אבני נזר/יורה דעה/קט
|
< הקודם · הבא > |
שאלה. הקונה כלי תשמיש מן המומר צריכין טבילה או לא. וכן אם מותר לשאול כלים אצל המומר שקנאם המומר מגוי ולא הטבילם. מי נימא דמומר דינו כגוי והקונה ממנו צריכין טבילה. ממילא השואל ממנו דינו כדין השואל מן הגוי שא"צ טבילה. או דילמא שדינו כישראל והקונה ממנו א"צ טבילה, וכלים שקנאם מומר מנכרי נתחייבו בידו טבילה והשואל ממנו אסור להשתמש בהם בלא טבילה:
אעריכה
א) תשובה. הנה המומר קי"ל דיש בו שני הדינים דינו כישראל דאי קדיש בת ישראל קידושיו קידושין. וכן בכמה דברים אעפ"י שחטא ישראל הוא. ודינו כגוי דהבא על המומרת קנאים פוגעים בו וכן לכמה דברים י' כללו של דבר דנין אותו לכל הדברים להחמיר ולא מטעם ספק אלא שהוא גוי מחמת מעשיו וישראל מתולדתו ע"כ יש בו חומרי זה וזה. ע"נ בנ"ד הקונה כלים ממנו חייבים בטבילה. ומ"מ כלים שקנה הוא מגוי א"צ טבילה ואף שדינו כישראל ג"כ. מ"מ לא שייך בהם טבילה דהוי כטובל ושרץ בידו כיון שעדיין הם ביד גוי. דומה לזה כתב הסמ"ק בכלים שקנו ישראל ועכו"ם בשותפות דא"צ טבילה מטעם דהוי כטובל ושרץ בידו. וכן פסק הרמ"א (סי' ק"כ סעיף י"א):
בעריכה
ב) איברא דלכאורה יש לשדות נרגא בהוראה זו דהנה (בפ' החולץ) גר שמל ולא טבל ר"א אומר ה"ז גר שכן מצינו באבותינו שמלו ולא טבלו וק"ל דמשמע דדוקא בדיעבד הוי גר. אבל לכתחילה צריך לטבול ולמה. הא ככם כאבותיכם כתיב. וכיון שהם לא טבלו למה יטבול עכשיו. וא"ת דכיון דהטבילה פועל גירות בנשים דאל"כ במה נכנסו תחת כנפי השכינה ע"כ מחויב לכתחילה לעשות הכל. א"כ מהאי טעמא ודאי אבותינו טבלו ג"כ. ושוב אין ללמוד מאבותינו דמילה לחוד מהני. שהרי הם טבלו ג"כ. ע"כ נ"ל דילפי' לה מהלוקח כלי סעודה מן הגוי דצריכין טבילה משום שיצאו מטומאתו של גוי כ"ש הוא עצמו דמחויב בטבילה מטעם זה. וע' בהרשב"א דמדמי טבילת גר לטבילת כלי תשמיש. אבל אבותינו עדיין לא נצטוו על טבילת כלי תשמיש ע"כ לא טבלו:
געריכה
ג) ולפי"ז יש ללמוד מהא דכתב הנמק"י דמומר שחזר בתשובה מן הדין א"צ טבילה. רק מדרבנן טובל משום מעלה. ואם איתא נילף מהלוקח כלי תשמיש מן המומר דצריך טבילה כ"ש הוא עצמו שחזר להיות יהודי. א"ו הלוקח כלי תשמיש ממומר א"צ טבילה וא"כ כלים שקנאם מומר מגוי צריכים טבילה. והשואל ממנו אסור להשתמש בהם בלא טבילה:
דעריכה
ד) איברא דכד מעיינינן הא לאו ראי' דדומה למ"ש התוס' שלהי עכו"ם. בהא דפליגי אמוראי אי משכנתא כזביני כתבו התוס' דאפי' למ"ד משכנתא כזביני. אם משכן ישראל כלי לגוי וחזר ופדאו א"צ טבילה. דלענין זה לא הוי כזביני. והיינו דלא בעי אלא בקנין מחדש לא בפדאו שרק חוזר לקנינו ומסלק קנין גוי ממנו. כן במומר ששב לדת יהודית שמסלק מעשיו הרעים וחוזר ליהודתו ואינו יהודיית מחדש. ע"כ נ"ל הדין כאשר כתבתי מתחילה דמומר דינו כגוי לדינים אלו:
העריכה
ה) שוב ראיתי להט"ז ופר"ח (סי' ק"כ) שכתבו טעם חזר ופדאו א"צ טבילה משום דגוי מישראל לא קנה משכון. ולי נראה טעם אחר דכיון דבידו לפדותו בע"כ של מלוה. כי פדאו איגלאי מילתא דנתבטלה זביני למפרע כמו דאמרי' בערכין בתי ערי חומה רבית גמורה כו'. והיינו דכשפדאו נתבטלה המכירה למפרע ונעשה הלואה. ונתבאר בחי' לה' רבית באריכות. וא"כ אין ראי' מהתוס'. ע"כ דין הנ"ל צ"ע כעת:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |