אבני נזר/יורה דעה/רפב

סימן רפב

ב"ה יום ועש"ק טו"ב למטמונים תרס"ב לפ"ק.

שוכ"ט לכבוד הרב המאוה"ג ואלופי הקהל דק"ק קאנין כל אחד בשמו יבורך בכ"ט.

אעריכה

א) המתנתי עד כה חשבתי אולי יהי' ידועה מכם איך עשו בלאדז וכאשר עד כה לא בא אשיבכם כך. הנה במקוה שאתם רוצים לעשות שיהי' שתי מקואות אחת מ' סאה מי גשמים. והשנית שאובה שהמשכוה ונקב ביניהם שתהי' המקוה מי גשמים מטהרת את השאובה. ושאלתם אם צריך שיהי' הנקב פתוח בשעת טבילה. כבר אמרתי להמשולחים שא"צ. וכן מפורש בש"ע סי' ר"א סעיף נ"ב. אף שבש"ך שם ס"ק קי"ב בשם רי"ו שנסתפקו המפרשים בדבר. אפי' כולו שאוב גמור אין זה ספק תורה שהרי בנתן סאה ונטל סאה בשאובין כשר עד לעולם. [ואף שטובל במקוה שרובו שאובין] כדאיתא בש"ע שם סעיף כ"ד ומשום דנטהר כבר בהשקה [וכ"כ הרא"ש וכל הפוסקים דטהרת שאובים משום השקה. וכשם שבהשקה כשהשיק פעם א' פרחה טומאתו ואינו חוזר כן פסול שאובין] ה"נ בזה אפי' נסתם אח"כ. אך טעם רי"ו שגם בנתן סאה ונטל סאה דעת הרמב"ם שאינו כשר רק עד רובו. אך מבואר בב"י שם שהטעם משום מראית עין בעלמא. ה"נ בדין זה כשסתם נסתפק אם יאסר משום מראית עין. וא"כ ספיקא לקולא. ואף שהש"ך כתב טוב להחמיר לכתחילה. כבר כתב החת"ס סי' רי"ב דלית מאן דחש לדברי הש"ך ההם. ובנ"ד שהשאיבה ע"י המשכה דלכמה פוסקים כשרה בעצמותה. גם הש"ך יודה דאין לחוש אף לכתחילה וזה פשוט:

בעריכה

ב) ולענין קטפרס אם הוי חיבור. הנה מהא דמטהרין העליון מן התחתון כתב הר"ש דמשום דשאוב דרבנן אפשר דמקילין בקטפרס אך י"ל דהיינו דוקא בנפסל בג' לוגין לא בכולו שאוב דלכמה פוסקים מה"ת. אך נראה דבשאיבה שהמשכוה כולה אף להפוסלים אינו אלא מדרבנן. שהרי טעם הפוסלים מה"ת משום בידי אדם דיליף בת"כ מה מעין בידי שמים יצא בידי אדם וזה ששפך ע"ג צנור ומשם יוצא למקוה מרחוק דומה להא דחולין (ק"ז.) אריתא דדלאי אין נוטלין ממנו דלא חשיב מכח גברא ע"ש פרש"י וה"נ בנ"ד:

געריכה

ג) ועוד דהא הר"ש מותיב אהא דכולו שאוב דאורייתא מהא דפ"ק דפסחים במשקי בי מטבחיא בכלים טמאין בקרקע טהורין משמע דאף ששפך מכלי לקרקע הוה מקוה מה"ת. ותירץ הר"ש משום דכששפך לקרקע מתפשט ע"ג הרצפה והו"ל שאובה שהמשכוה וטהורה ממילא להפוסלין שאובה שהמשכוה כולה. או יסברו כולו שאוב דרבנן. או לא יפסלו בהמשכה רק מדרבנן. ונהי דהרא"ש כתב תירוץ אחר בשם הר"ש. הר"ן פ"ב דשבועות כתב כן בשם הר"ש והר"ש שלפנינו יכריע. בשגם שתירוץ הרא"ש לפי פירושו דחוק מאוד דבכלים היינו שהי' פעם אחת בכלים. בקרקע שלעולם הי' בקרקע. ואין זה משמעות הלשון:

דעריכה

ד) שו"ר בתשו' מהרי"ט ח"ד סי' י"ז שלמד ממשנה הנ"ל דשאובה שהמשכוה כולה מטהרת בחיבור קטפרס משום דשאיבה כולו אינו אלא מדרבנן וכ"כ בתשו' דברי אמת דשאיבה שהמשכוה כולה אינ ולא מדרבנן. שו"ר בתוס' ב"ב (ס"ו:) כתבו בהא דמשקי בי מטבחיא שני התירוצים. תירוץ הרא"ש ותירוץ הר"ן בשם הר"ש. וכתבו דאפשר המשכוה כולה מדרבנן. וכתבו בלשון אפשר. אך הם בשיטת ר"ת דשאיבה כולה מתחילתה לא ע"פ המים דאורייתא. אך הפוסקים לא חששו רק לסברת הראב"ד דבידי אדם דאורייתא ולסברת הר"ש דבכלים המקבלים טומאה מדאורייתא משום דאין הווייתו ע"י טהרה. ובשאובה שהמשכוה אין כאן משום מקבל טומאה כמפורש בזבחים (כ"ה:) ובש"ע סעיף מ"ח שאם יש הפסק מעט בין הדבר המקבל טומאה ובין המקוה לית לן בה. ומשום בידי אדם לא כנ"ל מהא דאריתא דדלאי:

העריכה

ה) והנה אף שהר"ש בלשון אפשר כתבו. והיינו משום דיש לדחות דמתני' ר"מ דמכשיר בחגיגה ולהרמב"ם בפי' המשנה דמפרש לה לענין להשלים השיעור מוכרח לומר דמתני' ר"מ. וכן לפי' הרא"ש דכתב דמשום שהי' תחילה כשפופרת הנוד סגי בשאח"כ הוא כשערה מוכח דלענין להשלים השיעור. דאי לטהר שאובין כיון שנטהר פעם אחת לא הי' צריך אח"כ אפי' כשערה שהרי כתב הרא"ש בה' מקואות דהכשר שאובין משום השקה כמו לטהר מטומאה. וכשם שבטומאה אם נתחבר פעם אחת למי מקוה טהורין אפי' הוציאו ממקוה. כן בזה. ול"ל שאח"כ יהי' כשערה. א"ו לענין השלמה לכשיעור. וע"כ הא דמהני בקטפרס משום דמתני' ר"מ. מ"מ הרמב"ם בהלכותיו שפסק להא דמטהרין מקואות העליון מן התחתון ופסק בשלש גמומיות כרבנן דאין מטבילין לא בעליונה ולא בתחתונה ע"כ מתני' לענין הכשר שאובין ומהני בי' קטפרס ועיין מ"ש לעיל סי' רפ"ט:

הדו"ש הק' אברהם.

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף