גליוני הש"ס/סוטה/ה/א

דף ה' ע"א

והניח כל אילנות וכו'. נ"ב עיין שבת ס"ז א':

ת"ח צריך שיהא בו אחד משמונה בשמינית. נ"ב נ' דאין כוונת מספר זה בדווקא רק דשמינית הוא כינוי למעט ואחד משמונה בשמינית כאילו אמר מעט שבמעט, עיין סנהדרין צ"ה ב' סך מחנהו מאתים וששים רבוא אלפים כו' והכתיב ויצא מלאך ד' ויך במחנה אשור מאה ושמונים וחמשה אלף וגו' הללו ראשי גייסות הן כו' דיקא נמי דכתי' במשמניו רזון בשמינית דאית בהו כו' הרי דלא היו שם שמינית דהא קפ"ה אלף הם רק י"ח רבוא וחצי רבוא ואילו המחנה הי' ר"ס רבוא אלפים כו' וע"כ שמינית דשם הכוונה מעט שהי' במעט ממנו רזון ואפיק ליה קרא בל' במשמניו לומר שזה המעט היו הראשי גייסות היינו המובחרים והשמנים שבהם ועכ"פ מבואר תיבת שמינית דהוא לאו דווקא שמינית רק פחות ממנו הרבה והוא רק כינוי של מעט וע"כ גם כאן כן הוא רק כינוי ול' בעלמא ועניינו כאילו אמר מעט שבמעט וכנ"ל ועיין עוד סנהדרין שם ק"ב א' אין לך כל פורענות כו' שבאה לעולם שאין בה אחד מכ"ד בהכרע ליטרא של עגל כו' וברש"י אחד מכ"ד בהכרע ליטרא לאו דווקא אלא כלומר דבר מועט כו' עכ"ל הרי דאף דנקט מספר אחד מכ"ד כו' אין הכוונה דווקא רק דבר מועט וכך כאן אחד משמונה שבשמינית ג"כ הכוונה רק מעט שבמעט וכנ"ל וע"ע דוגמא גמ' ב"ב צ' ב' עושה אדם את קבו אוצר ואין הכוונה שם כלל לשיעור קב דייקא רק הכוונה דבר מועט ע"ש ברשב"ם דכ' את קבו, מה שמלקט משדותיו ולישנא מעליא נקט כלומר אותו מעט שנתן לו הקב"ה כו' וכך כאן אין הכוונה למספר שמיני שבשמינית דייקא רק הכוונה מעט שבמעט וכנ"ל:

מי זוטר דכתב ביה. נ"ב בכורות י"ב א' מי זוטר מאי דכתי' ביה כו' וע"ע חגיגה ט"ו ב' מי זוטרא מאי דכתי' בהו ברבנן כו' וכלשון זה שם ה' ב' ובקידושין ל' א' מי זוטר מאי דכתי' והודעתם לבניך וגו':

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף