חכמת אדם/עט
|
< הקודם · הבא > |
א מותר להפקיד ולשלוח יין ביד עכו"ם אם הוא חותם בתוך חותם או מפתח וחותם והנ"מ בחביות של חרס אבל לא בחביות של עץ מפני שיכולין להוציא יין מבין הנסרים ולא ירגישו וכ"ש בנודות שבקל יכולין להוציא ין מבין התפירות ואין תקנה אלא שיכניס כל החביות של עץ או הנוד בשק שאין בו תפירה מבחוץ ויחתום פי השק (סימן ק"ל):
ב עכשיו נוהגין שלא להתיר לשלוח יין כלל בחביות של עץ מעיר לעיר אם לא על ידי נאמן ישראל שומר ביום ובלילה ואין לשנות ולהקל כלל מיהו אם מכסים כל דופני החביות בחשוקים וגם השוליים בנסרים מותר ובדיעבד אם היה נזהר שיהא המגופה נסתם כראוי ולכתחלה יזהר שלא יהיה שם ברזא ומ"מ אם יש שם ברזא בדיעבד מותר רק שיזהר לחתוך כל הברזות וישים עור על המגופה ועל הברזא ויקבענו במסמרות ויכתוב אותיות חציין על העור וחציין על הברזות שאז אם יגביה העכו"ם העור לא ידע לחזור ולכוין העור כבתחלה (שם בט"ז וש"ך ס"ק א' ב'):
ג ובדיעבד אף בחביות של עץ ואפי' בלא שום תיקון אחר כגון כיסוי עור וחשוקים או להכניס החביות בשק. אם חתם בחותם א' סגי ומ"מ אם לא חתך הברזא אפילו בדיעבד אסור דהא בקל יכול להוציא הברזא ולהמשיך היין (שם ס"ק ב' וצ"ע בסי' קכ"ט בש"ך בס"ק מ"ב מ"ג):
ד במקום הפ"מ מועיל מפתח א' כמו חותם א' (עיין ט"ז ס"ק ה' וש"ך ס"ק ד') ואם טח בטיט סביב המברזא ונתייבש אם הפקיד אצל העכו"ם דמונח במקום אחד מהני בהפ"מ כחותם א' אבל אם מוליך החביות על עגלה ממקום למקם דאז מחמת ניענוע נתלחלח תמיד הטיט אינו כחותם א' ואסור (ט"ז ס"ק ז' וע"ש שהאריך):
ה כל שינוי שמשנה מדברים שאין דרך כל אדם לעשות כן הוי כחותם א' ומכל מקום קשירות העגלות אע"פ דאין לך קשר משונה מזה מה שקשור בראש עגלה ונתון כמה פעמים אילך ואילך בכל אורך העגלה ובסוף העגלה פעם ב' מ"מ לא הוי כחותם דמאי דסמכינן אקשר משונה או חותם היינו משום דלא טרח ומזייף א"נ מרתת משא"כ בזה דמוכרח הוא להתיר הקשרים ולפתוח העגלות כדי ליקח מאכל שלו שבתוך העגלות (ש"ך ס"ק ח'):
ו כיון שחתמו כדין אפי' העכו"ם אמר שהחביות היה מטפטף והוא הדקו ונגע ביין אינו נאמן לאסרו ואפי' ניכר עדיין קצת יין מבחוץ ויש אומדנות כדבריו (שם סעיף ח'):
ז כל דיני החותם ואם נתקלקל החותם מבואר לעיל כלל ע':
ח ישראל שעשה יינו של כותי בטהרה כדי שיהא מותר לישראל בין שמכרו לישראל ולא פרע לו כלום (דאם פרע לו מקצת בענין שיש לישראל חלק ביין דינו כדלקמן) בין שלא מכרו לו אלא שמטהרו למכרו ע"י לישראלים אם נתנו ישראל בחצרו של אותו עכו"ם עצמו והישראל דר בחצר מותר אפילו בלא חותם אפילו אם העכו"ם ג"כ דר שם דהוי כמו שומר ביוצא ונכנס ואם אין ישראל דר באותו חצר אם דר ישראל באותו עיר והבית שהיין בו פתוח לרשות הרבים אם אין העכו"ם דר בחצר שרי אפי' בלא חותם (ש"ך ס"ק ד') ואם העכו"ם דר בחצר דעת הרבה פוסקים ראשונים דאפילו חותם בתוך חותם לא מהני דהעכו"ם אינו מתיירא מליגע דסבר אם יראה הישראל לא אפסיד שהיר היין הוא שלי (ש"ך ס"ק ה') ויש מקילין עכ"פ בחת"ח או מפתח וחותם וכן פסק בש"ע ולדידן בדיעבד מותר אפי' בחותם א' או מפתח א' ואם אין הבית פתוח לר"ה אעפ"י שהרבה ישראלים דרים בעיר או בעיר שכולה עכו"ם אפי' חבית פתוח לר"ה אסור אפי' בחותם ת"ח עד שיהא ישראל יושב ומשמר אפילו ביוצא ונכנס ואפילו שהה זמן רב אם לא הודיעו שהוא מפליג כדלעיל כלל ע"ח ואם רוכלי ישראל רגילין לבא לעיר ואין לה חומה דלתים ובריח בענין שיכולין לבא שם בכל שעה שירצו חשוב כישראל דרים שם חוץ משבתות וי"ט שאין מתירא מרוכלין שאין מחזרין אז בעיירות שלהם ואם הבית פתוח לאשפה או שיש בחצר נגד הפתח חלון פתוח לר"ה חשוב כפתח פתוח דמתיירא שמא יבא ישראל ומ"מ בלילה לא מהני פתח פתוח לר"ה וכ"ש חלון כדלעיל כלל ע"ה סימן ה"ו (סי' קל"א סעיף א'):
ט בד"א כשהיין בבית עכו"ם בעליו אבל אם העכו"ם בעל היין נתנו בבית עכו"ם אחר מותר במפתח וחותם ולדידן בדיעבד אפילו בחותם אחד ואם העכרו"ם הזה הוא כפוף תחת יד עכו"ם בעל היין בענין שאם יבא ליגע ביין אינו רשאי למחות בו הוי כאלו הוא ברשות בעל היין (שם בש"ע בסיף א'):
י ואם כתב העכו"ם לישראל התקבלתי או שזקפו עליו במלוה אם כשיבא הישראל להוציאו אינו מעכב עליו הרי הוא כיינו ומותר במפתח וחותם ובדיעבד אפילו בחותם א' אפי' בעיר שכולה עכו"ם ואם כשבא ישראל להוציאו אינו מניחו עד שיתן לו מעותיו דינו כאלו לא כתב התקבלתי ודוקא התקבלתי או זקפו במלוה מהני אבל אם קנאו ממנו בפני עדים לא מהני (שם ובש"ך ס"ק י"ג):
יא ויש מגדולי הפוסקים דס"ל דחותם בתוך חותם או מפתח וחותם מותר בכל ענין אפי' ביינו של עכו"ם ברשותו של עכו"ם שדר בו ואין ישראל דר שם ועיר שכולה עכו"ם דחב"ח מהני כמו שומר ויש לסמוך ע"ז בזמה"ז בהפסד גדול אף בשתי' או עכ"פ לקנות אותו ולמכור לעכו"ם ולהרויח דרוב הפוסקים חולקים על סברא זו (עיין ט"ז ס"ק ה' וש"ך ס"ק ט"ו):
יב בד"א במטהר יינו של עכו"ם שגדל בכרמו שלא טרח בו בעל היין כ"כ ולא הוציא עליו הוצאות הרבה ולכן אינו חושש אף אם ירגיש בו ישראל שזייף אבל עכו"ם שקונים יין מישראל ומחתימן אותם חב"ח ומוליכן אותו למרחוק בספינות או עגלות ויש לו בזה טורח גדול והוצאה מרובה וגם קנה אותו ובודאי שזה חושש לטרחו ולהוצאתו ולא יזייף ומ"מ אפי' לדידן בזמה"ז דמקלינן דבמקום שצריכין ב' חותמות מדינא קיי"ל דסגי בחותם א' מ"מ בזה לא מקלינן רק דוקא בחת"ת דכיון דטעם ההיתר אינו אלא שכן נוהגין הסוחרים להוליך היין ולא נהגו להקל אלא דוקא בענין זה אם לא במקום שנהגו להתיר גם בזה בחותם אחד מותר (בש"ך ס"ק ט"ז ט"ס וכצ"ל וכ' הב"ח אע"ג דמדינא להט"ו לדעת ר"ת):
יג ואם ישראל ועכו"ם טהרו יינו של עכו"ם בשותפות ופרע הישראל חלקו להעכו"ם או שכ' לו התקבלתי לכתחלה צריך שיהיה המפת' ביד הישראל וגם חותם אחד על היין ובדיעבד אפילו היה היין מונח בביתו של עכו"ם שותפו כיון דאית ליה לישראל שותפות מרתת העכו"ם ולא נגע והלכך אם יש עליו חותם א' לדידן סגי בדיעבד (שם ססעי' ב'):
יד דין שלא להנות מיין נסך כגון למכור סתם יינם או ישראל שמוכר יין כשר לעכו"ם כיצד יעשה בקבלות המעות מבואר בש"ע סימן קל"ב. דין שלא להשתכר ביין נסך מבואר בש"ע סימן קל"ג ונתבאר לעיל סוף כלל ע"ה ולפי שבזה"ז נותנין להקל בכ"ז כמש"כ רמ"א לכן לא כתבתי:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |