אהבת יהונתן/הפטרת נצבים
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
שוש אשיש בה' תגל נפשי באלהי כי הלבישני בגדי ישע מעיל צדקה יעטני כחתן יכהן פאר וככלה תעדה כליה. פי' דאי' שיר המעלות בשוב ה' את שיבת ציון היינו כחולמים וכו' היינו שמחים וכו' ונר' לפרש מפני דאם נעשה נס נפלא לעו"ג הם משמחין במשתה היין לקבל אלפא חמרא שתי ומראה גבורתו למסוך בין רעל לבו ומתענג בתענוגי עולם בהוללות וסכלות ואל אלהא די עביד ליה ניסין בתדירא שוכח וזהו שמחת הרשעים ואולם אם נעשו ניסים לישראל משבחין בקול רנה ותודה למי שעשה לנו כל הניסים והנפלאות ונוהגין תהלה לאל ית' אשר הרענו והטענו והצילנו להראות גבורתו לשפלים וזהו שמחה של מצוה וזהו מאמר המשורר בשוב ה' את שיבת ציון אז ימלא שחוק פינו ולשוננו רנה דהיינו בשמחת הנפש ולא לרוות הגשם על ככה. אז יאמרו בגוים הגדיל ה' לעשית עם אלה הכוונה ראוים הם לעשות להם ניסים ולהגדיל אותן דאלו הגדיל ה' לעשות עמנו היינו שמחין כהנ"ל. וזהו שאמר הנביא שוש אשיש בה' הכוונה שאשמח בה' ולא בהוללות תגל נפשי באלהי ולא בסכלות וא"ש. באופן אחר נראה מפני דמלת אשיש הוא מהבנין הכבד הנוסף ממדבר בעדו ומורה על חוזק הפעולה שאשמח אחרים. והענין הוא דישר' משמחין או"ה והיינו הגרים אשר יבאו לשם ה' ויתנו לו כתר מלוכה להם ישמחו ישראל. ואולם מן הדין אין חלק להם בשמחה במעונו כי לא טרחו כלל לסעודה. ואולם ברחמים ישמחו אותן וז"ש שוש אשיש בה' דהיינו בשם של ד' כי הוא מורה על רחמים ואולם נפשי תגל באלהי שהוא מדת הדין דאל קשה ואעפ"כ נפשי תגל כי לי ראו לשמחה כנ"ל וא"ש. כי הלבישני בגדי ישע דאי' במד' וירח את ריח בגדיו א"ת בגדיו אלא בוגדיו ותמוה ונר' מפני דעור ובשר הוא לבוש של אדם כמ"ש עור ובשר הלבישני ולבוש הוא לבן כתלג חיור וניתן לצבע דהיינו למזל והצבע צובע בו מינים שונות אדומות שרוקות ולכך נקרא בגד שמקבל פעולה מן המזל כמו בא גד וגד הוא מזל וכמו העורכים לגד שולחן והבגד אשר יהיה בו הנגע יוכל להפך הנגע ולהטהר ויוכל לכבס הנגע בענין אם קבל פעולה מניגה הוא להוט אחר המשגל יוכל לסעוד מזגו בהיתר וכמו אם קיבל פעולה ממאדים יוכל להיות חתן דמים למולות ולא רוצח כי תולדות מאדים מורה על דם וכמו כן אמרו חז"ל כל מה דאסר לן רחמנא שרי לן רחמנא אסר לן בגד כלאים דהיינו מינו והופכו הרי לך סדין בציצית דהיינו ע"י מצוה יוכל להלביש הבגדים ולהסיר הכתמים ובכל עת יהיו לבנים ואם מתקן עצמו במה שמותר לו נקראין בגדיו בגדי ישע ואם לאו הם בוגדיו כי מסיתי' אותו לפנות אחר הוללות ואולם מאין באו אלו הבגדים לגרמיים השמים מאיכות חטא אדה"ר דנתלכלך בגדי הקודש ולבש בגדי חול ויצא מחוץ לגן. וישכב בצל עץ הדעת טוב ורע וזאת הסיבה גרמה לפשוט בגדי קודש וכן איתא קודם החטא היה נקרא כתנות אור ואחר חטא הי' כתנות עור והענין הוא דקודם החטא הי' בגן בבגדים נאים ולא שלטה בו כלל מקרים מן המזל ואלף מורה על אחדות האל ית'. ואחר החטא נמסר לעין שרים והיה כתנות עיר בעין. וכמו כן אמרי' דכתיב יכרסמנה חזיר מיער אם זכה קרינן באל"ף והיינו יאור דכיון דעולין מן המים מיד מתים ואם לא זכה קרינן מיער והוא כמבואר. וזהו ענין המד' אל תקרי בגדיו אלא בוגדיו דלפעמים בוגדין בו כהנ"ל. וע"ז אמר יצחק ראה ריח בני כריח שדה אשר ברכו ה' הכוונה דיעקב היה שלם במזגו כמו שהיה אדה"ר קודם חטא בגן וז"ש כריח שדה אשר ברכו ה' היינו כחקל תפוחין ר"ל גן עדן. וז"ש כי הלבישני בגדי ישע הכוונה הם הבגדים אשר אדם מקדש עצמו במותר לו. מעיל צדקה יעטני הם סביבותינו חונים והם המצות וע"ז אמר ואחזו גוים בכנף מעילם וילכו אתם וכו' מפני דבבגדי קדש לא יקרב איש זר אבל בכנף מעיל יוכלו להאחז. אבל הם יאחזו במצות ציצית כדאי' בגמ' בכנף מעיל בציצית יאחזו הגוים. ונראה טעם למה נקט הגמ' ציצית דוקא מפני דאי' במד' מי הן העו"ג אשר יעלו להר ציון אותן שלא זנו. ואי' בגמ' מעשה באחד ששכר זונה אחת והציעה לו את המטה וכו' וישב לארץ ושאלה הזונה על מה זה והשיב לה מצוה אחת יש לנו וציצית שמה והם באו וטפחו לו על פניו דמצות ציצית הם גדר לערוה וכו' ולכך יאחזו הגוים ציצית דוקא כהנ"ל. והענין דמצות ציצית מגין על האדם שלא יכשל במשגל דמורה על ככה מפני דזרע האדם מקורו הוא במוח הראש ומשם יורד לחוט השדרה וג' פעמים מתפצל החוט קודם שיצא נמצא וי"ו חוטין והבריח התיכון עם סעיפיו הם ז' חוטין לבנים ולזה תקנו ז' חוטין של ציצית לבנים וא' של תכלת. וזאת המצוה משמר לאדם מן חטא זרע. וכתב הזוהר דמי שרוצה לשמור עצמו בלילה ילבש טלית קטן ונצול. והעד שתאות האדם הוא בחוט הלבן דכתבו התיקונים אם אדם רוצה לשמור עצמו בלילה מטומאת קרי ירדד חתיכה של אבר ויניחנה על השדרה ויצמת גופו ותאותו סר ממנו וא"ש. באופן אחר נראה מפני דשני מיני שמחות יש והיינו בשני אופנים שמחה בלב ושמחה בפה מלא. וההפרש אשר ביניהם הוא כי השמחה שבלב יוכל להתקיים שמחתו. ושמחה בפה היא לעין כל ויוכל לשלוט בו עין הרע אם משמח בפומבי. והשמחה אשר בפומבי היא נקראת גילה וז"ש המשורר עבדו את ה' ביראה וגילו ברעדה היינו הגילה צריך להיות ברעדה שלא ישלוט בו עין הרע כנ"ל וז"ש שוש אשיש בה' זה יוכל להיות ברחמים היינו בכל לב כי זהו שמחה בלב ואינו יוצא לחוץ. ותגל נפשי באלהי הגילה צריך להיות במדה"ד ברעדה וא"ש. באופן אחר נראה ע"פ מ"ד אני ה' בעתה אחישנה זכו אחישנה פירוש אם עושין תשובה. לא זכו בעתה היינו אם אין עושין תשובה אעפ"כ הקב"ה גואל אותנו למענו ולמען שמו הגדול. ואולם גואל אותנו בדין מפני שאין אנו ראוים לכך ולא התעוררנו בתשובה. אבל אם יזכו ישראל לפני המקום יגאלם ברחמים. וז"ש שוש אשיש בה' היינו אם יגאלו ברחמים וזהו באם יעשו תשובה ותגל נפשי באלהי היינו בעתה דאין זכות לישראל ויהיו נגאלין בדין. כי הלבישני בגדי ישע אם נגאלין ברחמים והיינו בזכותן דהמה מלובשין בגדי ישע וכבוד. מעיל צדקה יעטני אם נגאלין בעתה זה יהיה למען דעת צדקות ה' ויהיה עם מעיל צדקה לבד כחתן יכהן פאר וככלה תעדה כליה הכוונה דאם יזכו ישראל בתשובה יהיו כחתן יכהן פאר מפני דבגולה נותנין אפר מקלה בראש חתנים כמו לאבילי ציון ופאר ישים להם תחת אפר תחת אשר ציערו את עצמם ואולם אם לא יזכו כי אם בצדקה תכונני יהיה במדריגה ככלה תעדה כליה וק"ל:
כי כארץ תוציא צמחה וכגנה זרועיה תצמיח כן ה' יצמיח צדקה וכו'. פי' דמפרש טעם למה ארך עלינו הגלות ובכל יום הולכים ודלים מפני דההעדר הוא קודם לכל נברא כמו והארץ היתה תוהו ובוהו ויאמר יהי אור ויהי אור דההעדר היה קודם וכן בזרע הארץ כי אין זרע הארץ צומח עד שהעלה רקבון ועולה באשה תחילה ואח"כ צומח צמח האוכל. כן הוא ענין גלותינו קודם ביאת הגואל יתערון כל מלכי אדמה ויגזרו גזירות על ישראל ויהיה עת צרה ליעקב ובחשן ואפילה יבא הגואל והיינו אם לא יזכו ישראל וז"ש כי כארץ תוציא צמחה וכגנה זרועיה תצמיח כן ה' יצמיח צדקה ובצדקה לבד. ותהלה נגד כל הגוים פי' נגד הגוים יהיה תהלה כי הם לא ידעו שישראל לא זכו ולנגדם יהיה תהלה וק"ל:
למען ציון לא אחשה ולמען ירושלים לא אשקוט עד יצא כנוגה צדקה וישועתה כלפיד יבער. פי' ע"פ מ"ד דאמר משה להקב"ה והן בני ישראל לא יאמינו לי וכו' ויאמר ה' מה זה בידך ויאמר מטה ויאמר השליכהו ארצה וישליכהו ארצה ויהי לנחש וינס משה מפניו ולכאורה אין הבנה למאמר הזה ונראה דהענין הוא אם אין ישראל מתעוררין מעצמם בתשובה הקב"ה מעמיד להם מלך כהמן שגוזר גזירה על ישראל עד שיחזרו בתשובה ויזכו לביאת הגואל וז"ש משה והן לא יאמינו לי כי אין להם זכות ורמז להם הקב"ה שיעמיד להם מלך כהמן וזהו סוד נחש. וכאשר ראה זאת משה נס מפני הנחש אמר ח"ו שמא לא יוכלו לעמוד באלו הגזירות אמר לו הקב"ה אחוז בזנבו הכוונה שאתה תנצח את הנחש הזה כן הוא ענין אם לא יזכו ישראל לפני המקום בתשובה ועת דודים הגיעה וישראל ערום ועריה מבלי כסות ושלמה הקב"ה מעמיד להם מלך כהמן. ואולם צריך להבין אם כן הוא הענין הא בכל שעה זמנו הוא ויוכל להעמיד מלך כהמן ולמה אנו בגלותינו זמן רב כזה ואין לאל ידינו לעבוד את השם. ונראה דהענין הוא מפני דצריך לקום על ישראל מלך מן בית דוד והוא יושב על כסא ה' וישראל לא יוכלו לזכות לזאת המלכות עד שיצחצחו כל עונות אשר עשו במרד ובמעל ולא ישאר שום רושם כלל זהו לא יוכל להיות כי אם לקץ הימין או שיתעוררו את עצמן בתשובה שלימה א"כ מפני מלכות בית דוד לא יוכל למהר הגאולה והיינו עד שיעלה עמוד השחר. כי השחר עולה מעצמו כפי סיבת תנועות המשרתים כן צריכין ישראל להתעורר מעצמם ולשחר פני ה' שישיב את שבותם. ואיתא דנגזר על חורבות ירושלים זמן מה שיהיה חורבה ושוממה ואם יאחר הקב"ה מזמן המיועד צעקתה לפני המלך באה ומיללת על חורבותיה. ולזאת הסיבה צריך הקב"ה לגאול אותם. וז"ש הנביא למען ציון לא אחשה הכוונה ציון היא מלכות בית דוד לא יוכל למהר הגאולה. ולמען ירושלים לא אשקוט הכוונה מפני חורבות ירושלים לא יוכל להאריך הגלות כי קולה למרום עולה כנ"ל וק"ל. עד יצא כנוגה צדקה הכוונה דמלכות בית דוד לא יוכל לישב על כסא ה' עד שיצא עמוד השחר דהיינו שיתעוררו ישראל מעצמם בתשובה ועמוד השחר הוא כוכב נוגה כמו שביאר האבן עזרא בספרו. וישועתה כלפיד יבער הכוונה ישועת ירושלים צריך הקב"ה למהר הגאולה ומעמיד להם מלך כהמן ויבער כלפיד אש וק"ל:
וראו גוים צדקך וכל מלכים כבודך. פי' דכבר ביארנו לעיל דמעיל צדקה אשר סביבות ישראל חונה הן המצות ובזה יאחזו גוים לעלות להר ה' ולא בבגדי ישע עצמם ואולם המלכים יהיו אומניך ומניקותיך הם יתקברו יותר אל הקודש והמה יראו בגדיך יותר משאר או"ה ובגדים הם נקראים כבוד דר' יוחנן קרא למאני' מכבדותא וז"ש וראו גוים צדקך דהיינו מעיל צדקה לבד ולא יותר והמלכים יראו כבודך בגדי קודש אשר עליך וק"ל:
וקרא לך שם חדש אשר פי ה' יקבנו. פי' עפ"י מ"ד לעתיד יאמר הקב"ה לאברהם בניך חטאו יאמר אברהם ימחו על קידוש שמך. יאמר הקב"ה ליצחק בניך חטאו יאמר יצחק וכי בני הם והלא הם בניך ע"כ ולכאורה תשובת יצחק תמוה דאין סניגורין בדברים אלו כלל. ונר' דהענין יצה"ר הוא בשני אופנים א' הוא רוע מזג האדם שמורה על ככה והשני הוא מלאך המשחית אשר יושב בטוחות לבו וכאשר יולד הנער לפתח חטאת רובץ ומסית ומדיח אותו עד שבו אל עפר ואם היצה"ר הוא בזה האופן דהיינו מלאך המשחית הדין נותן שלא יענש על חטא שחטא לפניו ביצה"ר כי הקב"ה סך דרכו בסירים ובסד שם רגלו ולא יוכל לנטות ימין ושמאל כי היצה"ר אונסו ומה יעשה הבן שלא יחטא אשר משוקץ שוכב בחיקו ואולם אם היצה"ר הוא מן מזג האדם יוכל להפך מזגו ופעמים יקרה למזגו מקרה טוב ויהיה איש צדיק וע"ז אם יחטא יענש כי החיים והמות בידו. וזהו ההפרש בבני אדם דהיינו שהיצה"ר בא לו מן אדם או מן השמים וז"ש יצחק וכי בני הם והלא הם בניך ואתה נותן להם היצה"ר וא"כ אין להם עונש כלל על חטאם ואין במזגי שום גרם לחטוא כי כבר בטל היצה"ר בשעת עקידה ואח"כ נולד יעקב וא"כ בניך הם זהו סניגורין שילמוד יצחק על בני ישראל. נמצא אם הם נקראין בני ה' אינן חוטאין כי הקב"ה משגיח עליהם וז"ש הושע בן בארי והי' ביום ההוא יקראו להם בני אל חי כי לעתיד לא יהיה יצה"ר כלל ויהיו כולם אהובים למקום ויקראו להם בני אל חי וא"ש. באופן אחר נר' מפני דהצדיקים מתדמין לבורא ואם אדם צדיק נקרא על שמו וז"ש וקרא לך שם חדש אשר פי' ה' יקבנו היינו שיהיו כולם צדיקים כולם יזכו לחזות בנועם ה' וק"ל. ואגב נתרץ המד' והגמ' דלעתיד יאמר הקב"ה ליצחק בניך חטאו יחשב יצחק כמה שנים אשר חטאו מפני דשנותיו של אדם היא ע' שנה צא מהם כ' דלאו בר עונשין הוא אשתייר חמשים צא מהן כ"ה דלילות אשתייר כ"ה שנה ובזכותו יהיו ניצולין י"ג שנה והשאר אתה תמחול להם ותמוה ונר' דהנה לא יוכל לומר יותר מי"ג שנה שיהיו ניצולין בזכותו דהוא לא כבש היצה"ר יותר מפני דאי' דמשעת עקידה ואילך לא הי' בו יצה"ר דהיה כבריה חדשה. ותוס' בזבחים פירושו דרבקה היתה בת י"ד שנה כשנישאת ואחר עקידת יצחק נולדה רבקה כמבואר בתורה נמצא הי' יצחק בשעת עקידה כ"ו שנה ועד י"ג שנה אין יצה"ר באדם דכל מה שעושה הוא מעשה נערות ומי"ג שנה עד כ"ו שנה הוא י"ג שנה דכבש יצחק היצה"ר לכך אמר י"ג יהיו ניצולין בזכותו וא"ש המדרש ודוק:
והיית עטרת תפארת ביד ה' וצניף מלוכה בכף אלהיך. פי' ע"פ מ"ד דלעתיד יהיה ביד ישראל כתר כהונה וכתר מלכות. כתר כהונה הוא הנקרא תפארת דכתיב בבגדי אהרן לכבוד ולתפארת וכתר מלכות הוא הנקרא צניף הטהור על ראשו הוא כתר מלכות. ואולם מלך במשפט יעמיד ארץ כי שרביט המלך הוא הדין וכתר כהונה הוא רחמים כי הכהן מכפר ומבקש רחמים. וז"ש והיית עטרת תפארת היינו הכתר כהונה ביד ה' זהו רחמים כי זה השם מורה על רחמים כמבואר וצניף מלוכה בכף אלהיך שמלך הוא בקו המשפט וק"ל:
לא יאמר לך עוד עזובה ולארצך לא יאמר עוד שממה כי לך יקרא חפצי בה ולארצך יקרא בעולה. פי' עפ"י דכתב הזוהר טעם למה ארץ ישראל היא שוממה עתה בגלות מפני דארץ ישראל היא ארץ קדושה ואם יחטיאו ישראל שם בארץ יהיה עונשן גדול מפני טימאם את ארצו ולא יהיה תקנה לישראל ח"ו לכך היא שוממה מאין יושב גם מאו"ה שלא יבאו ישראל לגור שם ואולם לעתיד יתישבו ערים נשמות וז"ש הנביא לא יאמר לך עוד עזובה הכוונה שם עזובין בחטא ולכך הם בארץ העמים לא יאמר להם עוד כזאת. ולארצך לא יאמר עוד שמה כי תהיה מיושבת ולך יקרא חפצי בה כי יתבער היצה"ר מן הארץ ולארצך בעולה וק"ל:
כי יבעל בחור בתולה יבעלוך בניך. פי' ע"פ מ"ד פירוש על פי מאן דאמר רני עקרה בשביל שהיא עקרה ולא ילדה בנים לכך רני שלא ילדה בנים לגיהנם וז"ש כי יבעל בחור בתולה מפני דבית ראשון היה אהבת נעורים ובית שני לא היה כי אם פקידה לבד. וידוע דאין אשה נתעברה מביאה ראשונה ולכך היא עקרה ולא ילדה. או יאמר דאי' בגמ' חד אמר דהמצות בטילות לעתיד ובודאי אפי' מצוה קלה מן המצות לא יבטל ח"ו כי כל מצוה יש לה שורש למעלה רק דהנה העוסק במצוה פטור מן המצוה ומי שעוסק בתורה פטור מן כל המצות והיינו דוקא מי שתורתו אומנתו כגון רשב"י וכדומה אבל שאר בני אדם אינם פטורים כי עוסקין בענייני העולם. ואולם לעתיד יטפו ההרים עסיס ולא נצטרכו לעסוק בענייני עולם ויהיה התורה אומנות כולם ויהיו פטורים מכל המצות זהו כוונת הגמ' מצות בטילות לעתיד בזה הענין. וידוע דחתן פטור בלילה הראשון מכל המצות מטעם שהוא עוסק במצוה וז"ש הנביא כי כאשר יבעל בחור בתולה שהוא פטור מכל המצות כן יהיו בני ישראל לעתיד וא"ש:
כמשוש חתן על כלה ישיש עליך אלהיך. נר' לפרש הענין דכמו שהכלה קודם הכנסת לחופה סופרת שבעה נקיים ולובשת לבנים ומעבירה כל הכתמים כן ישראל בגלות המר הזה קודם שיבאו לארץ ילבישו לבנים וזה היה כאשר יצאו ישראל ממצרים ספרו שבעה שבועות עד שעמדו על הר סיני ואותן ז' שבועות הם ימי נקיון וימי תקון ועת צרה הוא שמתו כמה ת"ח ותלמידי ר' עקיבא מתו כי הם ימי תיקון. וזהו כמשוש חתן על כלה ישיש עליך אלהיך וק"ל:
על חומותיך ירושלים הפקדתי שומרים כל היום וכל הלילה תמיד לא יחשו המזכירים את ה' אל דמי לכם ואל תתנו דמי לו וכו'. פירוש עפ"י מ"ד בגמ' דרמי קראי אהדדי כתיב אין מספר לגדודיו וכתיב אלף אלפים ישמשוני' ומשני כאן קודם חורבן הבית אין מספר וכאן לאחר חורבן. ונראה ליתן טעם למה קודם חורבן אין מספר ולאחר חורבן יש מספר דאי' כשחרב בהמ"ק אמר הקב"ה למלאכי השרת שעו מני אמרר בבכי וכו' מה שהאבל עושה אני עושה על בני האבל צריך להתעטף אף אני אלביש שמים קדרות ושק אשים כסותם. מה אבל יושב ודומם אף אני אשב ואדום. נמצא משעת חורבן הבית אין קול נשמע למעלה. ואי' כל דבור ודבור שיצא מפי הקב"ה עושה פעולה ונברא מיד מלאך. וא"כ קודם חורבן בכל יום נברא מלאך ואין מספר לגדודיו. ואולם אחר חורבן הקב"ה יושב ודומם כביכול ואינו נברא מלאך ויש מספר לגדודיו. ואולם כ"ז דוקא במקום המלאכים אבל בבתי גוואי אין הקב"ה דומם ומשם נאצל כל בגלותינו. ובתי גוואי הוא קודש קדשים כמו שהיה למטה במקדשנו. ומקדש שלמעלה מכוון כנגד מקדש שלמטה וכמו כן הוא ירושלים למעלה כמו שהוא למטה וזהו בחי' אבראי. ואי' חשמל למה נקרא חשמל עתים חשות עתים ממללות והענין הוא אם הדבור יוצא מפי הגבורה המלאכים דוממים ואם הקב"ה דומם הם ממללים. ואי' דהמלאכים אשר היו בשעת יצירת האדם אינן מקטריגין על האדם. ואולם אותם שבכל יום נבראים הם מקטריגים על האדם כמאמרם מה אנוש כי תזכרנו. ואולם אותן שנבראו בבתי גוואי דהיינו מן הקודש פנימה הם אין מקטריגין על האדם. וז"ש על חומותיך ירושלים הפקדתי שומרים הכוונה בבתי בראי הם תמיד לא יחשו מפני דאם הקב"ה דומם הם ממללין ובבתי בראי אין קול נשמע משעת חורבן. ואולם המזכירים את ה' היינו הם אשר בקודש פנימה שמותר להזכיר את השם ככתבו אל דמי לכם כי עתים חשות ועתים ממללות ואל תתנו דמי לו שהם אינן דוממין ושכינה אינה דוממת וק"ל:
נשבע ה' בימינו ובזרוע עוזו אם אתן עוד את דגנך מאכל לאויביך וכו'. פי' עפ"י מ"ד דלעתיד לא יהיה מעשר עני כי לא יחדל אביון מקרב הארץ וגם מעשר ראשון לא יהיה כי בני לוי יטלו חלק בארץ ואין צורך במעשרות וכל מעשר הארץ יהיה מעשר שני שבעלים אוכלין אותו בקדושת מעשר. ואי' רעב של מהומה בא לעולם על שאין מעשרין כראוי באים אויבים ואוכלים אותו מפני גזל מתנות עניים. וז"ש הנביא נשבע ה' בימינו אם אתן עוד את דגנך מאכל לאויביך דהטעם הוא דאין בעלים אוכלין אותו מפני שאין מעשרין כראוי ולעתיד לא יהיה מעשר כ"א מעשר שני לבד ובזה לא יכשלו ויאכלו אותו בירושלים וז"ש כי מאספיו יאכלוהו והללו את ה' בירושלים ומקבציו ישתוהו בחצרות קדשי כדין מעשר שני וק"ל:
באופן אחר. נראה ע"פ מ"ד בגמ' דברכות מנין שהקב"ה מניח תפילין שנא' נשבע ה' בימינו ובזרוע עוזו ימינו זו תורה דכתיב מימינו אש דת למו. ובזרוע עוזו אלו תפילין דכתיב וכו'. ומאי כתיב בהו את ה' האמרת היום וה' האמירך היום להיות לו לעם ומי כעמך ישראל גוי אחד בחד ביתא כי מי גוי גדול אשר לו אלהים קרובים אליו בכל קראנו אליו בחד ביתא או הנסה אלהים לבוא לקחת לו גוי מקרב גוי בחד ביתא ולתתך עליון על כל הגוים וכו' למען דעת כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך בחד ביתא וכו' ותמוה ונראה דהענין של תפילין הוא דלמה דווקא אלו ד' פרשיות ולא עשרת הדברות אשר שמעו כל ישראל בהר סיני ולמה דווקא בראש ובזרוע. ונראה דהקב"ה בחר בישראל מכל העמים אשר על פני האדמה ונתן להם תורה ומצות חוקים ומשפטים ישרים אשר יעשה אותם האדם וחי בהם בעלמא דאתי והקב"ה יעזרם ויחזקם ויאמצם וקווי ה' יחליפו כח לעשות את כל המצות האלה והקב"ה צוה אותנו להניח תפילין בכל יום כדי לחזק רוע מזג האדם. דע כי האדם מוגבל מן ד' יסודות והן אש ומים רוח ועפר. וכנגדן הן ד' מרות מרה אדומה ומכה ירוקה מרה לבינה ומרה שחורה. ואם יגבר קצתן על קצתן יש לו מניע ח"ו לעבוד הבורא לכך צוה הקב"ה להניח ד' פרשיות של תפילין עדי עד להתגבר על תולדתו. ואולם ילוד אשה לא יוכל להתגבר על תולדתו להפך יסודתו לכך הקב"ה מסייע אותו ותומכו בימינו. וזהו ענין שהקב"ה מניח תפילין כמו דבר נש מניח תפילין להפך יסודו וכן הקב"ה משגיח עליו מלמעלה לעזור אותו. ועתה אחל לבאר באם אדם יסודו מעפר דהיינו שגברה עליו מרה שחורה והוא בטבע קר ויבש והתולדה הזאת אם מתגבר באדם הוא הולך ערירי ואין מתחבר עם אנשים ואין מאמין בדבר מופלג כ"א מה שנראה בחוש וכל מגמתו לאסוף ולקבץ הון רב ולחפש מטמונים בעפר עד שיבו אל עפר וידו קמוצה ומדכא אביון בשער. וזאת תולדות עפר. ולזה צוה הקב"ה להניח תפילין לבטל יסוד המעולל בעפר והיינו פרשה ראשונה שמע ישראל ה' אלהינו זו מורה אל האחד האמיתי שיאמין בעילת כל העילות ושיאהב את ה' בכל לבבו ובכל נפשו ובכל מאודו שלא יהיה כילוי יותר מדאי ולא שוע יותר מדאי כדאי' בגמ'. ואולם האדם לא יוכל לבטל מזגו אם לא בעזר האל יתב' זהו הן תפילין אשר הקב"ה מניח אותן והוא עוזר אותו והפרשה ראשונה של תפילין דהקב"ה היא את ה' האמרת היום להיות לו לעם סגולה שהקב"ה בתר בנו לעם וזאת היא לעזר לאדם לבטל כל הרהורין בישין ולהאמין בו עד שנשמתו יוצאת ולפזר ממונו לעניים ובזאת יבא אל הקודש וזהו סיוע לבטל טבע ראשונה. וכפי ענין אתערותא דבר נש לתתא כן הוא ענין אתערותא דלעילא וזהו מדריגה ראשונה. מדריגה שניה היא יסוד המים באם גברה על אדם מרה לבנה והוא קר ולח בטבע ותולדתו מורה להיות עצל וטומן ידו בצלחת ושפל בדעת וריק מכל חכמה כי תולדתו לח. ולעומת זה צותה תורתנו שיבטל זאת המניע דהיינו שיניח תפילין וזהו פרשה שנייה דכתיב ביה ואספת דגנך ותירושך שלא יהיה עצל ושננתם שישנן התורה בכל עת שלא יבא לידי שכחה וגם שילמוד ויעיין בחכמת תורת אלהינו תמיד למנוע סיבת המבטל אותו. ואולם האדם לבד אין לו כח לעמוד בימי המבול האלה אשר שחתו את יבול הארץ לזה הקב"ה בעזרו וזהו ענין פרשה שנייה של תפילין דקב"ה כי מי גוי גדול אשר לו אלהים קרובים אליו ואין לך חכמה גדולה מזו אם יוכל להשיג אל יתב' שהוא קרוב אצלו וזהו צריך זריזות ומהירות יותר וזהו סיוע מאל יתב' לאדם ומדריגה שלישית הוא יסוד הרוח וזהו מרה ירוקה באם גברה ותולדתו הוא חם ולח ואומר הרבה ואפי' מעט אינו עושה ודבריו דברי הבאי ורוח. אל מקום שיוליך הרוח את הגשם שם הוא. וגם יצרו מתגבר עליו בענין רמות רוח וגאוה מפני הגדול ממנו ותקנתו לילך שחוח. וזהו ענין פרשה ג' של תפילין דכתיב בהו קדש לי כל בכור שיאמר ויעשה ולא לצפצף כעגור בפיו וגם שבעת ימים תאכל מצות לחם עוני לבטל ממנו הגאוה. ואולם רוח סערה גדולה באה עליו מפרק סלעים ואין יכול לעמוד בכחו ולכך הקב"ה בעזרו וזהו ענין פרשה ג' של תפילין דהקב"ה או הנסה אלהים לבא לקחת לו גוי מקרב גוי מפני שנשבע לאברהם בברית בין הבתרים ולכך ילמוד אדם ממנו וגם וזכרת כי עבד היית בארץ מצרים הוא ענין שלא יתגאה. מדריגה ד' הוא יסוד אש והיא מרה אדומה ותולדתו חם ויבש והוא בעל אף וממהר לשפוך דם נקי וקץ בדברים הקודם לו וזהו ענין פרשה ד' של תפילין שיאמין ביציאת מצרים וגם בכורי אדם הוא תמורת בכורי מצרים אשר נהרגו בלילה אחת והם קודש. ואולם האש בוער מגדיש ועד קמה ועד כרם זית לכך הקב"ה בעזרו וזהו ענין פרשה ד' דקב"ה למען דעת כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך אשר הוציאך מארץ מצרים וזהו עזר מן הקב"ה לאדם. ואי' בזוהר דמפרש דכל הקללות יתהפכו לברכות אם אדם הולך בתום לבבו לפני ה' ומפרש אם יאכלו בני נכר את יבול הארץ גם זה טובה דלפעמים יש ניצוצין בתבואה והן למודין בדרכיהם המעוקל ואם יאכל אדם מתעבר ואף נשקה בו והניצוצין מסיתין אותו לדרך רע וכתב דכן היה ענין יוחנן כה"ג שיצא למינות אחר פ' שנה ששמש בכהונה גדולה מפני שאכל ממין צומח ובו היה גלגול מהנשמות אשר שחתו דרכיהם לכך באין האויבין ואוכלין זאת התבואה שלא יכשילו בהם ישראל. וזהו מאמר הנביא נשבע ה' בימינו ובזרוע עוזו שהקב"ה הבטיח לישראל שיהיה להם לעזר ולהועיל שיוכלו לעבוד את ה' והיינו תפילין דקב"ה כנ"ל. ואולם עדיין לא יצאנו מחובת ביאור לגמרי שמא יתעברו מאותן ניצוצין רעות הנ"ל ע"ז אמר שלא אתן עוד את דגנך מאכל לאויביך שלא יתגלגלו בצומח כלל ניצוצין כ"א מאספיו יאכלוהו והללו את ה' ולא יטעו אחר ההבל ומקבציו ישתוהו בחצרות קדשי ודוק:
הנה ה' השמיע אל קצה הארץ אמרו לבת ציון הנה ישעך בא. פי' ע"פ מ"ד במדרש כל יום רביעי בני קרח אומרים מתי תעלנו מבור שאון. ונראה דאמר המשורר מכנף הארץ זמירות שמענו צבי לצדיק ותמוה איה מקום כנף הארץ. ונראה דאיתא דגאולה אחרונה יהיה כמו שהיה גאולת מצרים וגאולת מצרים היה ביום ה' מפני דאמרי' בגמ' דכ"ע בא' בשבת באו ישראל למדבר סיני וכולי עלמא בר"ח באו לשם וא"כ היה ר"ח אייר ביום וי"ו וזי"ן ור"ח ניסן היה ביום ה' וכמו כן היה ט"ו בניסן בה' נמצא יצאו ישראל ממצרים ביום ה' וכן הגאולה יהיה לעתיד ביום ה' ולפני בוא יום ה' הגדול והנורא יבא אליהו ז"ל המבשר והוא יעלה בני קרח וא"כ כל יום ד' הם מצפין ומקוין לישועת ה' וחכמי המזלות ביארו דקצה בכדור הוא המרכז האמצעי והארץ היא כדורית ובמרכז אמצעי שם הוא הגיהנם וזהו מכנף הארץ זמירות שמענו דהיינו מן גיהנם והם בני קרח אשר המה אסורין שם עד עת קץ וזהו מאמר הנביא הנה ה' השמיע אל קצה הארץ דהיינו ע"י המבשר אליהו ז"ל אמרו לציון הנה ישעך בא וק"ל:
וקראו להם עם הקודש גאולי ה' ולך יקרא דרושה עיר לא נעזבה. פי' ע"פ מ"ד דגיהנם עתיד לומר לא אחפוץ צדיקים וגן עדן אומרת לא אחפוץ רשעים ותמוה וכי מה בא להשמיענו ומי פתי יסור הנה. ונראה דהענין הוא מפני דצדיק גמור מדור מיוחד לו בגן עדן ואולם מי שפנה כל ימיו אחר הבל ושכח ביראת ה' וכאשר ראה כי בא קיצו לשוב אל העפר והרהר בתשובה הם נידונין בגיהנם איש איש כפי חטאו אשר עשה ולעתיד יתוקנו ויבאו בגן עדן. והענין הוא דלעתיד יהיה הגיהנם עליון לגן עדן והם יבאו בו ויתענגו שם והמדבר יהיה כגן רוה וזה יהיה אמצעי בין גיהנם התחתון ובין גן עדן. וזהו כוונת המדרש דגיהנם עתיד לומר לא אחפוץ צדיקים הכוונה אלו צדיקים אשר היו תושבים בגיהנם יהיו שם באמת אבל צדיקים גמורים לא יחפוץ הגיהנם וגם גן עדן אומר לא אחפוץ רשעים הכוונה רשעים גמורים לא יחפוץ כי מקומם במדור התחתון אבל אלו צדיקים הנ"ל יהיו שם וא"ש המדרש וזהו מאמר הנביא וקראו להם עם הקודש דהיינו הצדיקים גמורים יקראו להם גאולי ה' שגאל אותו ה' מן גיהנם. ולך יקרא דרושה עיר לא נעזבה הכוונה ירושלים יקרא דרושה מפני דאי' דגיהנם רחוק מן ירושלים כמבואר בירמיה ואולם עתה תהיה דרושה עיר לא נעזבה דהיינו שיהיה הגיהנם לגן עדן וק"ל:
מי זה בא מאדום וכו' מדוע אדום ללבושך וכו'. עיין בפסוק פי' דתמה הנביא מפני דהענין הוא עמו אנכי בצרה דשכינה גם היא בגלות וענין גלות השכינה הוא כמבואר דמשה ראה הסנה בוער באש מפני דהתלבשות השכינה הית בשר המיוחד לאומה אשר ישראל אסורין שם והשר של מצרים היה אב הטומאה ובו היה התלבשות וזהו שתמה משה מדוע לא יבער הסנה וכוכב המיוחד לאדום הוא מאדים שהוא ממונה על רציחה וזהו אומנתו של עשו וא"כ בגלות אדום ההתלבשות הוא אדום ובאומה אחרת ההתלבשות הוא בענין אחר וזהו שתמה הנביא מי זה בא מאדום דהיינו שבא כבר מאדום והוא חמוץ בגדים ומדוע אדום ללבושך וכי'. ואי' ברש"י בפ' בשלח דמפרש דבשעת מתן תורה נראה הקב"ה כזקן ויושב בישיבה ובמלחמת ים סוף היה נראה כגבור וראתה שפחה על הים יותר ממה שראה יחזקאל וכאשר הקטנים ראו את המראה הזה אמרו זה אלי ואנוהו נמצא דבעת נצחון הקב"ה לובש בגדי גבור וז"ש הנביא ואם נאמר שהלביש לבוש נצחון מפרש זה הדור בלבושו דהיינו במה שאמרה ישראל זה היה הדור בלבושו שהיה נראה כגבור נוצח וע"ז רה"ק משיב אני מדבר בצדקה ורב להושיע הכוונה דישראל אין ראויין לגאולה וזמן גאולה באה הקב"ה מעמיד להם מלך כהמן כדי שיתעוררו את עצמן בתשובה וזהו אני מדבר בצדקה. פורה דרכתי לבדי ומעמים אין איש אתי ואדרכם באפי וארמסם בחמתי וכל מלבושי אגאלתי כי יום נקם בלבי ושנת גאולי באה זהו תשובה על בגדי אדומים כי יום נקם הוא וביום נקם הוא לבוש אדום והיינו בעת גאולה וזהו שיסד הפייטן מלך בגדי נקם לבש ביום נקם לצריו ישיב אל חיקם וק"ל:
פתח הנביא לשבח ולהודות לה' על כל הניסים והנפלאות אשר עשה לנו ה'. חסדי ה' אזכיר תהלות ה' כעל כל אשר גמלנו ה' ורב טוב לבית ישראל אשר גמלם וכו' מפני דאם הם נגאלין בעתה הן אין ראוין לגאול אלא הקב"ה ברחמיו וברוב חסדיו גואל אותנו מגלותנו לכן נשבח ונהלל. ויאמר אך עמי המה בנים לא ישקרו ויהי להם למושיע פי' דאם ישראל אין מתעוררין מעצמן בתשובה הקב"ה מעמיד להם מלך קשה וגוזר גזירות על ישראל ובאין המלאכים ויאמרו חוסה ה' על עמך ומלמדין סניגורין עליהם ויאמרו איך סבלו ישראל את כל גזירות המלך האכזר. ואולם הקב"ה ברחמיו וברוב חסדיו הושיעם ונתן להם לסבול עול הקשה מן המקום שאין המלאכים רשאין ללכת שמה ויאמר למלאכים אך עמי המה ובנים לא ישקרו ואיך לא אחוס על עם ישראל כדי שיסכימו המלאכים ואולם הוא להם למושיע וזהו מאמר הנביא ויאמר אך עמי המה בנים לא ישקרו ויהי להם למושיע וק"ל:
בכל צרתם לו צר ומלאך פניו הושיעם. פי' דחוזר לעיל דהקב"ה מושיעם מן מקום שאין רשות למלאכים ללכת שמה ואומר למלאכים בכל צרתם לא צר להם והם מקבלין באהבה ומלאך פניו הושיעם. ואולם יש חילוף בקרי וכתיב דכתיב לו ואנן קרינן לא וזהו ענין דלישראל אין צר כי הקב"ה מושיעם וגואלם ואולם לו צר דהיינו לשכינה ובאהבתו ובחמלתו הוא גאלם וינטלם וינשאם כל ימי עולם והוא מציץ מבין החרכים ומשגיח עלינו בגלותנו עד יחדש אהבת נעורים וקול דודי מדלג על ההרים במהרה בימינו אמן סלה:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |