דרישה/יורה דעה/לא
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
אעריכה
ור"א כתב שמותר עד שינקבו שניהן וכן יראה מדברי הרמב"ם כתב רבינו וכן יראה כו' לפי' שלא כתב הרמב"ם כן להדיא והר"ן מפרש דברי הרמב"ם דבניקב התחתון לחוד טריפה ועיין בב"י שנותן טעם לשני הפירושים. וכן היא מסקנת א"א הרא"ש ב"י הביא ל' הרא"ש וז"ל וזקני ראב"ן פסק דבעינן תרווייהו דבכי האי פלוגתא דקרום הוי נמי פלוגתא בריאה וכי היכי דבריאה מסיק דבעינן תרווייהו ה"ה נמי בקרום של מוח ועוד הביא ראיה מעוף של מים וכו' ולאו ראיה היא עכ"ל הרא"ש וכתב עליו ב"י וז"ל ואף על פי שכתב דראיה שהביא ראב"ן לאו ראיה אינו קשה למש"ר שמסקנת הרא"ש כראב"ן דאיכא למימר שלא בא אלא לדחות הראיה ולא לדחות הדין עכ"ל ב"י ואני אומר שאף הראיה לא נדחית שלא דחה אלא ראיה שניה שהביא מעוף אבל ראיה ראשונה שהביא מריאה במקומה עומדת ועיין באשיר"י ד' קנ"ו ע"ב ותמצא כן: כתב בהג"א בפרק א"ט בשם ר"ת אם נמצא תולעת בקרום של מוח והמוח קיים ובקרום התחתון אין רושם ולא קורט דם כשרה משמע שסובר כמ"ד קרמא תתאה עכ"ל וגם המרדכי כ"כ בשם ר"ח והביא ראיה מפ' הניזקין גבי טיטוס שנכנס יתוש בחוטמו ואעפ"כ חי שש שנה עכ"ל וכ"כ הרוקח וכתב ב"י ולי היה נראה דאפילו נקבו הקרום ויצאו כשרה כל שאין קורט דם על הקרום הדאמרינן גבי ריאה וגם גבי קרקבן כמ"ש בסי' נ' עכ"ל ולי נראה שמה שהביא ראיה מן ריאה אין ראייתו ראיה לפי שהבהמה בחייה א"א לתולעים שינקבו מתוך טרדות הריאה שמרחפת וכמ"ש בסי' ל"ו בשם הכלבו אף שכתב שם ג"כ טעם אחר משום דלאחר שחיטה שמרגישים התולעים שחום הטבעי אפס דוחקין לצאת לבקש חמימות וזה הטעם שייך גם כן במוח מ"מ אפשר דלא מה"ט לחוד הכשיר כ"א בצירוף תרווייהו יחד ומ"ש ראיה מקורקבן נראה דר"ל מ"ש בהג"א ד' קנ"ח ע"ג והביאו ב"י בסימן ל"ו וז"ל כתב מורי ראבי"ה מעשה בא לפני רבי שמואל בר יודא שהביאו לפניו עוף שיש בו סימני טהרה והיו חברים אוסרים אותו מפני התולעים היוצאים מן הקורקבן דלמא קודם שחיטה פריש ור"ש התירו והעיד על אביו שאכלו וגם רבי אליעזר הגדול ורבי קלונימוס אכלוהו משום דלאחר שחיטה פריש עכ"ל הג"א וק"ל דלפי סברת הב"י קשה הג"א דידהו אדידהו דבהג"א הנ"ל במוח אוסר אם ניקב גם קרום התחתון וחיישינן דמחיים פריש ובהגה זו אחרונה לא חיישינן דמחיים פרשו וע"כ צ"ל ולומר דדוקא במוח שקרומיו רכים ודקים חששו שמחיים נקבו משא"כ בקורבן ודו"ק:
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |