אבני נזר/יורה דעה/תלג

סימן תלג
הלכות תרומות ומעשרות
בשמעתא דקדושה ראשונה קידשה לשעתה וקידשה לעתיד לבא:

אעריכה

א) בתוס' יבמות (דף פ"א.) ד"ה מאי היא דתנן הקשו לריש לקיש דאמר תרומה בזמה"ז דרבנן דבטלה קדושת הארץ א"כ כלאי הכרם נמי דרבנן ואמאי תני כל שדרכו הא בדרבנן אין אסור כל שדרכו כו'. ולפענ"ד נראה ליישב עפ"י דברי הש"ס כתובות (כ"ה.) אפי' למ"ד תרומה בזמה"ז דרבנן חלה דאורייתא שהרי שבע שנים שכיבשו ושבע שחילקו נתחייבו בחלה אף שלא נתחייבו בתרומה. ולכאורה אינו מובן אם הטעם דתרומה בזמן הזה דרבנן משום דבטלה קדושת הארץ למה יתחייבו בחלה ומה ענין זה לשבע שכיבשו:

בעריכה

ב) ע"כ נראה דבאמת ר"ל דסבר אליבא דר' יוסי דמתני' תרומה בזמה"ז דרבנן אף דר' יוסי תניא בסדר עולם ירושה שלישית אין להם ובתוס' לעיל ד"ה ואין מאכילה תירצו דקסבר ר"ל דר' יוסי תני לה ולא סבר לה. ולפענ"ד א"צ לזה רק ר"ל סבר דר' יוסי הוכיח מקרא דירושה שני' לא נתבטלה פירוש שעדיין היא שלהם ואינם צריכין לירושה שלישית ומ"מ הא אמרינן בב"ב (קכ"ב.) עתידה א"י שתתחלק לי"ג שבטים ומקרא היא ביחזקאל דכתיב שער יוסף אחד וגו'. הרי דחלוקה ראשונה נתבטלה עכ"פ וא"כ הוי ממש כמו קודם שחלקו ארץ ישראל דאינם חייבים בתרומה וחייבים בחלה. וע"כ חייבים בכלאי הכרם לכ"ע כמו בחלה. ולר' יוחנן י"ל דסובר דהאי ירושה שלישית אין להם לאו על גוף הארץ קאי שנשארה שלהם כמקודם רק על קדושת הארץ. וכן פירש"י עיי"ש. וא"כ לא דמי לשבע שכיבשו דהכא כיון שנתקדשה הארץ לתרומה לא פקע חיובה:

געריכה

ג) ולכאורה מוכרח לומר כן דהא אמרינן בע"ז (נ"ג דאמר רחמנא ואשיריהם תשרפון באש מכדי ירושה היא להם מאבותיהם ואין אדם אוסר דבר שאינו שלו. הרי דאף קודם הכיבוש הי' של ישראל ואעפי"כ אמרינן בנדה (מ"ז.) בבואכם יכול משנכנסו לה שנים ושלשה מרגלים ת"ל בבואכם בביאת כולכם אמרתי לכם. הרי דלא נתקדשה הארץ עד שבאו לתוכה אף שהי' שלהם. וא"כ מה יועיל מה שנשארה שלהם בחורבן בית שני כיון דמכל מקום אינם בתוכם. וע"כ דקדושה שהי' בתחילה לא פקע. וא"כ אף בחלה חייבים:

דעריכה

ד) אך בר"ש פי' המשניות פ"ב דחלה הביא ירושלמי שהשיב ר"ע לר"א אי אתה מודה בישראל שנכנסו לא"י ומצאו קמחים ובצקות שהם חייבים בחלה ומשני בירושלמי תמן עד שלא נכנסו לארץ למפרע ירשו דכתיב לזרעך נתתי שכבר נתתי. הרי דמחמת שהי' שלהם לבד נתחייבו בחלה. וע"כ הא דאינם חייבים משנכנסו לה שתים ושלשה מרגלים דלא הי' שלהם מתחילה רק משבאו לארץ נעשה שלהם למפרע. וכן לשון הירושלמי למפרע ירשו. וע"כ פריך בע"ז דלמפרע לא הי' יכולים לאסור. ומ"מ המרגלים הי' מותרים לאכול בלא חלה דלא חל הירושה אח"כ על מה שכבר אכלו רק על מה שיש בשעת כיבוש. ואם כן שפיר י"ל כנ"ל:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף