אבני נזר/אבן העזר/רכו
|
< הקודם · הבא > |
השאלה נאבדה ונכרת מתוך התשובה.
אעריכה
א) כתב ביש"ש פרק החולץ סי' ג' בדבר יבמה שילדה ולד שנגמר שערו וצפרניו ומת תוך למד יום שאם הי' האח רחוק במדינת הים דהוי שעת הדחק, דומה לנתקדש לכהן דלא מפקינן מיני', אך מדברי רמ"א סי' קס"ד בשם הר"י מינץ בתשובה שאם נשאת לישראל ואין היבם כאן אין מוציאין אותה מבעלה ומותרת לו בלא חליצה הואיל וכבר נשאה מבואר דבלא נשאה אף שאין היבם כאן (שהוא במדה"י] אינה מותרת לינשא, ובאמת דעת היש"ש שדימה מקום עיגון לכבר אירסה צ"ע, שהרי במים שאין להם סוף לא תנשא ואם נשאת לא תצא, הנה שאין מדמין מקום עיגון לדיעבד שכבר נשאה שאם הי' מדמין לכתחילה נמי תנשא:
בעריכה
ב) אך יש ליישב דעת מהרש"ל דבמשאלים דווקא נשאת חשוב דיעבד אבל נתארסה לא חשוב דיעבד, והכא מקילין אפי' נתארסה לכהן, ש"מ לאו משום דיעבד אלא שלא החמירו חכמים להפסיד לארוס, ומה שאוסרין לכתחילה משום דלדידה לא חשוב הפסד הואיל ואפשר בחליצה, ועל כן כשהיבם במדה"י דהוי הפסד לדידה שפיר דמי לנתארסה לכהן:
געריכה
ג) האומנם כי יש לדחות קצת דלעולם גם נתארסה חשוב דיעבד אך משום שאין קידושין תופסין בא"א ועל כן במשאל"ם דחיישינן שיצא מן המים הרי חשש שמא לא תפסו בה קידושין כלל, ולא הוי דיעבד, ודווקא נשאת דמ"מ נסבה והיא תחתיו, משא"כ נתארסה אם לא תפסי קידושין אינו כלום, ודווקא יבמה שתופסין בה קידושין מספק, וספק יבמה הוי ספק ספיקא לענין הקידושין ודנין אותה כמקודשת והוי דיעבד:
דעריכה
ד) אך מהרש"ל לטעמי' דהא דיבמה שנתקדשה לזר צריכה גט אינו אלא לחומרא בעלמא, ומדינא קיי"ל דלא תפסי בה קידושין כמ"ש הדרישה והב"ש בשמו ס"ו סקי"א וכ"כ הב"ח שם ואעפי"כ נתארסה לכהן לא תצא, וקשה מ"ש ממשאל"ס דנתארסה תצא, ועל כרחין דאף דלא חשוב דיעבד מקילין במת תוך שלשים והוא הדין במקום עיגון שהיבם במדה"י [ועיין כתובות (י"ד) דלאוסרה על הארוס חשוב דיעבד, אך התם שנתארסה בהיתר ודאי לאוסרה עליו חשוב דיעבד]:
העריכה
ה) שוב ראיתי להכנה"ג בהגהת ב"י אות תצ"א בשם רח"ש במשאל"ס שנתארסה תלוי במחלוקת רמב"ן ורשב"א בהני דסוף פ"ב דיבמות כנס אינו מוציא, אם אירס, רמב"ן סובר לא יכנוס ורשב"א סובר יכנוס, גם במשאל"ס הדין כן, ולדעת רשב"א יכנוס, הנה לדעת רשב"א אין לדמות מקום עיגון לנתארסה, דהא קמן במים שאין להם סוף אירס לא תצא ולכתחילה לא תנשא אף דהוי מקום עיגון טפי מיבם במדה"י, אך לדעת רמב"ן אירס לא תנשא יש לומר מקום עיגון חשוב כאירס:
ועריכה
ו) אך מ"ש רח"ש לדעת הרשב"א גם במשאל"ס אירס לא תצא, לא משמע כן בתשו' הרשב"א שהביא ב"י שנסתפק במשאל"ס וניסת אם גובה כתובתה דיש לומר שאינה גובה שאיני קורא בה לכשתנשאי שאסורה לינשא לכתחילה עיי"ש ובב"ש ס"ק ק"ז, ואם איתא דנתארסה תנשא לכתחילה משעה שנתארסה הגיע זמן פרעון כתובתה שאז הותרה להנשא לכתחילה, ושפיר קרינא בה לכשתנשאי, ואפי' הי' האירוסין והנשואין בבת אחת דוחק גדול לפרש כן] מ"מ מחמת האירוסין הותרו הנשואין ושפיר קרינא בה לכשתנשאי, אלא ודאי במשאל"ס לא מהני אירוסין לבד:
זעריכה
ז) אולם הרח"ש לטעמי' שפירש תשו' הרשב"א בלא נשאת, בזה מסתפק הרשב"א ומסקנא דגובה כמו שהביא בספר מראות הצובאות בשמו ס"ק קס"ה דה"מ כתב הב"ש, ודלא כב"ש דתשו' רשב"א בנשאת, ולפירושו ברשב"א אין ראי' מהרשב"א:
חעריכה
ח) אך באמת העיקר כב"ש כנראה להדיא בב"י דתשו' רשב"א בנשאת, וכן כתב במראות הצובאות, דלא כהרח"ש, וא"כ מוכח מרשב"א דבמשאל"ס אירוסין לאו כנשואין, וא"כ במת הבן תוך שלשים דאף נתארסה לכהן לא תצא, שפיר יכולין לומר היבם במדינת הים כנתארסה לכהן כדעת היש"ש, ולפי זה נראה דה"ה ביבם קטן ג' שנים דהוי מקום עיגון להקל:
טעריכה
ט) אך הא הרמ"א בשם הר"י מינץ בנשאת והיבם במדה"י להקל, מבואר בלא נשאת אסורה להנשא, וכן בתשו' רדב"ז חלק א' דפוס ווארשא ח"ד] סי' קצ"ג ביבם מומר ומת הוולד תוך שלשים והעידו מגידי אמת שגמרו שערו וצפרניו ויבם המומר לא ידענו מקומו ואם חי הוא ואם מת, והתיר הרדב"ז משום שדעת הרבה פוסקים מומר אינו זוקק לחליצה, וכיון שאפשר שהי' בן קיימא התיר עיי"ש, אבל אם לא הי' היבם מומר לא עלה על דעתו להתיר:
יעריכה
י) והנה הדבר במחלוקת מצד אחד היש"ש שלמד כן מרשב"ץ, ומצד השני המהר"י מינץ והרדב"ז, ולולי שאינני כדאי להכריע הייתי מכריע כדעת היש"ש דהנה בהא דאמר שמואל פרק ר"א דמילה (קל"ו.) הלכה כרשב"ג, והיינו להצריכה חליצה לכתחילה ואפי' אם נשאת לישראל כמ"ש תוס' (קל"ו:) וקשה לי כיון דמעיקר הדין קי"ל כחכמים ומהאי טעמא באשת כהן לא מצריכינן לה חליצה, ולרשב"ג נמי מדאורייתא הולכין אחר הרוב כמ"ש תוס' יבמות (ל"ו:) דאף לרשב"ג רק מדרבנן אסורה כמו שהחמירו במשאל"ם, ובדרבנן הלך אחר המיקל ולמה נחמיר כרשב"ג:
יאעריכה
יא) אך יש לומר כמו בדבר שיש לו מתירין דלא אמרינן ספיקא דרבנן לקולא, ה"נ הואיל ואפשר בחליצה, ואף דמתגנה על בעלה כיון דתחילה הי' לה מתירין והוי כמבטל איסור, ומה שאסורה לכתחילה לינשא לכהן אף דלכהן אין לה מתירין כיון דלישראל יש לו מתירין ואסור גם לכהן אסור כעין שכתב הרע"ב בביכורים שנתערבו כיון דלכהן יש לו מתירין לאוכלם בירושלים גם לישראל אסור לאוכלם אפי' בירושלים משום זרות כיון דחל עליהם שם ביכורים מלאוכלם חוץ לירושלים חל עליהם שם ביכורים לאוסרם לזים, ה"נ מיגו דהוי אשת המת לגבי ישראל הוי נמי אשת המת לגבי כהן, האמנם כי יש לחלק דווקא במקום שהותר מטעם ביטול אבל ודאי נתערב אמרינן מיגו דחשוב ביכורים, אבל הכא גם לישראל אינו רק חשש, מ"מ י"ל מיגו דחשבוהו רבנן ספק לישראל הוי נמי ספק לכהן ואסור:
יבעריכה
יב) אך לכאורה זה אינו, דתוס' לא כתבו דלרשב"ג אסורה רק מדרבנן דמה"ת אזלינן בתר רוב רק בנפל מן הגג וכדומה דליכא רעותא, אבל בחלה ומת איכא רוב להיפוך, רוב תינוקות אין מתים בחיק אמותם והאי מדמת איתרע רובא ומנ"ל לדעת רמב"ן דחלה כפיהק, אך דבפיהק ג"כ פליגי רבנן אף דהוי ריעותא דרוב בנים אינם מתים בחיק אמותם, ודומה לריש האשה שנתארמלה אף דרוב נשים בתולות נשאות ורוב הנשאת בתולה יש לה קול והאי מדלית לה קלא איתרע רובא, ומה שמתירין חכמים הוא משום שרואין שנגמרו שערו וצפרניו, ממילא לרשב"ג דלא סמיך על סימנים מה"ת אסורה:
יגעריכה
יג) אך יש לסתור לפי המבואר בפוסקים ובש"ע יור"ד סי' פ"ב בגבינות שנעשו מבהמה שנשחטה אח"כ ונמצאת טריפה הגבינות כשרים. אף דבהמה לא הי' לה חזקת כשרות מעולם, דחזקה שלא נתבררה לאו חזקה, מ"מ היא חזקה דאתיא מחמת רובא, ומבואר הטעם ברשב"א ויותר באריכות באו"ה דכמו שבחזקה אמרינן אף שאח"כ ודאי בעולה ויש בה מומין מ"מ עד עתה העמידנה על חזקתה, ה"נ ברוב אף שאחר כך ודאי אינה מן הרוב, מ"מ עד עתה אזלינן בה בתר רוב יעיי"ש, וקשה בהא דרוב יש להם קול מגרע לרוב בתולות נשאות, הא משום קול לא יצאה מרוב עד עתה שאין לה קול ושמא תחילה הי' לה קול, וא"כ עד עכשיו נאמר שהיא מהרוב בתולות נשאות, אך לק"מ כמו במקוה שנמצא חסר כיון דאיכא ריעותא לחזקת מקוה אין החזקה מוציא מחזקת טמא, ה"נ רוב דאיכא ריעותא, שעתה ממ"נ יצאה מרוב אין מוציא מחזקת ממון ומשארסתני נאנסתי שאני דאיכא נמי ברי ושמא] אפי' לרב דהולכין בממון אחר רוב:
ידעריכה
יד) והנה בנ"ד שיבם קטן בן ג' שנים דהוא ג"כ שעת הדחק גדול, וכ"ש דלא חשוב יש לה מתירין מה שיכולה להמתין זמן רב, דמ"מ תשמישים דהשתא אין להם ויכולה להיות לה בעל עכשיו וגם אח"כ, ואף בכלים כתב הנוב"י דלא חשוב יש לו מתירין דיכול לשמש בהם עכשיו וגם אח"כ, כ"ש בנידון דידן דאיכא צערא דגופא זמן רב, ויהי' מותר ג"כ:
טועריכה
טו) אך יש לשדות נרגא ביבם קטן אפי' לדעת יש"ש, לדעת רמב"ם וש"ע באשת כהן אם מת הכהן או גירשה אסורה לאחרים עד שתחלוץ, ה"נ לאחר שיגדיל היבם הקטן תהי' אסורה לו עד שתחלוץ, וא"כ כי היכי דאמרינן דאסורה להנשא לכהן אף דלכהן אין לה מתירין מיגו דחשוב ספק שלא תנשא לישראל, ה"נ מיגו דחשוב ספק לאחר שיגדיל אסורה גם עכשיו:
טזעריכה
טז) אך נראה להתיר, דהנה הריא"ז חולק על הרמב"ם וכתב דאפילו מת הכהן הואיל והתירתה התורה לכהן בלא חליצה שוב אף לישראל מותר כמבואר בקונטרס הראיות עכ"ל, אך נראה ראיית הרמב"ם הי' מהא דשלהי חגיגה משעבר הרגל מעבירין על טהרת עזרה דחיישינן לטומאת עם הארץ למפרע, ברגל היו טהורין שלא לביישן כמ"ש רש"י ביצה (י"א:) ולאחר הרגל שעבר הצורך חיישינן למפרע, ה"נ באשת כהן שהי' מתירין אותה לכהן מפני הצורך שאי אפשר לחלוץ דא"כ תיאסר עליו וכשמת שעבר הטעם חיישינן למפרע, ואף דא"כ אתה עושה אותו פוגע בספק איסור, התם נמי אתה עושה האוכלים ברגל ספק אוכלי תרומה בטומאה ולא חיישינן לכך, ה"נ בזה, וע"כ נוכל ללמוד משם שטהורין ברגל ומותר לאכול התרומה, ואף שאח"כ יעשה ספק טומאה למפרע, ה"נ מותרת להנשא כל זמן שהיבם קטן אף שכשיגדיל אתה עושה אותו ספק זקוקה למפרע, ולא דמי להא דאסורה להנשא לכהן משום שנחשבת ספק זקוקה לישראל, דשאני התם שעכשיו נחשבת ספק זקוקה, משא"כ ביבם קטן שרק אח"כ תיעשה ספק זקוקה למפרע, דומה להא דשלהי חגיגה:
יזעריכה
יז) וכיוצא בזה פ"ק דסוכה מיגו דהוי דופן לענין שבת הוי דופן לענין סוכה, ולא משתרי אלא בשבת אבל לא אמרינן בחול מיגו שיהי' דופן בשבת, ש"מ דלא אמרינן מיגו אלא בשעתי', ה"נ לא אמרינן מיגו דלאחר שיגדיל, וזה פשוט:
יחעריכה
יח) מ"מ מה כוחי להכריע נגד הרדב"ז והרמ"א, אך בנ"ד שיש הכרת העובר ג"כ שרעק"א והגאון מליסא מתירים להוכיח מזה שהיא מעוברת ג' חדשים ואמנם כי באור זרוע (חסר הסיום):