הרי בשמים/ב/רמו
|
< הקודם · הבא > |
ובנידן שאלתו ע"ד שנתקבל מו"ץ בקהלה א' בפרס כו"כ לשבוע ונכתב בהכונסת שמקבלים אותו למו"ץ על ב' חדשים ולא אבה המו"ץ שמוע להם לעזוב את מקומו הראשון שאף שהוא מצער בכ"ז פרנסתו בטוחה בלי הגבלת זמן והגידו לו אנשי העדה כי הב' חדשים שנכתב בהכונסת אינו רק לפנים מפני הצד אשר רוח אחרת] עמהם ובאמת ישאר אצלם בקביעות וכבר הוא יושב על מדין בעיר הזאת ג' שנים באין פוצה פה ומצפצף וכעת אחרי שנפטר הרב המנוח ז"ל ורצונם לקבל רב אב"ד תחתיו הם חפצים לדחות המו"ץ באמרם שכונתם שישאר בקביעות הי' על ג' שנים עכ"ש:
הנה ברמ"א יו"ד סי' רמ"ה כ' דאם נהגו לקבל רב על זמן קצוב הרשות בידם אמנם הגאון חת"ס חיו"ד סי' ר"ו העיד דמה שכותבין בשטר הרבנות על זמן ג' או ה' שנים הוא רק מפאת דקיי"ל בח"מ סי' של"ג דאסור לפועל ומלמד להשכיר א"ע יותר מג' שנים דא"כ יצא מכלל שכיר ונכנס לכלל עבד ואסור למכור עצמו בע"ע והזמן שכותבין הוא לטובת הרב שיוכל לחזור בו אחר כלות הזמן ואינו כע"ע אבל הקהל אין בידם לחזור אפי' בכלות הזמן וכיון דהמנהג נפוץ במדינתינו שאין מסלקין הרב בכלות הזמן המוגבל בשטר הרבנות א"כ איזה זמן שכותבין הוא לעולם כדקיי"ל בח"מ סי' מ"ב דבכל שטר חיובו הוא ע"ד המנהג וכדמצינו בתוס' ב"ב מ': גבי מתנתא טמירתא דכיון שנוהגין עתה לכתוב בשטרי מתנה ואמר לנו מתנה זו כתבוה בשוקא וחתמוה בברא הלכך כי א"ל נמי סתמא דעתו כפי המנהג שכותבין בשטרות ע"ש וא"כ בנ"ד נהי דנכתב ב' חדשים זה הוי כלא נכתב כלל דהרי אומדנא גדולה היא של"ה המו"ץ עוקר דירתו ממקום שהוחזק בו כבר ומקבל שכרו חק לשבוע באין מכלים דבר ולילך למקום אחר שלא קבלוהו רק על ב' חדשים וכי"ב א' במכות ג': דלא עביד אינש דטרח וכתב שטר לבציר מתלתין יומין ומכ"ש שלא יעשה אדם שטות כזה להפסיד פרנסתו הקבוע וללכת למק"א על משך ב' חדשים ואף דכ' בתוס' כתובות מ"ז: דל"א אומדנא היכי שתלוי בד"א ע"ש מ"מ אומדנא גדולה מהני גם בכה"ג כמ"ש בתוס' כתובות ע"ח: ד"ה כתבתינהו לברתה וכן האריך בזה במ"ל פ"ו מה' זכיי' ובנובי"ק חיו"ד סי' ס"ט. ועתשו' מהרשד"ם חח"מ ס' רנ"ג במי שכתב לאחיו שטר מכירה מחלקו ושוב טוען שלא כתב לו כן אלא כדי שיהי' לו כח למכור חלקו שכך כ' לו בכתבו שאם ל"ה עושה כן ל"ה רוצים לקנות ממנו אבל לעולם לפי האמת לא כיון למכירה פוסק שם דאזלי' בתר אומדנא שלא מכר ראובן לאחיו אלא כדי שיוכל שמעון למכור ע"ש הרי דאומדנא כזאת מועלת לבטל כח השטר מכל וכל ומכ"ש דמהני' ליפות את כח השטר וכיון שכן רואה אני הדברים ק"ו. שבנ"ד אין הקהל יכולים לסלק את המו"ץ הזה לעולם דאם בכל שטר רבנות שכותבין על ג' או ה' שנים שהוא זמן מסויים שהי' באפשרות לומר שלא נתקבל רק על משך זמן זה אפ"ה מפרשינין דהכונה הי' לעולם מכ"ש באם לא נכתב רק על ב' חדשים הרי ע"כ בלא"ה אנו צריכין להוסיף על דברי השטר ולומר עכ"פ על ג' שנים כטענת אנשי הקהלה א"כ כיון שע"כ אנו צריכין להוסיף בודאי מוסיפין לעולם כפי המנהג ואמינא לה מד' הש"ס נזיר ז': דקא' ואי תנא שעה א' משום דלא נחית לדוקא אבל אחת ומחצה דנחית לדוקא אימא לא לימני תרתי ופי' בתוס' שם וז"ל ואי תני שעה א' משום דלא נחית לדוקא פי' דבר שאינו יכול להיות שאין נוזרין שעות וכיון שיש להוסיף על דיבורו נוסיף נזירות שלם אבל א' ומחצה דנחית לדוקא שיכול להיות נזיר אימא לא לימני תרתי אלא מ"ה הוי ע"ש וכי"ב כ' בתוס' שם י'. לענין לשון המשנה דאין לנו להוסיף בבא במשנה ולומר חסורי מיחסרא כו' ולהעמיד בבא במשנה אבל היכי דלא מוכח החסרון אין לנו לומר חסורי מיחסרא כו' ע"ש א"כ ה"ה בנ"ד שע"כ אנו צריכין להוסיף על הזמן המוגבל בשכר ב' חדשים ממילא מוסיפין והולכין עד עולם כפי מנהג המדינות ומכ"ש כפי שנראה ממכתב מעלתו שהבטיחו לו טובי הקהל בע"פ בפי' שמקבלים אותו על כל ימי חייו וכבר פסק בתשו' רמ"א סי' נ' עפי"ד הגה"מ פ' האומנים דקהל שקבלו עליהם רב א"י לחזור דדברי הקהל א"צ קנין וכ"פ בתשו' הרא"ש כלל ו' סכ"א. שעל כן אין אנשי הקהלה יכולין לסלק המו"ץ מכהונתו ובפרט שהרי כבר החזיק בשררותו ג' שנים והרי בתשו' הריב"ש סי' רע"א האריך בראיות דאפי' מי שהחזיק מעצמו באיזה מינוי ושררה של כבוד בעלמא א"י להעבירו ע"ש ומכ"ש בכנ"ד שעכ"פ מתחלה קבלוהו הקהל על ב' חדשים וכי נשאר אח"כ בודאי הי' על סמך הקבלה הראשונה. ועדיין המו"ץ הזה בחזקתו עומד וחלילה לשום מורה להשיג גבולו ה' הטוב ירום קרן התורה ולומדיה ושלום על דייני ישראל כנפש ידידו דור"ש באהבה:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |