אבני נזר/אבן העזר/לד

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

אבני נזר אבן העזר לד

סימן לד

ב"ה יום א' חקת תרנ"ד לפ"ק פה סאכטשאב.

שלום להרבנים המופלגים האבד"ק ראווע והאבד"ק ביאלא. והדיינים הנלוים אליהם, יהי שלום בחילם.

א

א) מכתבכם על דבר האשה אשר יצא עלי' קול שם רע ראיתי, והנה אין בכל העדיות כדי לאוסרה, או אפי' להחשב כיעור, כי היותר מכל הוא דבר ההאטעל, והנהו נגד גוי מסל"ת, הביאה עד אשר ראה אותה שעה שלישי בבוקר ומזה מוכח שלא לנה בהאטעל, ואשר העידה אשה שראתה אותם בשפייכליר, אף לפי דברי' אינו רק יחוד לבד, ויחוד לבד בלא סגירה במנעל לא חשיב כיעור, והקול שיצא בעיר כפי הנראה ממכתבכם הוא מן ההאטעל שאין בו ממש כנ"ל:

ב

ב) אך עיקר החשש מחמת המכתב שנמצא אצל יאקלי ממנה והמכתב נמצא בו כמה דברים מכוערים מ"מ הואיל ולא נכתב בו בפירוש שזנתה לא נחשב יותר מן כיעור, וזה אם יתברר שהוא כתב ידה, אך מה שהכתב דומה אל הקוויטעל שמודית שהוא שלה, איננו ראי' מכמה טעמים, הא' כיון שהקוויטעל הי' אצלו י"ל שמא זיופי זייף, ואת"ל שא"א לזייף אות אות לב רק חתימה לחתימה כמ"ש הרא"ש פ"ב דכתובות, א"ן אי אפשר להכיר נמי, ואת"ל שאפשר להכיר בדמויי אות לאות כמו כן אפשר לזייף, ואף אם המכתב הי' קודם הקוויטעל מי יימר שהקוויטעל הוא כתיבת ידה, אף שהיא אומרת שנתנה לו פיתקא, מ"מ אין נזכר בדברי' שזה הקוויטעל נתנה לו, ועוד דברי הרא"ש הנ"ל שאי אפשר לקיים רק חתימה מחתימה כמו שהוכיח שם מהא דלכתוב חת"י אחספא ולא קאמר לכתוב אלפא ביתא אפי' אמגילתא:

ג

ג) ועוד דקיום ע"י דמויי נ"ל דלא יועיל לאסור על בעלה, שהרי כתב המרדכי פ"ב דכתובות שאינו אלא תק"ח בקיום שטרות משום פסידא דלקוחות, ומה שאינו כשר בדיני ממונות רק משום תק"ח לא יועיל לאסור אשה על בעלה כמו לענין דרישה וחקירה דצריך דו"ח לאסור אשה על בעלה, וביאר בתשו' הרמ"א סי' י"ב החילוק שבין דו"ח דצריך בין ראי' ביחד דלא צריך וכשר בעדות מיוחדת, וביאר הרמ"א שם משום דדו"ח מה"ת צריך אף בדיני ממונות, ותק"ח להכשיר בלא דרו"ח, לענין לאסור על בעלה דינו כדיני נפשות דלא תקנו, והכי נמי לענין דמויי, ולא יועיל רק אם יכירו אפשר אפי' אחד יכיר כמו שיבואר לקמן] בטביעת עין שהוא כת"י, אך אין מחוייבים לחקור על זה, שאם יחקרו ויתקיים ע"כ לא יהי' רק כיעור, והא אין מוציאין רק בעידי כיעור בצירוף קלא דלא פסיק] אבל לא אם הבעל עצמו ראה הכיעור, והטעם מבואר בהרא"ש משום דע"י עדים יתפרסם הדבר ויצא הקול, וכיון דטעם עידי כיעור משום הקול, וא"כ כשלא יתקיים אף אם הדבר אמת כל זמן שלא יתקיים לא יצא הקול ומותרת היא:

ד

ד) ואין לפקפק בכל זה ולומר כיון דמה"ת לא בעי קיום לא תקנו חכמים בזה להקל באיסורין, ליתא דאפי' בכת"י כתב הש"ך חו"מ סי' ס"ט ס"ק י"ב דבעי קיום מה"ת, כ"ש בזה אגרת בעלמא, ואף שהקצוה"ח חולק בכת"י, מ"מ באגרת טפי עדיף, ויש לצרף ג"כ דעת האומרים דבטוען מזוייף אפי' בעדים בעינן קיום מה"ת:

ה

ה) אך אם הבעל ירצה לברר הדבר לצאת ידי שמים אם יבואו עדים ויקיימו מכתבה שמכירים בטבע שהוא כת"י, נראה ודאי דחשוב כיעור, ואם ירצה יוכל לגרשה בע"כ, ולדעת הרמב"ם אפי' בלא כתובה, ואפי' רק אחד יכיר שהוא כת"י אפשר שיצטרף עם עדות הנחשד שזינה עמה משום פלגינן דיבורי', ועדות מיוחדת מהני לאסור אשה על בעלה:

ו

ו) מיהו בתשו' צ"צ החדש מהגאון זצ"ל מליבאווויטש פסק בעדות מיוחדת בכיעור לא מהני, וגם לומר פלגינן דיבורי' צריכין לידע לשון הנחשד, שהרי כתב הרשב"א, הובא ברמ"א סי' קט"ו, שאם אמר אני זניתי עם אשתך לא אמרינן פלגינן דיבורי', ובדין עדות מיוחדת לאסור אשה על בעלה כבר כתבתי תשובה ארוכה [והיא בסי' כ"ט] וכן בנדון הרשב"א הנ"ל:

הק' אברהם.

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף