אבני נזר/אבן העזר/עה

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

אבני נזר אבן העזר עה

סימן עה
לרב אחד.

בדבר אשת ר' קלמן ציגעלמאן ז"ל מבלענדוב אשר מת בלא בנים, והוחזק בשני אחים לא נודע שמם, והאחים לא נודע אנה המה והיא נשאה לאיש בלי היתר ב"ד, והב"ד הפרישם כמשפט, אח"כ נסעה האשה לווארשא מקום לידת ר' קלמן הנ"ל והביאה גביית עדות מהאחים שאינם כבר בעולם. היינו מאח אחד הביאה סיפלאטירע בזה"ל משה ב"ר יהודה צעגילמאן מת באחאטע, ומאח השני הביאה גב"ע שהעיד ר' משה אייזוק שהי' עם הבחור פסח צעגילמאן יחד בצבא זה כ"א שנים ונחלה הבחור פסח הנ"ל בחולי אנושה והי' אצלו הרבה פעמים בהשפיטאהל ולבסוף בפעם אחרון הלך להשפיטאהל ולא מצאו, ואמרו לו המשרתים שמה אשר הבחור פסח צעגילמאן מת, והוא לא הי' בשעת מיתתו ולא בשעת קבורתו ג"כ, גם הגיד לו הב' פסח הנ"ל שיש לו את אחד במדינת פוילין בבלענדוב ושמו קלמן, עכ"ל הגב"ע:

תשובה

א

א) הנה אין מבואר בהגב"ע אם ר' משה אייזיק הנ"ל שאל להמשרתים דלא הוי מסיח לפי תומו כהא דאי' חברינו, או מעצמו כשהי' בא לבקרו כפעם בפעם אמרו לו שמת, והנה באהע"ז סי' י"ז סעיף ט"ז בכותי שהעיד מפי כוחי ולא אמר בפירוש שהכותי ראשון אמר לפי תומו, יש שני דיעות, והדיעה שהיא העיקר שנאמן, אך בישראל שמע מכותי כתב הב"ש בשם מ"ב שצריך לומר בפירוש שהסיח לפי תומו, דדרך ישראל ששואל על ישראל חבירו, והט"ז כתב דאפי' ישראל מפי גוי א"צ לומר בפירוש שהוא לפי תומו, והנה ראייתו מפסקי מהרא"י לא נתבררה לי כי לא נזכר בפסקי מהרא"י שלא העיד שהכותי הסיח לפי תומו, ובפ"ת ראיתי בשם תשובת גאוני בתראי דעת תוי"ט דבישראל מפי כותי לכולי עלמא א"צ שיאמר בפירוש שהי' לפי תומו, ועיינתי בתשו' גאוני בתראי סי' ש"ו ולא מצאתי כלל מזה [ואולי יש עוד תשו' גאוני בתראי חדש שהוסיפו] וקשה להקל בזה:

ב

ב) אמנם נראה דבנידון דידן לכ"ע נאמן, דהנה ביו"ד סי' צ"ח בטעימת עכו"ם צריך שלא יודיעוהו שצריכין לטעימה זו לדבר איסור והיתר, והש"ך הקשה הא אין מסל"ת כשר אלא לעדות אשה בלבד, ותירץ הש"ך שאני הכא דאיכא למיקם עלה דמילתא תיכף, וכן כתב הפר"ח וסיים ולא דמי לעדות אשה דאפי' חי אפשר שישתקע במדינה אחרת ולא יבוא לביתו:

ג

ג) והנה תירוץ זה צריך ג"כ להא דחשוב מסל"ת אף דנותנין לו לטועמו ושואלין אותו על הטעם ובעדות אשה כשאמרו לו אי' חבירנו אפי' לא שאלו אם חי או מת לא חשוב מסל"ת, ואלו בטעימה משמע שאפי' שאלו אם יש בו טעם חלב רק שאין מודיעין אותו שצריך לדבר או"ה חשוב מסל"ת, צ"ל כתירוץ הש"ך דשאני הכא דאיכא למיקם עלי' דמילתא סגי במסיח לפי תומו גרוע דמירתת, משא"כ בעדות אשה דלא הוה מילתא דעבידי לאגלויי גמור כנ"ל:

ד

ד) והנה בנ"ד שהלכו לבקרו באחרונה ולא מצאוהו בשפיטאהל ואמרו המשרתים מבית החולים שמת, וודאי הי' המיתה וקבורה קרוב מאד עד שסיים העד „וגם אצל מיתתו וקבורתו לא הייתי”, ואז בוודאי אם לא מת רק הלך משם הי' יכול להתוודע תיכף, כי אם מת נכתב בפנקס שלהם שמת ונקבר, ואם הי' הולך להתוודע איך נכתב אצלם ואם לא הי' נכתב מיתתו וקבורתו הי' נודע בוודאי שלא מת, ועוד כי אם מת הי' נודע לבני אדם מקבורתו שהוא בקולי קולות והזמן קרוב, וממילא כשלא הי' קול מקבורתו הי' יודע ששקר דיברו, וגם ע"י הקברנים הי' יכול להתוודע יען הזמן קרוב והי' זוכרים אם נקבר האיש הזה או לא, ובוודאי הי' יכולין להתוודע אם מת אם לא מת והי' נתפסין המשרתים בשקרם ולא דמי לעובדא דפונדקית שאם הלך לו לא הי' לו ממי להתוודע שלא מת] הא דומה לטעימת גוי דאפי' ע"י שאלה חשוב מסל"ת:

ה

ה) ואף שחילוק יש בין טעימת קפילא דלא אתחזק איסורא והכא אתחזק איסורא ודבר שבערוה, מ"מ יש ללמוד בקו"ח מה איסורי תורה דעלמא דאפי' מסל"ת גמור לא מהני בליכא למיקם עלי' דמילתא, באיכא למיקם עלי' דמילתא מהני אפי' מסל"ת גרוע שהוא ע"י שאלה, עדות אשה דמהני מסל"ת גמור אפי' ליכא למיקם עלי' דמילתא, כ"ש דבאיכא למיקם עלי' דמילתא נאמן אפי' מסל"ת גרוע היינו ע"י שאלה, וכ"ש בספק ע"י שאלה שלדעת הט"ז והתוי"ט הוי מסל"ת גמור, ואף שלא הי' שם קישור דברים, דיעה ראשונה ברמ"א סעיף י"ד כריב"ש דלא בעי קישור דברים, ואף דעת הר"ן לא הובא בלשון אוסרים רק מחמירים, ומה אאריך בזה הלוא פשוט המנהג בזה להקל, ואף לדעת הר"ן י"ל דווקא גוי שבא מעצמו ואמר שמת בלי קישור דברים נראה כוונתו להעיד, אבל אלו המשרתים שראו שבאו לבקרו אמרו שמת ואין ראי' שאמרו להעיד:

ו

ו) ואף דע"א ביבמה הרא"ש אוסר, הלוא הלכה רווחת בסי' י"ז בלי חולק דע"א במלחמה בלא אמר קברתיו מ"מ אם נשאת לא תצא מספק, וה"ה וכ"ש ע"א ביבמה לדעת הרא"ש, והרי נשאת האשה שלפנינו, ואף שנשאת בעברינות במים שאין להם סוף תצא, חילוק יש דנשאת במים שאין להם סוף דהקילו חכמים בנשאת, בזה אמרינן דנשאת בעברינות לא הקילו, אבל באיבעיא דלא איפשטא שאם נשאת מספק אין מוציאין אף אם נשאת בעברינות מ"מ שמא הדין שמותרת ומספק אין מוציאין, ואלו שנאחויו להעיד מה שראו בקטנן, סברא זו שמעתי מאדונו אבי זצ"ל בהעידו שמת ע"י סמנין דכתב רמ"ה כיון דמספקא לן שמא סימנים דאורייתא אם נשאת לא תצא, וחידש א"א זצ"ל ע"י מעשה שאירע דבזה אפי' נשאת בעברינות לא תצא, והסכים עמו אדמו"ר הגאון זצ"ל מגור:

ז

ז) ואף שהעד השני לא העיד בשמו רק פסח צעגילמאן ולא אמר שם אביו, וגם משמו פסח אין ראי' שהרי לא נודע כלל אם היבם הי' שמו פסח, ואין כאן אלא שם משפחתו לבד צעגילמאן וזה לא מהני. ואפי' שמו לבד קי"ל דלא מהני כ"ש שם משפחתו לבד, מ"מ הלוא הבחור פסח אמר לפי תומו כי יש לו את בעיר בלענדוב שמו קלמן ואין בעיר בלענדוב קלמן רק זה לבד, ומעלתו כתב דיש דיעות אם זה מועיל, אני לא ראיתי שום דיעה בזה, ולמה לא יועיל, ובנ"ד ביבם לכולי עלמא יועיל אפי' מה"ת כמו באשתמודענא דאחוה דמיתנא הוא דמהני עפ"י ע"א ואפי' עפ"י קרוב, רק עפ"י עצמו לא מהני דחיישינן שמא מתכוין לישאנה והוא עצמו במקום אחר כמ"ש רשב"א וריטב"א פרק מצוות חליצה ליישב הקושיא מקידשתי את בתי יעיי"ש, כן יש לומר החילוק שבין הוא עצמו לקרוב דבהוא עצמו יש חשש זה, משא"כ אם מעיד עוד אחר דאיתתא לבי תרי לא חזיא, וא"כ בנ"ד שהבחור פסח אמר זה בעודה יושבת תחת בעלה דליכא חשש זה אין חילוק בין הוא עצמו לאחר:

ח

ח) מיהו לפמ"ש ריב"ש סי' קנ"ה מטעם דהוי מילתא דעבידא לאגלויי גמור שמוחזק בעיר אם אחיו אם לא ויכולין להתוודע תיכף, ובנ"ד שהי' במדינה רחוקה ואמר שיש לו אח בבלענדוב יש לומר דלא שייך זה:

ט

ט) אך לפענ"ד נראה ליישב קושיית רשב"א וריטב"א מקידשתי את בתי וא"י למי קידשתי דנאמן ליתן גט, דבעל שאני, שאומר שלא קידשה אחר, ומעולם לא נאסרת לעולם רק מחמתו שהוא המקדש והוא הא נותן לה גט לפנינו, ומחמת אחר לא נאסרת מעולם, ע"כ אינו בא להוציאה מחזקתה, אבל יבם שאומר שהוא אח וחולץ לה, הא אף אם יש אחרים מתירה בחליצה זו, וא"כ אף שהוא חולץ לה לפנינו, מ"מ מוציאה מחזקת זקוקה לאחים בדבריו, ולא דמי כלל להא דקידשתי את בתי שלפי דבריו אינה מוציאה מחזקת אשת איש בעדותו, שאחרים לא קדשוהו בעולם, ומה שנאסרת מחמתו, הא להפקיע מאיסור זה א"צ לעדותו, שנותן גט לפנינו, משא"כ ביבם אף לפי דבריו שצריכין לעדותו שהוא אח כדי להוציאה מחזקת זקוקה לאחרים:

י

י) וא"כ בנ"ד שלא חלץ לה האח רק שמת ואינה מוציאה בעדותו רק מזיקת עצמו, דומה שפיר להא דקידשתי את בתי, שהרי לפי דבריו לאחר לא נזקקה מעולם, והוא הא מת לפנינו, מ"מ גם הא לא תברא דבקידשתי את בתי הנאמנות, חזקה אין אדם חוטא ולא לו, דפירש"י להתיר אשת איש חנם, אבל הכא לא אסיק אדעתי' שימות אחיו בלא בנים וגם הוא ויתירו אשת אחיו עפ"י עדותו, מיהו בלא כל זה פשוט שנאמן כמו כל עד מסיח לפי תומו:

יא

יא) ומאח השני [בוודאי נודע לכם שאבי הנפטר הי' שמו יהודא] אשר הביאה ספלטורא משה ב"ר יהודא ציגעלמאץ מת באחאטא, שמעתי כי ספלטירא הוא מהוואכמישטש שהעתיק האקט הנמצא כתוב אצלם, והנה אם יש לסמוך על האקט הנמצא כבר כתבתי מכבר תשובה לק"ק ראווא שנת תרנ"ו [והוא סי' ס"ה] להתיר לסמוך על הערכאות, אך אם לסמוך על ההעתק, הגם כי גם זה ערכאות כי כך נימוסיהם ליתן העתק מאקט הנמצא, אך אחד מן הטעמים הי' משום שדומה למסיח לפי תומו הגם שלא הוכשר מסל"ת בכתב כמ"ש הרב המגיד הטעם בזה כיון שעשה מעשה לכתוב יש לו איזה נגיעה ולא חשוב לפי תומו. אך מה שעושים ערכאות לקיים חוק ערכאותיהם אין ראי' מזה שעושים מחמת נגיעה, וכל זה במעשה ערכאות ממילא כגון שבא כתב מחק ערכאותיהם שפלוני מת, אבל זה שע"י שאלת האשה העתיק אין זה לפי תומו:

יב

יב) מ"מ נראה כיון שבידינו לברר אם לא זייף שיעיינו בהאקט נאמן כהא דיו"ד סי' צ"ח אף שהי' ע"י שאלה, מיהו התם צריך שלא יודיעוהו שצריכין לו לדבר או"ה, והכא גם זה לא נדע אם האשה לא אמרה שצריכה זאת לדבר או"ה, והיא אין לה נאמנות בזה מאחר שראינו שעשתה מעשה רשע שנשאת טרם הי' לה שום גביית עדות, אם לא שתתן אמתלא לדברי' שידעה תחילה שהיבמים מתים:

יג

יג) אך י"ל דלזה לא נחוש כלל שישנה אקט הנכתב שאם יתגלה הדבר ילך לקרימענאהל, וגם עיקר הלכה העליתי דערכאות מועיל אף בלא טעמא דמסיח לפי תומו, מ"מ נכון שישראל בקי יסע לווארשא ויראה בעצמו האקט הנכתב:

יד

יד) עוד יש מקום עיון אם האשה זאת שנשאת טרם הי' שום גב"ע אם שייך בה עוד דייקא, דהא חזינן דלא דייקא כלל [אם לא שתתן אמתלא שגם תחילה ידעה במיתת היבמים, ויהי' האמתלא מתקבלת לב"ד] ואף שבלא"ה כל הסמיכות על הצד שע"א ביבמה נאמן, דטעם נאמנות ע"א משום מילתא דעבידי לאגלויי ולא משום דייקא, הלוא כתבו תוס' דאפי' לטעמא דעבידי לאגלויי, מ"מ צריך דיוקא זוטא דהא מסקינן מתוך חומר כו':

טו

טו) מיהו הא דתוס' דלכולי עלמא דיוקא זוטא בעי, א"צ לדוחק זה לדעת רשב"א ריש פרק האשה רבה דלפי האמת ע"א נאמן אפי' באתחזק איסורא, דטעמא דע"א נאמן באכילת חלב לאו משום שתיקה כהודאה, וראי' דמייתי בש"ס משנים שנאמן להכחישם, אינו רק ללישנא דאדם נאמן על עצמו יותר ממאה איש, אבל ללישנא קמא דמשום דמתרצינין לדיבורי' לא אכלתי שוגג אלא מזיד, אין ראי' כלל דטעם נאמנות ע"א משום שתיקה כהודאה רק משום דנאמן הוא:

טז

טז) ולפנ"ש רשב"א עוד שם דאי ע"א נאמן אפי' באתחזק איסורא א"צ, לטעמא דמתוך חומר כו' רק משום עיגונא עשאו לע"א בדבר שבערוה כמו בשאר איסורין, וא"כ יש לפרש בפשטות משום דעבידי לאגלויי כו' וא"צ לטעמא דמתוך חומר כו' אף דהש"ס מסיק טעמא דמתוך חומר כו' זה אינו ללישנא קמא דכריתות כנ"ל דברי רשב"א, וכיון דיש סברא ג"כ דלא אזיל טעמא דדייקא במה שנשאת תחילה, דאמרינן וודאי גם תחילה ידעה שמת ותוכל להביא עדים ולדעת רשב"א אי ע"א ביבמה נאמן א"צ לטעמא דדייקא אין להחמיר בזה כנ"ל:

יז

יז) עוד יש מקום עיון ביבם משה, שבאקט נכתב משה בן יהודא ציגעלמאן, שמאחר שאין אנו יודעין כלל שהיבם הי' שמו משה, א"כ אין הכרה מחמת שם משה רק מחמת שם אביו יהודה, שזה ודאי יודעין שם אבי הנפטר בעליותו לתורה והוא אבי היבם, וגם משם משפחתו ציגעלמאן, והנה בק"ע סי' ש"ל שמו ושם משפחתו עדיף משמו ושם אביו וביותר בספק שהי' שם כיניו ושם עירו עדיף משמו ושם עירו, וכיניו היינו משפחתו, א"כ שם משפחתו עדיף משמו, וכשם שסומכין על שמו ושם אביו כמ"ש הב"ש ס"ק ס', כך סומכין על שם משפחתו ושם אביו:

יח

יח) והעיקר שצריך לדעת אם החזקה שיש לו שני אחים, היינו שהי' לו תחילה שני אחים ומאחר שמעידין על מיתתם די, או אולי החזקה שיש לו עתה שני אחים, ואף ששני אחים שלו מתו, אולי הני אחריני נינהו, ועוד יש לו שני אחים חיים וקיימים, ולדעתי יש להתוודע זאת בהלאדניאשטש כמה אחים הי' לו, ואם יתוודע שלא הי' לו מעולם רק שני אחין, וכ"ש אם יתוודע שם האחים, פסח, משה, או שידוע שכך הי' החזקה שמעולם לא הי' לו רק שני אחים יש להתיר זקוקה זו, וכבר כתבתי שנכון שיראה ישראל בקי באקט הנכתב שפסח בן יהודא מת ולא נסמוך על ההעתק:

יט

יט) מלבד זה חידוש בעיני מדוע לא העתיק מעלתו שמות הדיינים שבווארשא מקבלי העדות. כי בווארשא נמצאים בתי דינים מאחרי הרחובות שאינם ממונים מקהל כלל, ובתוכם נמצאים אינשי דלא מעלי כלל, או אולי אנשים אלו אינם ב"ד כלל רק לקחה ג' אנשים מן השוק ועשאתם ב"ד [וזה יוכל להתוודע אם הניחו חותם על הגב"ע, שאם לא הניחו חותם ודאי אינם ב"ד כלל] אשר קשה מאד לסמוך על קבלת עדותם שידקדקו אם העדים כשרים להעיד, והעיקר אם לא שכרתן האשה בפרט באשה זו שנשאת תחילה בלא רשות ב"ד שראוי לדקדק אחרי' ביותר, ובודאי אם הי' בא כתב ממרחקים לא היינו מדקדקים אחריו, אך מאחר שהוא בווארשא לכתחילה ודאי ראוי שלא למהר בהתירה עד שנדע בטוב:

כ

כ) לזאת אם מעלתו מכיר את מקבלי העדות טוב שהם אינשי דמעלי [הגם שלדעת ריטב"א ריש פ"ב דר"ה, להעיד על האדם לעולם צריך שנים אף באיסורין לא אדקדק אחרי' כל כך] ואם לאו ישאל מהרבנים הגדולים בווארשא כמו הר' יצחק פייגענבוים או להרב מראדום או לרב גדול אחר שבווארשא וישלח להם הגב"ע ואת שמותם ואם יש חותם יכתוב גם החותם. ויכתוב להם שהגב"ע הביאה האשה שנשאת בלי רשות ב"ד וראוי לדקדק אחרי' וישאל אותם אם יוכל לסמוך על גב"ע הזה כי הם במקומם יכולים להתוודע זאת:

הק' אברהם.

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף