אבני נזר/חושן משפט/צא

סימן צא

לרב אחד.

דבר מ"ש כבודו מהבאר היטב שבש"ע או"ח סי' תס"ב סק"ד וז"ל וה"ה נילוש תחילה עם מי פירות ואח"כ באו למים קודם שנאפה או להיפוך ת"י עיי"ש, (וכן כשנתייבשו המ"פ תוך הקמח ואח"כ בא המים עליהם ר"ן ופר"ח ע"ש רשב"א מתיר) עכ"ל:

לדעתי מה שעשה באה"ט מחלוקת, באמת אין כאן מחלוקת, כי הר"ן כתב שנפלו מי פירות תחילה עד שתפחו החטים או העיסה מחמתם ואח"כ נפלו מים בזה מצטרף פעולת המ"פ שעשתה עם המים להחמיץ, אבל אם נתייבשו המי פירות טרם נפלו המים אין זכר בר"ן לאסור רק הב"י בשם הגהת סמ"ק כתב לאסור גם בזה וכן הוא בפר"ח באותו סימן, שבסוף סק"ב הביא דברי ר"ן לפסק הלכה בלי חולק וז"ל אין חילוק בין נתערבו מים ומ"פ יחד או שנתערבו מ"פ עד שנתפחה העיסה מחמתם ואחר כך נתערב בה מים, תשו' הר"ן, ובסוף סק"ד כתב דע שאם נתייבשו [ט"ס נתבטלו] המ"פ שוב אין לחוש אם ילושו אחר כך במים כדמוכח מתשו' הרשב"א ודלא כהג' סמ"ק וכו', ואם הר"ן והרשב"א חולקים בזה איך הביא כל דברים הסותרים לפסק הלכה, רק פשוט כמ"ש, וכן בתשו' שבו"י חלק ב' סימן מ"ג בנתייבשו המ"פ ואחר כך מים יש מחלוקת ישינה, והראה מקום לח"י סי' תנ"ג ס"ק כ"ב כתב המחלוקת שבין הגהת סמ"ק לי"א שבטור, וכבר כתב הב"י שם שהרשב"א סבירא לי' כיש אומרים שבטור ואת דברי הר"ן בתשו' לא הביא כלל, והיינו כי המחלוקת הוא בלא ראינו שום פעולה שעשו המי פירות אבל בנדון הר"ן שתפחה העיסה או נתבקעו החטים מחמת המי פירות לא נחלק. אדם מעולם שיהי' מותר וחילוק זה כתב הפרי מגדים שהביא מעלתו להדיא:

הק' אברהם.

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף