גליוני הש"ס/בבא קמא/צא/ב

דף צ"א ע"ב

מיד נפשותיכם אדרוש את דמכם. נ"ב ע' שו"ת הלכות קטנות ח"ב סי' רל"א צידד דהעושה עצמו טריפה והתרו בו ב"ד ממיתין אותו משום רציחת עצמו ע"ש וצ"ע דה"ל עדות שאי אתה יכול להזימה ואולי כוונתו בעשה עצמו טריפה בפני ב"ד ע' סנהדרין ע"ח א' וגוף מאי דפשיטא לי' דהעושה עצמו טריפה מחויב מיתה ע' גיטין מ"ג א' וע' חזקוני עה"ת שמות פרשה כ"א פסוק י"ב ויל"ע להלכות קטנות הנ"ל דא"כ חיוב חנק היכא משכחת לי' הא כיון דעבר עביר' שחייבין עלי' חנק והתרו בו וקיבל עליו התראה הא ה"ל כחונק את עצמו ומתחייב במעשהו משום רציחת עצמו ורציחת עצמו הרי מיתתה בסייף כרציחת אחר וכמובן בפשיטות וא"כ כיון דקיי"ל דמי שנתחייב ב' מיתות ב"ד נידון בחמורה וסייף חמור מחנק א"כ כל מחויב חנק ראוי שיהי' נידון בסייף וע' לעיל מ' ב' לעולם דרבעה ולא קטלה דאתיוה לבי דיצא וקטלוה מהו דתימא כמאן דקטלה דמי קמ"ל הרי דמה שמחייב לאחר מיתת ב"ד ע"י מעשהו בו נחשב שהרגו והוי לי' כשור נוגח וא"כ ה"נ במחייב עצמו מיתת ב"ד ע"י מעשהו דהו"ל הורג את עצמו ואף דבאמת לא אמרי' שם כן אין ראי' מזה להיפוך די"ל דווקא שם לפי שהי' הדבר ברצונה והשור לא הכריחה על כך וע"ש בתוס' ומשא"כ כאן בעושה עביר' בעצמו שמתחייב עלי' מיתת ב"ד שפיר הו"ל הורג את עצמו ואולם בפ"ק דמכות חשבי' למחויב מיתת ב"ד גברא קטילא רק אחר גמר דין אבל לא משעת המעשה וגם י"ל דאם לא יודן בחנק בפועל תו הא אינו חונק א"ע ותו גם סייף לא יתחייב וע"כ ההכרח שיודן בחנק ולא שייך כאן הך דמי שנתחייב שתי מיתות דנידון בחמורה כיון דכאן כל חיוב החמורה רק מפני דין הקלה תחלה דהוי לי' על ידה הורג את עצמו וא"כ הרי ההכרח שיודן בהקלה דו"ק מאוד ויש לדון עדיין בסברא זו ואין הגליון מספיק וגם לכאורה כל הקושי' טעות דהא לא התרו בו משום רציחת עצמו רק משום עבירת החנק וא"כ הא אינו מתחייב סייף ואולם בגוף הדבר אכתי איכא לספוקי אם יתרו בו באמת גם משום רציחת עצמו או בחבר למ"ד דא"צ התראה אם לא יתחייב אז סייף וכנ"ל וגם יל"ע לרש"י סנהדרין ס"ז א' ד"ה אמר לשנים ועוד בכ"ד דמשמע מדבריו דמסית א"צ התראה כלל משום דכתי' לא תחמול עמ"ש בגליון סנהדרין ח' ב' וא"כ משמע דכל עניי התראה רק מפאת והצילו העדה וע"כ במסית דכתי' לא תחמול ליכא חיוב הצלה ולכן א"צ התראה וא"כ י"ל גם לענייננו דכיון דאין החילוק רק בחומר המיתה מה דסייף יש בו צער יותר מחנק ע"כ לא שייך בזה חיוב הצלה כיון דבלא"ה הוא מת ואין כאן מידי דהצלה רק צער בלבד וע"כ תו מיתת הסייף מפאת רציחה אין צריכה התראה כלל כיון דאין כאן עניין הצלה וכל הצרכת התראה הא הוא רק מפאת הצלה וכנ"ל ועד"ז יש לספק ג"כ בעובר בשבת עביר' שיש בה חיוב מיתת ב"ד והתרו בו וקיבל עליו התראה אם לא יתחייב סקילה ע"ז עצמו משום נטילת נשמה כאילו הרג את עצמו והוי לי' מלאכת נטילת נשמה ויש לספק זה גם בעובר עבירת כרת בשבת אם אין מתחייב עלי' גם משום שבת משום מלאכת נטילת נשמה דכרת ג"כ קרוי נטילת נשמה כמבואר ברש"י סנהדרין מ"ב ב' ד"ה בנשמה ע"ש שכ' לישנא אחרינא נטילת נשמה דשוחט חוץ היינו חיוב כרת שמתחייב בשחיטה זו עכ"ל וכזה בזבחים ל"ג ב' מה מקדש דבר שיש בו נטילת נשמה דהיינו כרת ע"ש וע' סנהדרין פ"א ב' דקרינן לכרת קטלא ומה שממיתין אותו בידי אדם נחשב רק קירוב קטלע עש"ה ואולם באמת נ' דחשוב בכ"ז רק גרם ולא חשיב רציחה לעניין רציחת עצמו וכן לעניין מלאכה בשבת ה"ל רק גרם נטילת נשמה וגרמא שרי בשבת כמבואר בשבת ק"כ ב' ובאתי רק להעיר:

א"כ לא שבקית כו'. נ"ב ע' שו"ת הרא"ש כלל ס"ד אות ה' וע' ירושלמי בפרקין ה"ו ובמראה הפנים ד"ה מעידין וע' ירושלמי שבועות פ"ד ה"ה ובמראה הפנים ד"ה הרגת:

לא שכיב כו'. נ"ב ע' אריכות בשאילת יעב"ץ סי' ע"ו ובשו"ת חיים שאל סי' כ"ב וסי' כ"ג ועוד שם סי' צ"ב אות ב' ובשו"ת חות יאיר סי' קצ"ה ובשו"ת שבות יעקב סי' קנ"ט:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף