אורחות צדיקים/הקדמה

סוף דבר הכל נשמע את האלהים ירא ואת מצותיו שמור כי זה כל האדם שלמה חכם וגדול היה מכל האדם והיה מלך על התחתונים ועל העליונים, ואחר שראה כל המעשים וניסה כל הדברים והודיע חכמתו סתם כל דבריו ואמר סוף של כל דבר הוא יראת השם. וכן התחיל במשלי ראשית חכמה יראת ה' ומסיים אשה יראת ה' היא תתהלל. ושלמה היה עשיר מכל האדם דכתיב ויתן (שלמה) [המלך] את הכסף בירושלים כאבנים ולו נאה לומר הכל הבל ואין לעסוק אלא ביראת שמים. וכן משה רבינו עליו השלום אומר ועתה [ישראל] מה ה' אלהיך שואל מעמך כי אם ליראה וגו'. וכן דוד המלך עליו השלום אומר ראשית חכמה יראת ה'. ומפני שאנו רואים האדם מבחר בריאת הבורא בעולם התחתון כי הוא מתוקן בצורתו ויש בו הנשמה המתבוננת סוד העליונים והתחתונים וכל זה לפי שהוא ענין כל הכוונות מזה העולם וכל מה שנברא בעולם הזה הכל לצרכו ועל זה ניתנה לאדם תורת אמת להורותו דרך הישרה כי האדם הוא חביב מאד לפני השם כי אנו רואים שהמלאכים משמשים בצרכי הצדיקים כמו שמצינו באברהם ויצחק ויעקב שנאמר המלאך הגואל אותי וגו', וישר אל מלאך ויוכל. ועוד מצינו שבא המלאך לעזרתם דכתיב ויהי בלילה ההוא ויצא מלאך ה' ויך במחנה אשור ורבים כאלה וכבר ידענו כי יש אדם שיש לו יתרון הרבה על שאר בני אדם אף על פי שהם בדמות אחד ויסוד אחד להם אלא שנפשו של זה עלתה אל מעלות העליונות כי זה המשיל חכמתו על תאוותו וזה המשיל תאוותו על חכמתו והולך כל ימיו במחשכים וממשש כעיור באפלה:

חמשה כחות יש באדם: האחד הוא כח השמיעה, השני הוא כח הראות, השלישי הוא כח הריח, הרביעי הוא כח הטעם, החמישי הוא כח המישוש שאדם מרגיש כשהוא ממשש דבר. חמישה כחות הללו כולם מעשה האדם, ואין פעולה נעשית בלתי אחד מה' כחות הללו והלב פועל על ידיהם, כי חמישה כחות אלו מביאים ללב כל ענין וכל מעשה ומחשבה נמשכים אחריהם. הלב יש בו דעות רבות, כגון הגאוה והענוה הזכרון והשכחה היגון והשמחה הבושה והעזות וכאלו יש עוד רבות. וכל אלו הדעות מתחזקות ממן החמישה כחות, כי הסומא לא יוכל להתגאות כאילו היה רואה. לכן כל אדם הנלבב ישתדל בכל כחו להגיע לתכלית הטובה, שאם הגיע אדם למעלה טובה לעולם יחמוד לעלות אל מעלה שהיא למעלה ממנה עד שיגיע לתכלית הטובה ובזה יגיע לעולם הגמול שהוא עולם הבא וכבר נתאווה דוד להגיע לטוב העולם הבא כאמרו מה רב טובך אשר צפנת ליראיך ואומר ירויון מדשן ביתך וגו'. והמעלה הזאת לא יגיע אליה אלא הראוי לה כמו שאמר מי יגור באהלך מי ישכון בהר קדשך הולך תמים ופועל צדק ושאר הענין שנאמר שם.

וכיון שהזכרנו יתרון מעלות האדם ראוי לנו לבאר חשיבותו וגנותו טובו וגריעותו, עד שיהיה לפני המשכיל דרך ישר יגיע בו לחצר המלך כי יבחר בכל נפשו וכל כחו במידות הטובות כיון שיש לו ברירה ויזרוק הפסולת ויקח הסולת. כיצד, יש אדם שהוא בעל חימה וכועס תמיד, ויש אדם שדעתו מיושבת עליו ואינו כועס כלל כי אם מעט לכמה שנים. יש אדם שהוא גבה לב ביותר, ויש שהוא שפל רוח מאד. יש שהוא בעל תאוה ולא תשבע נפשו מהלוך בתאותו, ויש שהוא טהור גוף ביותר ולא יתאווה אפילו לדברים מעטים שהגוף צריך. יש בעל נפש רחבה לא תשבע נפשו מכל ממון שבעולם שנאמר אוהב כסף לא ישבע כסף, ויש קצר רוח שדי לו בדבר מועט ולא ירדוף להשיג כל צרכיו. יש שהוא מסגף עצמו ברעב וקובץ על יד ואינו אוכל פרוטה משלו אלא בצער גדול, ויש שהוא מאבד ממונו בידים לדעתו. ועל דרכים האלו שאר הדעות כגון מהולל ואונן צר עין ונדיב אכזרי ורחמן רך לבב ואמיץ לב וכל כיוצא בהן. וכל הדעות יש מהן שהיו לאדם מתחילת ברייתו לפי טבע גופו, ויש מהן דעות שטבעו של אדם זה מכוון ועתיד לקבל אותם מהרה יותר משאר דעות. ויש שאינם לאדם מתחילת ברייתו אלא למד אותם מאחרים או שפנה לבו להם לפי מחשבה שעלתה בלבו. יש מידה שצריך להשתמש בה ברוב המקומות, ויש מידה שצריך להשתמש בה מעט. וזה דומה לעושה תבשיל שצריך ירק ובשר ומים ומלח ופלפלין וכל אלו המינים צריך ליקח מכל אחד כשיעור מזה מעט ומזה הרבה, אם ימעט הבשר יהיה רזה, ואם ירבה מלח לא יהיה נאכל מחמת מלחו וכן כולם אם ימעט במה שצריך הרבה וירבה במה שצריך מעט יהא המאכל מקולקל, אבל הבקי יקח מכל אחד משקל הראוי ואז יהיה המאכל ערב ומתוק לאוכליו. וכענין הזה במידות יש מידות שצריך לקח תמהן מהן מרובה כגון הענוה והבושת ודומיהן, ויש מידות שצריך ליקח מהן מעט כגון הגאוה והעזות והאכזריות. לכן בהיות האדם שוקל בפלס המאזנים ליקח מכל מידה שיעורה לא יפחות ולא יוסיף בזה יגיע לתכלית הטובה.

תדע ותבין מי שדעתו נוטה למידה רעה או שהורגל במידה רעה ולא יתן אל לבו לשוב ממנה אך תמיד מתגבר בה זה מביא אותו שימאס ויגעל במידות טובות וכמו שרוב הכאב והצער והיסורין הוא חולי הגוף כן רוב מידות רעות הוא חולי הנפש. וכמו שבחולי הגוף טועמים המר מתוק ומתוק מר, ויש מן החולים שמתאוים למאכל שאינו טוב לו ושונאים מאכל הטוב הכל לפי רוב החולי, כך יש בני אדם שנפשותיהם חולות ואוהבים הרעות ושונאים דרך הטובה ומתעצלים ללכת בה והיא כבדה עליהן מאד לפי חוליים. וכן ישעיהו אומר באנשים הללו הוי האומרים לרע טוב ולטוב רע שמים חושך לאור ואור לחושך מר למתוק ומתוק למר, ועליהם נאמר העוזבים דרך ישר ללכת בדרכי חושך.

וכיצד ובמה מתקנת חולי הנפש, ילכו אצל החכמים שהם רופאי הנפשות שילמדום עד שיחזירום לדרך טובה. והמכירים בדעות רעות שלהם ואינם הולכים אצל חכם לרפא אותם עליהם אמר שלמה מוסר אוילים בזו.

יש כמה בני אדם אשר תאוותם לתפוש דרך הטוב ואינם יודעים מה טוב להם וחושבים בכל יום להשיג מעלה העליונה ואינם משיגים כל ימיהם. וזה הענין מחמת שני דברים הוא: האחד שאינו מכיר חסרונו ואינו מבחין בדרכיו המגונים. והוא דומה לראובן המחפש שמעון ואינו מכירו אפילו יחפש אותו כל היום לא ימצאהו כי כמה פעמים יבוא אצלו ולא יכירהו כן האדם הזה אף על פי שהוא חושב תמיד מה יעשה ומחפש מעשה הטוב לא ישיגו כיון שאינו מכיר חסרונו. ויש אדם שהוא יודע מידות הרעות שיש בו וחושב לצאת מהם ולאחוז במידות טובות וגם הוא לא ישיג כל ימיו דרך הישר מחמת שמתעצל לחפש המידות הטובות כראוי והוא דומה לראובן שמחפש שמעון ומכירו ואף על פי כן אינו מוצאו מחמת שאינו מחפש אותו כראוי. ועל זה נאמר כסף נבחר לשון צדיק כי מי שנושה בחבירו ובא לשלם לו כסף במשקל אם אינו מכיר באמת המשקל וצדק המאזנים או מכיר הכל אך שאינו בקי בבחינת הכסף זה האיש קרוב להיות ניזק בענין המשקל והכסף כי לפעמים ימאן בכסף ויקח הסיגים וגם יקח פחות ממשקל הראוי לו כי שמא יקח משקל קל או ישים הכסף בכף הכבדה שבמאזנים, מכל אלו יבוא לידי טעות. או אפילו אם הוא בקי בכסף ובמשקל אם אינו מסתכל בו כראוי אפשר שיתערב בכספו סיגים אבל אם הוא בקי בכל במשקל ובכסף ומסתכל בו כראוי אז הוא משתלם כראוי כסף נקי במשקל. לכן דומה לשון צדיק לכסף נבחר כי הצדיק צריך להכיר הטוב והרע בכל המידות וצריך להסתכל ולהתבונן בהן כראוי ולהיות טורח בגופו ובחכמתו לעזוב הטפשות ולאחוז בתבונה ולהסיר תערובות הסיגים ממנו ואז תהיה נשמתו צרופה ומזוקקה לאלהים כדכתיב הגו סיגים מכסף ויצא לצורף כלי כשיסירו הסיגים אז יהיה הכלי צרוף.

ויש אדם המשתנה במנהגים ואינו קבוע זמן אחד אוחז במנהג זה וזמן אחד מסתלק מאותו מנהג ואוחז מנהג אחר וככה יעשה לעולם. והוא דומה לאדם שחפץ ללכת אל עיר ואינו יודע דרכה ולא יכיר השבילים המוליכים אותו אליה לכן הוא משתומם פעם אחת ילך דרך אחד ויתעה ויחזור בדרך שני וכן בג' וכן בד' ועל כיוצא בו אמר החכם עמל כסילים תיגענו אשר לא ידע ללכת אל עיר. לכן יש לחמול על האנשים הטבועים בהבלי השוא ללמדם צדק המשקל ויושר המאזנים ולהודיעם בחינת הכסף ולהורות להם דרכים הישרים למען יברור האדם בתחילת הבחנתו מסילה אשר תביאהו למקום רענן ודשן אשר שם כל הטובה והוא יראת שמים אשר היא סוף כל המעשים. והיא השאלה אשר השם יתברך שמו שואל מכל אדם כדכתיב מה ה' אלהיך שואל מעמך כי אם ליראה, ואין שום מעשה נחשב בלתי היראה הטהורה.

לכן יש להודיע לכל כי כל איש הרוצה להביא נפשו לידי מידות הטובות צריך לערב יראת שמים עם כל מידה ומידה כי יראת השם הוא קשר המחזקת כל המידות ודומה לחוט שהכניסוהו תוך חורי המרגליות וקשרו קשר בתחתיתו להחזיק כל המרגליות אין ספק שבהנתק הקשר יפלו כל המרגליות, כך היראה היא מחזקת כל המידות ואם תתיר קשר היראה יבדלו ממך כל מידות הטובות, וכשאין בידך מידות טובות אין בידך תורה ומצוות כי כל התורה תלויה בתיקון המידות, וכל המידות טובות ורעות החכם יכול לעשות הרעות לטובות והכסיל יעשה הטובות לרעות, ומי שהולך בחושך ואינו מתבונן בתיקון המידות אפשר שתהא מידה אחת מאבדת כל זכיותיו כגון המתגאה במעשיו ומתפאר ומייפה עצמו תמיד בגנות של חבירו ומתכבד בקלונו. והאיש ההוא דומה למי שממלא חביות יין משובח ויש בתחתית החביות נקב קטן ואין ספק שיאבד כל היין המשובח בנקב הקטן אם לא יסתום אותו, כך המתגאה הזה אף על פי שהוא מלא תורה יאבד הכל על ידי מידה הרעה הזאת אם לא יחוש לתקנה.

ומעט הם בעולם המכירים האמת יש שאין חכמים להכיר וכמו שאין הקטוע שתי רגליו יכול לעלות בסולם כך לא יעלה במדרגת החכמה מי שאין בו תבונה. ויש שהוא חכם ונטבע בתאוות העולם מנעוריו עד אשר שם כל חכמתו להשיג תאוותו ולעשות רצון יצרו הרע כי הורגל מנעוריו במעשים הרעים עד שהם קבועים בנפשו וקשה לו מאד להמלט מפח יקוש העוונות. ויש שיש בו חכמה להכיר וגם חפץ לילך בדרכים טובים אך לא היה אצל החכמים לשמוע מהם החכמה והדרכים הישרים ומתוך כך הולך במחשכים ודומה למי שיש לו מטמון בביתו ואינו יודע המטמון ומוכר הבית לאחר.

התבונן כי האדם רוב מידותיו זו משונה מזו וכל מידה ומידה טורפת דעת האדם זו מושכתו לכאן וזו מושכתו לכאן ויצר הרע מסיתו בכל מידה שיבחר הפחות שבה. והוא דומה לאדם שהולך במדבר ופוגעים בו דובים ואריות ונמרים וזאבים והרבה משחיתים האיש הזה צריך לפקוח עיניו ולהילחם עם כל אחד ואם יעלים עיניו רגע אחד יטרפוהו המזיקים כך האדם מידותיו הרעות כגון התאוה והגאוה והשנאה והכעס וכיוצא בהן מתגלגלות בלבו תמיד ואם יתעלם ולא יתקנם יתעקר מלבו אור האמת וימש חושך ועל זה נאמר שויתי ה' לנגדי תמיד.

האדם בשעה שנולד, הוא בגופו ובחכמתו חלש משאר כל הבריות שביום הולדם הם הולכים ואוכלים ומסייעים לעצמם אבל האדם צריך טורח גדול בגופו גם כן וצריך יותר תיקון לנשמתו לתקנה בחכמה ולהבין דרכים טובים כי האדם בתחילתו בלי מלמד נוהג כבהמה אך לבו דומה ללוח שהוא מוכן לכתוב עליו אם הלוח הזה ביד טיפש ושרטט עליו שרטוטי הבלים עד שיתקלקל ולא יהיה תועלת עוד. אבל החכם יכתוב עליו סדר ענייניו וצרכיו וחובותיו ומתוך הלוח יכלכל ויפרנס בניו ויגיע לתועלת גדולה. כך לב האדם הכסילים יציירו בו ציורי הבל ושקר ויכתבו עליו חקקי הבל ואון וימלאו לבם מחשבות הבל וריק, והמשכילים יכתבו על לבם מכתב אלהים שהוא יסוד התורה והמצוה וחכמת המידות עד אשר יזהירו נפשותם כזוהר הרקיע ולזה היתה כוונת שלמה שאמר (משלי ז ג) קשרם על אצבעותיך כתבם על לוח לבך.

עוד אמר שלמה (משלי כ יא) גם במעלליו יתנכר נער אם זך ואם ישר פעלו. זה הפסוק נאמר על הבחנת הנערים כי מנעוריהם ניכרות מידותיהם כמו שתראה מקצת הנערים נראה בהם מידת בושת ומקצתם העזות ומקצתם נוטים אל התאוה ומקצתם נוטים אל מעלות טובות ודע כי כל מידות האדם אשר תראה בו בימי הבחרות והזקנות הן היו בימי הילדות והשחרות אך בזמן ההוא לא היה בו כח להראותן ולהביאן לידי המעשה והנערים אשר גדלו עליהן נבלות אפשר שיכול האדם להעתיקן אל דרך הטובה כי נוח להם לקבל כשאין בהם כח וחכמה לצאת ולברוח מתחת יד המייסר והם צריכים לסבול. אבל בימי הזקנה אינם נעתקים בקל ממה שהיו בו בימי הבחרות והם דומין לטס של כסף שהיה טמון בקרקע והעלה חלודה עבה באורך הטמנתו אותו הכסף צריך מריקה לאחר מריקה עד שישוב הכסף למראהו הנאה כך האדם אשר הלך לפי דרכו ומנהגו ונשתקע בעמקי מידות הגרועות צריך ללטוש שכלו להבדיל בין הטמא ובין הטהור ולהרגיל עצמו בעבודות עד שיהיו המידות טבועות וקשורות בלבבו:

זה ספר המידות נכתב ונחתם בטבעת החכמה ללמוד לאדם דעת ולהיות ספר זה ביד כל איש לכלי אומנות לתקן מתוכו מידותיו ומעשיו כי האומן אשר בידו כלי אומנות יוכל לעשות מלאכתו אבל כשאין בידו כלי אומנותו לא יוכל לעשות מאומה. לכן שמע מוסר וקח כלי אומנותך בידך לתקן מידותיך הלא תראה מי שיש לו הרבה מיני מטבעות קטנות וגדולות ואינו יודע ערכם ושווים לא ידע מה לקנות בכל אחת עד ידע ערך של כל מטבע וגם צריך לידע איזו מטבע פסל המלך וגזר עליה שלא להוציאה ואחר שישקול כל מטבע ומטבע ויערכה אז ידע ליקח בכל אחת צרכיו בערך שווה, ובמטבע שגזר המלך שלא להוציאה ייזהר שלא יוציאם אלא בענין שלא ייקנס. נמצא שזה האיש מגיע בכל מטבע ומטבע לטובה ולשמחה אבל הטיפש אשר לא ישקול ולא יעריך ויוציא מה שפסל המלך אין ספק שיגיע זה להיזק גדול.

ואתה בני קח המשל הזה נמשל על רוב מידות שבך גדולות וקטנות ותשקול כל מידה ומידה בפלס חכמתך עד שתדע ערך כל מידה ומידה ותדע המידות אשר פסל המלך הגדול להיזהר בהן שלא ייראו בך ולא יימצאו בך אלא במקום שלא תקבל היזק ועונש, ובזה תגיע אל השלימות ותהיה אומן וכלי אומנותך בידך.

עתה נרצה להודיע שרשי המידות וענפיהם ותועלתם ונזקם וכוונתנו להשיב טבעי האדם מענין הסכלות אל אהבת המוסר ושישתדלו הפתאים לדעת טוב החכמה. ומהשם יתעלה זכרו נשאל עזר שיודיענו דרכים הישרים ונתיבות הצדק להורות שבטי ישורון עדת החסד.