אלשיך/איוב/כד
< הקודם · הבא >
אלשיך
|
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
אעריכה
מדוע משדי כו' החל בתלונת רשעים וטוב להם והוא כי הנה המתפלספים אשר אור תורת ה' לא נגה עליהם על תלונת רשע וטוב לו או הפכו תשובת והסכמת החוקרים שלא על פי התורה הלא היא כי העולם מתנהג על פי הוברי השמים וכסיליהם ועל כן בהיות עת הורתם או לידתם גוזרת עליהם טובה גם כי רשעים יהיו לא יבצר מהם כל אשר גזרה עליו עתו וההיקש בהפכו ועל זה מקשה איוב ואומר שאם היה הוא יתברך חלילה תחת הזמן לא יפלא מה שיגזרו העתים על איש הפך רצונו יתברך לתת לאיש כדרכיו אך בהיות שאינו תחת הזמן חלילה למה לא יכנעו עתות הזמן תחת רצונו יתברך לבלתי עצור כח לגזור שלא כרצונו להיטיב לרשע ולהרע לצדיק וזהו אומרו מדוע משדי השודד לא יצפנו ויחבאו ממנו ויכנעו עתים מלגזור שלא כרצונו יתברך אחר שכל יודעיו כחכמים בחכמתם ונביאים במחזה שדי יחזו ומלאכים ברוחניותם והשגתם לא חזו ימיו יתברך כי לא ראו בחכמתם ראש וסוף וגבול לימיו חלילה כי אדרבה הוא חידש העולם והזמן באופן שהזמן תחתיו ולמה יעצרו כח עתות הזמן לעשות ולגזור דבר אשר לא רצונו יתברך הוא באופן כי תשובת הניח הנהגת העולם על פי הכוכבים איננה ואם כן אפוא נשארה התלונה במקומה מרשע וטוב לו:
בעריכה
ומי יתן ולא ייטב רק לבלתי מכבידים וכופלים רעתם כי אדרבה כל רעתם כפולות ועל שלא יוכו על רעתם עוד יוסיפו סרה כי הלא גבולות ישיגו כו' והוא כי בראשונה החלו בבלתי נרגש לכל כי אם בבקעה גבולות ישיגו בשדות זולתם להקריב גדר שדהו אל תוך שדה חברו ובראותם כי אין אומר השב עדר גזלו וירעו בשדה שהיו בו מסיגי גבול באופן יכפלו רעתם לומר ואיה אפוא השגחתו יתברך שעל אלה יתאפק ה':
געריכה
ועוד שהרי בשלשה נאמר שמוע אשמע צעקתו בענוי אלמנה ויתום ובענוי העני שנאמר ושמעתי כי חנון אני והנה בשלשתן חטאו ולא נפקדו והוא כי הנה חמור יתומים ינהגו שהוא להעמיד בקרון ובראות כי אין מכלים יחבלו שור אלמנה לשום בצדו של חמור להנהיג בשור ובחמור נמצא עון משולש גזילת יתום וחבול אלמנה והנהיג בשור ובחמור יחדו והם אשר עליהם נאמר כל אלמנה ויתום לא תענון כו' שמוע אשמע צעקתו:
דעריכה
וגם העניים והאביונים הקרובים אל ה' ועליהם נאמר ושמעתי כי חנון אני לא לאחד ולא לשנים מנעו אוכלם מפיהם כ"א יטו אביונים מדרך שהאביונים המחזרים בעיר לשאול אוכל לנפשם יטו אותם מהדרך שלא יניחום לתזר לשבוע לחם באופן שיחד חובאו עניי ארץ מפחדם באופו שהם מתים ברעב:
העריכה
ובאיזו טענה היו מטים את האביונים מהדרך הלא הוא בטענת טורנוסרופוס שאמר אם הקדוש ברוך הוא אוהב עניים למה אינו מפרנסם אך יורה כי מאסם ויכעוס עליהם כאומר משל למלך שכועס על עבדיו וגזר שלא יאכילום ולא ישקום ובא אחד והאכילם אין המלך כועס עליו ומה גם בטענת הגמרא להצדיק איש עליו את הדין לומר מעולם לא ראיתי ארי סבל וצבי קייץ ושועל חנוני והם מתפרנסים שלא בצער ואני מתפרנס בצער אלא אני הוא שקפחתי את מזונותי והנה הבא להתפקר כטורנוסרופוס מענין זה ילמוד לומר כי למה שהוא יתברך געל בעני יותר מבבהמה שמפרנסה שלא בצער ולרש אין כל אך אין זה כי אם שמאס בו ה' אם כן גם אנו נמאס באשר מאס הוא יתברך והן זאת טענת המטים אביונים מדרך בל יפרנסום העם באמרם הנה הן פראים במדבר ואיך מתפרנסים האם יצאו לפעלם ארי סבל וצבי קייץ להתפרנס לא כן הוא כי אם משחרי לטרף ומוצאים מוכן ואם כן אם ערבה לו יתברך שיערב לו לפרנס העניים גם שלגדולים על עון אשמה נאמר שרוצה למרקו לפחות לחם לנערים קטנים פחותים מבן עשרים שאינם בני עונשים למעלה יתן להם אך יורה כי מאסם אותם ואת צאצאיהם והוא ידע מתי שוא וכובד ענשם:
ועריכה
בשדה בלילו כו'. הנה אומר וכרם רשע ילקשו הלא כמו זר נחשב יתרעם על שוד רשע וימות בלא עתו. אך יאמר כי בשדה שאינו שלו יקצורו כד"א תשכן באהלו מבלי לו והוא דעת המתרגם והראב"ע ז"ל. ולבל יורגש בהביאו העירה ישימו מה שקצרו בכרם אחד מהם הקרוב אל השדה עד עבור קציר השדה הנגזל ואחר כך בהביא אשר קצרו העירה יאמרו כי כרם רשע ילקשו שאם יאמרו להם איך תביאו תבואה מהכרם יאמרו כי הוא כרם של אדם רשע שזרע כלאים בכרמו הוא ואם אחרו אחר קציר השדות הוא כי ילקשו כי היה לקיש שאחרו וזרעו ולמצוה כוונו להפקי' את הכלאים. או יהיה בלילו מאכלו כמה דאת אמר יגעה שור על בלילו והענין בשום לב אל אומרו בשדה בפת"ח הבי"ת שהוא כאומר בהשדה הידוע ויהיה שיחזור אל הנערים אביונים הנזכר שבשדה שלו יקצורו מאכלו של עני ואמר לשון יחיד על כי כל שדה הוא של אחד מהם בלי שותפות מן הסתם ומאשר יגזלו ויקצרו יעשו עבירה אחרת כי כרם רשע האחד מהם יזרעו בו לקש הוא מה שמאחרים וזורעים קרוב לניסן ואמר שכל כך ממהרים לקצור מהיוצא השדה תחלה שיש זמן לזורעו לקש בכרם רשע:
זעריכה
ערום כו'. אמר כי כאשר החסירו לחם מהדל כן גם כסות והוא כי בא הערום לומר שלא יתנו לו לבוש ללבוש כי אם להכסות בלילה וזהו ערום ילינו מבלי לבוש וגם לא יאמרו לו כיון שערום אתה גם שלא נתן לך לבוש להתעטף סביב גופך אתן לך מה שיספיק לכסות צדך שלמעלה ולא להציע תחתך אחר שמגולה אתה בוא ולין בצל קורתנו מפני הקרה אמר כי כאשר ערום ילינו בלי לבוש כן ילינוהו באין כסות עליו והיכן ילינו אותו בלי לבוש ואין כסות הלא הוא בקרה לקור וקרח בלילה תחת השמים ולא בצל קורותם:
חעריכה
ובראותם כן שלא ירוחמו ילכו לכסות בשרם תוך עמק שבין ב' הרים ופתאום ימטיר ויבא זרם בין ההרים ויתכסו במים וירעבו ולא יוכלו לסבול ואז חבקו צור להסתר בו לכסות בשר ערוה:
טעריכה
יגזלו כו'. הנה מהראוי יאמר ואת עני יחבולו ולא על עני. ועוד אומרו ערום הלכו כו' הרי ענין זה אמר למעלה ערום ולמה כפל ושינה הלשון והפסיק בין זה לזה ואפשר יאמר כי מי שנשאר יתום ושדדו נכסי אביו במותו יגזלו אלה גם הם מהשוד ההוא ובהשאר היתום עני שאין לו כי אם מדו לבושו שעליו יתאנו תואנה לפושטו לקחת לבושו ומה יעשו על עני זה יחבולו שמה שעל עני שהיא כסותו לבדה יחבולו כי יאמרו אביך היה חייב לאיש פלוני ויחבלו שלמת יתום שעליו:
יעריכה
ויפשיטו אותו עד ערום הלכו אותו בלי לבוש כי חבלו אותו ועוד יעשו כי רעבים הבאים להם שיפרנסו אותם במקום האכיל אותם מעמיסים אותם ישאו על שכמם עומר מן השדה לביתם שיראו האוכל על שכמם ולא יאכלו ממנו וגם יתכן שלא יעמיסו עליהם לחם ומזון אשר יאכל כמות שהוא פן ישלחו ידם ויאכלו ממנו כי אם עומר ולא הפליג במשא כי אם עומר כי כל כך היו תשי כח מהרעב כי בין ב' רעבים לא יכלו לישא עליהם יותר מעומר:
יאעריכה
ובראותם כל המון קריה כך בין שורותם הם כותלי ביתם יצהירו כי נשתמשו מכותלי הבית במקום כותלי הגת באופן שנפסד חציו של שמן ונמאס הבית כדי לעשותו בהחבא והטעם כי הנה יקבים דרכו תחלה ויצמאו כי יין ביקבים גזלו מהם על כן בבא עת הבד של זיתים לא דרכו בגתות שהוא מקום ידוע לזיתים פן יגנבום על כן בין שורותם שלא ירגישו בדבר יצהירו:
יבעריכה
הנה כי מעיר שהוא מתוך העיר מתים ינאקו מהחמס שהם בני אדם החיים וגם נפש חללים הקבורים חוץ מהעיר הם חללי רעב שעל ידי שהחסירו לחמם מתו תשוע באותו העולם ועם כל זה שצעקו עליהם בשני עולמות ואלוה לא ישים בהם תפלה וחסרון בטובם והצלחתם:
יגעריכה
המה כו'. אמר מעין מאמרם ז"ל בגמרא כי יותר יאשם הגנב מהגזלן כי הגזלן השוה עין של מטה לשל מעלה והגנב בעשותו בלילה נתן יתרון לעין של מטה ועל דרך זה יאמר הנה הדור ההוא חטאו בע"א ובשפיכות דמים ובג"ע והנה מה שחטאו בע"א כי המה היו במורדי אורו של עולם אפשר שלא להכביד אשמתם לומר כי לא הכירו דרכיו יתברך ולא ישבו בנתיבותיו הם נתיבות חכמת התורה להכיר גדלו ית':
ידעריכה
וכן מה שחטאו בשפיכות דמים הנה לאור יקום רוצה לאור היום יקטל עני ואביון כלומר כי זה לאור יקום כגזלן שישוה עין של מעלה לשל מטה ואם לא יעשה אלא בלילה אז יהי כגנב שנותן יתרון בעין של מטה וזהו ובלילה יהי כגנב כלומר דווקא העושה בלילה הוא שיהי כגנב אך הרוצח האמיתי לאור יקום שהוא כגזלן כאמור וזה אין רעתו רבה:
טועריכה
אך היותר קשה הוא היראים יותר מעין של מטה ועושים בלילה והנה הם ב' והם הנואף והגנב וזהו ועין נואף שמרה נשף לעשות מעשהו לאמר לא תשורני עין הוא אדם אך וסתר פנים של מעלה ישים בלבו באופן שנזהר מעין הבריות ולא מעין של מעלה או וסתר פנים שיצייר הוא יתברך פני הולד שעל ידי נאופו ישים שאם היה שת לבו כי הוא יתברך צר הצורה ההיא לא יסכל שמכל שכן שיראה אותו ולא יעשה עיקר מעין של מטה:
טזעריכה
וכן הגנב עושה יתרון בעין של מטה כי הנה חתר בחשך בתים מה שיומם חתמו וסיימו למו והנה לא ידעו כאור כי לא ידעו כאשר יחתרו בחשך כי שם אור הוא אורו של עולם כי לילה כיום יאיר כחשכה כאורה והוא עשות עין של מעלה כו' כמדובר. כלל הדברים נואף אשה והגנב בקר אור למו צלמות שלא יוכלו לעשות בו רשעם כ"א יעשה כל אחד באור יכיר בעל האשה או הנגנב בלהות צלמות מעשה הרעה אך ממה שה' רואה לא ישימו לב וע"פ דרכו ספר מגבורת אומנותם כי אחד מהם חתר בחשך בתים רבים שיומם חתמו וסיימו רבים וזה אמר חתר לשון יחיד וחתמו לשון רבים:
(יג) או שעור הכתובים לומר הנה היו שם עבודת אלילים וג"ע ושפיכת דמים וגנבה והנה יש בחינה שקשה הגנבה מג' ראשונות והוא כי המה היו במורדי אור מורדים באורו של עולם שהוא עון ע"א הנה יש פתחון פה לבלתי הכביד עונשם והוא כי לא הכירו דרכיו ולא ישבו בנתיבות חכמתו להכיר גדולתו כי בלעדיו אין אלהים על כן לא דבקו בו:
(יד) וכן על שפיכת דמים כי לאור יקום רוצח יקטל עני ואביון הנה ישוב ויבוש בלילה כבושת גנב כי ימצא ומה גם כי יקטל עני ואביון כי בצע כסף לא לקח וזהו ובלילה יהי כגנב שיתחרט ויבוש כבשת גנב:
(טו) וכן ועין נואף אפילו ששמרה נשף לומר לא תשורני עין שהוא מעין הגנב שנותן יתרון בעין של מטה אף על פי כן אינו דומה כי מה שיעשה בנשף לא על עשות יותר חשיבות מעין אדם הוא עושה כי אם שהפעולה מגונה שאפילו ביאת היתר היא גם בהסתר מבני אדם שאפילו בעל הדבר יסתיר פניו מראות מציאות הדבר וזהו וסתר פנים של הזולת ישים בלבו:
(טו) אך אמנה אשר חתר בחשך בתים כו' הנה זו קשה כי הלא לא ידעו אור שהם כמסכלים ובלתי יודעים במחשך מעשיהם כי אין רואה אורו של עולם בם שעל כן לא יגזלו ביום כי לא יראו כי אם מעין אדם שזה הוא ככופר בהשגחה ואומר לא יראה יה מה שאין כן הקודמים כי עם יודעם שה' רואם יש להם תואנה מה שאין כן בגנב:
יזעריכה
ועוד טענה אחרת להפליג בין נואף לגנב כי הן אמת כי יחדו בין נואף בין גנב בקר שיש אור למו צלמות מפני הרואין אך בגנב שאני דובר בו יש טעם כי יכיר הנגנב בלהות צלמות אחרי ראות את ביתו רוקן מכל טוב יכיר בלהות צלמות שעשו לו בחשך הלילה ועם כל זה שאפילו בעשותו בלילה יוכר לא ימיש מעשות הדבר בלילה שמא לא נודע מי גנב ולא חש אל ודאות עין של מעלה אך הנואף לא יכיר בעלה בלהות שנעשו בצלמות הלילה על כן אפשר לומר כי לא להיותו כופר בראיתו יתברך עושה בנשף כי אם מפני השלום בינו ובין בעל האשה שיהיה שלום בינו לבינה שעל ידי כן לא יכיר בלהות צלמות מה שאין כן הגנב כמדובר. או ידבר כל הפסוק על הגנב ואמר הנה כלל הענין כי זה כאשר הגנב בקר לו צלמות פן יודע כי הוא עשה כן הנגנב באופן כי יחדו גונב ונגנב בקר למו צלמות והנה הגנב כבר אמור אך בנגנב היאך הוא פירש ואמר כי יכיר כו' והוא כי בלילה לא הרגיש הנגנב עד בקר שיראה והנה נתרוקן ביתו כי אז אחר הלילה תשמע הזעקה וזהו כי יכיר בלהות צלמות כי יחדו גם לנגנב בקר לו צלמות כי יכיר אז בלהות שנעשו לו בצלמות הלילה ויחקור עד יגלה הדבר ולא יחמול ועם כל זה לא יחוש כי אם על שמכיר בבקר ולא אל מי שיכיר גם בלילה כי לילה כיום יאיר לפניו יתברך:
יחעריכה
קל הוא וכו'. שמא תאמר האם קל בעיניך מה שהציפם הוא יתברך במי המבול את הרשעים ההם ומה לך עוד לזעוק על שלותם הלא זאת תלונתי כי הנה קל הוא עונש זה שיהיו נדונים על פני מים אך הראוי היה כי תקולל חלקתם היא נפשם בארץ שלא תצא נפשם כמו רגע וידון בגיהנם כי אם תקולל נפשם בעולם הזה ביסורין וזה משני טעמים האחד שיכירו רעתם ויקבלו מוסר וישובו מדרכם ויזהרו שלא לעשות עוד כדבר הרע אשר עשו ולא שום דבר המביא לידי כיעור מעשיהם וזהו לא יפנה דרך כרמים כי סחור סחור לכרמא לא יקרב והוא כי ראש כל מעשים רעים הוא היין בוגד כי הוא תחלה לכל מדה רעה ועבירה כענין בן סורר ומורה ועל כן הרוצה לפרוש מכל דבר רע פורש עצמו מן היין כמאמרם ז"ל הרואה סוטה בנוולה יזיר עצמו מן היין ועל כן אמר שעל ידי התייסרם פה בהתמדה כי תקולל חלקתם בארץ כל כך יקבל מוסר שאין צריך לומר שיזיר עצמו מן היין המרגיל לעבירה כי אם אפילו לא יפנה דרך הכרמים ומה גם לאכול מפריה ולשבוע ושתות מיינה:
יטעריכה
ומה שתקולל חלקתם הוא שיהיה במקומם ציה ממים וגם חום שזולת החום הטבעי יהיה גם תוספת שיצא שם חמה מנרתקה באופן שמרוב החום יגזלו מימי שלג להתקרר והוא קשה למו על שרפת חמה מנרתקה השורפת כאש לפי הטבע באופן שמרוב החום יגזלו מימי שלג באופן שמצרי שאול יהיו למו עם שאינם בשאול ממש וזהו שאול חטאו כלומר השאול חסרו אך צרותיו כבר היו להם ויהיה חטאו כד"א אני ובני שלמה חטאים:
כעריכה
והטעם השני הוא מפני תיקון העולם שמהם יראו ויוסרו לבלתי עשות כמעשיהם הרעים אך במותם מהרה ישכחוהו העולם ולא ישיתו לב אל היות מיתתם רעה מה שאין כן אם היו מאריכים ימים בצרות רבות ורעות מתמרקים ברעה לעיני הכל ובהסתלקם מהרה אין צריך לומר העם כי אם אפילו ישכחהו רחם שממנו יצא כי אפילו אמו ישכחהו כאשר מתקו רמה ומה גם עתה לשאר העולם כי עוד לא יזכר לקבל מוסר והטעם כי הנה ותשבר כעץ העולה כאשר בהשבר עץ כי נשבר בכח השובר אותו כרגע אך מה שהיה ראוי הוא כשהשבר ברזל על ידי הכאות או להחזיק בשני ראשין בכח כי לא במהרה ישבר כי אם יתפתל ויתעקש תחלה ויוכה הכאות אין מספר ושרפת אש הרבה טרם ישבר כן היה ראוי באלו שכורם צאת נפשם יתייסרו ימים ושנים אין מספר מפני תיקון העולם:
כאעריכה
רעה עקרה וכו'. הנה אמרו רבותינו ז"ל על עדה וצלה שבימים ההם היו נוהגים לבקש אשה יפה ומשקין לה כוס של עיקרין שתתעקר ולא תלד פן תכחיש יפיה ואשה אחרת להוליד ממנה ואחשוב שעל זה בא איוב לקרא תגר כי בדור ההוא ידבר ואמר כמתלונן על מה שהוא יתברך היה סובל ולא פוקד וזהו אומרו רועה עקרה שרועה ומגדל עקרה לכתחלה שלא תלד ומטיב לה לריק ואלמנה שהיה עושה מצוה לזונה ולפרנסה לא ייטיב לה עם היות שכך תועלת יש לו עם זו כמו מהאלמנה והיה עושה מצוה:
כבעריכה
והיה ראוי לאיש כזה לשיוסרו אחרים ולא יעשו כן שאפילו אם איש זה היה גבור שומשך אבירים בכחו שעתה יקום ממטתו אשר שכב עם העקרה ההיא שיקום מאותה מטה באופן שלא יאמין בחיין כי אין צריך לומר שלא יעמוד על עמדו כי אם שכל כך יותש כחו עד גדר שלא יאמין בחיין:
כגעריכה
ולא ימות כי אם יתן לו החיים הנזכרים לבטח ולא בבריאות כי אם נשען על משענתו ועיניהו על דרכיהם של כל זולתו באופן יהיו עיניו רואות וכלות את חביריו הולכים בדרכיהם והוא לא ינוע מרוב חליו רק אל משענתו באופן שיכיר חטאו והרואים ממנו יראו איך יסרו רעתו ויקבלו מוסר:
כדעריכה
ואחר אומר שלכל הרשעים שהזכיר או לרועה עקרה שהיה ראוי יתייסרו ולא ימותו אמר הנה היה אפשר להשיב כי אם היה רוממם ה' היה להאכילם איזה זכות לזה אמר רמו כו' לומר אם מה שרומו יהיה מעט ולא יתמיד כי אחר המעט ההוא ואיננו אותו הרוממות כי אם שוהמכו בעניות כד"א כי ימוך אחיך החרשתי במה שיוסרו באחרית רע אך מה שאני רואה הוא כי הם בריאים וחזקים בחייהם שכמו שהוא כל שאינו מתבלה כך יקפצון ברב כח ובסילוקם אין חרצובות למותם כי אם וכראש שבולת בקלות בלי צער כי אם כצדיקים ימלו:
כהעריכה
ואם לא מי שהוא אפו הוא מי שמלא כל הארץ כבודו שגם הוא אפו שהוא ה' שאמרתי לווכח עמו מי יכזיבני מכם ויהיה כדאי לשים לאל מלתי:
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |