אבני נזר/אבן העזר/מח
|
< הקודם · הבא > |
ב"ה א' בשלח תרנ"ב פה סאכטשאב.
להרב אבד"ק ריטשוינז.
בתולה אחת מפה נשאת לבחור אחד מעיר אחרת ודרה עמו כחצי שנה ונתעברה ממנו, אחר זה נתן עיני' במופקרת אחת ולא רצה ליזון אשתו והוצרכה לעזוב אותו ושבה לאמה אלמנה עני', אח"כ ילדה בת והניקתה שלשה שבועות, ומחמת דוחקה השכירה א"ע להיות מינקת את בתו הילדה תחי' ואת בתה נתנה למינקת אחת מפה הנשואה לאיש, ובכל יום ויום הולכת לבתה הילדה לדעת את שלומה, ואז מניקת את בתה, כי המינקת שלה יש לה מיעוט חלב, כי ילדה מכבר זה שתי שנים וחצי והשכר אשר מקבלת ממנו משלמת להמינקת שלה, כי הבעל הבליעל לא רצה לידע כלל מבתה, וכעבור איזו חדשים שמעה כי בעלה מיועד לברוח עם המופקרת למדינת אמעריקא, ומיראה פן תשאר עגונה, נסעה לבעלה והשתדלה אצלו ונתן לה גט פטורין ולא החזיר לה כלום מנדוניתה וגם שכר הגט נתנה היא, גם עבור בתו לא רצה ליתן כלום, והרב המסדר הגט שאל אותה אם בתה הילדה מכירה והשיבה שאינה מכירה, ועל זה נתן לה כתב לראי' שנתגרשה אצלו, ומותרת לינשא אחר צ"ב יום, וכן אמר לה בע"פ, ועתה השאלה אם יש לסמוך על הוראתו:
אעריכה
א) הנה ידוע מחלוקת ראשונים בגרושה שאינו מכירה, והב"ח התיר, והט"ז אוסר, והאחרונים החמירו, זולת אם יש עוד צדדים להתיר, אך בנ"ד יש לומר דכמכירה דמיא, שהרי התינוק מכיר את המינקת, ולא תרצה לינק רק אצל המינקת, או אצל אמה שמניקתה ג"כ לפעמים, וכיון שהמינקת יש לה בעל ואם תתעבר המינקת לא יהי' מקום להניקה רק אצל אמה ואסורה להנשא שמא תתעבר גם היא ויבוא הולד לידי סכנה:
בעריכה
ב) אך יש לומר דמה שהדין שאם מכירה כופה ומניקת מפני הסכנה, משום שאם תפסוק מלהניקו אחר שהכירה, נמצא שהביאתו בידים לידי סכנה במה שהניקתו עד שהכירה ושוב פסקה, משא"כ זה שמה שלא תרצה לינק אצל אחרת הוא מחמת שמכירה את המינקת ולא מחמתה, מנ"ל לחייבה להניקה, אך כבר האריכו האחרונים וביחוד הנוב"י דמה שהתיר ר"ש הזקן בגרושה הוא רק משום שיש לו אב שממסמס לי' בבצים וחלב, וזאת שאבי' אינו משגיח עלי' כלל כמבואר בהשאלה, אזיל טעם ההוא:
געריכה
ג) אך לכאורה י"ל דלהפוסקים האוסרים בגרושה שמכירה, ע"כ לא ס"ל שאביו ימסמס בביצים, דא"כ אפי' במכירה נמי, דהא באלמנה שמחוייבת להניק מ"מ מקשה הש"ס ותתביענהו ליורשין, הרי דטעמא דמסמוס מועיל אפי' במקום שחייבת להניק, ע"כ דס"ל דבגרושה שאינה עם הולד אצלו לא אמרינן דתמסמס לי' וגם לא תתבענו כיון שאסורה להיות עמו במבוי, ומ"מ בשאינה מכירה מתירין, ע"כ ההיתר אפי' במקום דלא שייך מסמוס:
דעריכה
ד) אך אין זה ראי' דשפיר י"ל דההיתר באינו מכירה משום דמסמוסי לי', ומ"מ כשהניקתו עד שהכירה לא סמכינן על המסמוס, דהא ודאי המסמוס אינו תיקון ברור, שאם הי' תיקון ברור למה כופה ומניקתו, תאמר לו עליך החיוב מסמס אותו, אלא ודאי שאינו תקנה ברורה, וכשהניקתו עד שהכירה והביאתו בידים לסכנה לא סמכינן על מסמוס, וחיוב יותר עלי' ממה שהחיוב על אלמנה, ומ"מ אף בגרושה שלא הכירה אין היתר רק משום דאב ממסמס לי', א"כ בנ"ד אין היתר לישא אותה:
העריכה
ה) ומ"מ אין תפיסה על הרב המסדר שהוא אמר שרק היא מותרת לינשא, והא ודאי בדידה אין איסור, דאי בעיא תשמיט דד מפיו, ומי שירצה לישאנה יעשה שאלת חכם, וכה"ג מצינו גבי דינא דבר מיצרא, דאין איסור על המוכר למכור לאחר כיון שבידו שלא למכור כלל, רק על הלוקח שימשוך ידו ויקחנה זה, וכן בנידון דידן על האשה אין איסור, שהרי בידה שלא להניקה כלל, רק על הנושא, שאם לא ישאנה ממילא תניק אותה, וכיון שמקום האיסור אינו רק עליו, מה שהתיר לה כדין אמר, מ"מ אין להתיר לישא אותה כנ"ל:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |