אמרי בינה/דיני פדיון הבן/ו
|
< הקודם · הבא > |
אם יכול הכהן לעשות שליח לקבל ה' סלעים של פדיון הבן מספקא לי' להמח"א דיני זכי' (סי' ל"ג) די"ל דל"מ לדעת תוס' ב"מ (דף ע"א) דבעי שלוחו של בעל הממון ואם גוי מזכה לישראל ע"י ישראל ל"מ וכן קטן לגדול ומטעם זה מבואר בירושלמי דאין אדם עושה שליח לקבל מתנה וכיון דל"מ שליחותו אם נאבדו הה"ס מיד השליח לא נפטר האב מחיובו עי"ש ולענ"ד להמבואר בירושלמי פ' התקבל דלכך יכולה אשה לעשות שליח לקבלה לקבל גיטה תמן התורה זיכתה אותה בגיטה והיא עושה שליח לקבל דבר שהוא שלה. ולדעתי הכוונה כיון דבלתי באפשרות לנתק הקנין אישות אלא ע"י גט פטורין הוי כעושת שליח על עניני אישות וה"נ דכוותי' כיון דמוטל החיוב על האב לפדות בנו והתורה זיכתה זכות זה לכהנים ולא נפטר מחיובו עד שיגיע ליד כהן הה"ס הוי כעושה שליח ע"ז שהוא שלו והוי כבע"מ ואף דבבע"ח לדעת הפוסקים שם ל"מ שליחותו אף דיש לו זכות על הממון לגבות חובו ע"כ צריך לחלק בזה ואין מקומו כאן לבא בארוכה ויבואר אי"ה במ"א. וראיתי בדברי אמת (דף פ"ד) דכתב להכריע דיכול לזכות נכרי לישראל ע"י ישראל אחר מדברי ירושלמי שהבאתי לעיל דהא לרב אילא אם החנוני חרש יכול הפועל לזכות לבעה"ב הרי דל"ב שלוחו של בע"מ ולמ"ש למעל' דמוכרח בפירוש הירושלמי דלאו דוקאי דהפועל זוכה ממש אלא מטעם ערבות עשאו כאלו זוכה א"כ אינו ראי' עוד כתב שם משם תשובת פ"מ הביא משם ר"מ מבבלי בעל כפתור ופרח דס"ל דמשומד א"י לעשו' שליח להולכ' דלאו בר שליחות הוא ומה דמעשים בכל יום דעוש' שליח להולכ' הוא בצירוף דקודם שעוש' שליח מזכה לה הגט ע"י השליח דנכרי אף דאינו עושה שליח מ"מ מצי מזכה ע"י זוכה ישראל וישראל הזוכ' בעבור ישראל חבירו הוא הנעש' שליח לחבירו לעשות בעדו ותמה עלייהו הא דעת תוס' ור"ן דגוי א"י לזכות לישראל ע"י ישראל אחר עי"ש ומאד תמהני עליו הא כל הטעם הוא לדעתם הוא משום דבעינן להיות שלוחו של בעל הממון וכמו שכתב הירושלמי הנז' ושם מבואר דבגיטין מהני אף לעשות שליח מדיכולה לעשות שליח לקבלה וממילא מהני זכי' ועמ"ש אאמ"ו ז"ל בספרו ד"ח כמה פעמים בענין זה:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |