דרישה/אבן העזר/קמב

דרישה ‏ אבן העזר קמב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

עד שיאמר השליח בפני נכתב ובפני נחתם והאמינוהו כו' ובגמרא פריך הואיל שהטעם שצריך לומר כך משום שאין עדים מצויים לקיימו אמאי צריך לומר בפני נכתב ובפני נחתם סגי ומשני משום וכו' ופירש"י ותוס' הכל מבואר בב"י:

ב

אע"פ שלא היה צריך ע"ל סימן ק"ד שכתב רבינו ז"ל ואם הכריזו בדבר שאין צריך הכרזה או בשעה או במקום שאין מכריזין כתב הרי"ף דכמאן דליתא דמי כו' והרא"ש כתב כיון שהכריזו אעפ"י שלא היו צריכין דינו כבמקום שצריך הכרזה וכ"כ בח"מ סי' ק"ט. ונ"ל שגם בכאן קמ"ל דה"א כיון שהוא מקום שלא תיקנו בו חכמים תקנותיהן מפני שיש לו בירור על קיום ה"א דלא מהני קא משמע לן ואיפשר דאפי' להרי"ף מהני דשאני התם כיון דאין דרך להכריז יוכלו למימר לא שמנו לבינו על הכרזתו מה שאין כן כאן שאומר השליח בהדיא בפני נכתב ובפני נחתם וק"ל:

ג

(דאם אמר לסהדי דלא אמר לדילה כו' נראה דר"ל אע"ג דאם היו כאן עידי מסירה א"צ ליטלו ממנה לחזור וליתנו לה מ"מ צריך לאומרה לכתחלה בפני האשה מיהו אם לא אמרו בפני האשה אלא אמרי בפני העדים מהני ולכן כתב וא"א הרא"ש כתב כסברא הראשונה כלומר דצריך ליטלו ממנה ולחזור וליתנו לה ויאמר בשעת נתינה ואם כן כל החילוקים שכתב הרמ"ה בזה בטלים כן נראה כשיש בבא זו ופשוט הוא ולא באתי אלא להוציא מלבו של ב"י שפירש כאן פירוש זר ולא נראה כלל עכ"ל הד"מ כ"פ):

ד

וכיון שיש עדים א"צ כו' מכאן קשה למ"ש רבינו לקמן בסי' זה ז"ל אם ב' שלוחים להביאו אצ"ל בפני נכתב ובפני נחתם כו' עד ומ"מ כשהבעל יבא יכול לערער ולומר מזוייף הוא וצריך שיתקיים בחותמיו עכ"ל וכבר תמה עליו מ"מ וב"י וכמ"ש שם היאך יכול לערער אשנים ויש להם ראיה גם כן מכאן מדברי הרמ"ה שכתבן רבינו ולא חלק עליו עיין מ"ש שם:

ה

שלא חתם בפניו ש"ד והיינו הטעם משום דאמרינן מי איכא מידי כו' והקשו התוס' גבי אם הוא בעצמו עד השני לתכשר משום מי איכא מידי דאילו אמר בפני נחתם כשר משום דאמר אני הוא עד שני פסול ונראה לר"י כמו שאומר בירושלמי דכי אמר אני הוא עד שני נעשה כנוגע בעדותו דנראה דלכך בא להעיד על חתימת השני כדי שתתקיים עדות חתימתו ואם תאמר כיון דטעמא משום הכי הוא למה ליה למימר משום או כולו בקיום כו' ויש לומר משום דלאו טעמא גמור הוא זה אי לאו טעמא דאו כולו בקיום הגט כו' דאין זה נוגע בעדות ממש עכ"ל התוספות (דף ט"ו ע"ב) וטעם זה דנעשה כנוגע בעדותו כו' לא שייך היכא שהוא עם אחר מעידים על חתימת השני ולכן מכשירים התם מכח מי איכא מידי כו' וק"ל:

ו

יכול לערער כו' זה לשון מ"ו לא יכולתי להבין דעתו דהא איכא תרי סהדי ומה ערעור שייך במקום תרי כדאיתא בריש גיטין וכן הרא"ש לא הזכיר מידי מזה והרמב"ם כתב להדיא שאין שייך כאן ערעור שהרי אם אמרו שנים בפנינו נתגרשה מי לא מהימני אע"פ שאין שם גט ובפרק קמא משמע מדברי הרא"ש להדיא שאין יכול לערער עכ"ל וכן תמה ב"י וז"ל ב"י ואע"פ שמדברי הרמב"ן אפשר לדקדק קצת שאם בא הבעל וערער ערעורו ערעור אלא דמילתא דלא שכיחא הוא שיהא מזוייף כיון ששנים מעידים עליו מכל מקום דברי רבינו תמוהים למה סתם דבריו היפך דעת הרא"ש ומדברי הרמב"ם יראה שסובר כדעת הרא"ש עכ"ל ב"י ולפני זה הביא דברי הרא"ש שכתב זה לשונו דכיון שיש שני עדים לא יוכל לומר לא שלחתיו ומזוייף הוא. ולעד"נ דאדרבא מלשון הרא"ש זה משמע דדוקא זיוף דלא שלחתיו לא יוכל לערער דהא איכא עדים שמעידים ששלחו על ידיהם לגרש אבל טענת זיוף החתימה שזייפתי חתימותיהן יכול לטעון ולערער דאם לא כן הוה ליה למימר סתם אינו יכול לערער ולזייפו. ונראה דגם רבינו דקדק לשון הרא"ש כן ולזה כיון במה שכתב שיכול לערער ולומר מזוייף הוא רצה לומר החתימה הן זיוף. ומה שכתב הרמב"ם שאין הבעל יכול לערער שהרי שלוחיו הן עדיו שאילו אמרו שנים בפנינו נתגרשה מי לא מהימני כו' אפשר שהרא"ש חילק דשאני הכא דהן מעידין על עצמן שהן נעשין שלוחין לבעל לגרש בגט זה. וכבר כתב רבינו לעיל דשליח הולכה והובאה צריך להתחזק בשנים ואין השליח בשם השנים ופירשו הרא"ש דאפי' במקום אחד אינו עולה. ורבינו דייק שם דעולה מהא דאמרינן אמר לשנים גרשו אשתי הן הן שלוחיו הן הן עדיו איפשר דהרא"ש גם כן פירש דנא נעשו עדיו אלא לענין זה שלא יוכל לומר לא שלחתיו אבל לעניין ערעור בזיוף נחתמו ערעורו ערעור והיינו טעמא מפני שאין כחם כעדים גמורין ולהיות עדים על עצמן. ובזה נתיישב מאי שנא הכא דכתב רבינו דהבעל יכול לערער ומ"ש לעיל גבי סומא שכתב רבינו בשם הרמ"ה דאם יש עדים שהבעל מסר לו זה הגט לגירושין שוב לא בעי לקיומינהו כו' משמע דאין הבעל יכול לערער אע"פ שאינו אומר בפני נכתב ונחתם דשאני התם כיון דיש עדים זולתו מודה רבינו דאין הבעל יכול לערער אלא שא"כ ק"ק הא רבינו כתב לעיל שאין דעתו מסכמת בזה לדעת הרא"ש אלא ס"ל שהוא בעצמו נאמן להיות עד שליחותו וצ"ל דהכא תפס לשון הרא"ש וכמ"ש לעיל מדיוק לשונו:

ז

וכתב עוד הרמ"ה דהיכא ששניהם שלוחים כו' ר"ל דלעיל כתב רבינו סתם כו' וע"ז כתב הרמ"ה דמ"מ אין כו' כאשר פירשתי בפרישה אבל לישנא דהרמ"ה נראה קצת מגומגם לפי' זה חדא דמ"ש אבל חד מייתי כו' אינו דבר והיפוכו עם מה שקדם לזה דהל"ל תחלה היכא ששניהם שלוחים סגי היכא דמסרו שניהם ומקיימי כולי מילתא בבת אחת ועל זה הוה דבר והפוכו אבל חד דמייתי כו' וע"ק מה שמסיק וכתב ואי לא מסר כו' עד דה"ל שליחות דכל כת חצי דבר דלא הל"ל שליחות אלא עדות דכל כת חצי דבר אם לא שנדחק ונפרש דה"ק דה"ל האי שליחות כל כת וכת ממנו ע"י יבא ממנו חצי דבר ודוחק. ויותר נראה לומר דהרמ"ה קאי אעשה שנים שלוחים ואחד נותן לה הגט דלא מהני וכן פשטא דלישנא דהרמ"ה שהרי כתב רבינו ועוד כתב היכא ששניהם כו' ולא כתב וכתב עוד היכא דאחד שליח ואחד מייתי אע"ג כו' אלא ודאי קאי אשניהם שלוחים והמשך דבריו כך הם היכא ששניהם שלוחים לא סגי דלא מסרו פירוש תרוייהו צריכין למסרו לה אבל חד דמייתי פי' אבל אם היו ב' וא' מסר לה הגט שלא בפני חבירו אע"ג דאיכא כו' לא פסיקא מילתא כו' פי' לא כשר שלא אמר בפנו"נ דהא ודאי כו' לא מסר כו' וא"ל למה כתב חילוק זה כשעשה שניהם שלוחים ולא כתבו כשעשה א' שליח איפשר לומר דשאני היכא שעשה אחד לבדו נמצא דאותו לבד האמין לבעל והוא עיקר השליחות לכך כשמסרו הוא ליד האשה לא קרינן ביה חצי דבר ואע"ג דצריך אחד להעיד עליו היינו משום דאנו לא מאמינים לו אבל מכל מקום עיקר השליחות השליח לבדו הוא אבל כשעשה שני שלוחים נמצא דלא האמין לו לבדו ואין הוא עיקר השליחות אלא העדים המעידים על שליחותו הם העקר נמצא דאם לא מסר בפניו חצי דבר הוא. ולפי פי' זה קשה מ"ש דהא ודאי צריך ליתנו לפני עדי מסירה וצריכין לדחוק ולומר דהכי קאמר אי לא היה צריכין עדי מסירה אלא זה שליח היה נותנו ואחר כך בא השני וצירף עצמו נוסף על הראשון ושניהן היו מחשבי עדי מסירה אף בבואן זה אחר זה הכי נמי היו מצטרפין למחשב נתינה אחד ולא מקרי חצי דבר אבל השתא דצריכין לכל אחד עדי מסירה נמצא דאינן מצטרפים ומקרי כל אחד מהשלוחין חצי דבר:

ח

אבל אם אחד מהאומרים בפני נחתם כו' הבית יוסף האריך להקשות דלא יהא גרע מהיכא דלא אמר כולם דמגורשת שפיר מאחר שעדים מצויים לקיימו עיין פרישה ואפשר לתרץ דודאי דזה גרע כשאומר בפני נחתם דאז יסברו העולם שאנו סומכין על דבריו מאחר שהוא אומר בפני נחתם ואתי לאחלופי בשטרות דעלמא שהרי מכח זה תקנו לומר בפני נכתב מה שאין כן כשאינו אומר כלום דיש להכשירו שפיר מטעם דיש עדים מצויין לקיימו (ועיין בתשובת בן לב ס"א דף ל"ח ע"ג כ"פ):

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.