אור ישראל/כג

גם זה מצאתי בכת"י הקדושה.

כג

בגמ' שבת דף כ"א, מאי חנוכה דתנו רבנן בכ"ה בכסליו יומי דחנוכה כו' נעשה בו נס כו'. לשנה אחרת קבעום ועשאום ימים טובים בהלל והודאה ע"ש. ויש להבין הא דלא עשאו גם במשתה כמו בפורים, הלא גם הכא היה נס בגוף. כמאמר התפילה מסרת גבורים כו' ורבים כו'. הענין יש להסביר בהקדם מאמרם ז"ל בגמ' מו"ק דף כ"ה, מפני מה בניו ובנותיו של אדם מתין כשהן קטנים כו'. מפני שלא בכה והתאבל על אדם כשר כו'. ויש להסביר המדה כנגד מדה, בהקדם מאמר בילקוט תהלים תש"י. כשנתן הקב"ה תורה לישראל היה קולו הולך כו' וכל מלכי העולם כו' נתקבצו אצל בלעם א"ל מה קול ההמון הזה ששמענו כו' א"ל כו' אלא חמדה טובה יש לו בבית גנזיו כו' ונותנה לעמו שנאמר ד' עוז לעמו יתן. ענו כולם ואמרו ד' עוז כו' ד' יברך את עמו בשלום. להסביר הדבר נקדים מה שבפ' ראה בחג השבועות מסיים וזכרת כו' את החקים האלה, ולא בפסח וסוכות:

וי"ל הענין כי נודע הפלוגתא בעירובין דף י"ג שבין ב"ש וב"ה. אם נוח לו לאדם שנברא יותר משלא נברא. נמנו וגמרו נוח לו לאדם שלא נברא יותר משנברא כו'. כי הגם שבבריאת האדם יש ריוח הרבה אם מצדיק מעשיו. אכן ההיזק מצוי למאוד כאשר עינינו רואות כי הרוב נכשלים בעבירות, ולזאת לפי שכל האדם נות לו לאדם שלא נברא כו', כן במתן תורה היה בריאה חדשה, לקיים תרי"ג מצות אשר אין ערוך למתן שכרן. אכן לעומת זה בקבלת התורה ההיזק מצוי, להענש על תורה גדולה כזאת, לזאת העובדי כוכבים לא רצו להכנס בסכנה, ורק ישראל הלכו בתום, (עי' שבת דף פ"ח תומת גו'), לקיים רצון השי"ת, כמו שהיה רצונו ית"ש בבריאת האדם שהוא נגד שכלנו כנ"ל:

והנה העונשים המה בעולם הנצחי וגם בעוה"ז, אלא שלעונשי עוה"ז יש תקנה כמאמרם ז"ל בפסחים ובילקוט הושע ב' תק"כ. גדול השלום כו' אינו יכול לשלוט בהם כו'. והעיקר מה שפחדו העובדי כוכבים הוא מפורענות העוה"ז, כי עוה"ב אינו נכנס בלב במהרה, לזאת כאשר שמעו שקבלו ישראל את התורה, ענו כולם ד' יברך את עמו בשלום, שינצלו מפורענות העוה"ז:

ולזאת לפי שכל האדם. אין מקום לשמוח בשבועות על קבלת התורה, ורק הוא חוק, לכן כתיב בה ושמרת ועשית את החקים כו' משא"כ בפסח וסוכות השכל נותן לשמוח על הנס – ובזאת מה שהאדם רוצה לחיות היא רק תאוה גופנית, כי לפי שכל האמיתי נוח לו לאדם שלא נברא, ויותר טוב למות ח"ו למען לא יקולקל עוד בעבירות, אכן יש מקום גם בשכל לרצון החיים. לתקן העבר אשר אין זמנה רק בחיים. אכן באדם כשר שלא נכשל בעבירות, וכן בקטנים המות ח"ו יותר טוב לפי שכל האנושי, אכן השי"ת רוצה בחיים כמו שברא האדם, הגם כי נוח לו שלא נברא, ולזאת המצוה לבכות על אדם כשר, וזהו המדה כנגד מדה, כשלא בכה על אדם כשר, והלך אחר שכל האנושי, בניו מתים ח"ו כשהם קטנים לטוב להם לפי שכל האנושי:

והנה יסורים גם לפי שכל האנושי איננה טובה, כי האדם מחויב גם ביסורין על שמירת התורה, והנסיון רבה זהו מאמרם ז"ל ב"ב דף ח' רעב כו' שבי כו' קשה כנ"ל, ולזאת בפורים הנס לנפשי להמדבק שכלו בד' ית"ש, כי רצונו בחיי האדם, או הדבק בגופני, כי תאות החיים גדלה למאוד, אבל להממוצע לא הוי נס כ"כ, זהו שק ועפר יוצע לרבים דייקא, לא לכולם, ולזאת בפורים המצוה במגילה היא נפשי, ובמשתה היא גופני. אבל בחנוכה רק להלל, היא נפשי, כי היו כובשים אותם לעבדים כנ"ל:

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >