ביאור רי"פ פערלא על ספר המצוות לרס"ג/עונש/ס

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

ביאור רי"פ פערלא על ספר המצוות לרס"ג עונש ס

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

ופרוע. מבלי רחוץ ידים ופעמים. כבר ביארנו לעיל (לאוין רכ"ד רכ"ה) דלדעת רבינו הגאון ז"ל אין פרוע ראש במיתה אלא מהלכה לממ"ס. כמתבאר בסוגיא דפ"ב דתענית (י"ז ע"ב). ואתא יחזקאל ואסמכה אקרא. וקרא דראשיכם אל תפרעו ולא תמותו. לא נאמר אלא לשעה ולא לדורות. ולא כדעת הבה"ג והרמב"ם ז"ל וסייעתם. וכן דעת הרמב"ן ז"ל בסה"מ (לאוין קס"ג) ובשאר דוכתי. וכן דעת הר"ן ז"ל (בחי' פ"ב דסנהדרין כ"ב ע"ב) ושאר ראשונים וכמשכ"ל. (שם עיי"ש). ואזהרה ליכא בזה לדעת רבינו הגאון ז"ל שלא נאמרה הלכה אלא למיתה ולמצוה להב"ד להלקותו כשאר חייבי מיתה בידי שמים דקא חשיב בברייתא שם. וכמו שביארנו שם. ומיהו בכהן גדול יש בה אזהרה לדורות. ומנאה רבינו הגאון ז"ל (לעיל לאוין רכ"ד) עיי"ש מה שביארנו בזה. ושלא רחוץ ידים ורגלים הוא במיתה בידי שמים מדאורייתא. מדכתיב בבאם אל אהל מועד ירחצו מים ולא ימותו וגו' ורחצו ידיהם ורגליהם ולא ימותו וגו' (פרשת תשא). ורבינו הגאון כתב פעמים במקום רגלים משום החרוז. וס"ל דפעמים היינו רגלים. וכדעת הראב"ע ז"ל (פרשת תרומה). ושלא כדעת הרמב"ן ז"ל שם שכתב דאין פעם רגל. אבל הוא רק שם הפסיעה. כמו מה יפו פעמיך. פסיעותיך. וכ"כ הר"ש פרחון ז"ל (במחברת הערוך. ערך פעם) דפעמים היינו רגלים. והביא ראיה לזה ממה שנאמר שלש פעמים. ונאמר ג"כ שלש רגלים עיי"ש. וכן מבואר בגמרא (פ"ק דחגיגה ג' ע"א) דאמרינן התם אמר רבי תנחום חיגר ברגלו אחת פטור מן הראי' שנאמר רגלים. ופרכינן והא רגלים מיבעי ליה פרט לבעלי קבין. ומשני ההוא מפעמים נפקא. דתניא פעמים אין פעמים אלא רגלים. וכן הוא אומר תרמסנה רגל רגלי עני פעמי דלים. ואומר מה יפו פעמיך בנעלים עיי"ש. וזהו כדברי רבינו הגאון והראב"ע והר"ש פרחון ז"ל. והנה כבר ביארנו (בפתיחה סי' ז') דברחיצת ידים ורגלים לא אשכחן בהדיא בקרא אלא עשה. ומנאה רבינו הגאון ז"ל לעיל (עשין קכ"ז) עיי"ש. אלא שיש מקום לדון דאזהרת לאו נמי אית בה. דנפק"ל בגז"ש דחוקה חוקה ממחוסר בגדים. כי היכי דילפינן להו מהדדי לענין דעבודתו פסולה. וזו היא דעת הרמ"ה ז"ל והסמ"ג. וכן ע"כ דעת הבה"ג לפי מה שהבין הרמב"ן ז"ל בכוונתו במנין העונשין. וכמו שביארנו שם בארוכה עיי"ש. ואמנם מדברי רבינו הגאון ז"ל לא מצאתי הכרע בזה כמאן ס"ל. דממה שלא מנה אזהרה זו אין ראיה דס"ל דאין בזה לאו. דלפי שיטתו אין למנותו כיון דלא נפיק אלא מגז"ש. וגם לאידך גיסא ממה שמנה ענשו במנין העונשין אין הכרע לומר דס"ל שיש בו לאו לפי שיטתו במנין העונשין. וכמו שנתבאר בפתיחתנו שם עיי"ש:

והנה מלשון רבינו הגאון ז"ל כאן מתבאר דס"ל דליכא מיתה בידי שמים בשלא רחוץ ידים ורגלים אלא כששימש דוקא. אבל על ביאה ריקנית בשום ענין ליכא מיתה אפי' כשנכנס להיכל. וכדעת הרמב"ן ז"ל (לאוין ע"ג). וזו היא ג"כ דעת הראב"ד ז"ל בפירושו לספרא (ס' שמיני פרשה א') עיי"ש. ולדברי הרמב"ן ז"ל שם מבואר כן בספרא שם. וכ"כ הרמב"ן ז"ל עוד (בנמוקיו עה"ת פ' שמיני) עיי"ש. אבל לפי הגירסא שלפנינו אין הכרח משם כלל. והראב"ד ז"ל שם כתב דגירסא זו היא עיקר עיי"ש. ומ"מ בעיקר דינא גם הראב"ד ז"ל הכי ס"ל וכמש"כ. וזו היא ג"כ דעת רש"י ז"ל (פרשת תשא) עיי"ש. והתוס' (פ"ק דיומא ה' ע"ב) ד"ה להביא וכו' דחו דבריו. והעלו דעל אהל מועד מיחייב אביאה ריקנית בלא עבודה מדכתיב בבואם אל אהל מועד ירחצו. ולא בעינן עבודה אלא בעזרה מדכתיב או בגשתם אל המזבח לשרת. והא דאמרינן (פ"ב דזבחים י"ט ע"ב) אי כתב רחמנא בבואם ולא כתיב בגשתם הוה אמינא אפי' אביאה ריקנית וכו'. דמשמע דלפי האמת לא מיחייב אביאה ריקנית. יש לומר דלא קאי אלא אמזבח. והכי פירושו אי כתב בבואם אל אהל מועד או אל המזבח ולא כתיב בגשתם. הוה אמינא דאפי' אמזבח מיחייב אביאה ריקנית. קמ"ל דאמזבח לא מיחייב אלא בעבודה. אבל אהיכל ודאי חייב מיתה בשלא רחוץ ידים ורגלים אפי' על ביאה ריקנית. והביאו שם ראיה לזה מהתוספתא (פ"א דכלים) דאיתא התם דאפי' כהן גדול שנכנס שלא רחוץ ידים ורגלים בין האולם ולמזבח מפצעין את מוחו. ומבואר דחייב מיתה אכניסה לחוד. ושלא כפירש"י עיי"ש. ובסו"פ הנשרפין (פ"ג ע"א) ד"ה ולא משום וכו' הכריחו התוס' ממתניתין דריש פרק בתרא דזבחים (קי"ב ע"ב) דתנן דהמסדר את השולחן והמטיב את הנרות לא מיחייב משום שלא רחוץ ידים ורגלים משום שאינה עבודה תמה. ותיפוק ליה דסידור השולחן והטבת הנרות שבהיכל מיחייב מיתה אפי' אביאה ריקנית. אלא ודאי אפי' בהיכל לא מיחייב אביאה ריקנית בלא עבודה. משום דלשרת אבבואם נמי קאי. ושוב הביאו מהתוספתא דכלים שם דקתני דפוצעין את מוחו בגיזרין. וע"כ חייב מיתה בידי שמים. וכדאמרינן לעיל (שם פ"ב ע"ב) מי איכא מידי דרחמנא פטרי' ואנן קטלינן ליה. וכתבו דשמא ההיא פליגא עיי"ש בדבריהם. וזו היא מסקנתם שם דהעיקר כדפירש"י דגם בהיכל לא מיחייב אביאה ריקנית. וכמש"כ שם ג"כ לקמן (ע"ב בד"ה אין בגדיהן וכו') עיי"ש. וכן העלה הר"ש משאנץ ז"ל (בפ"א דכלים מ"ט) ביותר ביאור. ואף ע"ג דהראיה שהביאו התוס' (סו"פ הנשרפין) ממתניתין דפרק בתרא דזבחים דחה שם. משום דאיכא למימר דנפק"מ לענין אם שגג בביאה והזיד בסידור השולחן והטבת הנרות. וכיו"ב אמרינן ביומא (נ"ג ע"א) כגון ששגג בביאה והזיד בהקטרה. מ"מ מסיק שם שכן מוכרח מסוגיא דפ"ב דזבחים שם. ומה שדחו התוס' (ביומא שם) ראיה זו דיש לומר דלא קאי אלא אמזבח וכמשכ"ל. דחה הר"ש ז"ל. וכתב וז"ל ומיהו עוד קשה דקאמרינן התם מ"ט דראב"ש. כלומר דאמר קידש ידיו ורגליו מתחלת עבודה אפי' מכאן עד עשרה ימים אינו צריך לקדש. דכתיב בבואם. כלומר דמשמע מתחלת ביאה. משמע בהדיא דבבואם אלשרת קאי עכ"ל עיי"ש. והיא ראיה מוכרחת. ודברי הריצב"א ז"ל שבתוס' (פ"ק דיומא שם) תמוהים אצלי בלא"ה. דנהי שתירץ דמאי דאמרינן התם אי כתב רחמנא בבואם ולא כתיב בגשתם ה"א אפי' אביאה ריקנית וכו'. דזה לא קאי אלא אמזבח וכמשכ"ל. מ"מ אכתי קשה מאי דקאמר התם לעיל ואידך. כלומר רבי דפליג עליה דראב"ש וקאמר דאם היה עומד ומקריב כל הלילה ע"ג המזבח לאורה טעון קידוש ידים ורגלים. משום דלינה מועלת בקידוש ידים ורגלים. הא כתיב בבואם (והרי זה לא יצא). ומשני אי כתיב בגשתם ולא כתיב בבואם. ה"א על כל גישה וגישה כתב רחמנא בבואם עיי"ש. והשתא אם איתא דבהיכל מיחייב גם על ביאה ריקנית מדכתיב בבואם אל אהל מועד ירחצו. כמש"כ הריצב"א ז"ל. א"כ היכי יתכן כלל דלכתוב רק בגשתם לחוד ולא לכתוב בבואם. הא איצטריך בבואם לחייב על ביאה ריקנית באהל מועד. ואי לא הוה כתיב אלא בגשתם ולא הוה כתיב בבואם. לא הוה מחייבינן גם באהל מועד אלא על עבודה. אלא ודאי ע"כ מוכרח מזה דקושטא דמילתא הוא דאין חילוק בזה בין מזבח להיכל. דגם בהיכל לא מיחייב אלא על עבודה. וגם קשה מאי קא משני אליבא דרבי אי הוה כתיב בגשתם ולא כתיב בבואם הוה אמינא על כל גישה וגישה כתב רחמנא בבואם. הרי השתא נמי דכתיב בבואם אכתי נימא דעל כל גישה וגישה טעון קידוש. והא דכתיב בבואם לא קאי אלא על אהל מועד. לחייב בו אף על ביאה ריקנית כמש"כ הריצב"א ז"ל. אלא ודאי ע"כ גם על אהל מועד לא מיחייב אלא בעבודה. וכמו שהוכיח הר"ש ז"ל:

וראיתי לקצת אחרונים שהרגישו בזה קצת. ורצו לומר בדעת הריצב"א ז"ל דלטעמי' אזיל דס"ל התם דבמחוסר בגדים גלי קרא דמיחייב בהיכל אף על ביאה ריקנית עיי"ש. וא"כ גם בשלא רחוץ ידים ורגלים כיון דגמרינן גז"ש דחוקה חוקה. גם בלא קרא דבבואם איכא למילף דמיחייב בהיכל על ביאה ריקנית מגזירה שוה דחוקה חוקה ממחוסר בגדים. אלא דהריצב"א כתב דגם מפשטי' דקרא דבבואם אל אהל מועד ירחצו וגו' משמע הכי. אבל גם בלא הך קרא נפק"ל הכי מגז"ש ממחוסר בגדים. ולכן בסוגיא דזבחים שם שפיר דריש קרא דבבואם לדרשא דהתם. משום דלביאה ריקנית לא איצטריך. דמגז"ש נפקא. אבל לדידי אין זה מספיק כלל. דמלבד דמדברי הריצב"א ז"ל שם לא משמע הכי כלל. שהרי לא רמז שם כלל על גז"ש דחוקה חוקה. ומבואר שם מדבריו דמגופי' דקרא שמעינן לה עיי"ש. בלא"ה אכתי הקושיא במקומה עומדת. דקאמר אי כתב רחמנא בגשתם ולא כתב בבואם וכו'. והשתא תיפוק ליה דבלא"ה אי אפשר דלכתוב בגשתם לחוד ולא לכתוב בבואם. דא"כ ה"א דלא מיחייב אביאה ריקנית אפי' בהיכל. דכיון דבהדיא כתיב בקרא לשרת. אתי קרא ומפיק מגז"ש. וגלי לן דלענין זה לית לן למילף מגז"ש ממחוסר בגדים. וממילא מבואר דגם קושיא שני' במקומה עומדת. דכיון דע"כ איצטריך למכתב בבואם כי היכי דלא נימא דקרא דלשרת מפיק מגזרה שוה דחוקה חוקה. א"כ אימא דקושטא דמילתא היא דעל כל גישה וגישה טעון קידוש. וקרא דבבואם לא קאי אלא על אהל מועד בלבד. אלא ודאי ע"כ מוכרח מזה דאין חילוק בזה בין היכל לעזרה. ולא מיחייב אביאה ריקנית אפי' בהיכל. וכמו שהכריחו הר"ש ז"ל והתוס' בסנהדרין שם מסוגיא דזבחים שם. וכן כתבו הסמ"ג (עשין קע"ה) והרא"ש ז"ל (בפירושו פ"א דכלים) שם. עוד הביא הר"ש ז"ל שם ראיה לזה מהתוספתא (ריש פ"א דכריתות). וגם הראיה שהביאו התוס' מהתוספתא דכלים דחה הר"ש ז"ל שם. והעלה דליכא שום ראיה משם לומר דמיחייב בהיכל אביאה ריקנית עיי"ש בדבריו. והשתא א"כ מבואר דלדעת רש"י והרמב"ם (פ"ה מהלכות ב"מ) והסמ"ג והראב"ד והר"ש משאנץ והרמב"ן והרא"ש ז"ל אין חילוק בין היכל לעזרה. ולעולם ליכא עונש מיתה בידי שמים בשלא רחוץ ידים ורגלים אלא כששימשו ולא על ביאה ריקנית. וכן דעת הרא"ם ז"ל (ביראים סי' שמ"ב) עיי"ש. וכן מתבאר מלשון הבה"ג במנין העונשין עיי"ש. וזו היא ג"כ דעת רבינו הגאון ז"ל כאן. דקאי על עורך שי דלעיל מיניה. ובכל הני ליכא עונש מיתה בידי שמים אלא בעבודה ולא על ביאה ריקנית:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.