הלכות גדולות/תשעה באב ותעניות
|
< הקודם · הבא > |
הלכות תשעה באב ותעניות
פרק בשלשה פרקים
(תענית כו.) חמשה דברים אירעו את אבותינו בשבעה עשר בתמוז וחמשה בתשעה באב בשבעה עשר בתמוז נשתברו הלוחות ובטל התמיד והובקעה העיר ושרף אפוסטמוס את התורה והעמיד צלם בהיכל בת"ב נגזר על אבותינו שלא יכנסו לארץ וחרב הבית בראשונה ובשניה ונלכדה ביתר ונחרשה העיר. ומיחייב בר ישראל לענויי נפשיה בתשעה באב ולמנהג אבלותא דכתיב כה אמר ה' צבאות צום הרביעי וצום החמישי וצום השביעי וצום העשירי דתניא (ר"ה יח:) אמר רבי שמעון ארבעה דברים היה רבי עקיבא דורש ואני דורש ורואה אני את דברי מדבריו צום הרביעי זה תשעה בתמוז שבו הובקעה העיר שנא' בחדש הרביעי ויחזק הרעב בעיר וכתיב בתריה ותבקע העיר ולמה נקרא רביעי שהוא בחדש רביעי צום החמישי זה תשעה באב שבו נשרף בית אלהינו שנאמר ובחדש החמישי בעשור לחדש היא שנת תשע עשרה ולמה נקרא שמו חמישי שהוא בחדש חמישי צום השביעי זה שלשה בתשרי שבו נהרג גדליה בן אחיקם ומי הרגו ישמעאל בן נתניה ולמה נכתב כאן ללמדך ששקולה מיתתן של צדיקים כשריפת בית אלהינו ולמה נקרא שמו שביעי שהוא בחדש השביעי צום העשירי זה עשרה בטבת שבו סמך מלך בבל על ירושלים שנאמר ויהי דבר ה' אלי בשנה התשיעית בחדש העשירי בעשור לחדש לאמר בן אדם כתוב לך את שם היום וגו' ולמה נקרא שמו עשירי שהוא בחדש עשירי והלא ראוי זה להכתב בראשונה ולמה נכתב כאן כדי להסדיר חדשים כתיקונן ואני אומר בחמשה בטבת באת שמועה לגולה שהוכתה העיר שנא' ויהי בשתי עשרה שנה בעשירי בחמשה לחדש לגלותינו בא אלי הפליט מירושלים לאמר הוכתה העיר ועשו יום שמועה רעה כיום שריפה ורואה אני דברי מדבריו שהוא אומר על ראשון אחרון ועל אחרון ראשון ואני אומר על ראשון ראשון ועל אחרון אחרון הוא מונה סדר חדשים ואני מונה סדר פורעניות. קרי להו ששון וקרי להו צום אמר רב פפא הכי קאמר בזמן דאיכא שלום עביד ששון בזמן דאיכא גזירה עביד צום ליכא שלום וליכא גזירה רצו מתענין רצו אין מתענין אי הכי תשעה באב נמי אמר רב פפא שאני תשעה באב הואיל ונכפלו בו צרות. (תענית יא:) אמר שמואל אין תענית ציבור בבבל אלא תשעה באב בלבד. ואפילו מעברתא ומיניקאתא מיחייבן למיתב בתעניתא בתשעה באב ואשלומיה דדרש רבא (פסחים נד:) עוברות ומיניקות מתענות ומשלימות [בו כדרך שמתענות ומשלימות] ביום הכפורים ובין השמשות שלו אסור וכן אמרו משום רבי יוחנן (תענית כט.) כתיב בחדש החמישי בשבעה לחדש וישרף את בית ה' וכתיב בחדש החמישי בעשור לחדש וישרף את בית ה' כיצד מתקיימין שני פסוקין הללו אם שבעה ועשרה למה נצום בתשעה אלא כך פירשו חכמים אף על פי שאמר הכתוב בשבעה זכירה הוא ובא ללמדך מה היה בעשור לחדש וכן היה נכנסו אויבים להיכל אכלו ושתו וקלקלו בשביעי עד סוף תשיעי הציתו בו את האור והיה דולק והולך עד סוף עשירי והיינו דא"ר יוחנן אלו הייתי באותו הדור לא קבעתיו אלא בעשירי ורבנן אמרי כיון דאתחלתא דפורענותא לא הות אלא בתשיעי אתחלתא דפורענותא עדיפא וכן הלכה.
(תענית ל.) תנו רבנן כל מצות הנוהגות באבל נוהגות בתשעה באב אסור באכילה ובשתיה וברחיצה ובסיכה ובנעילת הסנדל ובתשמיש המטה ואסור לקרות בתורה ובנביאים ובכתובים ולשנות במשנה במדרש ובהלכות ובהגדות אבל קורא הוא במקום שאין רגיל לקרות ושונה במקום שאין רגיל לשנות ותינוקות של בית רבן אינן בטלין דברי רבי מאיר ר' יהודה אומר אף אינו קורא במקום שאין רגיל לקרות ואינו שונה במקום שאין רגיל לשנות אבל קורא הוא באיוב ובקינות ובדברים הרעים שבירמיה ותינוקות של בית רבן בטלין משום שנאמר פקודי ה' ישרים משמחי לב ותנן (פסחים נד:) מקום שנהגו לעשות מלאכה בתשעה באב עושין מקום שנהגו שלא לעשות אין עושין ובכל מקום תלמידי חכמים בטלין רבן שמעון בן גמליאל אומר יעשו כל אדם עצמן כתלמידי חכמים כדי שיתענו (תענית ל:) רבן גמליאל אומר כל העושה מלאכה בתשעה באב אינו רואה סימן ברכה לעולם רבי עקיבא אומר כל העושה מלאכה בתשעה באב כעושה מלאכה ביום הכפורים וחכמים אומרים כל האוכל ושותה בתשעה באב אינו רואה בשמחתה של ירושלים שנאמר שמחו את ירושלים וגילו בה כל אוהביה שישו אתה משוש כל המתאבלים עליה. וכל האוכל בשר ושותה יין בתשעה באב עונותיו נחקקין על עצמותיו שנא' ותהי עונותם על עצמותם וכל המתאבל על ירושלים זוכה ורואה בשמחתה שנאמר על חומותיך ירושלים הפקדתי שומרים וגו' (מנחות פז.) מאי אמרי אמר רבה בר רב שילא אתה תקום תרחם ציון. ולא מיבעיא תשעה באב גופיה דאסיר אלא מריש ירחא דאב נמי מיתבעי לשנויי בבדיחותא דתנן (תענית כו:) משנכנס אב ממעטין בשמחה שבת שחל תשעה באב להיות בתוכה אסורין לספר ולכבס ובחמישי מותרין מפני כבוד השבת (תענית כט:) אמר רב נחמן לא שנו אלא לכבס וללבוש אבל לכבס ולהניח מותר ורב ששת אמר אפי' לכבס ולהניח אסור תדע דבטלי קצרי דבי רב. איתמר נמי א"ר בנימין בר יפת א"ר אלעזר לא שנו אלא לכבס וללבוש אבל לכבס ולהניח מותר. מיתיבי אסור לכבס לפני תשעה באב ואפי' להניח לאחר תשעה באב וגיהוץ שלנו ככיבוס שלהם וכלי פשתן אין בהן משום גיהוץ אלמא הלכה כרב ששת. שלח רב יצחק בר גיורי משמיה דר' יוחנן אע"פ שאמרו כלי פשתן אין בהן משום גיהוץ אסור ללובשן בשבת שחל תשעה באב להיות בתוכה אמר רב לא שנו אלא לפניו אבל לאחריו מותר ושמואל אמר אפילו לאחריו נמי אסור והלכה כרב. והיכא דאיקלע תשעה באב בתוך השבת כגון שלישי וחמישי עד התענית אסור לספר ולכבס אחר התענית מותר. וערב תשעה באב מיבעי' ליה לאפסוקי מדאיכא שמשא כתענית ציבור דתנן (שם יב:) עברו אלו ולא נענו בית דין גוזרין שלש תעניות אחרות על הציבור אוכלין ושותין מבעוד יום ואסורין במלאכה ובנעילת הסנדל ובתשמיש המטה ונועלין את המרחצאות. ובההיא סעודתא דמיפסיק אסור למיכל בה בישרא ולמישתא בה חמרא דתנן (שם ל.) ערב ת"ב לא יאכל אדם שני תבשילין לא יאכל בשר ולא ישתה יין ותאנא אבל אוכל הוא בשר מליח ושותה יין מגיתו בשר מליח כל זמן שהוא כשלמים יין מגיתו כל זמן שהוא תוסס וכמה תסיסתו שלשה ימים דתניא יין תוסס אין בו משום גילוי וכמה תסיסתו שלשה ימים וכיון דלית ביה שמחה שרי למישתי מיניה ערב ת"ב יין בן ארבעים יום אסיר דאית ביה שמחה וחזי לניסוך. זמן שלמים (זבחים נה.) דאמר מר שלמים נאכלין לשני ימים ולילה אחד עד דחליף שני ימים ולילה אחד לא מיתבעי ליה למיכליה ודוקא דאפסיק ליה משש שעות ולמעלה אבל מקמי שש שעות שרי ואף על גב דקתני ערב תשעה באב לא יאכל בשר ולא ישתה יין דמשמע כולי יומא מיסר לא אסר אלא בההיא סעודתא דמפסיק בה (תענית ל.) דאמר רב יהודה אמר רב לא שנו אלא בסעודה המפסיק בה אבל בסעודה שאין מפסיק בה מותר:
פסק ואי מיקלע ת"ב בחד בשבא (תענית כט:) ומיפסיק בשבתא אוכל בשר ושותה יין דקתני אוכל ושותה כל צרכו ומעלה על שלחנו אפילו כסעודת שלמה בשעתו ואי סלקא דעתך בסעודה שאינו מפסיק בה תיפוק ליה דאפילו בשאר יומי אלא ש"מ בסעודה המפסיק בה בשבת. (שם ל.) אמרו עליו על ר' יהודה ברבי אילעאי ערב ת"ב היו מביאין לו פת חריבה במלח ומתעטף כאבל ויושב בין תנור לכירים ואוכלה ושותה אחריה קיתון של מים ודומה כמי שמתו מוטל לפניו. (שם יג.) אמר רבא אבל בחמין אסור בצונן מותר (שם ע"ב) ולסוך אפי' כל שהוא אסור ואם לעבר את הזוהמא מותר.
(שם כט:) תנו רבנן נוהג אבל מראש חודש ועד התענית דברי ר"מ ר' יהודה אומר כל החודש כולו אסור רבן שמעון בן גמליאל אומר אין אסור אלא אותה שבת בלבד אמר ר' יוחנן ושלשתן מקרא אחד דרשו והשבתי כל משושה חגה חדשה ושבתה ר' מאיר סבר חגה ר' יהודה סבר חדשה רבן שמעון בן גמליאל סבר שבתה הלכה כרבי מאיר או כר' יהודה או כרבן שמעון בן גמליאל מי אמרינן הלכה כרבי יהודה דקיימא לן ר' מאיר ור' יהודה הלכה כר' יהודה או דילמא כיון דא"ר מאיר לקולא ורבן שמעון בן גמליאל לקולא ור' יהודה לחומרא הוה ליה רבי יהודה יחיד ויחיד ורבים הלכה כרבים מאי (שם ל.) אמר רבה הלכה כר' מאיר והלכה כרבן שמעון בן גמליאל ותרווייהו לקולא וצריכא דאי אמר הלכה כרבי מאיר היה אמינא אפילו מראש חודש אסור לספר ולכבס קמ"ל הלכה כרבן שמעון בן גמליאל דאמר אותה שבת ואי אמר הלכה כרבן שמעון בן גמליאל לחודיה הוה אמינא כל השבת כולה ואפי' לאחריו קמ"ל הלכה כר' מאיר דאמר עד התענית אין לאחר התענית לא וכן הלכה.
(עירובין מא.) תניא ט"ב שחל להיות בשבת וכן ערב ט"ב שחל להיות בשבת אוכל ושותה כל צרכו ומעלה על שלחנו אפי' כסעודת שלמה בשעתה. חל להיות ערב שבת מביאין לו כביצה ואוכל כדי שלא יכנס לשבת כשהוא מעונה דברי רבי יהודה שאמר משום ר' עקיבא. א"ר יהודה פעם אחת היינו יושבין לפני ר' עקיבא וחל תשעה באב להיות ערב שבת והביאו לו ביצה מגולגלת וגמעה בלא מלח לא מפני שתאיב לה אלא להורות בה הלכה לתלמידים. ר' יוסי אומר מתענה ומשלים אמר להם ר' יוסי אי אתם מודים לי בט"ב שחל להיות באחד בשבת שהוא מתחיל משבת ומתענה אמרו לו אבל ומה לי להכנס לה כשהוא מעונה ומה לי לצאת ממנה כשהוא מעונה לא אם אמרת לצאת ממנה כשהוא מעונה שכן אוכל ושותה כל היום כולו תאמר להכנס לה כשהוא מעונה שלא אכל ושתה כל היום כולו. ואמר עולא הלכה כר' יוסי ומסקנא דשמעתין: (שם ע"ב) דרש מר זוטרא משמיה דרב הלכה מתענה ומשלים וכן הלכה.
(תענית כט.) תנו רבנן כשחרב הבית בראשונה נתקבצו כתות של פרחי כהונה ומפתחות העזרה בידם ועלו לגגו של היכל ואמרו רבונו של עולם הואיל ולא זכינו להיות גזברין נאמנין לפניך יהו מפתחות עזרה מסורין לך וזרקום כלפי מעלה יצתה כמין פיסת יד וקבלתן מהם והם קפצו ונפלו לתוך האור ועליהם קונן ישעיה משא גיא חזיון וגו' (ירושלמי פ"ג ה"ה וע"ש) אמרי יהושע בן יהוצדק פש מינייהו שנאמר הלא זה אוד מוצל מאש.
(ב"ב ס:) תנו רבנן כשחרב הבית באחרונה רבו פרושים בישראל שלא לאכול בשר ושלא לשתות יין נטפל להם רבי יהושע בן חנניה אמר להם בני מפני מה אין אתם אוכלים בשר ואיך אתם שותין יין אמרו לו בשר נאכל שכבר בטלו הקרבנות יין נשתה שכבר בטלו נסכים אמר להם אם כן לחם לא נאכל שכבר בטלו מנחות ולחם הפנים אפשר בפירות פירות לא נאכל שכבר בטלו בכורים אפשר בפירות אחרות מים לא נשתה שכבר בטל ניסוך המים שתקו אמר להם בני בואו ואומר לכם עצה שלא להתאבל כל עיקר אי אפשר שכבר נגזרה גזירה ולהתאבל יתר מדאי אי אפשר שאין גוזרין גזירה על הציבור אלא א"כ רוב הציבור יכולין לעמוד בה אלא כך אמרו חכמים סד אדם את ביתו בסיד ומשייר דבר מועט וכמה אמר רב יוסף אמה על אמה. והיכא אמר רב חסדא כנגד הפתח. עושה אדם כל צרכי סעודה ומשייר דבר מועט מאי היא אמר רב פפא אפילו כסא דהרסנא. עושה אשה כל תכשיטיה ומשיירת דבר מועט מאי היא אמר רב פפא בת צדעא. אם אשכחך ירושלים תשכח ימיני תדבק לשוני לחכי וגו' מאי על ראש שמחתי אמר רבי יצחק זה אפר מקלה שבראשי חתנים. א"ל רב פפא לאביי היכא מנח ליה א"ל הכי א"ר יצחק במקום תפילין שנאמר לשום לאבלי ציון וגו' וכל המתאבל על ירושלים זוכה ורואה בנחמתה שנאמר שמחו את ירושלים וגילו בה וגו'.
(תענית כח:) ת"ר בט' בחדש הובקעה העיר בראשונה ובשניה בי"ז בו. (מאמר אחרון דמגלת תענית) אלו ימים שמתענין בהן מן התורה כל מי שמתענה בהן לא יאכל וישתה עד הערב. באחד בניסן מתו בני אהרן בעשרה בניסן מתה מרים ונסתלקה הבאר. בעשרים וששה בו מת יהושע בן נון. בעשרה באייר מת עלי הכהן ושני בניו ונשבה ארון הברית. בעשרים ושמונה בו מת שמואל הנביא וספדו לו כל ישראל. בעשרים ושלשה בסיון בטלו הבכורים מעלות לירושלים בימי ירבעם בן נבט. בעשרים וחמשה בו נהרג רבן שמעון בן גמליאל ור' ישמעאל בן אלישע ור' חנינא סגן הכהנים. בעשרים ושבעה בו נשרף ר' חנניה בן תרדיון עם ספר תורה. בשבעה עשר בתמוז נשתברו הלוחות ובטל התמיד והובקעה העיר ושרף אפוסטמוס את התורה והעמיד צלם בהיכל. באחד באב מת אהרן הכהן. בתשעה באב נגזר על אבותינו שלא יכנסו לארץ וחרב הבית בראשונה ובשניה ונלכדה ביתר ונחרשה העיר. בשבעה עשר בו כבה נר מערבי בימי אחז. בשבעה באלול מתו מוציאי דבת הארץ במגפה. בשלשה בתשרי נהרג גדליה בן אחיקם הוא והיהודים אשר היו עמו במצפה. בעשרה בו מתו עשרה אנשים מישראל ורבי עקיבא בן יוסף נחבש בבית האסורים ומת. בשבעה בו נגזר על אבותינו שימותו בחרב ברעב ובדבר. (בעשרה בו) מפני מעשה העגל. בששה במרחשון עורו את עיני צדקיהו ושחטו בניו לעיניו. בשמונה בכסליו שרף יהויקים את המגילה אשר כתב ברוך מפי ירמיה. בשמונה בטבת נכתבה התורה יונית בימי תלמי המלך ובא חשך לעולם שלשה ימים. בתשעה בו לא כתבו רבותינו על מה הוא ובו ביום מת עזרא הכהן ונחמיה בן חכליה. בעשרה בו סמך מלך בבל על ירושלים להחריבה. בחמשה בשבט מתו הצדיקים שהיו בימי יהושע בן נון. ובשלשה בו נתקבצו כל ישראל אל שבט בנימין על פלגש בגבעה ועל צלם מיכה. בשבעה באדר מת משה רבינו. בתשעה בו גזרו תענית על שנחלקו ב"ש על ב"ה והיה קשה אותו היום כעשיית העגל אלו ימי התענית שקבלו ישראל מן התורה. ועוד גזרו רבותינו שיהו מתענין בב' ובה' מפני ג' דברים על חורבן הבית ועל התורה שנשרפה ועל חרפת השם לעתיד לבא הקב"ה הופכן לששון שנא' והפכתי אבלה לששון (תענית יא:) א"ר זעירא אמר רב הונא יחיד שקיבל עליו תענית אפילו אוכל ושותה כל הלילה למחר מתפלל תפלת תענית לן בתעניתו למחר אין מתפלל תפלת תענית. ר' עקיבא איקלע לגנזק בעו מיניה מתענין לשעות או אין מתענין לשעות קנקנים של גוים אסורין או מותרין במה שימש משה בז' ימי המלואים לא הואי בידיה אתא שאיל בי מדרשא אמרו ליה הלכה מתענין לשעות וקנקנים של גוים לאחר שנים עשר חודש מותרין ושימש משה בז' ימי המלואין בחלוק לבן רב כהנא אמר בחלוק לבן שאין בו אימרא.
(תענית יב.) ת"ר עד מתי אוכל ושותה עד שיעלה עמוד השחר דברי רבי ר"א בר' שמעון אומר עד קריאת הגבר אמר רבא לא שנו אלא שלא גמר אבל גמר אינו אוכל איתיבי' אביי ישן ועמד הרי זה אוכל התם שלא סילק. איכא דאמרי אמר רבא לא שנו אלא שלא ישן אבל ישן אינו אוכל איתיבי' אביי ישן ועמד הרי זה אוכל התם במתנמנם היכי דמי מתנמנם אמר רב אשי נים ולא נים תיר ולא תיר דקארו ליה ועאני ואהדורי סברא לא ידע וכי מדכרו ליה מדכר. (שם ע"ב) אמר רב יהודה אמר רב לוה אדם תעניתו ופורע כי אמריתה קמיה דשמואל אמר לי פשיטא לא יהא אלא נדר נדר מי לא משלם ואזיל למחר או ליומא חדא. רב יהושע בריה דרב אידי איקלע לבי רב אשי אמרו ליה נטעום מר מידי אמר לה בתעניתא יתיבנא ולוזפה מר וליפרעה לא סבר לה מר להא דאמר רב יהודה אמר רב לוה אדם תעניתו ופורע אמר להו תענית חלום הוא דאמר רבה בר מחסיה אמר רב חמא בר גוריא אמר רב יפה תענית לחלום כאש לנעורת אמר רב חסדא ובו ביום אמר רב יוסף ואפילו בשבת. (ברכות יד.) בעא מיניה אשיאן תנא דבי רבי אמי מר' שרוי בתענית מהו שיטעום אכילה ושתיה קביל עליו והא לא קאכיל או דילמא הנאה קביל עילויה והא קא מיתהני א"ל טועם ואין בכך כלום. תנ"ה מטעמת אין צריכה ברכה והשרוי בתענית טועם ואין בכך כלום ועד כמה ר' אמי ור' אסי טעמי עד רביעתא. (תענית יג:) אדבריה רב יהודה לרב יצחק בריה ודרש יחיד שקיבל עליו תענית מתפלל תפלת תענית והיכן אומרה בין גואל לרופא חולים מתקיף לה רבי יצחק וכי יחיד קובע ברכה לעצמו אלא א"ר יצחק בשומע תפלה:
פסק ואי אישתלי ולא אידכר א"ל ביהיו לרצון אמרי פי כי מסיים שים שלום ואומר תחנונא אומר עננו וחתים ביהיו לרצון אמרי פי. והיכא דיתיב בתעניתא בשבתא דליכא שומע תפלה הכין א"ל בתחנונא ושפיר דמי. (ברכות לב:) א"ר אלעזר גדולה תענית יותר מן הצדקה שזה בגופו וזה בממונו.
(תענית טז.) תנו רבנן אדם שיש בידו עבירה ומתודה ואין חוזר בו למה הוא דומה למי שתפוש שרץ בידו שאפילו טובל בכל מימות שבעולם לא עלתה לו טבילה זרקו מיד עלתה לו טבילה שנא' ומודה ועוזב ירוחם ואומר נשא לבבנו אל כפים אל אל בשמים. (שם ע"ב) היתה לי נחלתי כאריה ביער נתנה עלי בקולה על כן שנאתיה אמר רב זוטרא בר טוביה אמר רב ואמרי לה א"ר אחא א"ר אלעזר זה ש"צ היורד לפני התיבה שאינו הגון.
(שם כה:) ת"ר מעשה בר' אליעזר שירד לפני התיבה ואמר כ"ד רננות ולא נענה ירד אחריו ר' עקיבא ואמר אבינו מלכנו חטאנו לפניך א"מ אין לנו מלך אלא אתה אבינו מלכנו רחם עלינו ונענה כסבורין העם לומר שזה גדול מזה יצתה בת קול ואמרה לא שזה גדול מזה אלא זה מעביר על מדותיו וזה אין מעביר על מדותיו:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |