ברית משה/לא תעשה/רכז
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
אעריכה
צוה (א) הקב"ה שלא ישובו ישראל למצרים כו'. אזהרה זו נכפלה ג' פעמים בתורה בפ' בשלח פי"ד פי"ג כי כאשר ראיתם את מצרים היום לא תוסיפו לראותם וגו' בפ' שופטים פי"ז פט"ז לא תוסיפון לשוב בדרך הזה עוד ובפ' תבא פכ"ח פס"ח והשיבך ד' מצרים באניות בדרך אשר אמרתי לך לא תוסיף עוד לראותה וכ"כ המכילתא בשלח פ"ב וז"ל בשלשה מקומות הזהיר המקום לישראל שלא לחזור למצרים שנ' כי כאשר ראיתם וגו' ואומר לא תוסיפו לשוב בדרך הזה עוד ואומר בדרך אשר אמרתי לך לא תוסיף עוד לראותה בשלשתם חזרו שם ובשלשתם נפלו כו' עכ"ל וכן איתא בירושלמי סוכה פ"ה סוף הלכה א' אבל לענין עיקר אזהרה כל המוני מצות ז"ל נקטו את הפסוק דפ' שופטים כמו שנקט רבינו הסה"מ מל"ת מ"ו היראים סי' ש"ג החינוך העי"מ האה"מ מצ' ת"ק הזוה"ר מל"ת קפ"ו אות ע' הפוע"צ מל"ת רצ"ה המצה"ש ומהר"ש מצ' תק"ג הדה"מ שער ב' פמ"ט המעיי"ח דף קע"ג ע"ב אות ל"א וזה באמת טעמא בעי דמדוע לא נקטו את הפסוק דפ' בשלח שהוא מקודם. ונ"ל בס"ד ליתן טעם לשבח בהקדים מדק"ל עוד מסוכה דף נ"א ע"ב דאיתא שם מי שלא ראה דיופלוסטון של אלכסנדריא של מצרים לא ראה בכבודן של ישראל כו' אמר אביי וכולהו קטלינהו אלכסנדרוס מוקדן מ"ט איענשו משום דעברי אהאי קרא לא תוסיפון לשוב בדרך הזה עוד ואינהו הדור אתו וכתב המרש"א בח"א שם וז"ל לא תוסיפון לשוב בדרך וגו' היינו קרא דפ' שופטים דההוא קרא משמע צווי רק לא ירבה וגו' ולא ישוב וגו' ולא תוסיפו וגו' אבל קרא דלקמיה בפ' בשלח כי אשר ראיתם וגו' לא תוסיפו לראותם עוד וגו' לא משמע צווי אלא ספור דברים בגרולתן ממצרים מיהו בירושלמי מייתי נמי האי קרא דפ' בשלח שעברו עליו ונראה משום דמההוא קרא דפ' שופטים מוכח אהאי קרא דע' בשלח דהוא נמי צווי דכתיב וד' אמר לכם לא תוסיפון וגו' דהיינו שא"ל במצרים לא תוסיפו לראותם עוד וגו' כו' עכ"ל והא דלא דיבר המרש"א גם יופסוק דפ' תבא י"ל כיון דהגמ' באמת גם על הפסוק זה כיוון כמובן, עכ"פ זה מוכח מהמרש"א בפי' דהגמ' סוכה ל"ס כהירושלמי והמכילתא הנ"ל אלא סובר' דהפסוק דפ' בשלח אינו צווי וא"כ לכאורה ק"ל היכי כתבו הסה"מ והחינוך והזוהר הרקיע סי' הנ"ל כהירושלמי והמכילתא נגד הגמ' דילן אעכצ"ל דהם סברו דהגמ' דילן באמת לא חולקת על הירושלמי והמכילתא ומה שלא נקטה הגמ' גם את הפסוק דפ' בשלח י"ל כיון דלא ידעינן דהפסוק דפ' בשלח הוי ג"כ צווי אלא מחמת הפסוק דפ' שופטים כמ"ש המרש"א אליבא דהירושלמי ע"כ לא נקט הגמ' אלא את עיקר הקרא המורה על הציוי כמובן וא"כ י"ל דמטעם זה גופא נקטו כל המוני מצות הנ"ל ג"כ את הפסוק דפ' שופטים כהגמ' דסוכה ודו"ק:
בעריכה
ויש (ב) תימא על כמה קהילות השוכנים שם וגם רבינו משה כו', לכאורה יש לדקדק מדוע התחיל רבינו לתרץ את הרמב"ם דוקא וכתב ושמא טעמו כו' מדוע לא כלל בתירץ זה גם את הקהילות והול"ל ושמא טעמם ואי"ל דהפשט ברבינו דמתחלה הקשה על הקהילות אלא כיון דעל הקהילות י"ל דסברו כמ"ש הר' בחיי ז"ל פ' שופטים פי"ז פט"ז דהמל"ת זו אינה צווי לדורות אלא לשעתה עי"ש ותראה דבזה באמת מתרץ הרב"ח את הקהילות וכיון די"ל על הקהילות דסברו כהרב"ח ע"כ הקשה רבינו אח"כ על הרמב"ם דעל הרמב"ם ל"ל דסובר כרב"ח כיון דמנה אה המל"ת זו בין המצות ומצוה שאינה נוהגת לדורות כתב בסה"מ שרש ג' שאין למנות בין התרי"ג מצות וכיון דלא קשה אלא על הרמב"ם ע"כ לא כתב רבינו אח"כ אלא ושמא טעמו כו', דזה באמת אא"ל דאי הוה באמת הפשט ברבינו כך אז הי' צ"ל דמ"ש רבינו אח"כ אמנם מצינו כו' דכוונתו בזה לסתור את טעמו שכ' מתחלה אליבא דהרמב"ם וגם את זה הי' צ"ל דמ"ש רבינו אח"כ ואין טעם להתיר כו' ג"כ לא כתב אלא אליבא דהרמב"ם וממילא הי' מוכח מרבינו דסובר דליכא למימר אליבא דהרמב"ם טעם אחר אלא טעמו של הר"א ממיץ ועל זה הי' קשה לי על רבינו קושי' גדולה דהיאך נקט בקיצור הסמ"ג שלו לחלוטין את תירוצו ושמא טעמו כו' שסתר בחיבורו כאן ועוד הי' ק"ל דהיאך סתר באמנם מצינו כו' את טעמו כו' שכ' מקודם נהי דרבינו לעצמו ל"ס כר"ע אבל היאך כתב אליבא דהרמב"ם כן הלא הרמב"ם הל' א"ב פי"ב הלכ"ה באמת פסק כר"ע דגם מצרים בילבל סנחרב וא"כ אליבא דהרמב"ם באמת שפיר י"ל כטעמו כו' שכ' וכמו שבאמת נקט רבינו בקיצור הסמ"ג שלו לחלוטין אליבא דהרמב"ם את התירוץ זה, אעכצ"ל הפשט ברבינו דושמא טעמו כו' שייך עוד על הקושיא דמתחלה הקשה על הקהילות ואח"כ הקשה על הרמב"ם וקאמר ושמא טעמו כו' כוונתו דלהרמב"ם לשיטתו י"ל דפסק כר"ע אמנם מצינו כו' כלומר כיון דמוכח מהתוספתא דלא בילבל סנחרב את מצרים לעולם א"כ עדיין נשאר' הקושיא על הקהילות וע"ז כתב אח"כ לתרץ על הקהילות דסברו כר"א ממיץ אבל אליבא דהרמב"ם באמ' סובר רבינו כתירוצו הא' וע"כ כתב שפיר אליבא דהרמב"ם בקיצור הסמ"ג שלו לחלוטין כתירוצו הא' ודו"ק:
אבל גם לפי פשט זה עדיין ק"ל על רבינו חדא היכי כתב על הקהילות ואין טעם להתיר כו' הלא י"ל דהקהילות ג"כ סברו כהרמב"ם דהלכה כר"ע ואז באמת י"ל גם אליבא דהקהילות כמו שתירץ רבינו אליבא דהרמב"ם ועוד מדוע לא נקט רבינו גם בקיצור הסמ"ג שלו את תירוצו של ר"א ממיץ כיון דתירוץ זה מספיק גם על הקהילות אעכצ"ל דבקיצור הסמ"ג שלו סובר דהתירוץ שכ' על הרמב"ם מספיק גם על הקהילו' כיון די"ל דהקהילות ג"כ סברו כהרמב"ם דהלכה כר"ע וזה סותר למה שסובר רבינו בחיבורו כאן כהנ"ל, ועוד ק"ל דהיאך יכלינן למימר דושמא טעמו כו' יהא תירוץ מספיק על הרמב"ם הלא חזינן דאע"ג דהרמב"ם פסק כר"ע אפ"ה פסק בהל' מלכים פ"ה הל"ז דאסור לדור במצרים והביא את הג' אזהרות הנ"ל על זה וא"כ אכתי על הרמב"ם לשיטתו נשאר' הקושיא דהיאך דר במצרים כיון דפסק בפי' שאסור לדור שם והקושיא זו גם על הגמי"י הל' מלכים שם אות ב' ק"ל שהעתיק לגמרי את לשון רבינו אלא תחת ושמא טעמו כתב וז"ל ול"ל שטעמו מפני שבא סנחרב ובלבל את העולם כו' וק"ל עליו בתרתי חדא דהיאך סתר את התירוץ זה במה דכתב ולא פסקינן כר"ע הלא באמת פסק כר"ע כהנ"ל ועוד ק"ל דמדבריו נראה דאי הי' באמת הלכה כר"ע אז שפיר הי' יכלינן לתרץ אליבא דהרמב"ם כמו שרצה לתרץ הלא אפי' כשהי' הלכה כר"ע ג"כ עדיין נשאר' הקושיא על הרמב"ם דהיאך דר במצרים כיון דפסק בפי' בהל' מלכים דאסור לדור שם, ואי קשיא היאך באמת יכול לפסוק הרמב"ם דאסור לדור במצרים כיון דפסק כר"ע דע דכבר הקשה הצדה לדרך את הקושיא זו מובא במרכבת המשנה על המכילתא הנ"ל מחודש א' עי"ש מה שתירץ ולי"נ בס"ד די"ל דהרמב"ם סובר דהתורה קפדה על המקום ולא על המצריים דוקא כמובן ועוד אפי' כשהי' נשאר על הרמב"ם קושיית הבעל צדה לדרך עדיין לא הרווחנו בזה אליבא דרבינו והגמי"י כלום כיון דכ' הרמב"ם בהל' מלכים בפי' דאסור לדור במצרים אף בזמה"ז סוף דבר דברי רבינו והגמי"י תמוהים לי מאד ולא זכיתי בעוה"ר להבינם וד' יאיר עינינו בתורתו הקדושה, ועי' בריב"א ובמזרחי פ' שופטים פי"ז פט"ז שהעתיקו את לשון רבינו לגמרי ופליאה לי שלא דברו כלום מזה וגם עי' בט"ז עה"ת שם דסובר בכוונת רבינו דמ"ש לתרץ עם הר"א ממיץ כוונתו לתרץ בזה גם אליבא דהרמב"ם אבל גם על זה ק"ל כיון דמקיצור הסמ"ג שלו מוכח בפי' דלא כהט"ז מדלא הביא רבינו שם אלא את תירוצו הא' שכ' אליבא דהרמב"ם כהנ"ל וצ"ע:
געריכה
ואין (ג) טעם להתיר אם לא נפרש כהפי' הר"א ממיץ כו'. נראה מרבינו דפירושו של הר"א ממיץ הי' לו דוחק ולכאורה מדוע הי' לו דוחק הלא פי' נכון היא מאד כמ"ש המזרחי הנ"ל אבל ראיתי בנר מצוה סי' י"א אות כ"א שהביא בשם שבות יעקב שהקשה על הר"א ממיץ ממקרא מלא האמור בתוכחות פ' תבא והשיבך השם מצרים באניות בדרך אשר אמרתי לך לא תוסיף לראותה והלא ישראל לא באו באניות ועם כל זה אומר שצוום שלא יוסיפו עור לראותה הגם שילכו למצרים דרך ים וע"כ תירץ שהנכון שהרמב"ם לא ירד להשתקע אלא לסחורה אבל הנ"מ המליץ בעד ר"א ממי"ץ שמפרש את הקרא זה כמ"ש האבראבנאל שזה שאמר הכתוב בדרך אשר אמרתי לך לא תוסיף עוד לראותה בא לתת טעם למה אמר והשיבך השם מצרים באניות לזה השיב בעבור שאמרתי לך לא תוסיף לראות אותו הדרך שהי' ביבשה בעבור זה אני אומר שתשובו שמה באניות' וא"כ י"ל דלרבינו לא הי' ניחא תירוצו של הנ"מ וע"כ מחמת קושיית השבות יעקב הי' לו דוחק פירושו של הר"א ממיץ ומה שצוה הנ"מ שם לעי' בתש' הרמב"ם פאר הדור סי' קמ"ג נ"ל דכוונתו על מ"ש הרמב"ם שם וז"ל אני שוכן במצרים כו' ומדלא כתב אני דר במצרים יש להוכיח כמ"ש השבות יעקב דלא ירד להשתקע שם, ועי' במרש"ל בביאורו כאן שמתרץ את הקהילות ואת הרמב"ם דהקרא לא הזהיר אלא בעת שהיו ישראל בנים של מקום הקב"ה רצה שיהיו לו עבדים ולא עבדים למצרים אבל האידנא בלא"ה אנו בגלות לא קפיד קרא עד שיקבץ אותם מד' כנפות הארץ בב"א וכן תירץ כנה"ג או"ח בהחידושים שכ' שם על הרמב"ם הל' מלכים פ"ה אבל לא זכיתי להבין את תירוצם כיון דלפי דבריהם הי' לו להרמב"ם לכתוב את החילוק זה בהל' מלכים שם ובאמת מהרמב"ם לא נראה שום חילוק בין בזמה"ז לבזמן המקדש:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |