הון עשיר/כתובות/יג

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

הון עשיר ‏ כתובות יג

א

אדמון וחנן וכו' חנן אומר וכו' אדמון אומר וכו' מי שהלך וכו' חנן אומר וכו'. אע"ג דהזכיר אדמון קודם חנן, משום דלגבי אדמון זוטרי נינהו מלתיהו דחנן ומרכסן, שנאם בראשונה:

לא תשבע אלא בסוף. נראה דקמ"לן דאף אם היא מעצמה רוצה לישבע בתחילה, אין מניחין אותה לישבע דהוי שבועת שוא. א"נ אפשר דקמ"לן דבהא יפה אמר חנן, אבל במה שאמר לא תשבע בתחילה, אפשר שאינו כן ושתצטרך לישבע אף בתחילה, והוא כשבאה לתבוע מזונות קודם שיעברו שלשה חדשים מיציאת הבעל כמ"ש הר"ב, אלא שלפי פירוש זה לשון זה של לא תשבע אלא בסוף אינו מחוור, וצ"ל דהאי לישנא לאו דווקא הוא:

ב

הניח מעותיו על קרן הצבי. זהו אחד מג' דברי[ם] שנסתפקו התוספות כמ"ש בר"ה פ"ב משנה ח' (ד"ה כריסה בין שניה) ע"ש, וזאת נמי פירשה אותו חכם הקדמון וז"ל בליקוטים (שער מאמרי רז"ל מס' כתובות) שקבלה בידו שמדת הצבי להחליף הקרנות בכל ז' שנים, (וכשמחליף הקרנות) נוטל קרנו וחופר בארץ ומצניעו במקום מוצנע שא"א לשום אדם למצוא אותו ולכך נקט האי לישנא, עכ"ל בליקוטים. ונראה דה"ט דלא נקט בפירוש איבד מעותיו כחנן, לומר דכמו דקרן הצבי כל זמן שלא נטמן בקרקע יש תקוה למצוא המעות הנתנות עליו בקשר אמיץ, כך האשה הנמשלת לו כל זמן שלא נקברה שהיא בעצמה קבלה ההנאה יש תקוה שתשלם לו, דהא רוח חכמים תהיה נוחה הימנה כמו במחזיר חוב בשביעית, וזה הוא דבא לאשמועינן:

ג

הבנות ניזונות. ובנכסים מועטים תנן הבנות יזונו, וטעמא, דבנכסים מרובים הם ניזונות ע"י הבנים, ובמועטים יזונו את עצמם, דהא הבנים מחזירים על הפתחים, כמ"ש התי"ט:

ה

ופשט לו את הרגל. במקום היתר פיסת ידו במה שהבטיח דרך בזיון, ומלתא אגב ארחיה קמ"לן, דכשמחשבתו נכרת מתוך מעשיו דמתחלה לא היה דעתו לעשות מה שהבטיח, אז ישלם לאיש כפעלו ויניח בתו עגונה, דהא בענין זה אמרה תורה (ויקרא יט, לו. עי' ב"מ מט. ועי"ש ברש"י ד"ה שלא ידבר וכו') שיהיה הין שלך צדק ולאו שלך צדק, כדאיתא בירושלמי (ב"מ פ"ד ה"ב טו:). אבל כשאינו בא לפטור עצמו דרך בזיון אלא תחנונים ידבר רש, דנכרים דברי אמת שרוע מזלו גרם לו לחזור מדבורו, אז אע"פי שמן הדין יכול לעגנה לא טוב הוא שיחלץ עני בעניו, אלא או יכנוס או יפטור, דהא לא עבר בהא על מאי דאמרה תורה שיהיה הין שלך צדק וכו', כיון שבשעה שאמר הין מחשבתו היתה לצדקו ולקיימו כדאיתא בירושלמי:

עד שתלבין ראשה. שכלם יכירו שהיא זקנה כדי שלא תנשא עוד, ונראה דקמ"לן דאם כשהזקינה רצה להכניס לו מה שפסק, שיכול לומר לו אי אפשי באשה זקנה ויפטרנה:

ו

במאה מנה. כלומר בממון הרבה, ובמנין זה הרגיל בכוליה מכלתין קצר לשונו, וקמ"לן דאינו יכול לכופם שימכרו לו הדרך על פי שומת ב"ד:

או יפרח באויר. ע"י תחבולה, ואינו יכול לעכב על ידו שלא יעבור דרך עליו, וכגון שינעץ קונדס על הדרך וקונדס אחר על הדרך שמצד האחר של השדות, שאין בר"ה מי שיעכב על ידו, וימשך חבל מקונדס לקונדס וכפורח באויר עולה מהקונדס על החבל, והולך דרך החבל לשדהו מבלי שיגע בארץ בכל עת שרוצה ואינו יכול לעכב ע"י, זה הוא דקמ"לן תנא כן נראה:

י

יהודה ועבר הירדן והגליל. וכה"ג תנן בשביעית פ"ט משנה ב', ושם נתתי טעם לעבר הירדן למה נכתב באמצע, ותמהני מהתי"ט דנטר להרגש זה עד הכא:

מפני שהנוה היפה בודק. ירושלמי (ה"י עב.) ר' לוי בשם ר' חמא בשם חנינה מניין שהנוה היפה בודק, פן תדבקני הרעה ומתי, במשרה וסמך להרה ואת אמר הכין, אלא מכאן שהנוה היפה בודק. נראה מלשון זה דדוקא הוא, ושהנוה הרע אינו בודק, ולישנא דמתניתין נמי מסייענו דלא תנן דאף הנוה היפה בודק, אבל בבבלי (דף קי:) מפרש לה משום שנוי וסת, ולהיותו מטעם זה שייך נמי במנוה היפה לנוה הרע, ולפי זה צ"ל דלא תני אף, משום דאאף שפתח בו באמור אף לא וכו' סמיך, ואפשר דדעת הירושלמי נמי הכי הוי, והביא ראיה לנוה היפה ונוה הרע אתיא במכ"ש:

יא

הכל מעלין. פי' הרב, את כל בני ביתו כופה לעלות עמו לירושלם. וכן פירש רש"י, והקשה התי"ט למה לא פירשו ארישא. ונלע"ד דלרבותא פירשוהו אסיפא, דאע"פי שעומדים כבר בא"י, שכל הטובות שהבטיח השם לירושלם כל ארץ ישראל בכלל, כדאיתא במדרש (עי' זוהר מדה"נ וירא קיד.) אפילו הכי יכול להכריחם לעלות לירושלם עיר הקדש:

נותן לה ממעות א"י. ירושלמי (הי"א עב.) הדא אמרה שמטבע א"י יפה מכל הארצות, הדא מסייעא למ"ד כתובת אשה מד"ת ודלא כרשב"ג, דתני כתובת אשה מדברי תורה רשב"ג אומר אין כתובת אשה אלא מד"ס, ע"כ. והר"ב על פי הבבלי (דף קי:) פירש להפך, וכתב שהמעות גדולות ושוקלות יותר בקפוטקיא מא"י. והדבר תמוה, דבשלמא על מחלוקת סברת רשב"ג שחולק הבבלי על הירושלמי, אין תמיה שכמה מחלוקות כיוצא בזה מצאנו וראינו, אבל סיבת המחלוקת שהוא תלוי בטעם לשון המשנה איזה מעות היו חשובות יותר אם בא"י או בח"ל, וע"י אנו מבינים אם רשב"ג מקל או מחמיר, ובזה נדע אם הכתובה היא מדאורייתא לדידיה או איפכא, תמוה בעיני שהוא מחלוקת במציאות. וי"ל דמעות קפוטקיא הם עשויים בענין שאדם יכול לחתוך מהם ולחסרם, משא"כ של א"י שהם עשויים בענין שאם יחסור מהם יראה החסרון למראית העין וכל אדם נמנע מליקח אותם, ומפני זה לא חיישינן דילמא יחסרו מהמשקל, אבל משקלם מתחילה הוא קל משל מעות קפוטקיא, והבבלי ס"ל דחשיבות המטבע הוא משקלו, והירושלמי ס"ל דיופיו כמ"ש שהם של א"י הוא חשיבותו, ומזה יוצא המחלוקת בהבנת טעמו דר"ג וסברתו:

כתובות מתחיל בבית ומסיים באלף, רמז לכתובת הבתולה שהיא שני מנים, וסימניך בתולה מתחלת בבית. ואלמנה מנה, וסימניך אלמנה המתחלת באלף:

סליק מסכת כתובות. של אלמנות והריבות:

אם תשמור למורשה תכונן ברוב טובות.

כי תקח לך אשה בקדושין ובכתובות:

מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.