אור ישראל/יח

יח

מה אוסיף על דברי. אשר נדברנו בהיות כת"ר אצלי. והוא – המעשה קודם למחשבה. הלימוד קודם למעשה. קנית דרכי הלימוד. הוא הפתח להכנס בדרכי עבודתו ית"ש. מעת חתימת התלמוד ננעלו דרכי התורה להבין ולהורות מכתבי הקדש עפ"י המדות המסורות מסיני. ורק אל התלמוד עינינו צופיות לשאוב ממנה תורת ה' ודרכיו. וגם האדם הגדול בענקים. אין בידו רק לחפש ולגלות תעלומות סתרה. ועל התלמוד אין להוסיף ואין לגרוע מאומה: –

לזאת התלמוד אצלינו כמו בחינת מקרא בימי חז"ל. ולימוד המקרא אצלינו כמו בחי' א"ב בימי חז"ל לבא ע"י ללימוד התלמוד. וספרי גדולי הפוסקים ראשונים ואחרונים. הוא כמו בחינת משנה בימי חז"ל. אשר ביד האדם הראוי ומוכשר לכך. לחלוק ולשנות ע"פ תנאים הרצוים להכריע אם ימצא פוסק לסמוך עליו. ואולי לאדם גדול גם לחלוק כמו רב תנא ופליג כו' – ואחר הבקיאות הנוראה בתלמוד בבלי וירושלמי כו'. והידיעה הנכונה בגדולי הפוסקים כו'. וידיעת לימוד התוס' על כולנה. אז יבא האדם ללימוד התלמוד (היא כמו בחי' התלמוד בימי חז"ל) הוא העיון הנכון לשאוב יסודות התלמוד בפרטיו ממקומות המפוזרים ולהבין ולהורות כדת. וזה הוא בחינת תורת אמת הנקנה במקרא (היא הבקיאות בש"ס וירושלמי כו') ובמשנה (היא הידיעה בחבורי גדולי הראשונים והאחרונים כו') וזאת היא שימוש ת"ח. וקרא ושנה ולא שימש ת"ח הרי זה ע"ה: –

ועל כל אלה חידוד השכל. וההתבוננות דרכי המדות לידע דרכי הנטיה. למען ילך השכל ישר דרכו. ויראת ד' היא אוצרו. לקבל עול היגיעה. להעמיק בתורת ה' ית"ש. גם בדבוק חברים ובפלפול התלמידים בשובה ונחת:

עתה ברוך ד' עלם רך כמי"ב. ידע ויבין דרכו על מה הטבעו. ועל מה יסובו דלתי רעיוניו ומאוויו. יתן השי"ת ויעלה לגפן אדרת כנפשו הטוב ונפש תדרשנו. ידידו ישראל:

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >