומשני כגון שנמצאת טריפה בבני מעיה. והקשו התוס' ד"ה שחטה וז"ל וקשה כי נמי נמצאת טריפה כגון שניקבו הדקין שמא הטריפות בא אחר הלקיחה וא"כ אמאי מותרת תיאסר מספק עכ"ל. ולאו קושיא היא דאיירי שהוגלד פי המכה שבודאי ג' ימים קודם שחיטה הוה כדאיתא בש"ס פא"ט (דף נ"א) וס"פ המדיר (דף ע"ג) ובשעת לקיחה שהיא תוך ג' ימים לא היתה ראויה ולא נאסרה. ומ"ש התוס' תיאסר מספק לשיטתם אזלי כמ"ש פ"ק דחולין (דף י"א) דלא אמרינן השתא הוא דנטרפה ע"ש. אבל לפי מ"ש הרא"ש שם והטוש"ע סי' זה דאם נמצא נקב בקרום של מוח וכהאי גוונא לאתויי מאי כגון נקב הנמצא בדקין תלינן לקולא ואמרינן השתא הוא דנטרפה. וא"כ כ"ש לחומרא כגון גבי ציפורי מצורע תלינן השתא נטרפה ובשעת לקיחה כשירה היתה וא"כ בוודאי נאסרה ולא ספק ואזלא קושיית התוס' בפשיטו' דתהוי אסור בודאי: ומ"ש התוס' עוד שם בתירוצם דמיירי שנמצאת טריפה כגון שנטלה הכבד (עיין מ"ש סי' מ"א) שודאי היה משנולד עכ"ל. אינו עולה יפה לפי מ"ש התוס' בחולין פא"ט (דף נ"ד) והרא"ש שם בשם ר"י והט"ו ר"ס נ' דכבד אינו בכלל בני מעין בלשון הגמרא ולפיכך מחוורתא כמ"ש מעיקרא לפרש"י ז"ל דנמצאת טריפה בבני מעיה היינו כגון ניקבו הדקין והוגלד פי המכה ולפמ"ש בס' פני יהושע ס"פ המדיר דאף מאן דמטריף בגבינות אינו אלא בטריפות דאתא מגופה כגון ניקב קרום של מוח ע"י חולי דאפשר שנולדה כך. משא"כ בטריפות דאתא מעלמא כגון ע"י מחט או קוץ דל"ש לומר שנולד עמו. כ"ע מודו דהגבינות כשירות. דהוי חזקה מבוררת בשעתה ע"כ. ולפ"ד י"ל דבקידושין איירי שנמצאו מעי' נקובים במחט: (שם) ואם נטרפ' ע"י סירכא כו' משום דהוי ספק ספיקא. המ"י כתב דבהפס"מ אף בודאי סירכא אמרי' השתא הוא דנטרפה דרוב בהמות כשרות אף לענין סירכא בהפ"מ כמו בנאבדה סי' ל"ט: (שם סעיף ד') שליא שהחמור נוצר בו מותר. וכת' הש"ך וכש"כ שליא של שאר בהמות טמאות והוא נגד דברי הרמב"ם פ"ד מהלכות מאכלות אסורות הלכה י"ח שכתב מפורש דהאוכל משליא של בהמות טמאות אף על פי שאסור ה"ז פטור. ומצאתי שהשיג עליו כן במנחת יעקב. וראיתי בס' כרתי ופלתי שמיישב דברי הש"ך עפ"ד הטור דס"ל להתיר מכל בהמה טמאה דלאו בשר היא רק דטהורה אסור משום אבר מ"ה דמ"מ אוכל הוא. וכל מאכל היוצא מחי אסור אע"ג דלאו בשר הוא כמו חלב וביצים. ואכתי אני תמה דהש"ך סותר את עצמו שכתב בסי' פ"ז סעיף ז' על מ"ש המחבר שם לשון הרמב"ם בפרק ט' המבשל שליא או עור בחלב פטור אבל איסורא מיהא איכא. הרי דלא אמר פירשא בעלמא הוא לגבי איסורא אלא דחשבינן לה כבשר גבי בב"ח וא"כ ה"ה דיש לחשוב בשר גבי איסור נבילה וטריפה או טמאה. ועוד דמשמע דאף אוסרת תערובת' בטעמא ודלא כמ"ש הכרו"פ עיי"ש. וגדול' מזו כתב הרמב"ם בס"פ י"ח מהל' פסוה"מ דאוכל מן השליא חייב משום פיגול ונותר וטמא כאוכל משאר בשר הזבח. ונהי דגבי בב"ח לא מחייב ה"ט משום דכתיב קרא גדי ודרשי' להוצי' את השלי' כמ"ש בס' מ"כ. וא"כ לענין איסורא איכ' ק"ו דאם גבי בב"ח אסו' ק"ו גבי שאר איסורין: (שם סעיף ה') מי רגלי בהמה וחיה הטהורים וחלב שלהן כו' מותר. ויש מי שאוסר בזה. פי' במימי חלב משום אבר מן החי. וכתב הב"י דלפ"ז אף מי רגלים אסירי משום אבר מ"ה. והקשה על זה דא"כ מאי איבעי' לי' לרב ששת בפ"ק דבכורו' (ד"ו) במי רגלים דחמור אי אסירי כיון דאפי' דטהורה אסירי. ע"ש. ודבריו תמוהין דהא קיי"ל ר"ס ס"ב דאבר מ"ה אינו נוהג בטמאים. וא"כ שפיר מיבעי' לי לרב ששת במי רגלים דחמור אי אסירי משום טומאה וצ"ע. ומיהו מסיק הב"י דמי רגלים דטהורה שרי לכ"ע דאינו אלא פירשא בעלמא. אלא דחמור מיבעי' לן כיון דעכירי ודמו לחלב. ועיין ר"ס זה בב"י. ועיין בס' צה"ח ספ"ג מהל' מא"ס. ובשו"ת ז"א חי"ד סי' כ"ו: (שם סעיף ז') ובתוך כ"ד חודש אפי' פירש כו'. הכי מוכחין דברי ר"א בכתובות (דף ס') דכי היכא דסיפא דמילתי' דר"א התם דאמר מכאן ואילך כיונק שקץ ע"כ בשלא פירש נמי איירי מדפליג ר' יהושע ואמר אפי' ד' וה' שנים פי' לאחר כ"ד חודש וחזר כיונק שקץ. ה"נ רישא דמילתא ע"כ אפי' בפירש איירי. וכן יש לה"ר מיבמות (דף ל"ד) דאמר ר"א כל עשרים וארבעה חדש דש מבפנים וזורה מבחוץ: (שם סעיף ח') דבש דבורים מותר. בס' בי"ה כתב אותן הנוהגין שאין אוכלין דבר מן החי רשאין לאכול דבש דבורים שהרי אינו מתמצה מגופו ול"ד לחלב כדאית' בגמ':

Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

· הבא >
מעבר לתחילת הדף