הרי בשמים/ב/קיז

סימן קיז

בעזה"י יום ו' עש"ק ה' אדר תרנ"ה לפ"ק סטרי.

ברכות שמים מעל יחולו עלי ראש כבוד ש"ב ידידי הרב המאה"ג חו"ב נצר מטעי קודש כש"מ נפתלי הלברשטאם נ"י אבד"ק קרשאנוב יצ"ו.

מכתבו הגיעני וחשתי כיום להשיב לו ע"ד התקנה שנתיסדה בעיר פ' מקדם קדמתה להחכיר הקמחא דפיסחא מדי שנה בשנה לאנשים נאמנים ע"י הפו"מ והכשר הריחיים שנטחן בהם הקמח ואפיית המצות הכל הוא תחת השגחת הרב מרא דאתרא שעל כן ל"ה לשום איש מאנשי העיר זכות למכור קמחא דפסחא בעיר רק להחוכרים בלבד וקמחים אחרים אסורים לאפות מהם עוגות מצות על חה"פ ובעבור זה מחלקים החוכרים קמח ש"פ לעניי העיר כאשר יושת עליהם מהרב והטובים ועתה קמו אנשים מתוך העדה למרות עיני כבוד הרב דמתא וטה"ע ורצונם נטחון קמח ש"פ ולמכור בזול להרוס מוסדות התקנה הזאת:

הנה ידוע מ"ש בתשו' הרא"ש הובא ביו"ד סי' א' דיש כח ביד הצבור לאסור את המותר למיגדר מילתא ואף דבמידי דאיכא רווחא להאי ופסידא להאי נחלקו הר"ת והראבי"ה במרדכי ריש ב"ב אי מהני תקנת הטובים היכי שיש מיעוט מוחים ומבואר ברמ"א ח"מ סי' ב' דהולכין בזה אחר המנהג ובנובי"ק חח"מ סי' כ' כתב דעל הטובים לה"ר שהמנהג קבוע כן בעירם ע"ש ועתשו' ב"ח סי' ס'. אמנם אם התקנה היא לסייג וגדר לכ"ע יכול הרוב לכוף את המיעוט אפי' היכי דאיכא רווחא להאי ופסידא להאי כמו שהאריך בזה המהרי"ק בשורש ק"פ ובתשו' מהרשד"ם חיו"ד סי' פ"ב. ונלפענ"ד לבאר ענין זה ואמינא טעמו של דבר דהנה באמת הקשו התוס' בב"ק כ"ז: בהא דקיי"ל דאין הולכין בממון אחר הרוב והרי בסנהדרין אזלינן בתר רובא כשהרוב מחייבין ותי' דשא"ה דמיעוט דידהו חשיב כמי שאינו ובתומים בקיצור ת"כ סי' קכ"ד הסביר דבריהם דבדיינים הרוב המחייבין הם אינם מוציאין ממון כיון שברור להם שהאמת כדבריהם וחשיב המיעוט כמי שאינו ע"ש וא"כ התינח בדיינים משא"כ בעניני קהל שפיר קשה האיך נוכל למיזל בתר רובא להפסיד ליחידים הרי א"ה בממון אחה"ר ובזה הא ל"ש תי' התוס' הנ"ל דל"ש למימר הכי רק בחילוקי דיעות של אמת ושקר משא"כ בזה הא ליכא רק חילוק דיעות של שינוי רצון שהרוב חפצים בהתקנה והמיעוט ממאנים בה האיך שייך לומר דהמיעוט הוא כמי שאינו. אמנם י"ל כיון שהתקנה נעשית עפ"י הטובים והרי מבואר בש"ע ח"מ סי' ב' דטובי העיר יש להם כח כבי"ד הגדול בעירן והפקרן הפקר ומאחר שהרוב מסכימים אמרינן בהו הפקר בי"ד הפקר דבשלמא כשהרוב מוחים בשעת עשיית התקנה אפי' מעיקרא קבלו הטובים יכולים לחזור בהם ולסלקם מהתמנותם כמ"ש בתשו' חת"ס חיו"ד סי' ה' דלא עדיפי מכ"ג דמתמנה בפה ומסתלק בפה ע"ש אבל כשהרוב מסכימים על התקנה י"ל דיפה כח הטובים לתקן אף בדאיכא פסידא מטעם הפקר בי"ד הפקר והנה בטעמא דהפקר בי"ד הפקר פליג בה בש"ס גיטין ל"ו: רב יצחק יליף מקרא דעזרא דכתיב וכל אשר לא יבא לשלשת ימים בעצת השרים והזקנים יחרם כל רכושו ור"א יליף לה מקרא דיהושע דכתיב אלה הנחלות אשר נחלו אלעזר הכהן ויהושע בן נון וראשי האבות גו' וכי מה ענין ראשים אצל אבות לומר לך מה אבות מנחילין את בניהם כל מה שירצו אף ראשים מנחילים העם כל מה שירצו ולפי"ז י"ל דשי' ר"ת הוא דלכך ל"מ בדאיכא פסידא להאי ואין המיעוט נגרר אחר הרוב בזה משום דא"ה בממון אחה"ר ואי מטעם הפקר בד"ה י"ל דס"ל דהלכתא כר"י דיליף הפקר בי"ד מקרא דעזרא וכדמוכח באמת סתמא דש"ס מ"ק ט"ז. דמייתי רק קרא דעזרא ולהכי פוסק הרמב"ם בפכ"ד מה' סנהדרין דל"א הפקר בד"ה רק לגדור פירצות הדת ע"ש והיינו דמקרא דעזרא לא נשמע רק היכי דאיכא סייג וגדר. והלכך בדבר שהוא רק תועלת ממון ס"ל לר"ת דבדאיכא פסידא ל"מ רוב משום דא"ה בממון אחה"ר והפקר בי"ד ל"ש כל שאינו למיגדר מילתא והראבי"ה ס"ל דהלכה כר"א דיליף מאלה הנחלות ושם הא ל"ה למיגדר מילתא ואפ"ה אמרינן הפקר בד"ה וזהו שמצינו בב"ב קע"א. דפריך על הא דתניא מי שפרע מקצת חובו עדים מקרעין את השטר וכותבין לו שטר אחר מזמן ראשון בשלמא בי"ד אלימי לאפקועי ממונא כו' ופרשב"ם הפקר ב"ד הפקר כדנפקא לן מאלה הנחלות ורצונו בזה דכיון דהתם ליכא מיגדר מילתא ע"כ דאזיל אליבא דר"א דיליף הפקר בד"ה מנחלות ולכך ס"ל להראבי"ה דיכולין הטובים לתקן בדאיכא רוב מסכימים מטעם הפקר בד"ה אפי' בדאיכא פסידא וא"כ היכי שהתקנה היא למיגדר מילתא גם הר"ת יודה דמהני תקנתם גם בדאיכא פסידא דעכ"פ במקום גדר וסייג הא ילפי' מקרא דעזרא דהפקר בי"ד הפקר:

והנה בתשו' מהרי"ק הנ"ל כ' דל"ה מיגדר מילתא כ"א במילי דשמיא לאפרושי מאיסורא אמנם בתשו' הרא"ש כלל ז' סי' כ"ו כתב דגם בדבר שאינו נוגע במילי דשמיא לאפרושי מאיסורא אפ"ה מיקרי מיגדר מילתא ע"ש ועתשו' שער אפרים סי' ס"ג שהאריך להוכיח דלענין שלא יהי' היתר להתקנה אפי' בהסכמת כולם המבואר ביו"ד סי' רכ"ח סכ"ח כ"ע מודו דלא מיקרי מיגדר מילתא לענין זה אלא מילי דשמיא ע"ש והנה בר"ש פ"ה דפאה משנה א' מביא ד' ירושלמי דהפקר לעניים הפקר ופטור ממעשרות שהפקר ב"ד הפקר דכתיב כל אשר לא יבא לשלשת הימים בעצת השרים והזקנים יחרם כל רכושו ומדמייתי לה מקרא דעזרא ע"כ ס"ל דלטובת עניים הוי מיגדר מילתא וא"כ בנ"ד שהתקנה היא לטובת עניים בפרט לחזק המנהג שהובא בא"ח סי' תכ"ט אשר ממקור קדוש יהלך לחלק קמח פסח לעניים בודאי הוי מיגדר מילתא ויפה הי' כח הטובים לתקן תקנה זאת אפי' אם הי' מיעוט מוחים דאיכא פסידא ליחידים והרי בתשו' רמ"א סי' ע"ג העלה דאף לד' ר"ת דא"י לתקן במידי דאיכא פסידא ליחידים היינו כשמתקנים מה שהוא כנגד ד"ת כגון שיתנו מס מדבר שלא נהגו ליתן מס מזה אבל בדבר שיש להם רשות להשגיח ע"ז כגון בעניני המדות שפיר יכולין לתקן אף בדאיכא פסידא לאחריני ע"ש וא"כ בנ"ד שהוא לחיזוק דבר מצוה וסייג לתורה וחובה קדושה רובצת על עיני העדה לתת עין השגחתם ע"ז בודאי ל"ה ביד המיעוט למחות ביד מתקני התקנה הזאת והרי בתשו' מהרשד"ם חח"מ סי' ת"ז כ' שם אפי' בתקנה שאינה למיגדר מילתא דמלבד מה שנראה לו להלכה דגם בדאיכא פסידא המיעוט נגרר אחר הרוב חוץ לזה לא יהא אלא ס' חרם הא הו"ל סד"א ולחומרא ע"ש [דלא כתשו' המיוחסות להרמב"ן סי' רס"ג שכ' דהו"ל ס' דד"ק דס' להקל ע' פסחים נ"ד. ובתוס' שם ד"ה לקביעא דירחי ועפמ"ג א"ח בפתיחה כוללת אות י"ח] ובפרט שבנ"ד הרי בעת שנתיסדה התקנה ל"ה שום מוחה וכיון דשתקו הו"ל כקיבלו התקנה דהרי ר' יונתן דקא' בהוריות ג': עד שיורו כולן איתותב התם וקיי"ל דאפי' משתיק שתיק הו"ל כהסכמה וה"ה לענין קבלת התקנה והכי מפורש במרדכי פ"ק דב"ב עמ"ל פ"ה מה' שלוחין מ"ש בשם הראנ"ח ובתשו' רש"ך ח"ב סי' פ"ו ועתשו' פנ"י מהמג"ש סדר ב' חח"מ סי' ק"א ובנובי"ק חיו"ד סי' ס"ז וכיון שחלה אז התקנה על הצבור ממילא חלה ג"כ על הדורות הבאים אחריהם כמ"ש הפוסקים ביו"ד סי' רי"ד וכדאשכחן בפלגש בגבעה שלפי שנשבעו איש ממנו לא יתן בתו לבנימין לאשה היו נאסרין ג"כ הדורות שאח"כ עד שהוצרכו לדרוש ממנו ולא מבנינו כדא' בב"ב קכ"א: הן אמת שראיתי בתשו' נובי"ת חיו"ד סי' קמ"ו שהאריך דמתורת שבועה ל"ה חל על הנולדים כדקיי"ל ביו"ד סי' רכ"ח סל"ה אפס שהשבועה דשם הכונה הוא חרם וחרמי צבור חלים גם על הנולדים. ובנ"ד הלא הי' תקנה בלא חרם אכן הלא מבואר במרדכי רפ"ג דשבועות דתקנה למיגדר מילתא אף שלא נזכר בפירוש חרם הוי מדאוריי' כאלו הוזכר בפירוש בחרם דלכך הנשבע שלא ליכנס בתקנת הקהל הוי שבועת שוא ע"ש ובפרט לפ"מ שהביא כ"ת במכתבו בשם הג' מהר"ם שיק דאסבר לה עפ"ד רמב"ן עה"ת פ' תבא שמביא ד' הירושלמי דמפרש קרא דארור אשר לא יקים את דברי התורה הזאת דקאי על הב"ד שלמטה ועל הנשיאים העומדים בראש קהל ישראל אשר להם כח וממשלה להקים התורה ולחזקה בעד המתפרצים ומהרסים שאם צריך להקמת התורה גדרים וסייגים הם מחויבים לעשות וכיון דהבי"ד מושבעים לתקן ע"כ דהקהל מושבעים לקבל עליהם והעובר בשאט נפש הוא בכלל ארור אשר לא יקים. וא"כ בכלל ארור הלא ג"כ הוא נידוי וא"כ ממילא לפי"ז הוי' כל תקנה שהיא למיגדר מילתא כחרמי צבור דחלין גם על הדורות שאחריהן וכיון שכן גם אי הי' כעת רוב שממאנים בהתקנה בע"כ חלה עליהן כמבואר בתשו' מהרשד"ם חיו"ד סי' רנ"ז דאחר שקימו וקבלו בני העיר עליהן התקנה עפ"י זט"ה שוב לא מצו הדרי בהו ואפי' הרוב מוחים לבטל התקנה מעשה טה"ע קיימין ע"ש ומכ"ש בנ"ד שהרוב מבני העיר חפצים בקיום התקנה לית דין צריך בשש שהתקנה היא בתקפה שרירא וקיימא. דברי ש"ב ידידו דור"ש באהבה:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף