הדר זקנים/שמות/לג

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


דפים מקושרים

הדר זקנים TriangleArrow-Left.png שמות TriangleArrow-Left.png לג

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

דעריכה

ולא שתו איש עדיו עליו. לא רצו ליקח כלי זיינם כי אמרו לא נלך להלחם. אלא א"כ ילך הקב"ה עמנו. והקב"ה אמר הורד עדיך מעליך שלא תקח כלי זיין עד שאדע מה אעשה לך אם אלך אני. ולכך א"ל משה ואתה אמרת להודיעני ואתה לא הודעתני ולבסוף הודיעם:

הורד עדייך. וא"ת והרי לא שתו אותם. יש לומר כי לא היה בדעתם להניחם כי אם לפי שעה וסבורים היו שיקחום. לכך אמר הורד עדיך שיסלקום לגמרי מכל וכל. ומ"מ לשון הורד קשה לכך נראה לפרש הכי לא שתו כמו לא שמו הדבר ללב ולא הקפידו על מה שאמר להם הקב"ה כי לא אעלה בקרבך. כי עם קשה עורף אתה. אלא מה עשו שתו איש עדיו עליו ולבשו תכשיטם ולא נתנו הדבר ללבם. ולכ"א הורד עדיך מעליך וגם הניגון מוכיח שיש תביר בתיבת שתו ואינו דבוק לאיש עדיו עליו. גם בתרגום ירושלמי ולא שויאו על לבהון גבר תיקון זיינוה עלוהי. גם זה פירושו ולא שמו הדבר ללב שהרי כתיב ברישיה דקרא וישמע העם את הדבר הרע הזה ויתאבלו. וה"ר יוסף קרא פי' שאין עדי זה. הכתרים שנתנו להם מלאכי השרת כשאמר ישראל נעשה ונשמע. כי אותם כתרים פרקו מעליהם מלאכי חבלה בעל כרחם. אלא תכשיטי' נאים היו ובגדי חמד שלבשו בשעת מתן תורה. כדכתיב ויכבסו שמלותם. ואותם תכשיטים צוה הקב"ה להורידם מעליהם:

ויתנצלו בני ישראל את עדים מהר חורב. אלו הכתרים שנטלו מהם מלאכי חבלה. דכתיב ויתנצלו. דמשמע בעל כרחם:

זעריכה

ומשה יקח את האהל. אלו הכתרים שנטלו מראשי בני ישראל ובכולם זכה משה. והקרא משמע כן שהרי כתוב מיד אחר ויתנצלו. ועוד י"מ דלשון את האהל. משמע אורה מגיד שלקח הכתר והאורה שבראשי ישראל ומצינו אהל קרוי אורה כמו בהלו נרו עלי ראשי. ומאותם כתרים קרן עור פניו כדמשמע בסוף הפרשה:

וקרא לו אהל מועד. פי' ה"ר יוסף קרא. שכל אותם מ' ימים שנתפלל משה על ישראל למעלה ברקיע ולא היה יושב כי אם באהל מועד הנזכר כאן ולא הלך ברקיע עד המ' ימים אחרונים שהלך לקבל הלוחות:

יבעריכה

ואתה לא הודעתני וכו'. אתה אמרת אלי כי ילך מלאכי לפניך. לא די שאין דעתך לילך עמי אלא אפי' המלאך לא הודעתני מי הוא. ואין לך אדם בעולם שאין לו מלאך עליו. גם לאליעזר עבד אברהם שלחת מלאך ומה תעשה לי על אשר מצאתי חן בעיניך שאמרת ידעתיך בשם:

ועתה אם נא מצאתי חן בעיניך הודיעני נא את דרכיך. שתלך אתה עמנו להודיענו הדרך. ואדעך למען אמצא חן בעיניך:

ידעריכה

ויאמר פני ילכו והניחותי לך. ויאמר אם אין פניך הולכים אל תעלנו מזה. צ"ע. כי מאחר שנתרצה הקב"ה לילך עמו שאמר פני ילכו. על מה אמר משה אם אין פניך הולכים אל תעלנו מזה. והלא כבר נתרצה בדבר. ועוד מה זה שאמר משה אחרי כן ובמה יודע איפה כי מצאתי חן בעיניך וכו' הלא כבר נתרצה. וה"ר יוסף האופ"סיאל מישב הכי. הקב"ה אמר למשה פני ילכו והניחותי לך. פי' אותך אניח ליהנות מזיו שכינתי ולא להם. ועל זה השיב משה אם אין פניך הולכים וכו' כדי שיהיו כולם כמוני. אל תעלנו מזה. ובמה יודע ואיפה כי מצאתי חן בעיניך אני ועמך הלא בלכתך עמנו ונפלינו אני ועמך. פי' אם תלך עמנו כמו שעשית בראשונה ידעתי כי מצאתי חן בעיניך. ויאמר ה' אל משה גם את הדבר הזה אשר דברת אעשה. וי"מ פני ילכו. כעסי ילך מעלי כמו ונתתי פני באיש ההוא. ומאחר שילך כעסי מעלי אז והניחותי לך אך לא מיד. ויאמר אליו אם אין פניך הולכים אל תעלנו מזה. פי' לא תזוז מפה עד שתלך עמנו ויאמר ה' גם את הדבר אשר דברת אעשה. והג"ן מפרש ואתה לא הודעתני את אשר תשלח עמי. שבתחלה אמרת ושלחתי לפניך מלאך ולבסוף אמרת הורד עדיך מעליך וכו' ועדיין לא גלית דעתך אם אתה תלך או תשלח מלאך לפני מפני שהורידו עדיים מעליהם במצותך ואתה אמרת ידעתיך בשם שתודיעני בשם את אשר תשלח עמי. ומשה היה ירא להתפלל להקב"ה שיבא עמהם לפי שאמר פן אכלך בדרך. ולכך אמר הודיעני נא את דרכיך אמר משה אשאל לו שיודיעני את מדותיו. ולפי המדות אדע אם טוב לנו שילך עמנו אם לא. ולפי שעדיין לא היה יודע לבחור הטוב להם לכך אמר וראה כי עמך הגוי הזה ואתה בחר לנו הטוב כי אני איני יודע לבחור. א"ל פני ילכו כלומר אני אלך כמו ופניך הולכים בקרב וזה טוב להם. והניחותי לך ממה שהיה לבך נוקף אי זה תבחר. ואע"פ שעדיין היה ירא ממ"ש לו פן אכלך בדרך מ"מ הורה לו הקב"ה את כל זה דרך הטוב כי גבור וגדול כהקב"ה שהולך עמם מה שאינו עושה לשום אומה. ועל זה אמר אם אין פניך הולכים וכו' ועדיין לא נתיישב דעתו על שאמר פן אכלך בדרך. א"ל הקב"ה גם את הדבר הזה אשר דברת אעשה שאודיעך מדותי ואז תתישב דעתך. כיון שראה משה שהיה עת רצון הוסיף לשאל ואמר הראני נא את כבודך כלומר רוצה אני לשמוע ולראות כבודך:

יטעריכה

אני אעביר כל טובי על פניך. שאודיעך מדותי ותתיישב דעתך. אעביר לשון הכרזה כמו ויעבירו קול במחנה:

וקראתי בשם ה' לפניך. לפי שאמרתי ידעתיך בשם וכן אעשה שאקרא לפניך ה' ובשם אודיעך שאלך עמך. וחנותי את אשר אחון ורחמתי את אשר ארחם. אודיעך מדותי כיצד אני חונן ומרחם. אבל ממה שאמרת הראני נא את כבודך:

כעריכה

לא תוכל לראות את פני. באספקלריא המאירה. כי לא יראני האדם וחי ולא שום דבר חי שאפי' החיות אינן רואות. והיה בעבור כבודי ושמתיך בנקרת הצור. אדרבה קודם שיתרחק היה צריך להיות בנקרת הצור כדי שלא יראה. ואם אפרשהו לשון הכרזה. כלומר בהכרזת מדותי ניחא שפיר:

כאעריכה

הנה מקום אתי. כלומר מקום שהוא טפל לי: ויקרא בשם ה'. הודיעו בשם שילך עמו:

Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >
מעבר לתחילת הדף