אבני נזר/אבן העזר/קעה
|
< הקודם · הבא > |
לרב גדול אחד.
דבר הגט מאיש אחד מאוסטראב ששם עריסה שלו הי' מנחם מענדיל גדלי' ואביו קרא לו מנחם מענדיל אחרי רבו וגדלי' אחרי אביו והקדים שם מנחם מענדיל כי רבו קודם לאביו וכן עלה לתורה, וכן חתימתו, ונקרא מענדיל לבד, ואחר זה נשא אשה מסטערדין ושם עלה לתורה בשם גדלי' מנחם מענדיל ובפי כל הי' נקרא מענדיל, ושוב חזר לבית אביו וחזר לקדמותו ונקרא לתורה מנחם מענדיל גדלי', וכן עשו לו מי שברך, וכן כתב כשנתן פיתקין לצדיקי הזמן, ונסע לבראק וגירש אשתו בשם גדלי' מנחם מענדיל דמתקרי מענדיל, ונסתפק מעלתו לפי דברי גט פשוט סי' קכ"ט ס"ק ס"ג דאם נקרא ראובן שמעון והחליף וכתב שמעון ראובן פסול, וה"נ הרי שמו מנחם קודם והוא כתב גדלי' קודם ואם כי הישועות יעקב מכשיר, איננו יודע להכריע, ומעלתו מדמה בראק (כאילו) [כאינו[ מקום נתינה יען הי' דעתו לשוב לעיר אסטראב ששם הי' נקרא מנחם קודם, וגם האשה רצונה לינשא מעיר אוסטראב, ומדמה לתשו' פנ"י סי' יוד שאם שינה שם מקום נתינה שהאשה שם אין עצה שתסע למקום אחר לקבל הגט עכ"ד:
אעריכה
א) הנה בדין חילוף מנחם גדלי' לגדלי' מנחם נראה לי דתלוי אם נעשין שם אחד מורכב או שני שמות הן, שאם שם אחד הם וודאי בכה"ג הוי שינה שמו ממש ומי ששמו ראובן שכותב בן ראו הוי שינה שמו, אבל אם שני שמות הן שינוי סדר לבד אינו שינוי בעצם השם, ובסנהדרין (מ"ט:) כל מקום ששנו חכמים דרך מנין אין מוקדם ומאוחר, כ"ש במילי דעלמא, והגם שנתכוין לקרות שם רבו קודם היינו לכתחילה, אבל לא שיהי' קפידא בדיעבד, וכן מייתי הש"ס שם בחליצה דלכתחילה המצוה כסדר, ואי אפיך לית לן בה:
בעריכה
ב) והנה לכאורה משמע מתוספתא הובא לפסק הלכה באהע"ז סי' ל"ח סעיף ל"ג על מנת שאני יוסף ונמצא יוסף ושמעון הרי זו מקודשת, ואי נעשה מיוסף ושמעון שם אחד א"כ אין שמו יוסף לבד ולמה מקודשת, אלא ודאי שני שמות הם, אך באמת אין ראי' דיש לומר דאין הפירוש שקורין אותו יוסף שמעון יחד, רק איכא דקרי לי' יוסף, ואיכא דקרי לי' שמעון, וכן משמע הלשון ונמצא יוסף ושמעון ולא קאמר ונמצא יוסף שמעון, ומ"מ אין הוכחה להיפוך לומר דווקא בכה"ג, אבל אם קורין אותו בשני שמות ביחד אינה מקודשת דחד שמא הם, דיש לומר איידי דתני באידך בבי בואו עיי"ש תני נמי בשמות בויו:
געריכה
ג) והנה לדינא העלה בס' טיב גיטין ליקוטי שמות אות ב' דשני שמות הם, ובמקום עיגון מכשיר אפילו כתבם בשני שיטין, וא"כ נראה להלכה ולא למעשה להכשיר:
דעריכה
ד) והנה גם לדעת הגט פשוט בנ"ד דבעיר סטערדין הי' קורין אותו גדלי' מנחם, א"כ דומה להי' לו שני שמות וגירש באחד דמגורשת, ואף דבאוסטראב קבוע דירתו ומעיר סטערדין כבר עקר דירתו, מ"מ נראה דלא נגרע שם סטערדין בכך, שהרי מי שיש לו שם במקום נתינה ושם במקום כתיבה וממקום נתינה כבר עקר דירתו שהוא במדינת הים שברח ממקומו ושם קבע לו שם אחר ושולח גט לאשתו נמצא שהוא עקר דירתו ואעפי"כ כותב שם מקום נתינה לעיקר אלמא שלא נגרע שם שיש לו במקום שאינו דר שם, וה"נ לא נגרע שם שיש לו בסטערדין אף שאינו דר שם:
העריכה
ה) מ"מ אפשר לפקפק בזה דשאני התם שבמקום נתינה אין קורין לו אלא בשם שבמקום נתינה, אבל בנ"ד שגירש בעיר שלא הוחזק לו שום שם מכריע מה שדר בעיר שקורין אותו מנחם גדלי', והוה לי' גדלי' מנחם שם הטפל ופסק הב"ש גירש בשם הטפל לבד פסול:
ועריכה
ו) מ"מ נ"ל שאין חשש בנ"ד, דהנה בשינה שמו יש לנו שני פסולים, האחד מה שלא נכתב שמו, הב' מה שנכתב שם שאינו שמו, וע"כ אפי' אם כתב שמו כל שכתב שם אחר ג"כ הגט פסול או בטל משום שנכתב שם אחר, והנה בגירש בשם טפל לבד אין פסול משום שכתב שם אחר, שהרי כותבין שם טפל ג"כ ועיין בש"ע אהע"ז סי' קכ"ט סעיף י"ג, רק פסולו משום שלא נכתב שם העיקר, והרי נכתב בגט שם מענדיל שהוא חניכה שהכל קורין כן שכשר לכתחילה:
זעריכה
ז) מעתה אין חשש רק משום לעז שרצונה לינשא מעיר אוסטראב, ומה שהבעל מקום דירתו בעיר אוסטראב, והנה לדעתי פשוט מה שרצונה לינשא משם אינו מעלה ומוריד, והגע עצמך אם תרצה לינשא מעיר שאינו מקום דירתם ושם יש להם שם אחר יפסול הגט, הא ודאי ליתא, ואין לנו לחוש רק למקום נתינה שמסתמא תנשא במקומה, או למקום דירת הבעל, והנה מצד דירת הבעל הי' לנו לחוש בנ"ד דהיינו [כמו[ מקום כתיבה, אך בטעם מקום כתיבה היינו מקום שהוא עומד שם כתב הרא"ש שאם תבעה האשה לגבות מנכסיו או לינשא באותו מקום איכא לעז. ובתשו' פנ"י דהעיקר גביית כתובה, דלמה תנשא ממקום דירת הבעל רק עיקר טעם שתבעה לגבות הכתובה במקום שהוא עומד, וכתב שכן משמע בתסו' הרא"ש עיי"ש, והנה טעם גביית כתובה שייך בשולח גט ממדינת הים כמו שהוא בש"ס ופוסקים שאין הבעל עמה שתגבה כתובתה ובע"כ תסע למקום דירתו, אבל בנ"ד שהבעל גירשה בעצמו הלוא מן הדין שיפרע לה מיד כתובתה, ולדעת כמה פוסקים יכולה לעכב הגירושין עד שיפרע לה כתובתה, א"כ למה לנו לחוש שתסע אחר כך למקום דירתו. ע"כ אין חשש גם מצד זה:
חעריכה
ח) עוד יש לנו לומר שכל שנכתב שם שיש לו באותו מקום אין חשש לעז אף אם נכתב שם אחר שאין יודעין בו שהרי לכתחילה פורטין כל השמות שיש להם בכל המקומות, ואם אין יודעין במקום כתיבה ובמקום נתינה שיש להם שמות אחרים נאמר שיהי' לעז אלא ע"כ כיון שנכתב שם שיודעין בו ג"כ ליכא לעז:
טעריכה
ט) הנה כתבנו כמה, טעמים להכשיר הגט שתנשא בו לכתחילה אף אם הי' הבעל בחיים חיותו, ובנ"ד שהבעל מת אך שלא הניח בנים, יש לנו היתר אחר מלבד הנ"ל, דהנה יסוד החשש משום הקדמת המאוחר כתב בגט פשוט שהגט פסול, ופסול היינו מדרבנן כמ"ש הרמב"ם, גם המחבר דקדק בלשון בין פסול לבטל ואינו גט, או חשש לעז מצד מקום דירת הבעל והוא ג"כ דרבנן כמ"ש התוס' (כ') ועיין פנ"י שם ובפרק השולח (ל"ד:) וכיון שכל החשש לפסול דרבנן ולא נתבאר בפוסקים בגט פסול מדרבנן ומת בלא בנים אם תצטרך חליצה, ובס' קע"ג סעיף ט"ו הי' לאחיו באשתו ספק גירושין ומת חולצת ולא מתייבמת ובפסול דרבנן לא ראיתי כעת שידברו בו, אך את זה ראיתי ברא"ש פרק בית שמאי סי' ה' ביתומה בחיי האב שהחזירה ומת שהיא גרושת אחיו מה"ת ונשואה דרבנן ומת תמה הרא"ש למה חולצת הואיל וערוה היא מה"ת, ותירץ משום דאיכא מאן דלא ידע בגירושין ואתי למישרי יבמה לשוק, וה"נ בנ"ד שגרושת אחיו מה"ת אף אם הגט פסול מדרבנן היא ערוה מה"ת ופטורה מן החליצה [ועיין מ"ש בזה להרה"ג מקונצק שליט"א בסי' ובסי' ]:
יעריכה
י) הגם שיש לנו לומר דכשם שחששו ללעז שיאמרו דאין הגט מבעלה ואשת איש נשאת בלא גט כמו כן יש לחוש ללעז שיאמרו יבמה נשאת לשוק בלא חליצה, וכבר אמרו בש"ס ריש האשה בתרא מכדי א"א דאורייתא ויבמה דאורייתא מה לי איסור לאו מה לי איסור כרת, אך רש"י ז"ל פירש שם דזה דווקא בספק אבל בהרחקה שפיר מחלקינן בין איסור לאו לאיסור כרת, ויש לומר דלעז נדמה להרחקה ולא לספק, ועוד הוכחתי בתשובה [סי' קע"ג] דאפי' בספק לא אמרינן מה לי כו' אלא כשאנו מתירין אותה אפילו לכהונה. אבל בכעין נ"ד שההיתר מפאת הגירושין שאסורה לכהן אינו דומה לאיסור א"א ולא משום חומר האיסור אלא משום מעלת יוחסין חשש ממזרת, אבל וולד יבמה כשר אפי' לכהונה, רק, אם תנשא היבמה לכהן שהוולד ממנו, מביאה שני' ואילך חלל כמ"ש הרמב"ם פי"ט מהלכות איסורי ביאה הלכה ה' ואיכא גם ביבמה מעלת יוחסין, אבל בגרושה שלא תנשא לכהן והוולד כשר לכהונה כמו מכהן מביאה ראשונה ליכא מעלת יוחסין ולא מחמרינן אפי' בספק, והרי לא מצינו שחששו רק בלעז ממזרות לא בכעין נ"ד דליכא לעז ממזרות ולא חללות:
מכל הני טעמי אני מסכים להתיר אשה ההיא מכבלי העיגון אם יסכים עוד גדול אחד: