הרי בשמים/ב/יב
< הקודם · הבא > |
לק"ק ליסקא
בעזה"י יום ב' דר"ח אדר"ש תרמ"ו לפ"ק סטרי
- יצו ה' את הברכה על ראש כבוד ש"ב ידידי הרבני המופלג בתורה וביראת ד' טהורה. מוה' דוד אפטייקער ני':
מכתבו הגיעני והנני להשיב לו על אתר כמבוקשו ע"ד שאלתו אם צריכין לברך על מרקחת אתרוג שהחיינו מאחר שכבר בירך שהחיינו בחג הסוכות בשעת נטילתו לצאת י"ח ד' מינין
הנה מקודם חל עלינו לחקור באתרוגים שלנו שאנו יוצאין בהם י"ח הרי לא נגמרו ולא נתבשלו כל צרכן ומבואר בתשו' הרשב"א הובא בסי' רכ"ה ברמ"א ס"ג והמחבר ס"ז דאין מברכין שהחיינו על הבוסר ומשמע מתשו' הרשב"א שם שאם בירך שהחיינו על הבוסר חוזר ומברך על הענבים וכן מפורש בכלבו הובא בב"י שם משום דעיקר ברכת שהחיינו על פרי המתחדש הוא דוקא בתשלום ברייתו שהכל הולך אחר בישול הפרי וגמרו והכי מוכח באמת מד' הירושלמי פ' ערבי פסחים דקא' מי שראה תאנה בכורה שמא אינו צריך לברך ומשמע דתליא בזמן הביכור והבישול וא"כ כמו דקיי"ל בסי' ר"ב ס"ב לענין ענבים דכיון שלא נודע לנו שיעור פול הלבן לעולם דינו כבוסר ומברכין בפה"א עד שיהי' גדול ביותר ע"ש א"כ ה"ה לענין ברכת שהחיינו לכאורה אין לברך עד שיצא בודאי מתורת בוסר. אמנם באמת כיון דקיי"ל בסוכה ל"ו. דאתרוג הבוסר כשר א"כ באתרוג הא בעינין פרי כדכתיב פרי עץ הדר הרי חזינין דהוי עלי' שם פרי בעודו בוסר ועתוס' שם ל"א: ד"ה שיעור שמובא ירושלמי אתרוג הבוסר רע"א פרי וחכ"א אינו פרי וע' ריא"ז שם ובב"י סוסי' תרמ"ח במ"ש בכונת התוס' שכ' דאתרוג הבוסר חשיב פירא טפי. א"כ ממילא נמי דמש"ה מברכין עליו ג"כ בפה"ע ומברכין עליו שהחיינו ועתשו' ח"צ סי' קס"ה ובלא"ה מוכח דמברכין עליו בפה"ע גם בעודו בוסר לפ"מ דמבואר בפ"א דמעשרות מ"ד התפוחין והאתרוגים חייבים גדולים וקטנים וע"כ דחזיין לאכילה בעינייהו דהרי קיי"ל התם בשקדים המרים כמ"ד בעירובין כ"ח: זה וזה לפטור ול"מ הא דראויין למתקן ע"י האור שמהאי טעמא אמרי לה זו"ז לחיוב כמבואר התם וע"כ דבעינן דחזי למיכל בעיני' ואפ"ה פוסק הרמב"ם פ"ב מה' מעשר הלכה ה' התפוחים והאתרוגים משיתעגלו מפני שהן ראויין לאכילה כשהן קטנים וע"כ דחזיין למיכל בעינייהו עמ"ל שם והכי מבואר בפיהמ"ש שם. וא"כ מה"ט מברכין שפיר על אתרוג שנרקח מעשה רוקח בפה"ע אפי' בקוטנו והרי במג"א סי' ר"ב ס"ק י"ז פוסק לברך על קליפת מראנצין שמרקחין אותן בפה"ע מכ"ש על מרקחת אתרוג שדינו לברך בפה"ע וכ"פ בט"ז סי' ר"ה סק"ג ובתשו' פמ"א ח"א סי' ס"ה דעל אתרוג המטוגן בדבש מברכין בפה"ע וממילא דחייבין ג"כ לברך שהחינו עליו כיון דהוי פרי וחזי לאכילה ומכ"ש לפמ"ש בתשו' הרדב"ז סי' רצ"ז דהא דאין מברכין שהחיינו על הבוסר הוא משום דעיקר נטיעתו לענבים ועמ"ש בחלק ד' סי' מ"ג א"כ אתרוג הלא עיקר נטיעתו למצוה שנמכר בדמים יקרים ורובם ככולם תולשין אותן קודם שנגמר פריין א"כ בודאי חייב לברך עליו שהחיינו ועתשו' הרשב"א סי' תכ"ח אפס בזאת יש לספק בברכת שהחיינו על מרקחת האתרוג מפאת שכבר בירך שהחיינו בשעת נטילה למצוה ועיקר ברכת שהחיינו על פרי המתחדש הלא הוא על ראיית הפרי כמ"ש המחבר ס"ג הרואה פרי חדש כו' אלא שהרא"ש כ' בפ"ג דעירובין שנהגו העולם לקבוע הברכה אשעת אכילה כמו שהחיינו דעשיית סוכה ולולב שקובעין בשעת המצוה ע"ש וכיון דכתב ברמ"א שם דבדיעבד אם בירך בשעת ראיי' לא הפסיד א"כ יצא כבר בברכת שהחיינו שבירך בשעת נטילה:
והנה לכאורה הי' מקום להסתפק ולומר דהרי עיקר ברכת שהחיינו בראיית פרי חדש הוא ששמח לבו שיוכל לאוכלו שמזה הטעם כ' באמת הרדב"ז בסי' הנ"ל שעיקר הברכה הוא בשעת הנייתו דאז יש לו שמחה יתירה ולא בשעת ראיי' ועתוס' ברכות נ"ט: וא"כ לכאורה י"ל דהא דיוצאין בברכת שהחיינו בשעת ראיי' הוא דוקא בפרי שנאכל כמו שהוא חי משא"כ אתרוג הא א"י לאוכלו כשהוא חי רק ע"י טיגון ולא יתכן לברך עליו שהחיינו בשעת ראיי' אולם באמת ז"א דהרי מצינו בעירובין מ': אמר רב יהוד' אנא אקרא חדתא נמי אמינא זמן ופירש"י וז"ל כשאני רואה דלעת חדשה משנה לשנה אמינא זמן וע"כ דלכך נקט קרא דוקא לאשמעינן דאף דקרא אינו נאכל כמות שהוא חי אפ"ה מברך עליו שהחיינו בשעת ראיי שנהנה בראייתו שיוכל לאוכלו אחר התיקון שיתקנו לאכילה א"כ ה"ה באתרוג אמנם עדיין יש להסתפק אי מצי פטר נפשי' בברכת שהחיינו דמצוה מלברך על גוף הפרי המתחדש כיון דשניין וחלוקין הן זמ"ז דברכת שהחיינו על פרי חדש הוא על שמחתו שיהנה מהפרי ושהחיינו דמצוה הוא הודאה להש"י על שהאריך ימי חייו שיוכל לזכות בהמצוה וכמ"ש בתשו' הרשב"א סי' קכ"ו בשופר ולולב שבאים לרצות ולהזכיר ישראל לפני אביהם שבשמים ע"ש א"כ אינם לתכלית אחד ואין פוטרין זא"ז והוי כהא דמצינו בנזיר ס': שהשיב ר"ש לתלמידיו בנזיר טהור ומצורע שא"י לגלח תגלחת א' שיעלה לו לכאן ולכאן משום דזה להעביר וזה לגדל ופי' התוס' שם וז"ל והואיל וחלוקות זו מזו לא יפטרו זו את זו ע"ש והה"נ לא מצי פטרי זא"ז הואיל וחולקים זמ"ז ושעפי"ז נלפענ"ד לבאר דברי הג"א פ"ג דעירובין שכ' דזמן דר"ה שהוא דרבנן אינו פוטר הזמן דשופר שהוא מדאוריי' ע"ש והיינו דזמן דר"ה ל"ה רק דרבנן כיון שבא רק על שמחת הזמן החדש והוי כמו זמן דפרי חדש משא"כ זמן דמצוה הוא מדאוריי' ומשמע הכי להדיא מדברי הש"ס בעירובין שם דמייתי דמברכין זמן בר"ה וי"כ מהא דמברכין נמי אקרא חדתא ולא קפשיט מהא דמברכין זמן אמצות סוכה ולולב וע"כ דחלוקין זמ"ז ולכך זמן דרגלים אינו רק כמו זמן דפרי חדש ול"ה רק דרבנן משא"כ זמן דמצות שופר הוא דאוריי' ולכך אין פוטרין זא"ז דחיוב דרבנן לא מפיק חיוב דאוריי' עתוס' ברכות מ"ח. ד"ה עד וע' ב"מ נ"ג. דאוריי' ודרבנן לא מצטרפי ולכך שפיר כ' בהג"א הנ"ל דזמן דר"ה אינו פוטר הזמן דשופר עמג"א סי' תרס"ב בשם מנהגים ופמ"ג שם. ואפי' אי נימא דזמן דרגלים ודמצות שוין כנראה באמת מדברי השלטי גבורים בעירובין שם ובב"י ה' חנוכה סי' תרעו. בכ"ז הלא בזמן דפרי חדש דעת כמה מהראשונים ז"ל דאינו אלא רשות ומתבאר מד' הרא"ש הובא בטא"ח סי' רכ"ג דתלוי בדעת האדם אם שמח בו ובדבר שאינו חשוב לעשיר רק לזה שהוא עני חשוב הוא אצלו ושמח בו מברך שהחיינו כיון דשמחה הוא לו וראייתו מרב יהוד' דהוי מיכסא גלימא רעועה וכד מיכסי בי' הוי מברך שעטני מעיל לפי שהי' חשוב אצלו כמעיל לעשיר ע"ש והכי מבואר בדברי הרדב"ז סי' הנ"ל וסי' תי"ב ע"ש. ולהכי פסקינן כה שאין לברך אפרי חדש בין המצרים כיון דברכת שהחיינו דפרי חדש הוא משום שמחה וזהו הכונה שאמרו שברכת שהחיינו זו היא רשות ולכאורה הרי קיי"ל המברך ברכה שא"צ עובר משום לא תשא עריב"ש סי' תק"ה אלא הפירוש הוא שתלוי בדעת האדם כל שהוא שמח בו מברך ומודה לד' על שמחתו ובאמת דעת רב שרירא גאון הובא בתוס' סוכה מ"ו. דעל כלים חדשים או פרי חדש אין מברכין שהחיינו אכן ברכת שהחיינו דמצוה הבאה מזמן לזמן הרי אינו תלוי בדעת האדם ורמי חיובא אקרקפתא דגברא לברך א"כ י"ל לכאורה דא"י לכלול שניהם בברכת שהחיינו א' וגדולה מזו מצינו במשנה פסחים קכ"א. דברכת הפסח אינה פוטרת את של זבח ושל זבח אינה פוטרת את של פסח ומפרש בגמ' משום דחלוקין במתנותיהן שזה בשפיכה וזה בזריקה הרי דהיכי דאיכא איזה שינוי מזה לזה אין ברכה א' פוטרת שניהן. ואין לה"ר מהא דקיי"ל בש"ע א"ח סי' ת"ר ס"ג דבקידוש ליל ב' דר"ה מניח פרי חדש ואומר שהחיינו ופוטר זמן דרגל מספיקא ומבואר במרדכי פ' לולב וערבה המקדש בלילי סוכות על יין חדש זמן שבירך על הסוכה פוטר גם היין ע"ש הרי דברכת שהחיינו דמצוה ודאכילה פוטרין זא"ז י"ל דהתם אוכל הפרי ושותה היין תיכף והלא מובא בברכ"י א"ח סי' רכ"ה בשם מרדכי ישן דכשאוכל פרי חדש לכ"ע חובה לומר זמן ורק בראיית פרי חדש הוי הברכת שהחיינו רשות ע"ש וא"כ באתרוג דבשעת נטילתו הא ליכא רק ראיי' ואין הברכת שהחיינו שמברך אז פוטרתו מלברך בשעה שיאכלנו. [וצ"ע בתוספתא פ"ו דברכות הי' מהלך להפריש תרומ"ע אומר ברוך אקב"ו להפריש תרומה ומעשר ומשמע דכל המעשרות יכול לכלול בברכה א' על הפרשתן אע"ג שחלוקין זמ"ז שזה מע"ר וזה מע"ש וזה מ"ע עתשו' הריב"ש סי' שפ"ד ובית אפרים חא"ח סי' מ"ש בזה וכי"ב יל"ע מפסחים ל"ח דס"ל לרבה דלהכי א"י בחלות תודה משום דכתיב ושמרתם את המצות מצה המשתמרת לשם מצה יצתה זו שאינה משתמרת לשם מצה אלא לשם זבח וכ' בפירש"י שם דלרבה אי שמרה מתחלה לשם מצה ולשם זבח מהני ולא איכפת לן בהא דא"ר לשבעה או מה שאינה נאכלת באנינות ובכל מושבות כיון דבאמת השתא ראוי ל"ז ונאכלת באנינות ובכל מושבות כיון דלא נשחט עליהן הזבח ולא הוקדשו רק לרב יוסף פסול אפי' אי שמרה מתחלה לשם מצה ולשם זבח כיון דהי' שמירה לשם מצה שא"ר ל"ז ע"ש והנה קיי"ל רבה ור"י הלכה כרבה וכ"פ הרמב"ם פ"ו מחו"מ ולפי"ז יל"ע לכאורה דמשמע דוקא משום דגלי קרא דבעינן שימור לשם מצה בלבד הא לא"ה הו"א דשימור דזבח פוטר שימור דמצה והרי ל"ד להדדי שזה ליום ולילה וזה ל"ז וגם דזה באנינות ובכל מושבות משא"כ שימור דתודה ויש לחלק בקל בין הנושאים אכ"מ]:
אמנם באמת הלא מבואר בהגהת סמ"ק הובא באלי' רבה סי' רכ"ה דגם ברכת שהחיינו על פרי חדש אפי' בשעת ראיי' חיובא הוא כברכת מצוה וכ"ה דעת רבים מהקדמונים ז"ל ובתוס' סוכה הנ"ל מבואר דגם ברכת שהחיינו דמצות לא תקנו רק במצוה שיש לו עלי' שמחה ע"ש ועתשו' הרשב"א סי' רמ"ה והרי מצינו דזמן דיו"ט פסח פוטר זמן דבדיקת חמץ ובתוס' סוכה מ"ו. שם כ' דזמן שבירך על עשיית סוכה פוטר הזמן דיו"ט אע"ג שבירך השהחיינו בחול ע"ש ועתשו' ב"ח סי' קל"ב. אמנם בהא איכא לאסתפוקי די"ל דעד כאן ל"א דמברך זמן על פרי חדש אלא כשאוכלו מיד או אפי' אינו אוכל אם עכ"פ יכול לאוכלו אז שייך שפיר לברך שהחיינו ששמח שיוכל לאכול הפרי מיד אבל בנ"ד הלא בשעה שנוטל האתרוג לצאת בו הרי אתקצי למצותו ואסור באכילה א"כ י"ל דאז ל"ה שייכות לברכת שהחיינו דהא דרב יהוד' בריך אקרא חדתא זמן אף שא"י לאוכלו חי מ"מ שמח לבו שיכול לאכלו תיכף ע"י בישול ותיקון משא"כ באתרוג הא הוי אסור לו לאוכלו בשעת נטילה וא"כ ממילא י"ל לפי"ז לכאורה דכשאוכל האתרוג א"כ חייב לברך שהחיינו וי"ל עפי"ז מ"ש במג"א סי' ת"ר סק"ג לענין ברכת שהחיינו דתקיעת שופר דיום ב' של ר"ה כיון דיש ב' דיעות אם צריך לומר שהחיינו ילבש בגד חדש בשעת תק"ש ולכאורה אמאי ל"א התקנה דפרי חדש כמ"ש שם סק"א בקידוש דליל ב' של ר"ה ולהאמור נכון דכיון דאז אסור לו לאכול א"י בברכת שהחיינו זו ברכת שהחיינו של הפרי וכן ראיתי במחצית השקל שם שכ' מה"ט לדחות ד' הא"ר שכ' דהאשה בשעת הדלקת הנרות שמברכת שהחיינו תניח הפרי שיניח בעלה בשעת הקידוש ודחה זה המחה"ש דכיון דא"א להאשה לאכול הפרי בשעת הדלקה שמדלקת בלילה קודם הקידוש א"י בברכת שהחיינו זו ברכת השהחיינו של הפרי ע"ש וא"כ הה"נ בנ"ד י"ל לכאורה דאין ברכת שהחיינו דמצות האתרוג פוטר הברכת שהחיינו של האכילה כיון דא"א לו לאוכלו אז. אמנם נלפענ"ד לה"ר דגם בכה"ג פוטר ברכת שהחיינו דמצוה מלברך שהחיינו בשעת האכילה על גוף הפרי. והוא מד' הש"ס מנחות ע"ה: הי' עומד ומקריב מנחות בירושלים אומר ברוך שהחיינו וקימנו והגיענו לזמן הזה נטלן לאכלן מברך המוציא לחם מן הארץ ופירש"י שם לחד פירושא דמיירי במנחה חדשה שמתחדשת משנה לשנה כמנחת העומר וכי"ב והכי מבואר ברמב"ם פ"ז מתו"מ. וכ' בפנ"י בחי' לברכות ל"ז: הכרח לפירוש זה מדקתני נטלן לאכלן מברך המוציא דלכל הפירושים דרש"י ותוס' שם לא שייך למיתני ברכת המוציא גבי עומד ומקריב ולהכי פי' דמיירי במנחה חדשה דשנה זו שמברך שהחיינו בשעת הקרבה ולהכי מסיק דכשנטלן אח"כ לאכלן אינו מברך שהחיינו בשעת אכילה כמו בשעת אכילת פירות דכיון שכבר אמר ברכת שהחיינו בשעה הקרבה אינו חוזר ומברך בשעת אכילה אלא אומר ברכת המוציא בלבד ע"ש. ונראה להוסיף תבלין ולבאר דבריו דלכאורה אין זה רבותא מה שאינו מברך שהחיינו בשעת אכילה דעל לחם חדש הא אין מברכין שהחיינו כמ"ש במג"א סי' רכ"ה ס"ק י"ד בשם השל"ה אמנם הלא כ' שם הטעם משום דאינו ניכר שהוא חדש אבל מנחת העומר הא ידוע שמצותו מן החדש א"כ ניכר שהוא חדש והיל"ל דיברך שהחיינו על האכילה ואפ"ה אינו מברך דברכת שהחיינו של ההקרבה פוטרו וא"כ הרי בשעת ההקרבה דהיינו הקטרת הקומץ כ"ז שלא הוצת האור ברובו הא עדיין אין השירים מותרין באכילה ע' מנחות כ"ו: ואפ"ה אמרינן דברכת שהחיינו דהקרבה פוטרתו מלברך שהחיינו בשעת האכילה אף שבשעת ההקרבה הי' אסור באכילה וה"ה באתרוג פוטרת הברכת שהחיינו שבשעת הנטילה את הברכת שהחיינו דשעת האכילה אף שאז הי' אסור לו לאכלו:
והנה לכאורה הי' עולה על הדעת להסתפק אם רשאי לכלול שהחיינו דגוף הפרי ודמצוה בברכה א' מטעם דקיי"ל ברכות מ"ט. דאין חותמין בשתים לפי שאין עושין מצות חבילות חבילות עפירש"י שם אמנם ז"א דלא מיבעיא למאי דכתבו רוב הפוסקים ז"ל דברכת שהחיינו דפרי אינו אלא רשות כנ"ל א"כ הלא מבואר במג"א סי' קמ"ז דבמצוה שאינה חיובית ל"ש א"ע מצות חבילות חבילות ובחי' ה"ר לזה מחולין פ"ז. דקא' התם משתא וברוכי בהדי הדדי לא אפשר הכא אפשר דשחיט בחדא ומכסי בחדא ולכאורה הרי לד' הרמב"ם ז"ל בסה"מ מ"ע קמ"ו ובפ"א מה' שחיטה הוי שחיטה מ"ע אכ"ק היכי אפשר בהדי הדדי הרי א"ע מח"ח אע"כ דשחיטה כיון דל"ה רק מצוה של רשות ל"ש בי' א"ע מח"ח. ועי' בריש ס' קהלת יעקב למהר"י אלגזי ש"כ דאפי' בחדא דאוריי' וחדא דרבנן ל"ש אעמח"ח חוץ לזה הלא היכי דיש להם שייכות להדי ל"ש הא דאין חותמין בשתים כמבואר בברכות שם במקדש ישראל והזמנים וכן בפסחים ק"ב: קידוש והבדלה חדא מילתא הוא מכ"ש בנ"ד בודאי הוי חדא מילתא שמודה ומשבח להש"י שהגיעהו לזמן הזה. ועתוס' ברכות ל"ט: ד"ה הכל ובתשו' הרשב"א סי' קנ"ו וערמב"ם פכ"ט מה' שבת הי"ג ובמגדול עוז שם. והנה אף שלא כיון בשעת ברכת שהחיינו דמצוה למיפטר נפשי' משהחיינו דפרי גופי' בכ"ז הרי הך מילתא אי מצות דרבנן צריכות כונה היא פלוגתת הפוסקים עמג"א סי' ס' ופמ"ג שם ושמהאי טעמא י"ל דבמצות דרבנן ל"ש אעמח"ח כיון דמבואר בתוס' מ"ק ח': ד"ה לפי דהטעם דאעמח"ח משום דבעינן שיהא לבו פונה למצוה א' ולא יפנה עצמו הימנה א"כ במצות דרבנן כיון דא"צ כונה ל"ש ה"ט ושפיר שרי לעשות חבילות וא"כ הרי כ' בתשו' הרשב"א סי' רמ"ה דהיכי דאיכא פלוגתא כגון דקנה כי"ב או בהי"ל כי"ב בברכות ס'. אין אומרים שהחיינו כיון דבלא"ה אינם אלא רשות ואם בא לומר מונעים אותו ע"ש דלא כא"ר סי' כ"ב ובב"ח סי' כ"ט] ועתשו' ח"צ סוסי' ק"ד. א"כ ה"ה בנ"ד א"צ לומר שהחיינו על אכילת מרקחת אתרוג מספק. גם בלא"ה הרי בבאה"ט סי' רכ"ה ס"ק י"א הובא בשם תשו' שער אפרים שכ' שאין לברך שהחיינו על אתרוג כיון שדר באילן משנה לשנה ע"ש א"כ עכ"פ אחר שבירך שהחיינו בשעת נטילה למצוה אין לברך שהחיינו על האכילה אח"כ:
וע"ד מה ששאל בענין אם חל ר"ח במוצאי שבת ונמשכה סעודה שלישית עד הלילה אם להזכיר יעלה ויבא בברהמ"ז הנה לא נכחד ממני פלוגתת הט"ז והמג"א בסי' קפ"ח דדעת הט"ז לאומרו ודעת המג"א שלא לומר יעלה ויבא כיון דהוי כתרתי דסתרי אהדדי אם לא כשאוכל פת בלילה והנה באלי' רבה שם וכן בפמ"ג משמע שמסכימים להמג"א. ואם כי הטעם שכ' המג"א דהוי כתרתי דסתרי אהדדי יש לפקפק בו כיון דעושה כן מספק אי אזלינין בתר התחלת סעודה או גמר סעודה עמג"א סי' רמ"א ותרצ"ה. והוי כהא דא' בפסחים ק"ח. גבי די כוסות אמרי לה ב' כסי קמאי בעי היסבה בתראי ל"ב היסבה וא"ל איפכא השתא דאתמר הכי ואתמר הכי אידי ואידי בעי היסבה ער"ן שם וכה"ג בר"ה י"ד. בר"ע שליקט אתרוג בא' בשבט ונהג בו ב' עשורין. דגמרא איסתפק לי' כו' ע"ש ואין לה"ר מש"ס עירובין ע"ו. גבי ב' חצרות וב' בתים ביניהם כו' אבל הכא אי לגבי דהאי בית לגבי דהאי בית ופרש"י ואי משנינין הכא הכי והכא הכי הויין מילי דרבנן כי חוכא ואיטלולא ומזה ה"ר ב"ס בכ"ש בחי' לחולין צ"ה. לענין מ"ש הט"ז ק"י שאין לומר שתהא בהמה מקצתה כשירה ומקצתה טריפה דאין לפסוק דבר שיתמהו עליו בנ"א ועוד מביא הוכחות לזה מדוכתי טובי המעיין יראה דל"ד כל הני לנ"ד לא דמי כי חוכא דידעו העולם שמחמירין מספק אי אזלינן בתר החלת סעודה או בתר גמר סעודה ועתוס' בכורות מ"ט. ועמ"ל פ"א מה' מגילה הי"א ועמג"א סי' תקל"ח סק"ב ובנתיב חיים שם וע' ברא"ש ריש ברכות כ' דלענין תפלה לא איכפת לן אם עבדינין תרתי דסתרי אהדדי. אמנם בכ"ז יש לחוש למ"ש הרמ"א שם סעי' ז' דביעלה ויבא כיון שי"ב הזכרת שמות אין לאומרו לבטלה עפמ"ג שם. ומאי דמצינו בברכות י"א לענין ברכת התורה מאי מברך אר"י א"ש אקב"ו לעסוק בד"ת כו' הלכך לימרינהו לכולהי. הרי דמחמרינין מספק לברך י"ל דשאני לענין ברכה דאם מחמיר מספק ל"ה ברכה לבטלה כמ"ש בתוס' עירובין ע"ב. ד"ה נהגו דאם מחמירין לעשות עירוב מספק ל"ה ברכה לבטלה ע"ש ומובן הדבר עפי"ד התוס' ר"ה ל"ג. דהא דא' דמוציא ש"ש לבטלה אסור מדאוריי' מדכתיב את ה"א תירא הוא דוקא בלא ברכה אבל בברכה הא דמברך ברכה שא"צ עובר משום ל"ת הוא רק דרבנן ולכך רשאין נשים לברך אמעשהז"ג אע"ג דפטירי א"כ לענין מוציא ש"ש לבטלה דאסור מד"ת אין לומר מספק. וער"ן סוף סוכה שהקשה בהא דבליל יו"ט ב' של פסח עבדינין יו"ט ועבדינין ספירת העומר ולא חיישינין לזלזול יו"ט כי היכי דלא מברכינין לישב בסוכה בש"ע משום זלזול יו"ט ותי' דספירת העומר וקדושה לאו כי הדדי נינהו אלא כל חד וחד עבדינין באפי נפשי' אבל ברכת לישב בסוכה הוא בכוס א' עם הקידוש ואי מברך לישב בסוכה בח' איכא זלזול יו"ט ע"ש וכן במג"א רסי' תפ"ט הביא ג"כ בשם הכ"מ הטעם דכיון דאומר על הכוס את יום ש"ע הזה ואם יברך על הסוכה סתרי אהדדי ע"ש והה"נ אין לומר רצה ויעלה ויבא ביחד משום דסתרי אהדדי והוי כזלזול לגבי שבת. ובלא"ה יש למנוע מלומר יעלה ויבא בסעודה שלישית כשחל ר"ח במ"ש עפ"מ דא' בפסחים ק"ה: שאני לן בין עיולי יומא לאפוקי יומא עיולי יומא כל כמה דמקדמינין לי' עדיף ומחבבינין לי' אפוקי יומא מאחרינין לי' כי היכי דלא ליהוי עלן כטונא א"כ מה"ט גופי' אין להזכיר אז יעלה ויבא בבהמ"ז דא"כ עושהו חול ומיחזי השבת כמשא. ובפרט אחר שאומר רצה בבהמ"ז ועושהו קודש איך יאמר שוב יעלה ויבא לעשותו חול כדא' בתענית ד"ד: א"ל שמואל פוקו וא"ל לאבא אחר שעשיתו קודש תעשהו חול ע"ש. ועט"ז סי' תרס"ב ותרפ"א. שעל כן מנהגי בשחל ר"ח במ"ש להזהר מלאכול פת בלילה בסעודה שלישית כדי שלא אצטרך להזכיר יעלה ויבא בבהמ"ז. וה"י שלום כנפשו ונפש ש"ב ידידו דור"ש באהבה:
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |