בית מאיר/אורח חיים/שמט

בית מאיר ‏ אורח חיים שמט

סעיף ה' ואפילו בכרמלית. זה מדעת הב"י ז"ל עצמו שהוציא הכי (כל מה שכתב מן תיבה זו ממה עד לסוף הסימן הם דברי עצמו) ממה דגרסי' בפרק כירה וכו' עד לבסוף וכתבו תוס' דלהוליך פחות מד"א אפילו בה"ש נמי גזרו ולומד מזה אף דקיי"ל כל שהוא משום שבות לא גזרו בה"ש ה"ה כרמלית אף דשאר שבותין שרי כדקיי"ל כרבא מ"מ שבות זה חמור ואסור ומ"ש הב"י וכ"כ הכל בו לא קאי אלא על מה שהביא בשם ר"י דהיתר דפחות מד"א אינו אלא ביושב בנתיים ולא בעומד ור"ל עומד לכתף שזה איתא נמי בכל בו דף כ"ח ע"ב דז"ל הוליך חפץ פ"פ מד"א אפילו כל היום מותר בד"א כשעמד לנוח אבל עמד לתקן המשא שעליו חייב כמי שהלך עד ד' אמות השניות והא"ע לא עיין בהכ"ב וכתב דהכ"ב איירי ברה"י ולא הוא אלא דאדרבא הכ"ב משוה היתר דפחות מד"א עם היתר דסעיף ג' ובשניהם כתב דמותר כנ"ל אפילו לכתחילה:

והאמת כי תמה אני על הכ"ב מן הסוגיית שמביא הב"י שמבואר להדיא לאיסור לכל הפחות בר"ה. ועל הש"ע איפכא קשיא לו אם ההיתר של חבירו לחבירו יהא מותר אף לדבר הרשות כדפי' סעיף ג' ופחות פחות יהא אסור אפילו בכרמלית א"כ למה השוה אותן הרמב"ם וש"ע בסי' ש"א גבי תפילין ולכל הפחות הי' להם אף שם להתנות שאם יש אתו אחרים שעדיף ע"י נתינה לחבירו ואולם הראב"ד באמת כתב אף על ההיתר דחבירו לחבירו כל זה לא התירו אלא במקום הדחק וצ"ע ומעתה מ"ש הא"ע נמי דיש תקנה להולכת תינוק למול מרה"י לכרמלית ע"י זה עוקר וזה מניח ליתא ל"מ לדעת האחרונים שם אלא אפילו לדעתי שם הא שבות דע"י זה עוקר וזה מניח נמי מבואר בתוס' דף ל"ג בעירובין ובהרא"ש שם דמודה נמי רבי דאפילו בה"ש אסור ולדעת הב"י דמדמה כרמלית לבה"ש ממילא אף זה בכרמלית נמי אסור [אך עיין תשו' ע"ה סי' ק"ד] [ודע שאין ללמוד שום צד היתר בתינוק למולו מכח קושי' תוס' ריש ר"א דמילה מצד חי נושא את עצמו דהתוס' לא הקשו אלא דיתירו התינוק ולא ליהוי כפות משא"כ לדידן להוציא התינוק מכותל דגרע מכפות פשיטא דלא שייך כלל חי נושא את עצמו] ומ"ש הא"ע מ"מ כאן בעסק מצוה כיון דפחות פחות מד"א שרינן לכתחילה דהוא שבות חמור דאפילו בה"ש אסור וכו' נעלם ממנו דשבות דזה עוקר וזה מניח דכותי' הוא כנ"ל ומ"ש כיון דפחות פחות מד"א שרינן לכתחילה וא"כ עדיין יוכל לומר נהי דמדין ק"ו לא אתי מ"מ אתי בבנין אב אבל לענ"ד חלה בזה תניא בדלא תניא כי מה שנוהגין היינו כדכתב הט"ז נושאין אותה ע"י הושטה מאחד לחבירו בפחות מד"א ומ"ש הט"ז לבסוף ואח"כ יטלטלוהו ישראל בפחות פחות מד"א לדעתי נמי ר"ל ע"י חבירו לחבירו קורא אותן נמי פחות פחות יען שכל אחד אינו נושא ד"א בפעם אחד אבל להתיר לאחד פחות פחות מד"א לענ"ד שבות חמור כזה אף בעסק מצוה זו לא התירו כי מה כולו האי ליזלו המתעסקים בהמצוה לביתו של תינוק למולו שם כדעבדינן בחורף וכה"ג השבות דזה עוקר וזה מניח נמי לענ"ד דאסור ומ"ש הא"ע ותו דהא התוס' וכו' לקמן נדבר בו:

אמנם התיקון דעמידת כלי ודאי נכון אמנם מה שמסיים דלחלופי מכרמלית דרך מ"פ לרה"י שרי וזה לא אזיל אלא להיש מתירין שבסי' שמ"ו סוף סעיף א' וגם דוקא להי"א שבסי' שמ"ה סס"ז והוא היתר דחוק (ויותר יש לענ"ד למיעבד שזה המניח התינוק מהבית על הכלי שלפני הבית ילך לו ואחר יבא ליקחנו מן הכלי וכן יעשו לפני הבהכ"נ שאחד יניחנו על הכלי ואחר יקחנו ויביאנו משם לבהכ"נ דזה לענ"ד לכ"ע שרי ואפילו אם גם לנו דין ר"ה ועיין סי' שמ"ו ס"א ועיין לעיל שמ"ו ששגיתי בזה]:

והנה קבלתי איגרת מהרב הגדול מו"ה עקיבא אבד"קק פ"ל כתב לי בל' זה ובההוא ענינא חידוש בעיני במה דטרחו האחרונים הט"ז ס"ס שמ"ט והא"ע שם למצוא תקנה להיתר טלטול תינוק למול בבה"נ בעיר שאין שם עירוב ולא הזהירו דמ"מ אם מפתח בהכ"נ לכסא של אלי' יותר מד"א שאין לאדם א' להוליכו לשם כיון דשבת בתוך הבית ואף בבהכ"נ יש לדון להקל ע"י המ"א סי' שס"ו סק"י עכ"פ אם מלין בבית כדרך בימות החורף בודאי ראוי ליזהר בזה על זה השיבותי לו בלשון זה א"י אנה מצא דאם אדם נכנס מביתו לבית חבירו בלא עירוב ומלבושיו עליו והפשיטן בבית חבירו שיהי' אסורין בטלטול חוץ לד"א זה לא מצינן אלא בחצר של רבים שלא עירבו שגזרו חכמים על הטלטול חוץ לד"א משום לתא דר"ה אבל בבית של יחיד נהי שאסרו הטלטול מרשותו לרשות חבירו משום לתא דרה"י ור"ה דשני רשיות הן אבל הטלטול ברה"י גמור מה"ת איסורו ובודאי שרי וה"ה לתינוק זה וע"כ לא דברו בבהכ"נ אלא כי היכי דלא תיהוי כחצר דרבים אבל בבית של יחיד לא ס"ד שהרי זה שבא לביתו אורח הוא ואינו אוסר:

לזה השיב לי מה שכתב מעכ"ת דלא מצינן דכלים ששבתו בחצר שהובאו בהיתר לחצר אחר שיהיו שם אסורים לטלטל באמת כך הי' הדבר פשוט אצלי בלמדי מס' עירובין בעה"י וכעת אין בזכרוני אם הוצאתי כן בהכרח או מסברא. ואך כעת רואה אני שהדבר מפורש כן בא"ע סי' שס"ג בסוף ס"ג בסוף דבריו במ"ש אם המשקים היו עומדים וכו' לזה חזר והשבתי לו שיעיין במס' שבת דף ק"ל ע"ב ברש"י ד"ה מה חצר וכו' מותר לטלטל בכולה מה שנמצא בתוכה או בגדיו שהוציאן מן הבית לתוכו דרך מלבוש פושטן ומטלטלן בכולה לדברי הכל ומ"ש לי מר שמצא בא"ע סי' שס"ו הספר אין בידי כעת לעיין בו ואף אם באולי יביא שם ראי' מקדמון שחולק ואוסר יוכל להיות בחצר דרבים שאינו מעורב אבל בבית דיחיד לענ"ד לא ס"ד דשום אדם:

תו כתבתי לו אז בלשון זה מה שכתבתי למר מכבר במה שהמציא המ"א בסי' שע"ה והת"ש בסי' שנ"ה שהרעי שבגוף האדם חשובה כלים ששבתו תוך הבית שאין דעתי נוחה כלל בסברא כזו מפני שבטלה לגבי הגוף מצאתי ת"ל בתוס' עירובין דף כ' תוך ד"ה לא יעמוד כתבו ועוד נראה לפרש וכו' משום דמבטלי אגב גופא וגדולה מזה מצאתי ברש"י עירובין דף ד' ד"ה הי' לובש דאפילו כלים שאדם לובש בטלים לגבי הגוף ומזה מסתביר לי מה דנאמר בעירובין צ"א משכחת לה בכומתא וסודרא ולא בפשוט משכחת לה בהוציאן דרך מלבוש אלא משום דכומתא וסודרא מיד שהאדם בא לתוך ביתו דרכן לפשטן וכשרוצה לצאת הוא דלובשן ולהכי מקרי כלים ששבתו כדפרש"י בכומתא וסודרא דרא ששבתו בתוך הבית משא"כ דרך משל כלים שהי' לבוש בכניסת שבת ובלילה הוציאן נמי דרך מלבוש בלא פשיטה בנתיים ושוב בהחצר פושטן אין ה"נ דמותרים לטלטל שם דלא מקרי כלל במה דהוי עליו דרך מלבוש בהיותו בבית כלים ששבתו תוך הבית מפני שבטלים לגבי גופא עכ"ל וע"ז עדן לא השיב:

ובתוך אותן ימים חזרתו על מס' עירובין כתבתי אמנם דעת רש"י הנ"ל דמס' שבת דף ק"ל תמוה לי שהרי איתא עירובין ע"ו ע"ב אין בו ד' מאי אמר רב אויר שתי רשויות שולטת בו לא יזיז בו אפילו מלא נימא ופרש"י רשות שתי החצירות שולטת בו ואוסרן על זה ובהריטב"א מבאר יותר דהוי כמוציא מחצר לחצר ורב לטעמי' דאיירי בשערבו ולהכי גוזר אף לר"ש אף בכלים ששבתו על גבו אטו כלים ששבתו בבית [וזה נמי לשון הרב רבינו יונתן ולא דמי לבקעה או לר"ה דמותר לטלטל חפץ מתחילת ד' לסוף ד' דהתם כל אותם פחות מד' אמות חדא רשותא הוא והכא רשות ראובן ושמעון שולט בכל טפח אבל כשרוחב הכותל ד' אין רשות אחד מהן שולט בו והוא הוי רה"י בלא בעלים שמותר לטלטל בכולו עכ"ל ואפשר משום דגבוה י' לא ניחא תשמישייהו ולהכי חשוב כבלא בעלים] הרי מבואר דלכ"ע כלים ששבתו אף דבאו דרך היתר להחצר שלפני הבית ואינו מעורב כגון דרך מלבוש או ע"י גוי דאסור להזיזו אפי' כמלא נימא שהרי בחצר זה רשות הבתים שולטים בו וכל פורתא ופורתא הוי כמוציא מחצר לחצר כלים ששבתו בבית וק"ו הוא משם וע"כ לא פליג ר"י אלא משום דאין בו ד' ומקום פטור הוא אבל בחצר תמה אני אם יש מי שפליג על סברת רב דרשות שני בני אדם שולטת בו לא יהא חשוב כשני חצירות לענין כלים ששבתו תוך הבית ואין בידי ליישב אלא על פי סברא הנ"ל שהוצאתי מדעתי דמלבושי' שהאדם לובש בטלים לגבו וכנ"ל ואילו מ"ש רש"י ז"ל הנ"ל או בגדיו וכו' ר"ל מלבושים כאלו שלא כדרך כומתא וסודרא אלא שלא היו מופשטים כלל כך עלה בדעתי ליישב רש"י ז"ל מתמיהתי:

אמנם שוב מצאתי בתוס' עירובין צ"א ע"ב ד"ה וכלים להדיא פי' בכל החצירות דאי באותו חצר ותו לא אפילו שבתו בבית נמי ומיירי לרב כשלא ערבו חצירות עם בתים הרי להדיא כמשמעות הפשוט דרש"י הנ"ל אפילו כלים ששבתו ממש בבית נמי שרו לרב וזה א"י ליישב וגם א"י מה דחקם לפי' זה נהי דבתירוץ הגמרא שם דהחכמים איירי בעירבו בתים עם חצר דאז ודאי מוכרח דמה דקתני וכלים ששבתו בחצר מותר לטלטלן בחצר ע"כ לחצר אחר דאי באותו חצר פשיטא דאפילו שבתו בבית שרי שהרי עירבו אבל לרב דאיירי בלא ערבו אדרבא משמע בפשוט שמותרין בחצר היינו באותו חצר וגם בחצר אחר דאילו כלים ששבתו בבית אף באותו חצר אסור אם באו לשם דרך מלבוש משום סברת רב עצמו דכל פורתא ופורתא חשוב כמחצר לחצר וצ"ע רב ולהכי כהיום יום ג' כ"ו מנחם תקנ"ט שאלתי לו הספר א"ע לעיין בו ומצאתי בו ת"ל בשם עה"ק ש"ג דין ב' וז"ל כלים ששבתו בבית שיצאו לחצר שלא עירבה עמהם אסור לטלטל אלא ד' אמות עכ"ל הרי להדיא שחולק על תוספות ומשמעות פרש"י הנ"ל אבל תימא לי אילו יצא לו דינו מדברי רב הנ"ל כדתמהתי על התוס' א"י מה שדקדק אלא ד"א הא רב אפי' כמלא נימא אוסר מטעם הריטב"א כנ"ל וצ"ע בגוף ספר עה"ק צר לי שאיני בידי ובלא עיין תוכו יראה לי על כורחי דלא סובר טעמא דרב כהריטב"א ואפשר דלא ניחא לו בו משום שהרי בר"ה גמור מותר לטלטל תוך ד"א אפילו מדרבנן) אלא בפשוט דלגבי כלים ששבתו בבית נתנו החכמים בגזירתם על חצר שלא עירבו דין רה"ר שאסור חוץ לד"א ולשון רב אפילו כמלא נימא אפשר סובר שהוא ל"ד אלא ר"ל כמלא נימא חוץ לד"א ודוחק וצ"ע יהי' איך שיהי' נלענ"ד פשוט וברור שמה שכתב הא"ע שם ועפ"ז יש להזהיר אותן שקונים משקים בשבת ע"י גוי שמביאן מחצר אחר שלא עירב עמהם אע"פ שהובא כבר לביתם אסורין בטלטול בביתו כ"א בתוך ד"א הוא לענ"ד טעות גמור כי מה ענין בית של יחיד לחצר שלא עירב בין לטעם הריטב"א הנ"ל ובין למשמעות טעמו שנתנו החכמים עליו דין רה"ר היינו בחצר שלא עירב שרשות רבים שם ושייך לתא דר"ה אבל בבית מה ענין לחלק ברה"י גמור בין תוך ד"א לחוץ ד"א ובודאי היתר גמור הוא ודוק:

ובזה אין צורך נמי למה שכתב לו החכם הרב הנ"ל שי' באיגרת די"ט אדר תקנ"ט בלשון זה ובזה הסברתי לי דברי הש"ס עירובין פ"ז ע"ב והא ר"י ברשויות דרבנן נמי אמר ולכאורה תמוה דמה בכך דאפסקי' מ"פ ולית כאן איסור הוצאה מרשות לרשות חבירו הא מ"מ כשמורידין מהכותל לחצר אסורים כמו כומתא וסודרא ופירשתי לי דפרכת הש"ס דכל דלית כאן איסור הוצאה מרשות לרשות כיון דאפסקי' מ"פ שוב רשאי לטלטל תוך ד"א עכ"ל ולפ"ר אף דדבריו עולים בשטת עה"ק הנ"ל מ"מ אינם עולים לשטת הריטב"א דלדידי' כמלא נימא דדוקא כנ"ל אבל באמת אפילו ריח קושי' אין בזה דשם כיון דהחצירות כל אחד עם בתיהם שוב כל החצר עם הבתים חשוב רשות אחד והוי כמו כומתא וסודרא שבא לבית דלכ"ע שרי לטלטולי בכל הבית אף ששבתו בבית אחר ולא נתערב עם הבית ששבתו וכל זה ברור כשמש. אח"כ כל הנ"ל כתבתי גם כן להרב שי' הנ"ל ולא השיב לי מאומה על כל הנ"ל ושתיקה כהודאה דמי':

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

· הבא >

מעבר לתחילת הדף