ארץ חמדה/שמות/לב

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

ארץ חמדה שמות לב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

כח

(שמות לב כח)
ויפל מן העם כשלשת אלפי איש . בילקוט דורשי רשומות אמרו דיני נפשות בשלשים דכתיב שלש פעמים עדה. ונראה לבאר דאיתא ברש"י אותן שלש אלפים שנפלו בעגל היו נדונים בסייף משום דאז לא נאמרה סקילה ע"ש ולפי התנחומא שהי' אז ג"כ דין חנק וזבוח וקטור בסקילה אם תאמר זבוח בסקילה וקטור בסייף והשאר בחנק אם כן צריך שלשה בתי דינים ואז לא היו בתי דינים רק שבעים ולא יותר וכתיב ויפל ביום ההוא אם כן כולם נדונים ביום אחד ואין דנים שנים ביום א' וצ"ל דהיו מחלקין לכ"ג דדיני נפשות הותר אף בכ"ג אבל לפי דורשי רשומות ודאי לא היה באפשר משום דצריך שלשים לכל מיתה והי' צריך תשעים אבל יש להוכיח כסברת רש"י באמת ולא היה נודע אז דין סקילה וחנק משום לפי הגמ' דמברך השם הוא ע"ז ושקולין הם אם כן מדוע היה משה מסופק בדין מברך את השם כיון דהם שקולים. וצ"ל שגם בע"ז לא ידע עדיין איזה מיתה ומוכח כרש"י וצדקו דורשי רשומות דזה הפלוגתא קאי על מגדף דקרא בפ' בהעלותך בודאי מברך השם לא נפק מכלל מגדף דקרא. וא"ל איך יתכן לומר שמגדף דקרא היינו ע"ז. אם כן חטאו ישא דקאי על כרת למברך השם למאי אתי בשלמא בל"ז הא דקאי על מברך השם אבל השתא דע"ז ומברך שקולין אם כן אף אם עתה מוקי כריתות של מגדף קאי על ע"ז ממילא מוכח ג"כ מברך השם משום דשקולין הם ול"ל קרא יתירא כאשר יבואר הפלוגתא בפ' מי שהיה טמא דר"נ סבר מגדף לאו מברך השם רק עובד ע"ז ולכך כתיב כרת ובמברך ליכא כרת דילפינן גז"ש חטאו ישא דהתם מפסח ראשון עיי"ש ורבי סבר מגדף היינו מברך אם כן יש כרת מפורש גבי מברך ואיצטריך חטאו ישא להיות מילף להיפוך פסח שני שיהי' בכרת ממברך השם אם כן לרבי דסבר מגדף. היינו מברך השם ואצטריך משום פ"ש אם כן אף אם תאמר דשקולין איצטריך חטאו ישא לענין פסח שני. וא"ל אם כן ישאר קושית התוס' ל"ל בדרך רחוקה כיון דיש גבי פסח שני כרת אם כן הוה תשלומי דראשון ממילא פטור מר"ת לחיוב כיון שהיה רחוק כ"כ אף בשעת אכילה לא היה מה"ת לחייב בשלמא בל"ז הא כתירוץ התוס' דאצטריך משום דשני תשלומי דראשון כר"ן דזה בזה תלוי אבל השתא דכיון דחייב כרת על שני ממילא לא הוה תשלומי דראשון ול"ל קרא עיין בתוס' ד"ה אלא למה. ז"א משום דרך רחוקה הוא מאסקופת עזרה ולא היה כל כך רחוק וה"א דחייב כרת כיון שהיה כ"כ קרוב ולא עשה לכך איצטריך לפטור מכרת. והשתא יבואר כי המפרשים פרשו דורשי רשימות הם הדורשים כל נקודות שבתורה עיין בספר נט"ר. ואם כן דוקא לדידהו שהם דורשין הנקודות אם כן יקשה למה נקיט על דרך רחוקה וצ"ל דאפי' היה מאסקופת העזרה דהשתא לפי דבריהם יתכן שפיר לומר דד"נ בשלשים כל שלא היה באפשר לומר כן משום דמוכח להיפוך דדי בכ"ג. משום כיון דסבר דרחוקה רק מאסקופת עזרה א"כ איצטריך דרך רחוקה לפטור מכרת ובאמת שני לאו תשלומי דראשון כסברת רבי וחייב כרת בשני דמגדף היינו מברך השם וילפינן פסח שני ממברך את השם כנ"ל אם כן מוכח דע"ז ומברך השם שקולין ומדוע לא ידע משה הדין של מברך השם דהא כבר נאמר בשנה ראשונה בעת העגל דין של סקילה וצ"ל כרש"י דלא ידעו אז א"כ שפיר יכול לדרוש דדיני נפשות בשלשים ודוק והפוך בה, כי קצרתי מאד:

לא

(שמות לב לא)
אנא חטא העם הזה וכו' בארתי במשל מלך אחד היה לו בן יחיד ובקש למסור לו המלוכה אחר מותו ובקש לנסותו תחלה ובחר באיש אחד רע מעללים שילך תמיד עם בן המלך ויסיתנו על כל דבר פשע. וצוה באם ינצח בן המלך את המסית על כל עצה רעה שינזר ממנה אחור יקבל שכר בכל יום בב"ת. ובכל עצה שישמע אליו לרעה יקבל עונש והמסית יקבל שכר. ויהי המסית ימים רבים עם בן המלך. ובן המלך נצחו בכל פעם. ועבור זה ראה המלך כי עמד בנסיון ולקח את המסית שלא יהיה עמו עוד. ואל בן המלך צוה את המלוכה. ויתן בן המלך אל לבו כי בעת שהיה המסית עמו והוא עמד כנגדו לנצחו היה מקבל ג"כ שכר גדול מאת המלך. ועתה לא יתראה עוד צדקתו הרבה. מה עשה בן המלך ויגנוב את אוצרי המלך עם חברי גנבים ואמר בלבו כשיתודע זה למלך ממילא יחזור לנסותו פעם שנית ושוב אקבל משאת כפעם בפעם. ושלח את אוהב המלך שילשין עליו למלך שעשה חטא גדול. והאוהב הגדיל החטא בכוונה כדי שירגיש המלך שמן הנמנע שבנו אשר עמד בנסיון ימים רבים ילכד בחטא זה. ובודאי בכונה עשהו ולא יענשו. כן בעגל כי במעמד הר סיני פקע יצה"ר מלבם לזה עשו את העגל שיוחזר. וז"ש משה אנא חטא העם הזה דייקא העם המצוין שעמד בהר סיני וראה כבוד המלך. וחטאה גדולה שמן הנמנע שעשו בזדון. וע"כ לא חטא רק על הכוונה שיוחזר יצה"ר ללבם. ועתה אם תשא חטאתם והמלך השיב. זה תינח עתה אני מוחל לו ומחזיר לו המסית. אך אם יחטא ע"י המסית, ממילא יצטרך להענש גם על חטא זה. וז"ש ועתה לך נחה את העם. אך ביום פקדי על חטא אחר ופקדתי עליהם חטאתם:

דרך ב' במשל המסית הנ"ל הנה המסית הזה כל אימת שהיה בן המלך חוטא היה מספר לפני המלך אבל אם היה איש אחר מגיד לפני המלך שחטא בנו. האיש ההוא ענוש יענש. כי מי זה יערב לבו לדבר תועה על בן המלך לפני המלך. והנה בעת שחטא בן המלך כשלא היה המסית עמו. המסית הזה לא יכול להגיד הדבר למלך כי כיון שעתה אינו מצווה להגיד ענוש יענש. כי מה לך לדבר תועה על בן המלך. ואוהבו של מלך אשר ירא פן יתודע הדבר להמלך ויעניש להבן עד בלי תכלית מסר נפשו להגיד הוא הדבר להמלך ובא בממ"נ דכיון שיענוש המלך את בנו ממילא מוכרח להעניש גם את אוהבו אשר גרם שיענש בן המלך. וידע שהמלך אוהבו ביותר עד שלא יעניש את בנו כדי שגם אהובו לא יענש. וז"ש אנא חטא העם הזה וכו' ועתה אם תשא וכו' ואם אין ותענשם מחני נא מספרך ג"כ על שגרמתי שיענש בן המלך. בהנ"ל יבואר בפ' שופטים. כי ימצא בקרבך באחד שעריך וכו' לשמש או לירח וכו' ודרשת וכו'. והנה אמת נכון הדבר נעשתה התועבה הזאת בישראל דע"י שהוא חוטא בע"ג ע"י היצה"ר חוזר חטא העגל למקומו. וז"ש וביום פקדי. וז"ש דעי"כ נתגלה כי נעשתה התועבה הזאת בישראל דאין להם שוב תירוץ הנ"ל ודוק:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · מעבר לתחילת הדף