חות יאיר/קנט
|
< הקודם · הבא > |
שאלה: סוף ד"ש ואגרת שכתב לי אחד מן החברים בבחרותי אחר שהייתי לאיש ב"ר סמכא שסמכני הגאון המופלג מוהר"ר מענדל אבד"ק ורנקפורט שנת ת"ך וז"ל הכותב: ותמה תמה אקרא בדברי הרא"ש בפרק האשה שלום דף קמ"ה רע"ב וז"ל. אבל ר' יוחנן לא חש לאות קושיא דמוקי מתניתין באשה דעלמא, דכי מוקי לה באשה דעלמא מה הוי דמ"מ קשה אחר דאשה דעלמא ג"כ נאמנת, נמצא לר' יוחנן מה שאשה אחרת אומרת לאו הכחשה היא ולמה לא תנשא, וצריך אני להודיע צערי לרבינו אשר כל רז וכו':
תשובה: וע"ד שנתקשית בדברי הרא"ש תדע כי כל דברי הרא"ש אינם רק קיצור מדברי התוס' עם קצת תוספות מקצת פוסקים כגון הרמב"ם והרמ"ה, לכן נקוט כללא בידך אם תלמודך בדברי הרא"ש קשים עליך כברזל, לך נא ראה ועיין בדברי התוס' אולי הם ישלימו חסרונותך ויחוורו ספיקותך, כי באמת לפעמים קיצר הרא"ש יותר מדאי, ואני תמה אף כי לא חשת לעיין בתוס' היה לך לפחות לעיין בגמ' והוא דף קי"ח ע"א, ואז נתקשית גם במ"ש רש"י ואשה אומרת לא מת אף צרתה במשמע, דלמאי נ"מ כתב רש"י זה, ומתוך כך היית מעיין גם בתוס' ואז הבנת כוונת רש"י וגם דברי הרא"ש, דגם רש"י כיון למ"ש התוס'.
דע"כ א"א להבין דברי ר' יוחנן במ"ש כל לא מת בעדות אשה לאו הכחשה הוא, שהוא כלל על כל עדות אשה, דאיך לא ראה ר' יוחנן משנה שלימה אשה אומרת מת וכו'. ועוד דמ"ש ג"כ עד אומר מת ועד אומר לא מת לא תנשא, ולר"י כל לא מת לא הוי הכחשה. אלא ודאי מ"ש ר' יוחנן כל לא מת בעדות אשה לאו הכחשה הוא ר"ל גבי צרות דאמרי לקנטר ואין יודעים אמיתת הדברים, לכן ר"י ס"ל דמ"ש במשנה אומרת וכו' מיירי בנשים אחרות המעידות לא בצרות, רק הש"ס מקשה ממה דמ"ש במשנה אשה אומרת אפילו צרתה משמע (לכן אמר קשיא לא תיובתא, עיין בזה בספר' מ"ק) וכך הם דברי הרא"ש וכוונתו בלי פקפוק.
ומפני שאין בית המדרש בלא חידוש, אודיעך מה שלכאורה תמוה שם בגמרא, דמקשה על מ"ש במשנה: אחת אומרת מת ואחת אומרת נהרג, רמ"א הואיל ומכחישות זו את זו לא ינשאו, ר"י ור"ש אומרים הואיל וזו וזו מודות שאינו קיים תנשא. ומקשה הש"ס ולפלוג ר"מ ברישא, פי' על מ"ש אחת אומרת מת ואחת אומרת לא מת, זו שאומרת לא מת לא תנשא, וזו שאומרת מת תנשא, וה"ל לר"מ לומר ששניהם לא ינשאו הואיל שמכחישות וכו'. ויש להקשות דמשמע דלר"י ור"ש אתי שפיר, וכן מ"ש ר' אליעזר במחלוקת שנויה. ופי' רש"י דרישא ר"י ור"ש היא דס"ל צרה לא מכחשי, ולפי לשון המשנה שאמרו ר"י ור"ש הואיל וזו וזו מודות שאינו קיים ינשאו. משמע ודאי דווקא הואיל ששניהם מודות שאינו קיים, מש"כ אם אין שניהן מודים רק מכחישין, אחת אומרת מת ואחת אומרת לא מת, בזה לא דיבר ולא ידעינן איך ס"ל לר"י ור"ש, ואפשר דס"ל דבהכחשה זו תרווייהו לא ינשאו, ואיך אמר בפשיטות דרישא ר"י ור"ש היא.
ונראה דזה כוונת רש"י במ"ש דרישא ר"י ור"ש היא, דס"ל צ"ה לא מכחשי ור"ל דהיינו טעמייהו ולכן ה"ה ג"כ ברישא דהכחשת צרה לאו הכחשה הוא (כמ"ש תוס' ג"כ בדברי ר' יוחנן כמ"ש בסמוך) וזה מוכח ממ"ש במשנה דין מת ונהרג בב' נשים צרות דמיירי ג"כ רישא, ולא אמר על כל עד אם אחד אומר מת ואחד אומר נהרג, דס"ל לר"י ור"ש הואיל ששניהם מודים שאינו קיים ינשאו, אלא ע"כ הא ודאי ליתא דלגבי עדים כשרים וה"ה ב' נשים דעלמא הוי הכחשה, וגם ר"י ור"ש ס"ל שלא ינשאו דווקא גבי צרות ס"ל דהכחשת צרה לא הוי הכחשה כלל, וכמאן דאין כאן הכחשה דמי, ומ"ש במשנה טעם דר"י ור"ש הואיל וזו וזו מודות שאינו קיים, ר"ל שאם היתה א' מהם אומרת שקיים ודאי היא לא תנשא כברישא דשוויה נפשה חתיכה דאיסורא כמ"ש התוס' שם סוף ד"ה טעמא דאמרי.
ואין להקשות על התוס' דא"כ איך אמר הש"ס מה איצטרכי ליה סד"א הא מיית וכו'. ור"ל ולכן אפילו היא תשתרי כפי' רש"י, ואיך יתכן דס"ד כך, כבר הקשו התוס' שם בד"ה סד"א וכו', ומשני וז"ל וי"ל דאפילו מודית ונתנה אמתלא וכו'. ור"ל דעל כן הוה אמינא דגם היא מותרת, ופשוט דמ"ש התוס' אפילו לא קאי על מודית דודאי אם באת להנשא לא תשאר על דבריה לומר לא מת, רק אפילו נותנת אמתלא, ולא ר"ל אמתלא דבש"ס שעשתה לעגן צרתה, דלשון הש"ס והתוס' לא משמע כך, רק ר"ל אמתלא אחרת כל דהו, הוה אמינא דמאמינים לדבריה האחרונים להתירה, מפני דידעינן שנאת צרות להדדי, ומצד הסברא שיקרה בראשונה.
וצל"ע דלא היו התוס' צריכים לענין אמתלא, רק דמפני שנאת הצרות הגדולה שידעו חז"ל עד שאומרת תמות נפשי עם פלשתים, לא חשבינן דבריה כלום לומר שוויה נפשה וכו'. וכל זה לשיטת ר' אלעזר. ור' יוחנן לא ניחא ליה להרבות במחלוקת, ומ"מ לא נאדי כלל דהכחשת צרה גרוע וחלושה מהכחשת שאר עד לעד, ודהיינו טעמא דר"י ור"ש דאמר לא ינשאו, ומ"ש הואיל וזו וזו מודות וגו', אינו רק דלא יאסרו מצד חתיכה דאיסורא הכל כמ"ש לשיטת ר"א, דאיך נבדה מחלוקת בין ר"א לר"י חנם, רק ר"י ס"ל דאפילו בצרה הכחשת מת ונהרג דווקא לר"מ הוי הכחשה כיון דלא שייך קלקולא לעגן או להתיר, שהרי שתיהן באין להתיר עצמן וא"א לומר תמות נפשי עם פלשתים, וכ"כ התוספות בפי' למבין בד"ה דכל לא מת, אע"פ דלסוגיית ר"א צ"ל גם במת ונהרג דצרה מתכווני' להכחיש בלי טעם מחמת שנאה, ר"י לא ס"ל הכי רק דכל לא מת גבי עדות אשה לאו הכחשה הוא, ומ"מ דווקא בצרה כמ"ש התוס' ואפי' ר"מ מודה לזה, רק בסיפא ס"ל לר"מ דאפילו הכחשת צרה הוי הכחשה כיון הואיל שאין חילוק ונפקותא לאסור ולהתיר בין מת ונהרג.
ועל זה פליגי ר"י ור"ש דס"ל דאפי' בהכחשה דלא נפקא מידי בינייהו, אין הכחשת צרה הכחשה ואמרו ינשאו. ומ"ש הואיל וזו וזו מודים, כמ"ש שלא נעשו חתיכה דאיסורא וק"ל כר"י ור"ש. לכן סתם הטור בא"ה שם בסי' י"ז דמ"א ע"א וז"ל: כתב א"א ז"ל בתשובה: אם שנים מעידים שמת, אפילו אם יש הכחשה וכו'. ותמה הב"י על מ"ש בשם אביו הרא"ש, ומשנה שלימה היא אחת אומרת מת וכו'. ואני תמה אפילו לדעת הב"י דס"ל דלענין הדין אין חילוק בין צרות לעדים כשרים או נשים דעלמא, לא קשיא על הטור כמ"ש בשם הרא"ש, די"ל דקמ"ל זה דלא תימא לחלק ודווקא צרות, אבל לפי מ"ש והוכחתי זו ההוה אמינא אמת הוא, ומ"ש הטור אפילו יש הכחשה, ר"ל בבדיקות, והכי משמע מ"ש אפילו יש הכחשה בדבריהם, דאי ס"ד דכוונתו בגוף העדות היה לו לבאר ולומר בגוף העדות.
והארכתי בכל זה מפני שנוראות נפלאתי ונפשי יודעת מאד כי מך ערכי להשיג אפילו על קטן מקטני תלמידי הגאון המופלג עמוד הגולה מוהרר"י בעל ב"ח, ומעפר תשוח אמרתי נגד כל הקורא שאל ישת עלי חטאת ומעשה רשע גובה וגאון שנשאני לבי להשיג על גדולים אשר צפורנם עדיף מכריסי וקטנם ממתני, גם לא כחכם המתחכם על רבותיו, רק תם אני ואיני יודע רק לשאול בר העלם דבר ממנו, ועם אלף מחילות מעצמותיו הקדושות אף כי אין חכמה ואין תבונה לנגד ה' וכדברי רז"ל, והוא כי לע"ד מכל מה שכתבתי והוא ברור כשמש יש להשיב כעל מ"ש הרב הנזכר בתשובותיו תשובה ק"ה דפ"ב סע"ב. דס"ל דבשני עדים דעלמא מודה ר"מ במת ונהרג ינשאו, ולפי זה יהיה הכחשת צרה טפי הכחש' משאר עדים, וכלפי לאי דהוא ממש היפך כל סוגיית הש"ס.
ומ"ש על זה וכמ"ש התוס', והוא מ"ש התוס' בד"ה דכל לא מת. ומעולם לא עלה על דעת התוס' דמצד שהם צרות הוי טפי הכחשה, רק אחר שכתבו שם התוס' דאפילו ר"מ מודה ברישא דכל לא מה בצרה לא הוי הכחשה, הוצרכו לומר למה פליג במת ונהרג, לכן אמרו מפני דס"ל הואיל דכ"א באת להתיר עצמה לא שייך כולי האי לקלקל, ור"י ור"ש ס"ל דאפי' בסיפא חיישינן לקלקולא דמתוך השנאה מכחשת אותה ואין הכחשתן כלום, מש"כ בשאר עדים ודאי הכחשת כל א' את חבירו הכחשה מעליא הוא ולא תנשא.
ומ"ש שם הרב המופלג מענין זיל בתר טעמא, דעל כן ס"ל לר"י ור"ש, וכוותיי' ק"ל ינשאו מפני פלגינן דיבורייהו, דלאו דווקא רצה זה שאומר נהרג רק שאינו קיים, וכן זה שאמר מת (ואם היה אפשר לקיים זה ולומר כך, שמחתי מאד בהם להציל הזרות מה דמשמע משו"ת הרא"ש דס"ל הכחשה דחקירות כשר, שהוא נמנע לדעתי רק ס"ל דגבי מת ונהרג אפשר לתרץ דיבורייהו רק דבאמת א"א לקיים סברא זו, וכמ"ש רבינו גופיה דס"ט ע"ג דס"ל דממ"ש הרא"ש גבי מת ונהרג מוכח דס"ל הכחשה בחקירות כשר), תמה אני מה ענין פלגינן דיבוריה לכאן לומר בדברי העד עצמו שאינו ממש כמו שאומר במלה אחת גופיה. והרי אפילו א' אומר בסכין וא' אומר בארירון ק"ל פ' היו בודקין אין זה נכון. ושם טפי י"ל דפלגינן דיבורייהו דתרווייהו מודים דנהרג. ואפילו הכחשה דבדיקות דמכשרינן אין הטעם דפלגינן, רק מפני שאינו גוף העדות אמרינן שלא נתן לבו על זה ושכח ולכן לא הוי העד פסול כעד זומם או מוכחש בחקירות בגוף העדות. ועוד לפי זה אין דין מת ונהרג כדין הכחשה בחקירות, שהרי בחקירות ק"ל דהכחשה פוסלת בכל מקום שא"א לישב דבריהם, ובזה סותר רבינו דברי עצמו שכתב בתשובה צ"ד דס"ט ע"ב. דשם כתב דמת ונהרג הוי ממש כהכחשה בחקירות, והוא האמת הברור. ותדע דאם ס"ד דהטעם דס"ל לר"א ור"ש ינשאו משום דפלגינן דיבורייהו, א"כ גם אינהו ס"ל במת ולא מת דהכחשה מעליא הוא, ואפילו זו שאומרת מת לא תנשא. והרי המקשה הקשה שם יבמות בגמרא, ולפלוג ר"מ ברישא. משמע דלר"י ור"ש לא קשיא.
וקושיא זו בעיני קשה על מ"ש תשובה צ"ד שם, דאפילו הכחשה בחקירות אינו מזיק בעדות אשה, אם שניהם מעידים שאינו קיים. וא"כ דווקא במת ונהרג ס"ל לר"י ור"ש כך מש"כ מת ולא מת, ובגמרא דמקשה וליפלוג ר"מ. משמע דשווין רישא וסיפא, ודלר"י ור"ש אתי שפיר.
ועוד קשיא על מ"ש בתשובה ק"ה. דעל כן גבי מת ונהרג תינשא, דאמרינן זה שאומר מת לאו דווקא אלא שאינו קיים, איך אפשר לומר כן, שהרי בין אומר מת בין נהרג שואלין אותו האיך ידעת ובמה ידעת כמ"ש הרמב"ם והוא בש"ע ס"ה. וכתב ב"י דמ"ד סע"ג בשם הה"מ מדאמרו אין בודקין עידי נשים בדרישות וחקירות ולא אמרו אין בודקין עדי נשים כלל. ועוד דאין להקל אלא במה שאמרו חכמים וכו'.
ולעד"ן דא"צ להוכיח ע"י דקדוק רק ממקומו שם סוף יבמות הוא נלמד, שהרי ברייתא ראשונה דת"ר שם דס"ל דלא בעינן דו"ח, מ"מ א"ל ר"ט בני איך אתה יודע וכו' (יע"ש צ"ע היאך מיתרצא במ"ש תנאי היא ברייתא קמייתא דר"ט, שהרי רמי ר"ט גופי' אהדדי [ובמעשים שהיו א"א לומר תרי תנאי אליבי' דר"ט כמו שמורגל בש"ס], ואפשר כי מ"ש תנאי אינו תירוץ, ומילתא אחריתא קאמר כי לא חש הש"ס לתרץ רמיותא דר"ט, דאינו קושיא די"ל לא סיימוהו לדברי ר"ט מקמי רבנן דברייתא ראשונה, ובכה"ג משני הש"ס בדוכתא טובא [ע' ב"ב ר"ד י"א] כך נ"ל עד שאשמע ישוב טוב ממנו) ומדאמר הש"ס כתנאי דבדיקת עדי נשים בדרישת וחקירות, שמע מינה דדין מת ונהרג חדא, דצריך עכ"פ שאלה האיך ראית, וא"כ א"א לומר לאו דווקא מת ולאו דווקא נהרג. וידעתי שיש לדחוק ולומר דמיירי כשמעידי' מפי עד אחר, ולא אחשוב ששום אדם יאמר שסבר הב"ח דבכהאי גוונא מיירי המשנה ושכיון לזה. ואף כי דברי רבינו בב"ח תמוהין בתשובה ק"ה. ויותר ויותר מופלאים מ"ש בתשובה צ"ד. דשם תפס במושלם דמת ונהרג הוא כהכחשה בחקירות, והוא האמת ברור כשמש, רק מה שהעלה מתוך המשנה דק"ל בכל עדות אשה דאפילו הכחשה בחקירות כשר ממשנה דמת ונהרג, וכן כפל ושנה ושילש דכשר, ונדחק מאד בדברי הר"ן הפשוטים דמשמע דהכחשה בחקירה פסול והוא מילתא דמיסתבר מאד, דאע"ג דלא בעי דרישה וחקירה לעדים מ"מ אם מתרמי ממילא דמכחיש, בבדיקות כשר ובחקירות פסול כמו בדיני ממונות, וכך לשון הר"ן דכדיני ממונות דמי.
ורבינו בב"ח כתב שם לקיים דבריו ועשה חיזוק לדבריו שם דס"ט סע"ב, דאפילו מאן דאמר צריך עדי נשים חו"ד בסוף יבמות, מ"מ אם נמצאו מכחישים זה את זה כשר, ומה דס"ל דבעי דו"ח הוא אולי יחזרו בהם. ואיך אפשר לומר כך, והרי סוף יבמות מפורש היטב דמאן דס"ל דבעי דו"ח טעמי' משום דס"ל דכדיני נפשות הוא. גם הוא סברא הפוכה דטפי נראה דאפילו מאן דאמר לא בעי דו"ח אי אתרמי פסול, וכך הוא האמת לע"ד.
וקמי שמיא גליא שעם כל זה יראתי לשלוח ידי נגד משיח ה' בב"ח, רק מפני ששם דיבור קשות על רבן של כל בני הגולה רמ"א ז"ל וכתב עליו שעירב את הלשונות ונתן מקום לתלמידים לטעות ושתקפה עליו משנתו, וביקש לישב ולמשוך דעת רמ"א לדעתו, ושיסבור ג"כ דהכחשה גם בחקירות כשר בעידי נשים כמ"ש בעצמו, רק מפני שזר מאד בעיניו שרמ"א ז"ל יסבור דפסול הוא, ואותן דברים עוררוני לדבר דבריי לאשר ולקיים דברי הר"ן כפשטן ודברי רמ"א כפשטן. ומה שתמה בב"ח וכתב דדברי רמ"א צריכין נגר בר נגר להולמן במ"ש ואפילו אם הוכחשו בבדיקות. מאי אפילו, ואני בעוניי לא ידעתי מה קשיא ליה, דאפילו לא קאי על רבותא דבדיקות, רק שבראשונה כתב רמ"א דברי הרא"ש לפי מה שהעתיקן הטור דאין בודקין עדי נשים בדו"ח, וכתב אח"כ דברי הר"ן דלא די שאין צריך דו"ח אפילו אם בלי דו"ח ראינו שמכחישין זא"ז כשר, אבל זה דוקא בבדיקות לא בחקירות, ולא ידעתי מה זה תמה על רמ"א בשום ענין, והוא ג"כ דעת הר"ן בלי ספק, וכד שכיבנא נפחו לאפאי דתריצנא דבריהם כמשמען וכהוייתן.
ואני תמה איך יעלה על דעת להכשיר הכחשה בדיני נשים בלי ראיה מכרחת רק מסברא בדויה הואיל שהכשירו בע"א ואפילו אשה כמ"ש בב"ח שם דס"ט ע"ב. שאין לנו רק במה שאמרו חז"ל כמ"ש הב"י דמ"ד סע"ג זכרנוהו לעיל (כי ממשנה א' אומרת מת ואחת אומרת נהרג, אין ראיה דצרות שאני כמ"ש לעיל. מש"כ בשני עדים דעלמא דאם שני עדים מכחישים בחקירות אפי' בדיני ממונות פסול), והלא שלהי יבמות איתא דמאן דאמר אין עדי נשים צריכה דו"ח ס"ל דכדיני ממונות דמי (ונ"ל דר"ל דס"ל מאחר דההיא שעתא לא באו להעיד על עסקי נפשות לא מקרי דיני נפשות, דאל"כ קשה וכי משום דאית ביה גם דיני ממונות מיגרע גרע וק"ל) מ"מ לא קיל בדו"ח מדיני ממונות.
והנה שנים שהעידו באשה להשיאה, זה אומר בעלה מת וזה אומר נהרג, נ"ל שפסולים להצטרף יחד לכל עדות שבעולם ואפילו להיות דינם כעד אחד לחייב שבועה (פי' כשבאו בבת אחת, דבהכי מיירי משנה דא' אומרת מת וכו', וכל דאתמר עלה כמ"ש התוס' שם דקי"ח ע"א ד"ה דכל. מש"כ אם במשפט האחד באו ב' העידים זא"ז חייב הנתבע מיהא שבועה, ואין השני שמעיד ג"כ כמוהו מזיקו, ונ"ל שאם חייבו הב"ד כבר שבועה אפילו העד השני בא אח"כ ומכחישו נשאר הדין כמו גבי נשים שהתירוה על פי עד ראשון, וכהר"נ ביבמות דקי"ז ע"ב. ועדיף מיניה שהרי ע"א קם לשבועה מקרא נפקא, מש"כ התרת אשה שכל ימי תמהתי על זה שע"פ הסברא יעקרו חז"ל מקרא שנאמר לא יקום עד אחד וגו' (דברים יט טו). מש"כ אם בא השני לפני פס"ד ומ"מ בעדות אחר דינם כעד אחד) כדק"ל גבי שתי כתי עדים המכחישים, דאפילו למה דק"ל כרב הונא דס"ל זו באה בפני עצמה ומעידה וכו', כבח"מ סי' ל"א. מ"מ א' מכת זו וא' מכת זו לא מיצטרפי להעיד בעדות אחרת. וכתב שם הסמ"ע אפילו לחייבו שבועה. ושכן כתב הרשב"א הביאו ב"י ס"ס ל"ו דל"ו ע"ד גבי דין נמצא א' מהם קרוב או פסול. ור"ל דה"ה א' מכת זו וא' מכת שנייה ג"כ ע"כ א' מהם פסול דעד זומם, וה"ה אם ידענו ששקר העיד פסול.
ונ"ל דגרע לדון א' מכת זו וא' מזו מפני דלא מצי לטעון הכשר דלא ידע בפסלותו של שני, מש"כ בנמצא א' מהם קרוב או פסול כמ"ש הרי"ף ס"ס ל"ו. וברור ופשוט דה"ה שני עדים המכחישים זה את זה בב"ד שפסולין להעיד יחד במשפט אחד, ולא ידעתי במה נסתפקו חכמי פולין בזה שכתב בש"כ ר"ס ל"ו. והכי מוכח נמי מגמרא דשבועות ריש דמ"ח במ"ש אבל מצרפם לעדות אחרת. ולשון מצרפם ר"ל צירוף כל א' עם אחר לעדות ממון אחר משמע, דעכ"פ אלו שנים יחד אין מצטרפין ואע"ג דדחיק שם לאוקמי פי' הברייתא אליביה דרב חסדא, מ"מ זו הסברא שרירא וקיימא אליבי' דכולי עלמא, ואליבא דרב הונא נשארה הברייתא כפשטה.
ש"מ דאלו שנים שהעידו, א' אומרת מת וא' אומרת נהרג, דה"ל הכחשה בחקירות וכן כל הכחשה בחקירות, ואפילו בבדיקות כשמכחישים ודאי בלשון לא כי פסולים יחד לכל עדות אפילו ממון ואפילו לחייב הנתבע שבועה, דגרעי מעד אחד הואיל שבעדות זו א' מהם ודאי פסול בטל כל העדות לגמרי, והכי מוכח לשונות הפוסקים ר"ס ל"א ל"ו. אין כאן עדות או עידותן בטלה, והוא הדין ממש אם נצטרפו שתי כיתי עדות שמכחישין יחד בעדות אחרת, דלכולי עלמא בטל אותו עדות, ואיך נאמר דבאותו עדות עצמו בעדות נשים נכשיר העדות במכחישי' בחקירות, והרי יש בעדות זו א' פסול דק"ל עדותן בטילה, ולא מצינו בשום מקום שהקילו רז"ל בזה.
וכך הם דברי הר"ן כפשטן והם הם דברי רמ"א, וכך הוא כוונת הטור שכתב בשם הרא"ש, ורבינו בב"ח כתב לחזק שיטתו גם בזה להיפך ממ"ש דס"ט רע"ג דהטור קמ"ל אפילו הכחשה דחקירות ממש, ואין זה במשמעות מלת בדבריהם רק בהיפך דלא כתב בעידותן וקיצר דבריו לומר דבזה ודאי ילפינן מדעת הרא"ש דאפילו יש הכחשה בדבריהם, לא בגוף ושורש העדות כענין סייף וארירון או מת ונהרג, רק בדברים והם בדיקות, ועל בכה"ג נשאל הרא"ש רק אגב שיטפא נקט דרך כ"ש ממשנה דמת ונהרג, ולא שת לבו לנדון ההוא הואיל דלא נשאל רק על בדיקות. ואף כי סתם גם ב"י בש"ע שם ס"ט כדעת הגאון בב"ח, ולא ניחא לי למימר דס"ל להרב הב"י דאין מת ונהרג הכחשה דחקירות כדעת הרב בב"ח בתשובה ק"ה. וס"ל דהכחשה בחקירות מבטל העדות, דאין זה רק ודאי הוי כחקירות, וכדעת הרב בב"ח בתשובה צ"ד. ונמצא ס"ל גם להב"י דגם הכחשה בחקירות העדות כשר, ומ"מ נ"ל מה שכתבתי שא"א לומר כן, והנני מבקש מחילה וסליחה וכפרה מעצמות הקדושות אם שגיתי אתי תלין, כי מ"ש הוא ברור לפענ"ד:
כ"ט הטרוד יאיר חיים בכרך.
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |