גליוני הש"ס/שבועות/יא/ב

דף י"א ע"ב

דלא שכיחי. נ"ב פי' דכיון דלא שכיח לא אסקו ב"ד אדעתיהו להתנות עליו ע' תוס', ד"ה אי הכי וד"ה ר' שמעון ועיין שו"ת תשב"ץ ח"א סי' צ"ה אריכות בעניין זה אי מידי דלא שכיח לא מסיק איניש אדעתי' להתנות עליו ע"ש ויכוח בזה עם חכם אחד וחידוש שלא הביאו כלל מכאן ועיין כתובות ב' ב' ועיין ב"מ צ"ד ב' מה לשבירה ומתה שכן אונסא דסליק אדעתא כו' ע"ש ברש"י ועיין רשב"ם ב"ב פ"ב א' ד"ה אלא לפי שאין דרך דכיון דלא שכיח להוציא גזע לא אסקי' לוקח אדעתי' לקנותו ע"ש וע"ע דוגמא ברשב"ם שם קכ"ח ב' ד"ה ובנכסים של עכשיו דכ' דלא מסיק איניש אדעתי' דשלב"ל שיהי' בכלל ההקנאה ואפי' למ"ד אדם מקנה כו' ע"ש וע"כ כוונתו אפי' בעביד דאתו דבלא עביד דאתו הא לכ"ע אין אדם מקנה כו' והיינו דאף דעביד דאתו מ"מ כיון דלא בא לעולם לא אסקי' אדעתי':

מצא אחרת נאה הימנה תפדה. נ"ב עיין מה שדן מזה בשו"ת חכם צבי סי' מ"ה וע"ע כהך דכאן בתוס' ב"מ נ"ה א' ד"ה נדמיי' דכ' וי"ל כגון שלקח אבנים כדי לשוקען בבנין ונמלך עליהן לפדותן כו' ובחידושי הר"ן שם ד"ה מה סוף הקדש בשם התוס' ואשכחן סוף הקדש בר פדיון כגון עצים ואבנים המיוחדים לבדק הבית שאם מצא נאים מהם פודם כו' ע"ש וצע"ק דא"כ אמאי מחשבינן ליה סוף הקדש הא ראוי שיוחשבו עומדין לפדות מפאת זה דאם מצא נאים מהם פודם וכהך דפרה דחשיב לה ר"ש עומדת לפדות מפאת דאם מצא נאה הימנה מצוה לפדותה וחשיב לה לפרה אוכל כו' מש"ה ע' מנחות ק"א ב':

שאני פרה הואיל ודמי' יקרין. נ"ב כלשון זה שבת נ"ב א' והוזכר עוד בכורות כ"ה א' וע"ע ע"ז כ"ג ב' אלא בפרה דדמי' יקרין:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף