גליוני הש"ס/פסחים/נא/א

דף נ"א ע"א

אי אתה רשאי להתירן כו'. נ"ב עיין תוס' ד"ה אי אתה ועיין תוספתא חגיגה פרק ג' מעשה בר' טרפון שהי' מהלך בדרך מצאו זקן אחד אמר לו מפני מה בריות מרננות אחריך והלא כל דבריך אמת וישר הן אלא שאתה מקבל תרומה בשאר ימות השנה מכל אדם א"ר טרפון אקפח את בני אם לא הלכה בידי מר' יוחנן בן זכאי שאמר לי מותר אתה לקבל תרומה בשאר ימות השנה מכל אדם עכשיו מרננות אחרי גוזר אני עלי שאיני מקבל תרומה בשאר ימות השנה מכל אדם כו' ומשמע לכאורה דת"ח שיודע שדבר מותר אלא שבני אדם סבורים שאסור ומרננים אחריו יש לו למנוע ממנו ויש לדון בזה כאן:

ומעשה ביהודה והלל בניו של ר"ג שרחצו שניהם כאחד בכבול. נ"ב נזכר מהיותם בכבול גם בתוספתא שבת פרק ח' מעשה ביהודה והלל בניו של ר"ג שנכנסו לכבול כו':

ואם רבו צריך לו. נ"ב כלשון זה בב"מ ל"ג א' תלמיד וצריך לו רבו מאי ע"ש שיש לו שם מובן אחר:

כיון דאנן כייפינן להו. נ"ב עיין שו"ת מהר"ם פאדווה סי' כ"ט מ"ש למהר"ם אלשקר אם אתה אומר להרוס אני אומר לבנות ולא אחוש שמעלתך יושב ברומו של עולם בירושלים תוב"ב כי אין המקום גורם כעת בעו"ה כו':

ה"מ היכא דאין דעתו לחזור כו'. נ"ב עיין שו"ת רד"ך בית י"ד דברי חידוש בזה ועיין שו"ת הלכות קטנות [ח"א] סי' ד' לעניין בחור העולה לא"י ויש לו בית בח"ל אי חשיב דעתו לחזור מפני הבית א"ד עיקר בית הוא אשה וכיון שאין לו אשה בח"ל לא חשוב מדרי ח"ל ע"ש אריכות בדברי המני"ח ועיין נימוקי מהרמ"מ שבסוף המהרי"ו דס"ג ע"א דפוס קאפוסט ד"ה ודין מי שבא לעיר שכ' לעניין דר שלשים יום בעיר דהוא כאנשי העיר דאפי' הוא יוצא ובא לפרקים מ"מ כיון שאשתו שם שם חשיבא דירתי ע"ש וגוף הך דכאן דאמרי' דמפאת הדיעה לחזור למקומו נחשב שהוא עדיין במקומו ואינו נגרר אחרי המקום שהוא שם, עיין שו"ת הרשב"א ח"ג סי' תי"ד אריכות לעניין מי שדעתו להמתיק דירתו מעיר לעיר אחרת וכבר נשבע ע"ז וטוען שאין חייב עוד לתת חלק בהוצאות הקהל שבעיר ההוא הואיל ודעתו להעתיק דירתי משם והכל הילך אחר הכוונה ע"ש והשיב ע"ז, תשובה נ' בעיני שהדבר פשוט שהוא נדון כבני העיר הראשונה כו' ואין הכוונה עוקרתו מכאן ופוטרת משום דבר כי' לא מצינו בשום מקים כוונת הלב עוקרת חיוב מקום שהוא שם לא מחיוב הקופה ותמחוי וכסות כו' אדרבה אעפ"י בהוא מעיר אחרת ודעתו וכוונתו לחזיר לקביעות מקומי עכשיו נחשב כבן עיר שדר שם עתה (לעניין חיובים הנ"ל אם דעתו להתעכב שם י"ב חודש עש"ה) וכ"ש באין הכוונה לבד עוקרתו ממקום דירתו ועירו ולעניין מגילה מי שהוא בן עיר וכוונתו לדור בכרך אינו נעשה בן כרך עד שיגיע שם והרי הוא כבן עיר עד שיעקור עצמו מן העיר ושיגיע שם וכן אינה קובעתו במקום עד שיגיע שם ממש דאילו במגילה בן עיר שנעקר קודם י"ד דירתו מן העיר לדור בכרך ולא הגיע לכרך בט"ו אינו קורא כלל שאינו לא בן עיר ולא בן כרך כדאיתא בירושלמי וכן מי שהלך ממקום למקום שנותנין עליו חומרי מקום שהלך לשם בשאין דעתו לחזור אינו נוהג כחומרי מקום שהלך לשם עד שיכנס לאותו מקום ממש סוף דבר אינו רואה בשום דבר שתהא הכוונה עוקרתו ממקומו ולא קובעתו במקום אחר ואפי' נשבע לעקור דירתו ושידור במקום אחר אין השבועה עוקרתו ממקומו כו' עכ"ל ויש לדון בדבריו אלו הרבה ועיין ירושלמי יומא פ"ו ה"ו כאיניש דסליק מטבריא לציפורין עד דהוא בטבריא אמרין בציפורין הוא יתיב ובק"ע דהרוצה לעלות מטבריא לצפורי אף שהוא עדיין בטבריא אומרים שהוא מאנשי ציפורי כיון שבדעתו לעלות לשם עכ"ל וצריך לומר דאף שבל' בני אדם אומרים עליו כך מ"מ אין זה מועיל כלל לעניין הדין ויל"ע לרשב"א הנ"ל בשם ירושלמי מגילה דמי שעקר מעיר והולך לכרך אזי כ"ז שהוא בדרך אינו לא כבן עיר ולא כבן כרך ואינו קורא כלל א"כ ג"כ העוקר דירתו ממקום והולך למקום אחר אזי כ"ז שהוא בדרך לא יהיו עליו לא חומרי מקום שיצא ולא חומרי מקום שהולך לשם רק יהי' דינו כעיקר דין התורה אבל לא יהיו עליו חומרי מנהגי המקומות ובגוף הירושלמי מגילה שם יש שם נוסחאות ופירושים שונים ואכ"מ:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף