אבני נזר/אבן העזר/רלו
|
< הקודם · הבא > |
אעריכה
א) מה שכתב בסי' ב' לחלק בין ארוסה לנשואה דבנשואה א"צ לטעם דבכלל עריות, וחילי' מירושלמי פ"ק דקידושין, זו משלי, גם מה שכתב דקטן לגבי עצמו חשוב בר דעת רק לגבי דידן גדולים וגם הגדול לא נחשב בר דעת לגבי עליונים, וע"כ שייך בי' חינוך, גם זה משלי:
בעריכה
ב) אשר הקשה על הב"ש שאם אחד קידש חרשת ואח"כ בא אחר וקידשה צריכה גט גם משני, והקשה כבודו ממתניתין דפרק חרש בשנים שנשאו שתי אחיות חרשות ומת אחד מהם תצא משום אחות אשה, והרי החילוק ערוה לחייבי לאוין משום דערוה לא תפסי בה קידושין ואם איתא לדברי הב"ש דערוה דרבנן תופסין בה קידושין דרבנן הכי באשה זו שנפלה לפניו שהיא אחות אשה מדרבנן תופסין בה קידושין ליבם (אף שקידושין לא יהי' רק מדרבנן] וא"כ תיבעי חליצה כמו חייבי לאוין, אלא ודאי כיון דלא הוי זיקה רק מדרבנן אתי אחות אשה דרבנן ומפקיע זיקה דרבנן, ה"נ אתי אשת איש דרבנן ומפקיע קידושין דרבנן, הקשה אדם קשה כברזל:
געריכה
ג) והנראה לי בישובו לפמ"ש הב"י בשם הכלבו והרשב"ש דחרש שאינו שומע אינו יכול להוציא ידי תקיעתו כיון דמצוותו בשמיעה והוא אינו יכול לשמוע לאו בר חיובא הוא, וה"נ לא הוי בר חיובא לחליצה כיון דאינה באמר ואמרה, וא"כ זו שליבום לא רמיא דאסורה משום אחות אשה ולחליצה לא רמיא שאינה באמר ואמרה א"כ אין כאן זיקה, וחייבי לאוין אף דליבום לא רמיא הא רמיא לחליצה, וחרשת דעלמא אף דלחליצה לא רמיא הא רמיא ליבום, אבל חרשת אחות אשה לא רמיא לא ליבום ולא לחליצה, ואף שתופסין בה קידושין אינה זקוקה כלל ודוק:
דעריכה
ד) מיהו כל זה לב"י בשם פוסקים הנ"ל, אך התוס' והרא"ש בתוספותיו יבמות (מ"ד.) לפי שיטתם דכל שאינה עולה לחליצה אינה עולה ליבום הוקשה להם מחרשת, ותירצו משום דפומא כאיב לה וכן כתב מג"א סי' ל"ט דגידם חשוב בר קשירה דגברא בר חיובא ופומא דכאיב לי' ה"נ תחשב רמיא לחליצה מ"מ אין תפיסה על הב"ש אם שנה משנתו כהב"י:
העריכה
ה) ועתה נבוא לעיקר הדין, הנה האבני מילואים הסכים עם הב"ש משום דערוה דרבנן אינה בת כרת, ולדידי הא ליתא, דמפורש בתוס' ר"ה (י"ב.) גבי תרומת פירות דרבנן דחשוב מדרבנן מחוייב מיתה בידי שמים לקוברו בין רשעים גמורים, הנה דמדרבנן חשוב בר מיתה בידי שמים, וכן משמע מדמחייב חומש על תרומת פירות אף דמיתה במקום כרת וחומש במקום קרבן כמפורש בשבת (ס"ט:) ואם אין בתרומת פירות מיתה למה יתחייב חומש, אלא ודאי דחשוב מדרבנן בר מיתה, ה"נ חשובה מדרבנן בת כרת ומפקיע קידושי דרבנן:
ועריכה
ו) אך באמת יש בחרשת א"א טעם אחר שלא תחשב מחייבי כריתות שהרי חרשת קנוי' ומשויירת, והא גלי רחמנא בשפחה חרופה שאינה בת כרת רק קרבן לבד משום שאין קידושין שלמים רק בחצי', ה"נ כיון שהקידושין בשיור, ונכונים דברי הב"ש לדינא, ולא קשה מאחות אשה דלא דמיא כלל לשפחה חרופה דלא רמיא איסורא רק בחצי אשה, אבל אחות החרשת כולה אסורה מחמת אחותה החרשת שנתקדשה במקצת, ולא נוכל ללמוד לפוטרה משפחה חרופה, ע"כ חשובה מחייבי כריתות דרבנן ולא תפסי בה קידושי דרבנן ולק"מ על הב"ש בפסק שלו:
זעריכה
ז) אך צ"ע הא דקנוי' ומשויירת אם הפירוש משויירת מקצת אשה, אי שיור בקנין שאינו קנין גמור וכל האשה קנוי' במקצת, כעין שחילק הרשב"א בהא דמאה תופסין בה בין חצי' מקודשת לי, דהא כולה מקדשה ל' אלא דחצי קנין הוא, והנה אם הפירוש חצי קנין אינה דומה כלל לשפחה חרופה דשפחה חרופה חצי' אשה משוייר, והנה לשון רש"י חרשת קנוי' ומשויירת קטנה ספק קנוי' "כולה" וכו' וכולה המשמעות על האשה שכל האשה קנוי', ומינה דחרשת קנוי' ומשויירת הפירוש שיור באשה שאין כולה קנוי', וכן לפי פירושו של כת"ר בקנוי' ומשויירת כן הוא, אך לשון הריטב"א קנוי' ומשויירת שיש בה כח קנין שאינו גמור עיי"ש, היינו שהקנין אינו גמור, אבל אין כאן שיור בגוף האשה, וא"כ אין ללמוד משפחה חרופה, סוף דבר דינו של הב"ש תלוי בשינוי לשון שבין רש"י לריטב"א, לרש"י הדין עם הב"ש ולריטב"א אינו כן כי לדעתי אין לחלק בין אשת איש לאחות אשה:
חעריכה
ח) ופירוקא קמא שכתבתי להב"ש דטעם חרשת אחות אשתו חרשת פטורה משום דלא רמיא קמי' לא ליבום ולא לחליצה עפ"י דברי הב"י דמה דלא מצי למיעבד חשוב אינו מחוייב, תירוץ זה לא נייח לי, דלשיטת הב"י לכאורה קשה חרשת ואלמת דאינן בחליצה משום שאינן באמר ואמרה, וכיון שאינן ראויין לקריאה קריאה מעכבת, וקשה על זה מ"ש מגר בבכורים דאין קריאה מעכבת בו משום שאינו מחוייב בקריאה, ה"נ אינה מחוייבת בקריאה להב"י, אך התירוץ בזה פשוט, שהרי זקוקה ליבום ואין מפקיע מזיקת יבום רק חליצה וקריאה או ראוי' לקריאה, ואינו דומה לביכורים שאין איסורים רק משום חיובם בהבאה וקריאה, ובגר אין איסורם רק משום חיוב ההבאה, אבל זו איסורה משום זיקת יבום כל זמן שלא נעשה בה חליצה ככל משפטי', וזה ברור, אבל חרשת זו דלא רמיא ליבום, ואין איסורה רק משום זיקת חליצה, וכיון שאינה מחוייבת בקריאה להב"י תחלוץ בלא קריאה, ואי משום דלאו בת דעת, כשם שכנסה אחיו ברמיזה כך תחלוץ ברמיזה:
טעריכה
ט) על כן דינו של הב"ש תלוי בחילוק לשון שבין רש"י לריטב"א, דלרש"י דינו של הב"ש מסתבר ואין קושיא עליו ממתני' דחרש, ולריטב"א היינו מתני' דחרש, וכשם שפטורה מחליצה כך א"צ גט משני: