אבני נזר/אבן העזר/קעח
|
< הקודם · הבא > |
ב"ה יום ה' יתרו ח"י שבט תרנ"ז לפ"ק פה סאכטשאב.
שלוכ"ט לכבוד הרב המופלג החריף מו"ה אליעזר ליפמאן נ"י האבד"ק פיאנטקע.
דבר האשה גלמודה מבעלה אשר הרחיק נדוד למדינת הים, והוא במקום שאין שם ב"ד, ואין ברצונו ליסע לעיר שיש שם ב"ד שיצוה לכתוב גט לאשתו רק רצונו למנות שליח לכתוב בפיאנטקע ונפשו בשאלתו אם לסמוך על מינוי שליחות בע"פ שלא בפני הסופר או ע"י כתב ידו:
אעריכה
א) הנה במקום עיגון גדול כזה יש להתיר ע"י השני דברים יחד, האחד שיכתוב בכתב ידו שהוא ממנה את פלוני הסופר לכתוב הגט ולעדים פלוני ופלוני לחתום כפי הנוסח שישלח לו כבודו, ויחתום בחתימת ידו, ובפיאנטקע יש אנשים שמכירים חתימת כמו שכתב כבודו, והם יקיימו חתימתו, והב' שהבעל יאמר בעל פה את הדברים אשר כתב בכתב שממנה פלוני סופר ופלוני שליח, והדברים הללו יאמר בפני עדים והעדים יסעו לעיר הסמוכה שיש שם ב"ד ויעידו בפני ב"ד שפלוני אמר כך וכך והב"ד יכתוב עדותם ויחתמו הב"ד גם בהחותם המיוחד לב"ד וישלחו ליד כבודו, וע"י השני דברים יש להתיר, כי עיקר הדיעה שסובר שמינוי השליחות והסופר שלא בפניהם לא מהני הוא הרמב"ן ז"ל, והוא סובר דבכתב ידו מהני, אך הגם דהכתב מהב"ד צריך קיום ובטח לא יהי' במחניכם מי שיקיים חתימתם , אך כיון דהקיום הוא רק מדרבנן, נוכל לסמוך על דעת הסוברים דכתב ידו מהני, אך אם אולי לא ירצו העדים ליסע למקום שיש שם ב"ד, יאמר הבעל בפני שלשה, וביום, דליהוי להו תורת ב"ד, והם יכתבו לכבודו את הדיבורים אשר דיבר לפניהם, כי אם יהי' רק שנים ויכתבו, אז יהי' עדות מפי כתבם, אך היותר טוב שיסעו למקום שיש שם ב"ד ויעידו בפניהם והם יכתבו עדותם:
בעריכה
ב) אך מה שכתב כבודו כי איש אחד הפחיד אותו שאם לא יגרש ימסור אותו להממשלה, בזה יש חשש גדול שלא יהי' גט מעושה, כי לדעת רוב הפוסקים הפחדה וגיזום הוי אונס אף שלא עשה לו מאומה, עיין ספר מכתב מאלי' שער ז' סי' ת"י וכנה"ג אהע"ז סי' קל"ד בהגהת ב"י ס"ק ס"ד, הגם שגט מעושה בישראל כשר, אך זה דווקא בב"ד כמבואר בגיטין (פ"ח.) דמקשה מהא דלפניהם ולא לפני הדיוטות, ומשני אנן שליחותייהו קעבדינן, מוכח דעישוי שלא בב"ד פסול, ואף שהוא כדין, שהרי עפ"י דין הוא מחוייב לגרשה, ובתוס' ב"ב (מ"ח) כתבו דעפ"י דין הוא כמכר ותלוה וזבין זביני' זבינא, אך התוס' שם בד"ה דבר תורה תירצו דכיון שע"י עכו"ם ניתנו הוי שלא כדין, היינו כיון דהעישוי היא שלא כדין, וא"כ ה"נ ביחיד כיון שעפ"י דין אין יחיד יכול לכוף הוי עישוי שלא כדין:
געריכה
ג) אך דברי התוס' צריכין ביאור, דאף דהעישוי היא שלא כדין, הא הנתינה היא כדין דמן הדין הוא מחוייב ליתן לה גט, אך נראה הפירוש בתוס' דמיירי שהיא מסרתו בידי עכו"ם, וכיון שהיא עשתה שלא כדין, הוא מותר ג"כ לעשות עמה שלא כדין, ואינו מחוייב מן הדין לגרש, משא"כ הכא בנ"ד שהיא לא עשתה מאומה, רק שאחר מפחידו חשיב שפיר כדין וגמר ומגרש וכשר אף ביחיד כמו תלוה וזבין:
דעריכה
ד) אך מפני סברא כזאת לא נוכל להתיר דבר שנוגע לאיסור אשת איש החמור, גם חוץ החשש דגט מעושה יש עוד חשש, דניחוש שמא יבטל הגט או ימסור מודעא, דבשלמא כשנותן מדעתו לא חיישינן לזה, דמהיכי תיתי לומר שהוא חוזר ממה שעשה מדעתו, אבל כשהוא נותן מחמת פחד שפיר יש לחוש לביטול הגט ולמסירת מודעא ע"כ מוכרת האיש שהפחיד אותו לאמור לו שהוא מניחו, ואף אם לא יגרש לא ימסור אותו להממשלה, ואם ירצה לגרש הרי טוב, ואם לאו אזי יכתוב לי פעם שנית ואתיישב עוד בדבר אם להתיר במקום עיגון: